הקשר בין דרישותיה החוזרות ונשנות של דרום אפריקה מבית הדין הבינלאומי לצדק לעצור את פעולת הלחימה של ישראל ברצועת עזה, לבין האמנה למניעת רצח עם – הולך ומתרופף; על אף זאת, בכל סבב של בקשות מצד דרום אפריקה להוצאת צווי ביניים, הולך ומתקרב בית הדין להיענות לבקשה.
הפרדוקס הזה, בין התרופפות הטיעון הלוגי של דרום אפריקה לבין התחזקות הקייס שלה בעיניי השופטים, יעמוד בלב הדיונים שיקיים בית הדין הבינלאומי היום (חמישי) ומחר, בבקשתה הרביעית של דרום אפריקה לצווי ביניים נגד ישראל.
לא רק הטיעון המשפטי שמשמיעה דרום אפריקה – שאמור להיות מושתת אך ורק על האמנה למניעת רצח עם – הולך ומתערפל; דומה שכעת גם ההליך עצמו בית הדין הבינלאומי הולך ומאבד את הנופך המשפטי שלו, והופך במהירות לעוד זירה פוליטית בינלאומית, שבה עמדות נקבעות והחלטות מתקבלות שלא בהכרח בהתאם לכללי המשפט והפרוצדורה המשפטית.
דומה שכעת גם ההליך בבית הדין הולך ומאבד נופך משפטי, והופך במהירות לעוד זירה פוליטית בינלאומית שבה עמדות נקבעות והחלטות מתקבלות שלא בהכרח בהתאם לכללי המשפט והפרוצדורה המשפטית
ניקרגואה, לוב וקולומביה כבר ביקשו רשמית להצטרף להליך נגד ישראל, ומדינות נוספות בדרך להגיש טיעונים כתובים מטעמן.
בהקשר הזה, הצהרתה של מצרים כי בכוונתה להצטרף אף היא להליך שיזמה דרום אפריקה נגד ישראל, אף שהיא כמובן מעוררת דאגה במישור המדיני, עשויה להיות מועילה לישראל בהיבט המשפטי.
שופטי בית הדין קבעו באחד הסבבים הקודמים של פניותיה של דרום אפריקה, כי אין בכוחם להוציא צווים שיחייבו את כל המדינות החתומות על האמנה למניעת רצח עם אך אינן צד להליך הספציפי הזה של דרום אפריקה נגד ישראל.
אם מצרים תצטרף להליך, יוכל בית הדין באופן תיאורטי לחייב גם אותה – כמדינה שהיא צד לאמנה ולהליך – למלא את חובותיה כדי לעמוד בדרישה לספק את הצרכים ההומניטריים הבסיסיים לאוכלוסייה הפלסטינית ברצועת עזה.
אם מצרים תצטרף להליך, יוכל בית הדין באופן תיאורטי לחייב גם אותה – כמדינה שהיא צד לאמנה ולהליך – למלא את חובותיה כדי לעמוד בדרישה לספק את הצרכים ההומניטריים הבסיסיים לאוכלוסייה הפלסטינית ברצועה
לא גאווה גדולה
ככל שמתקדם ההליך המשפטי, ואף שהוא מצוי עדיין בשלב המקדמי של צווי ביניים, כך הולך ומתמקד הדיון בפעולה הצבאית של ישראל ברפיח. מובן שככל שהטענות נקודתיות יותר ועוסקות בפעולות צבאיות ספציפיות יותר מצד ישראל, כך הולכת דרום אפריקה ומתרחקת מהשגת מטרתה – קביעות של בית הדין בהתאם לאמנה למניעת רצח עם. אין שום אפשרות לוגית סבירה לחבר בין המהלכים ברפיח לבין ההגדרות של רצח עם, כפי שהן מופיעות באמנה.
אפשר להתווכח אם ישראל מפירה בפעולותיה סביב ובתוך רפיח את הוראות המשפט הבינלאומי ההומניטרי או את דיני הלחימה – אך קשה לטעון ברצינות שדווקא הפעולה ברפיח, להבדיל מהפעולות ביתר גזרות הרצועה, מהווה רצח עם.
אם כי, חייבים להודות שקו הטיעון הזה איננו אופציה מצוינת עבור ישראל: זו לא גאווה גדולה לטעון שמעשיו של צה"ל מהווים לכל היותר הפרות של הוראות אחרות של המשפט הבינלאומי, שאינן מונחות בהליך הנוכחי לפני בית הדין.
בקשתה האחרונה של דרום אפריקה הוגשה לבית הדין לפני כשבוע. לטענתה, הצווים הקודמים שהוציא בית הדין אינם מצליחים להתמודד עם הנסיבות המשתנות בשטח.
לדבריה, התקיפה הישראלית ברפיח והסכנה להמשך אספקת צרכים הומניטריים ושירותים בסיסיים לאוכלוסייה, וכן לפעולתה של מערכת הבריאות הפלסטינית, מהוות סיכון לעצם קיומה של האוכלוסייה הפלסטינית ברצועה. הדרישה של דרום אפריקה היא להוציא צו שיעצור כל פעולה צבאית ישראלית באזור רפיח.
לדברי דרום אפריקה, התקיפה הישראלית ברפיח והסכנה להמשך אספקת צרכים הומניטריים ושירותים בסיסיים לאוכלוסייה מהוות סיכון לעצם קיומה של האוכלוסייה הפלסטינית ברצועה
שינוי הנסיבות מאז בקשתה הקודמת מתבטא, לטענת דרום אפריקה, בשלושה היבטים:
- רפיח היא כעת המפלט האחרון של 1.5 מיליון פלסטינים מכל רחבי הרצועה;
- ישראל תפסה את השליטה על מעבר רפיח למצרים, ובכך תפסה שליטה מלאה על כל הכניסות והיציאות מהרצועה;
- אזורי הפינוי שהיו בטוחים עד עתה הפכו לאזורי סכנה, נוכח השימוש הישראלי בבינה מלאכותית ליצירת מה שדרום אפריקה מכנה "רשימות מוות".
אין שינוי אמיתי בנסיבות
ישראל לא השיבה בכתב לפנייתה האחרונה של דרום אפריקה לבית הדין, וזאת בשל לוח הזמנים הצפוף. למעשה, גם החלטת נשיא בית הדין, השופט נוואף סלאם הלבנוני, לכנס במהירות שיא דיון פומבי בבקשה האחרונה של דרום אפריקה, מעוררת שאט נפש בצד הישראלי ומעלה חשש למשוא פנים. לא כך נהגה הנשיאה הקודמת של בית הדין, השופטת האמריקאית ג'ואן דונהיו.
ביקורת על מהלכו זה של בית הדין, ועל הפגיעה שהוא גורם לזכויותיה של ישראל כמדינה שהיא צד לאמנה, הזכאית להתגונן כראוי מפני האשמות כלפיה, יישמעו בוודאי בפתח הדיון מחר. דרום אפריקה אמנם הדגישה שכללי בית הדין מחייבים דיון מהיר, אך הם אינם מחייבים שדיון והחלטה יתקבלו בתוך שבוע ימים.
עם זאת, אם לשאוב מתוך תשובתה של ישראל לפנייתה הקודמת של דרום אפריקה לבית הדין מחודש מרץ – שעסקה גם היא באפשרות שישראל תפעל צבאית ברפיח – הטיעון הישראלי הוא שדרום אפריקה אינה מראה שום שינוי אמיתי בנסיבות המצדיק שינוי בהחלטות בית הדין במסגרת צווי הביניים.
במקום זאת, טוענת ישראל, דרום אפריקה מנסה שוב ושוב לבצע מקצה שיפורים בהחלטות הקודמות, שבהן בית הדין נמנע מלתת לה את הסעד מרחיק הלכת של צו להפסקת הלחימה. טיעון נוסף של ישראל יהיה כי חלק מהדרישות והטענות שמעלה דרום אפריקה כעת, בשלב צווי הביניים, מקומן בכלל בהליך העיקרי.
ועיקר העיקרים בטענת ישראל הוא שדרום אפריקה כלל אינה טורחת להתמודד עם הטענה כי כלל המאמצים של ישראל בתחום הסיוע ההומניטרי לתושבי הרצועה – גם אם הם בלתי מספיקים מבחינת דרום אפריקה – אינם מתיישבים עם כוונה לבצע רצח עם.
עיקר העיקרים בעמדת ישראל הוא שדרום אפריקה כלל אינה טורחת להתמודד עם הטענה כי כלל המאמצים של ישראל בתחום הסיוע ההומניטרי לתושבי הרצועה אינם מתיישבים עם כוונה לבצע רצח עם
"איזו מדינה העוסקת ברצח עם, או שהיא אדישה למעשים האסורים בהתאם לאמנה למניעת רצח עם, פועלת לתאם שיירות הומניטריות והצנחת מזון מן האוויר, או דואגת לאספקת ציוד רפואי לבתי חולים, או מקימה בתי חולים שדה, ומתקנת תשתיות קריטיות שנפגעו במהלך ימי הלחימה?" נכתב בתשובה הישראלית.
בית הדין שינה מסלול
כאמור, זהו הסבב הרביעי שבו בית הדין בוחן דרישה של דרום אפריקה לנקיטת צעדים זמניים נגד ישראל, אף שהדיון בהליך העיקרי עודנו רחוק.
לפני חודשיים וחצי נפגש נשיא בית הדין עם נציגי הצדדים, וסוכם כי כל צד יקבל תשעה חודשים מהמועד שבו ניתנה ההחלטה בינואר, להגשת טיעוניו בכתב במסגרת ההליך העיקרי – דרום אפריקה עד סוף חודש אוקטובר 2024, וישראל עד סוף חודש יולי 2025.
לאחר ההחלטה המפורטת שנתן בית הדין בסוף חודש ינואר, הוא קבע ב-16 בפברואר כי אמנם יש צורך ביישום מיידי של הצעדים שנקבעו בצו הביניים הראשון, אך אין צורך בקביעת הוראות נוספות, מעבר למה שנקבע שם.
לעומת זאת, בסוף חודש מרץ שינה בית הדין את מסלולו, וקבע שיש בסיס לשינוי ההחלטות שניתנו ב-26 בינואר, מאחר שהנסיבות השתנו: מה שהוגדר חשש לקיומו של רעב בקרב האוכלוסייה ברצועה, התממש והפך להיות רעב של ממש.
בסוף מרץ בית הדין שינה מסלול וקבע שיש בסיס לשינוי ההחלטות שניתנו ב-26 בינואר, מאחר שהנסיבות השתנו: מה שהוגדר חשש לקיומו של רעב בקרב האוכלוסייה ברצועה, התממש והפך להיות רעב של ממש
שתי הבקשות האחרונות של דרום אפריקה לצו שיעצור את הלחימה מבוססות על ההתפתחויות ברפיח.
דרום אפריקה ביקשה שהלחימה תיעצר באופן מיידי ומלא, שכל החטופים בעזה – וגם העצורים שבידי ישראל – ישוחררו, וכן שכל הצדדים לאמנה למניעת רצח עם יימנעו מכל פעולה צבאית נוספת, על מנת להגן על הפלסטינים ברצועת עזה.
זוהי דרישה צינית במיוחד, שכן חמאס כידוע איננו צד לאמנה למניעת רצח עם.
עד עתה נמנע בית הדין מללכת את הצעד הנוסף, ולהוציא צו שיחייב את ישראל להפסיק את פעולות הלחימה. היום עשוי להתברר אם קו הביצורים המשפטי הזה עתיד גם הוא להתמוטט.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
לא נכנס לפרטים החוקתיים
אבל…
כולנו צריכים לשמוח על היוזמה של דרום אפריקה
כי מישהו חייב לעצור את הפסיכופת על ההגא של המדינה שדוהרת לתהום
אם מישהו לא יעצור את החולה נפש אין לנו מדינה
ואם זה ביידן שידיח אותו או האג
אלה גלגלי ההצלה האחרונים שיש לנו
אם צריך אמבגרו נפט כדי להציל את ישראל, אז שיהיה