סמדר בונבונייטה
הזמן של
סמדר בונבונייטה

פעילת בעלי חיים וסביבה כחלק מהשקפת עולם כוללת, ובעלת שטחי עניין רבים ומגוונים. גרים אתי 2 כלבים מאומצים שלימדו אותי הרבה.

איזה יופי של כתבה, ואיזה יופי של עמותה, של נושא, ובכלל, של השקפת חיים. תודה לעתון ולכותב, יישר כח לפעילים.
תודה על הכתבה הזו. אני מפעילי זכויות בעלי החיים הראשונים במאבק נגד חוות מזור שהיתה משהו כמו 30 שנה של פעילות בשטח, בהפגנות, בבתי משפט, ומה לא. מספר מסוים מצומצם של פעילים נשארו בו נלחמי... המשך קריאה

תודה על הכתבה הזו.
אני מפעילי זכויות בעלי החיים הראשונים במאבק נגד חוות מזור שהיתה משהו כמו 30 שנה של פעילות בשטח, בהפגנות, בבתי משפט, ומה לא. מספר מסוים מצומצם של פעילים נשארו בו נלחמים עד חורמה ולא מרפים.
אחת מהמשאלות והחלומות שהיו לי תמיד היה לחזות בסגירתו של החור האפל הזה בתולדות המדינה, והזוועות שהיא גרמה להם. לפחות הוצאנו אותם מכאן. הם לא יעשו זאת יותר בשם ובשטח מדינת ישראל.
הבעלים עושים זאת בשם אחר מחו"ל.
הבושה והכאב של מה שמעוללים להם נשארים.
מעורר הרבה זכרונות וכאב הכתבה זו, ותודה עליה

תאוות ההרג של גורמים מסוימים ספציפים מאד בחיפה של חיות בר מעוררת בי שאט נפש וחלחלה. עוד מעט נישאר בכלל בלי טבע ובלי חיות בר. במקום ללמוד לחיות בשלום עם קצת טבע ובעלי חיים בעיר, מתסיסים ... המשך קריאה

תאוות ההרג של גורמים מסוימים ספציפים מאד בחיפה של חיות בר מעוררת בי שאט נפש וחלחלה. עוד מעט נישאר בכלל בלי טבע ובלי חיות בר. במקום ללמוד לחיות בשלום עם קצת טבע ובעלי חיים בעיר, מתסיסים גורמים במועצת העיר מתוך שיקולים פוליטיים ומפחידים את תושבי העיר ומנהלים מאבק פוליטי על חשבון חיות בר אומללות.
תפסיקו עם ההיסטריה, תחשבו קצת הלאה קצת מעבר לדיעות קדומות ופחדים. לא כל מה שמנסים לתת לכם לבלוע אתם חייבים לקבל.
למה להרוג ? זה מעורר צמרמורת
איזה שם יצא לעיר חיפה שתושביה ההסטריים יטבחו בחיות הבר שבסך הכל מנסים לחיות? מנסים לחיות כי האדם גזל את שטחי המחיה שלהם?

נהדר יעל שהתחלת לכתוב ב"זמן ישראל" ונהדר שהם כעת מעלים טור שלך. יש לך בהחלט תמיד הרבה מה לספר ומה לומר. יופי ממתינה לטורים הבאים

הטיפול באלימות צריך להתחיל מחסרי הישע ביותר, בעלי החיים

לפעמים לוקח הרבה שנים ותהפוכות להגיע למסקנות, או לראות מהיכן הדברים באמת נובעים ולמה. מה הסיבות שאוהבים את זה ולא את האחר, שטעמך כזה ולא שונה. את עוברת תהליכים שונים, מתפתחת לכיוון מסוים שאותו את רואה רק בדיעבד, במבט לאחור. לא תמיד הדברים נובעים מהחלטה מסוימת ספציפית ומודעת, ולפעמים אפילו אינך יודעת איך הגעת לאן שהגעת.

כעת, אחרי שנים רבות של פעילות סזיפית למען בעלי חיים וסביבה, מתוך השקפת עולם שהלכה והתבהרה והתחדדה כל שנה יותר ויותר, נראה שאני מבינה שאינני רק רואה, אוהבת, וחומלת על בעלי החיים – אלא שאני נגד פגיעה ואלימות כלפי חסרי הישע באשר הם באופן גורף.

פעילת בעלי חיים וסביבה כחלק מהשקפת עולם כוללת, ובעלת שטחי עניין רבים ומגוונים. גרים אתי 2 כלבים מאומצים שלימדו אותי הרבה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
אני טבעוני הדוק מעל 3 שנים בעקבות סרטון של קירות שקופים, עם סיום הסרטון (שחיטת פרות בבית מטבחיים) פרצתי בבכי ומאז אני טבעוני. לפני כן, כשהיו מדברים על צמחונות וטבעונות, הייתי מלגלג והסט... המשך קריאה

אני טבעוני הדוק מעל 3 שנים בעקבות סרטון של קירות שקופים, עם סיום הסרטון (שחיטת פרות בבית מטבחיים) פרצתי בבכי ומאז אני טבעוני. לפני כן, כשהיו מדברים על צמחונות וטבעונות, הייתי מלגלג והסטיגמה שלי הייתה שזה 'דפוק', ולא נורמלי ואפילו פלצני וצפונבוני. בהתחלה חשבתי שהטבעונות תביא להחלשה שלי, אך גיליתי, להפתעתי העצומה, שגופי הפך להרבה יותר קליל, ואת הספורט שאני עושה קבוע, הרבה יותר כיף לעשות. ברור שגם נפשית יש שינוי משמעותי – משהו שם התנקה!

עוד 491 מילים ו-1 תגובות

כשהילד מדבר אל הבובה, ואתה מדבר אל הכלב

אנשים שמדברים אל בעלי חיים שגרים אתם, ילדים שמדברים אל הבובות שלהם, ענין שעלול להישמע ולהיראות די מוזר, עד שקוראים את הכתבה "חיות שיותר רגישות ממה שאתה חושב" (Animals Are More Sentient Than You Think.  it is up to me to treat all sentient beings with respect). ואז את קצת מתחילה לחייך לעצמך, ונעשה לך נעים בלב, ואז – לי בכל אופן, נפל האסימון.

התחלתי להבין למה אני ואחרים עושים זאת, לדבר אל בעלי חיים, לפעמים בלי להרגיש ובלי לדעת למה. בדומה לילדים שמדברים לפעמים לבובות שלהם. אולי זה נובע מחמלה ואמפטיה לאחרים, כשזה מזכיר לנו, באופן לא מודע, כל יום וכל דקה, שיצורים חיים. שגם הם, זולתנו, אינם שקופים ומרגישים כוונה כללית של דברים. שגם אם אינם דוברים את שפתנו, הם מבינים בכל הרבה יותר מאשר נדמה לנו.

התחלתי להבין למה אני ואחרים עושים זאת, לדבר אל בעלי חיים, לפעמים בלי להרגיש ובלי לדעת למה. בדומה לילדים שמדברים לפעמים לבובות שלהם

פעילת בעלי חיים וסביבה כחלק מהשקפת עולם כוללת, ובעלת שטחי עניין רבים ומגוונים. גרים אתי 2 כלבים מאומצים שלימדו אותי הרבה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 554 מילים
תודה אביב לביא לכתבה. כמה חבל שכל התקשורת לא זועקת יחד עם האזרחים על האובדן הזה, על הקשר הבזוי המביש של האינטרס בין כריתת העצים לסוחרי העץ וחוסר האכיפה בנושא.

כמה טוב שהיא כבר קצת חירשת

הימים הלא קלים האלה מזכירים לי נשכחות. חדרים אטומים, מסיכות שחורות מאיימות, מסכות האב"כ, וכלב בוקסר גדול ואימתני שלא ידע שהוא כזה. כלבי הראשון ז"ל, שהיה לו מזל לגדול אצלי מאז היותו גור. ולכן היו מעט מאוד דברים שהוא פחד מהם בחיים.

אבל אזעקות היו אחד הדברים שהוא פחד מהם, וגם אז הוא לא פחד עד כדי כך שהגיע לרעד בכל הגוף ויללות כמו כלבים מפוחדים אחרים. הוא ידע שנהיה שם עבורו תמיד. יום אחד, כשהייתה אזעקה ואף אחד מאיתנו לא היה בבית, מצאנו אותו מחכה לנו בחדר האטום.

אזעקות היו אחד הדברים היחידים שפחד מהם, וגם אז לא עד כדי רעד בכל הגוף ויללות כמו כלבים מפוחדים אחרים. יום אחד, כשהייתה אזעקה ואף אחד מאיתנו לא היה בבית, מצאנו אותו מחכה לנו בחדר האטום

הכלבים שאימצתי וגרו אתי אחריו היו עזובים ובעלי "עבר פלילי עשיר" של הזנחה והתעללות. כלבים כאלה שאף אחד אחר לא רצה. כך, חשבתי, ה"מצווה" שלי תהיה כפולה. וכלבים אלה באים עם תיק שאינך יודע לעולם מראש מה הוא. יש להם יותר פחדים וחששות והם מפחדים לרוב מאזעקות ורעשים חריגים על תדר חריג וסובלים מזה בצורה חזקה מאד וקשה. הכלב של אחותי היה צריך לקבל כדור הרגעה חצי שעה לפני צפירות, אחרת היה חשש ללבו.

כעת גרים אתי שני כלבים עזובים, בובי, הצעיר יותר (10) וזואי (15). וזואי כבר נקראת קשישה קצת ושומעת פחות טוב, אז לפחות בימים אלה יש בכך יתרון. בובי שומע מצוין וגם רועד מצוין. זואי פחות.

אל תשכחו שמי שגר אתכם בבית, אתם הלהקה שלו. להקה תמיד ביחד, לטוב ולרע, וכמובן שצריכים לקחת אותו יחד אתכם לחדר האטום. אם נרצה או לא, אם איננו נוהגים כך, מה אנו משדרים לילדים שלנו? שיש בבית, במשפחה, מי ששווים פחות? שחייהם שווים פחות? שאין צורך מיוחד להתחשב בחסרי הישע? שזה "לא נורא"?

סיפור מיוחד, המתאים לימים אלה של כניסה לחדר האטום, להורים ולאנשים שמתייחסים כך לבעלי החיים שגרים איתם, והמסר שאותו הם מעבירים מבלי דעת לילדים:

למשפחה צעירה נולד במז"ט תינוק שני, היה להם כבר בן צעיר מאד. בבית החולים התברר שהתינוק לא בסדר, ולאחר לבטים לא קלים הוחלט להשאירו בבית החולים.

במשך זמן מה לאחר מכן שמו לב ההורים שילדם הבוגר הפסיק לחלוטין להתלונן על כאב או על כך שאינו חש בטוב, שלעולם אינו בוכה ומקטר, או מבקש להחסיר מהגן או מבית הספר. בהמשך, כשהלכו אתו לייעוץ, התברר שהילד האומלל היה מודע היטב למה שקרה עם התינק הנוסף שנולד, וחשש שיחשבו שגם הוא "מקולקל" וישאירו גם אותו בבית החולים.

אל תשכחו שאתם הלהקה של מי שגר אתכם בבית. הלהקה תמיד ביחד, לטוב ולרע. כמובן שצריכים לקחת אותו אתכם לחדר האטום. אם איננו נוהגים כך, מה אנו משדרים לילדים שלנו? שיש בבית מי שחייהם שווים פחות?

אז משפחה שגרה עם בעל חיים, חשוב להיות מודעים למסרים החינוכיים המועברים לילדיכם ולהקפיד שיהיו ראויים. יחס לא נאות לבעלי החיים, נטישה חס וחלילה לעת זקנה, או אם הם חולים, או אם "שוכחים" להכניס אותם לחדר האטום בשעת סכנה – עם זה הילדים גדלים, והכל הם קולטים וסופגים.  אח"כ הם עלולים לגדול ולהתבגר בהתאם ולהתייחס כך לחסרי ישע אחרים, ואפילו להוריהם הזקנים והחולים.

מעניין מאיפה זה מגיע, נכון?

לא משאירים אותם מאחור!

לא משאירים אותם מאחור!????כשנשמעת אזעקה יש להכניס את בעלי החיים, ביחד אתכם, למרחב המוגן. חשוב לוודא כי במרחב המוגן יש…

Posted by ‎תנו לחיות לחיות-העמוד הרשמי‎ on Tuesday, May 11, 2021

פעילת בעלי חיים וסביבה כחלק מהשקפת עולם כוללת, ובעלת שטחי עניין רבים ומגוונים. גרים אתי 2 כלבים מאומצים שלימדו אותי הרבה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 491 מילים

לא הספקתי לחבק את זושה

יום בהיר היא הופיעה מאובקת ומרוטה, מדדה בקושי, נראית על הפנים, בחצר בית הורי. זושה קראתי לה, ניצולת יוזמת כפרות ביתית לפני כיפורים. כאב לנו הלב עליה, אז האכלנו אותה מעדנים, לא סתם: ירקות, בורגול, ואפילו ביצה וחתיכות בשר, כי אמרו לנו שהן אוכלות הכל ורצינו שתבריא.

יום בהיר היא הופיעה מאובקת ומרוטה, מדדה בקושי, נראית על הפנים, בחצר בית הורי. זושה קראתי לה, ניצולת יוזמת כפרות ביתית לפני יום הכיפורים. כאב לנו הלב עליה, אז האכלנו אותה מעדנים

פעילת בעלי חיים וסביבה כחלק מהשקפת עולם כוללת, ובעלת שטחי עניין רבים ומגוונים. גרים אתי 2 כלבים מאומצים שלימדו אותי הרבה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 816 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה