לא. אין ספוילרים. עדיין לא צפיתי בסרט "הג'וקר".
בכתבה מעניינת מאד שפורסמה בעיתון הארץ, סופר על כוכב הלכת נוגה, על הניסיונות הרבים לראות את פניו ועל ההצלחות הקטנות במשימה זו. נוגה הוא שכננו השני, קרוב יותר לשמש ומכוסה כולו בשכבת עננים שגרמה במשך שנים רבות לבני אדם שונים לדמיין ולפנטז על העולם אותו היא מסתירה. המסתורין מעורר את הנפש. מה אם ישנו כדור ארץ נוסף המסתתר לו מתחת לעננים?
פני המפלצת, או פני הגהינום, הם בדיוק מה שהתגלה מאחורי מסיכת העננים של נוגה. מדובר בעולם עוין וחם בצורה בלתי נסבלת, ברגע שחודרים לשכבה שמסתירה את פניו
אבל לפעמים אנחנו מבקשים תשובה, וכשהיא מגיעה לבסוף היא קשה מנשוא. אם בסרט 8 מ"מ, גיבור הסרט מצליח להסיר את המסכה מפניו של הרוצח, רק כדי לגלות אדם שנראה "רגיל" ("ומה ציפית למצוא, מפלצת?", הוא שואל את אותו הגיבור), הרי שכאן פני המפלצת, או פני הגהינום, הם בדיוק מה שהתגלה מאחורי מסיכת העננים. מדובר בעולם עוין וחם בצורה בלתי נסבלת, ברגע שחודרים לשכבה שמסתירה את פניו.
במסכה יש כוח. ראינו זאת בסרט (וחשוב יותר – בקומיקס שנכתב על ידי אלן מור) V for Vendetta, שהוליד את המסכה המפורסמת בה השתמשו מפגינים רבים ברחבי העולם, כמו גם ארגון ההאקרים "אנונימוס". הסתרת הפנים שמה את המוסווה, כך נראה לנו, מעל החוק או אולי נכון יותר – מחוץ לחוק ומחוץ לתרבות בה נחקק החוק.
הרצון להיות מכוסה, מסווה, שונה ונפרד, מתגלגל והופך לרצון להתגרות בשפיות, לפעמים. מישל פוקו פותח את ספרו "תולדות השיגעון בעידן התבונה" בציטוט של פסקל שלבטח מזכיר את סיפורה של אליס בארץ הפלאות: "בני האדם משוגעים הם בהכרח עד כדי כך שלא להיות משוגע הוא בבחינת צורה נוספת של שגעון".
המסכה, מסכתו של ונדטה או מסכתו של הקומיקאי, הסתרת הפנים מאפשרת למי שמעוניינים בכך מרחב בטוח להתייחס בציניות מוחלטת למה שמתרחש סביבם
גם בסרט ונדטה, כאשר גיבור העלילה נשאל אם הוא משוגע, תשובתו היא "אני בטוח שכך הם יגידו". אלן מור, שכתב את ספר הקומיקס של ונדטה, כתב גם את ספר הקומיקס של השומרים (Watchmen), בו דמות אחרת – "הקומיקאי", הוא מי שמבין את האמת על העולם.
אם תשאלו את דעתו לגבי עמדתם של בני אדם לגבי חשיבות מעשיהם בעולם, תשובתו כנראה תהיה ברורה – הכול בדיחה. המסכה, מסכתו של ונדטה או מסכתו של הקומיקאי, הסתרת הפנים מאפשרת למי שמעוניינים בכך מרחב בטוח להתייחס בציניות מוחלטת למה שמתרחש סביבם.
דמותו של הג'וקר, אם כך, הרי היא בלתי נמנעת. דרך הנבל האולטימטיבי, זה שאינו זקוק לכוחות על וחמוש רק בדעתו שהשתבשה, מודגם הרגע שבו המסכה כבר אינה מסכה, והופכת להיות לחלק אינטגרלי מהפנים אותם היא אמורה לכסות (ולפעמים הג'וקר מתאפר או חובש מסיכה כדי להראות כמו אדם מן השורה).
דמות הג'וקר היא בלתי נמנעת. דרך הנבל האולטימטיבי, זה שאינו זקוק לכוחות-על, וחמוש רק בדעתו שהשתבשה, מודגם הרגע שבו המסכה כבר אינה מסכה, והופכת להיות לחלק אינטגרלי מהפנים
בסיפור נפלא עליו בשם The Killing Joke, שנכתב גם הוא על ידי אלן מור ובריאן בולנד, הג'וקר רוצה להראות לבאטמן שכל מה שצריך כדי להשתגע הוא רק "יום רע אחד". אולי אז מסוגל האדם להגשים את חלומו, להסתיר את תווי הפנים האנושיים שלו ולהפוך למפלצת?
והנה מסכה אחרת. בצילום הזה מהאתר Euronews, מתוך תיעוד נסתר במעבדה בגרמניה על ידי הארגון Cruelty Free International ו- SOKO Tierschutz, אנחנו עדים לאחד מאינספור רגעים קשים מנשוא שתועדו במצלמה (שאר התיעוד כאן. זהירות, תמונות קשות מאד).
גם מסכה זו – אותו טשטוש דיגיטלי, גם היא מאפשרת לאדם המוסתר להיות מפלצתי מבלי לחשוש מהתוצאות. אני מביט בתצלום הזה ורואה בו רק יצור מרגיש אחד, בכאב ובפחד שלעולם לא אכיר.
גם מסכה זו – אותו טשטוש דיגיטלי, גם היא מאפשרת לאדם המוסתר להיות מפלצתי מבלי לחשוש מהתוצאות. אני מביט בתצלום הזה ורואה בו רק יצור מרגיש אחד, בכאב ובפחד שלעולם לא אכיר
היצור השני, שאת פניו אני לא רואה, ממילא אנחנו לא מרגישים את ליבו, את תחושותיו ואת אדישותו המפלצתית לכאב. איך הופכים לאדם כזה? "כל מה שנחוץ הוא יום רע אחד", אני חושב לעצמי ונזכר בכתבה על המחקר החשוב של תמר מרי בנוגע לחוקרים המבצעים ניסויים בבעלי חיים, בו ניתן לראות כיצד חוקרים צעירים, שלעיתים מזועזעים ממעשיהם, עלולים לבסוף להפוך להיות לאנשים אטומים לכאבם של קורבנותיהם.
מול מי שמצטערים על מעשיהם האיומים ישנם מי שקמים ממיטתם בבוקר, מחבקים את בני משפחתם ויוצאים לאמלל את חייהם של יצורים חושבים ומרגישים עד הערב, בו הם שבים לחבק שוב את יקיריהם. אולי כך – מאחורי הסתרת הפנים, אפשר לשמור על עצמך מפני האלימות הקשה בה אתה לוקח חלק.
חזרתי לכתבה על שכנינו החם, כוכב הלכת נוגה. אחת הסיבות לחום הבלתי נסבל שבו הוא אפקט חממה שמקורו באחוז גבוה מאד של פחמן דו חמצני באטמוספירה.
מול מי שמצטערים על מעשיהם האיומים, ישנם מי שקמים ממיטתם בבוקר, מחבקים את בני משפחתם ויוצאים לאמלל את חייהם של יצורים חושבים ומרגישים עד הערב, בו הם שבים לחבק שוב את יקיריהם
כן, מדובר באחוז גבוה הרבה יותר מהרמה המסוכנת אליה אנו גוררים את העולם שלנו, אבל הנה – דרך הכיסוי היפה של כוכב הלכת מתגלה האסון – אסון אקולוגי לעולם שאולי פעם היה דומה לעולם שלנו היום.
ברגע שראינו מבעד למעטה, מבעד להסוואה – ראינו את מה שראה הקוף במעבדה הגרמנית מול עיניו, את מה שחלקנו חולמים להיות לפעמים – ראינו את המפלצת דרך העננים הקודרים של זיהום והתחממות גלובלית.
gray skies are gonna clear up
Put on a happy face
Brush off the clouds and cheer up
Put on a happy face
פעיל למען בעלי חיים, ספרו הראשון - "ראו את החיה" יצא בהוצאת דרור וספרו השני - "חיה ללא תכלית" יצא בהוצאת רסלינג. מורה לאמנות שחי עם זוגתו אורי שביט ושני הכלבים בלה ולארי
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אתה כותב מדהים, וכן, גם אני חושבת שאפשר במקרים מסוימים לכתוב על משהו בלי לראות. אפשר לכתוב גם אחרי שרואים, אבל זה לא יהיה אותו דבר.
שניהם לעומת זאת יהיו נכונים.
עושה צמרמורת הפוסט שלך, אולי בשל הנגיעה שלי מזה שנים כה רבות לאכזריות הנוראה של ניסויים בבעלי חיים, למפלצתיות של עושיהם, ואכן כמה זה דומה לגוקר, לליצן, שמחייך ואינך יודע מה מסתתר בפנים….
תודה