נאום ה"לא חמאסטן ולא פתחסטן" שנשא השבוע ראש הממשלה בנימין נתניהו מחזק את החשד שבניגוד למה שאומרים עליו, דווקא יש לו תוכנית ליום שאחרי. והיום שאחרי מצטייר בדמיונו כדומה באופן מדאיג ליום שלפני.
נראה שבנימין נתניהו מתעקש לייסד על הריסות ישראל את מדינת חרטטן ואז להוביל אותה מתרגיל מבריק אל תרגיל עוד יותר מבריק, מדחי אל דחי ומטריק אל שטיק – עד לאבדון הבלתי נמנע.
נעצור לרגע ונתבונן אך ורק בעובדות של אירועי השבוע החולף: שר הביטחון של מדינה במלחמה, בתוך משבר קיומי בלתי ניתן להכחשה, יוצא אל התקשורת ומול פני האומה נושא נאום תוכחה, שבו הוא מביע את דאגתו – שלא לומר חרדתו – שאם המדינה תמשיך להתנהל כפי שהיא מתנהלת, והוא יותר מרמז שתהליכי קבלת ההחלטות נגועים באינטרסים אישיים ופוליטיים מגונים, המדינה אולי תאסוף עוד כמה הישגים טקטיים במלחמה שהיא מנהלת, אבל בסופו של חשבון תפסיד במערכה האסטרטגית. והיא תשלם על כך מחיר כבד – בדם בניה.
אלה, כמובן, לא טענות חדשות. נשיא ארה"ב ג'ו ביידן כבר הזהיר מפני המסלול ההרסני הזה ב-10 באוקטובר, בנאום ה-"Don't!" המפורסם. שורה ארוכה של בכירי מערכת הביטחון בעבר הרחוק והקרוב הציגו טענות דומות. והנה, גם שר הביטחון המכהן – איש ליכוד שגם חולק אחריות ואשמה על השבעה באוקטובר, והיה שותף מלא ובכיר לניהול המלחמה עד כה – מזהיר את המדינה בפומבי ובמילים הכי מפורשות.
שר הביטחון יואב גלנט במסיבת עיתונאים, 15 במאי 2024
ברור שלא חייבים לקבל את טענותיו – אבל אפשר להסכים שאלה טענות שלכל הפחות ראויות להתייחסות רצינית ועניינית, ולא לשורה מחורזת מתוך מופע עתידי אפשרי של יובל המבולבל?
אלא שבמדינת החרוזים, הסלוגנים, משפטי המחץ והתרגילים המבריקים של נתניהו – אין ולא יכול להתקיים דיון ענייני ורציני שלא יישאב מיד אל תוך החור השחור, שהוא האגו העצום והפגוע של ראש הממשלה.
במדינת החרוזים, הסלוגנים, משפטי המחץ והתרגילים המבריקים של נתניהו – אין ולא יכול להתקיים דיון ענייני ורציני שלא יישאב מיד אל תוך החור השחור, שהוא האגו העצום והפגוע של ראש הממשלה
האגו שמבחינתו אירועי השבעה באוקטובר היו בכלל אסון שנפל עליו ועל משפחתו. קנוניה – ואולי אף בגידה – שבה נרצחו, נאנסו ונחטפו אלפי ישראלים במטרה אחת: לערער את מעמדו הבינלאומי, האזורי והלאומי של מי שבעיני עצמו ובעיני בני משפחתו ומעריציו הוא מתת האל לעם היהודי ולמדינת ישראל.
שעות אחדות לפני שגלנט השתלט על סדר היום, יצא נתניהו בעוד אחת מיוזמות הנפל שלו. היוזמות הערמומיות והחלקלקות, שרגע אחרי לידתן זוכות בתקשורת לכינוי "תרגיל מבריק" וגוררות שובל של ניתוחי פרשנות נלהבים המעלים על נס את התכסיסנות והמקוריות של ראש הממשלה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו עונה לנאום גלנט, 15 במאי 2024 (וידיאו: לע"מ)
האיש שמי בכלל מסוגל לספור כמה פעמים הוא הוכתר כ"קוסם" וכמנהיג ש"קורא חמישה צעדים קדימה", רק כדי שנגלה פעם אחר פעם, שפחות משלושה צעדים קדימה התנגשנו בקיר שראש הממשלה לא ידע על קיומו, למרות שרבים הזהירו אותו מפניו, ושכל מה שהקוסם מצליח לשלוף מהמגבעת שלו זה עוד שפן מרוט ומרוח בנזלת, שפעם איזה מיליונר נתן במתנה ליאיר נתניהו התינוק.
אין קץ לתרגיליו המבריקים של האיש הקודר הזה. הוא לא חדל להבריק. אפילו עכשיו. אלה רק אנחנו שבקושי עומדים על הרגליים.
השבוע – ערב יום הזיכרון ויום העצמאות – הוא העלה פתאום צילום שלו מניח תפילין, דבר שהוא מעולם לא תועד עושה קודם לכן (ויש עדויות שבעבר ניסו לשדל אותו להעלות צילום כזה, שירטיט את לב הבייס האמוני).
לא צריך להיות נתניהולוג מומחה כדי להבין ש"התרגיל המבריק" הפעם היה שהאימג' הזה שלו ישתלט על הרשתות החברתיות, בדיוק ביום השבתון היחיד בשנה שבו גם הדתיים והחרדים פעילים ברשתות החברתיות.
לא צריך להיות נתניהולוג מומחה כדי להבין ש"התרגיל המבריק" הפעם היה שהאימג' הזה שלו ישתלט על הרשתות החברתיות, בדיוק ביום השבתון היחיד בשנה שבו גם הדתיים והחרדים פעילים ברשתות החברתיות
וכך אכן קרה. ראיתי את הצילום הזה עשרות פעמים ביומיים הללו, מלווה בוויכוחים סוערים, בנאליים להחריד וצפויים מראש, שנעים על הספקטרום שבין "כבוד! ראש ממשלה מלך! אלוהים יגמול לו!" לבין "על מי אתה עובד, יא אתאיסט כופר?!"
לכאורה עוד תרגיל מבריק שהצליח. כל מי שתקף את ראש הממשלה בעצם השתתף בהפצת הצילום הזה, וגם חיזק עוד קצת את מעמדו של ראש הממשלה בקרב מעריציו. מה רע?
מה שרע זה שעל הדרך – בעוד מהלך לכאורה מבריק – הצליח ראש הממשלה להקריב גם את התפילין (שאמורים להיות תשמיש קדושה, שמחבר את האדם המאמין אל אלוהיו) לטובת עוד שטיק פוליטי, וגם הירבה מדון ביום הזיכרון וביום העצמאות, ועוד בשנה כל כך קשה.
גאון.
את מדינת חרטטן מנהיג אדם שכל האמצעים כשרים בעיניו לקדם את ענייניו הפוליטיים. הוא ינפנף ב"מבחן התוצאה" עד לרגע שבו התוצאה כבר לא תתאים לו יותר. ואז יחליף אותה בלי למצמץ. או יעבור לתרגיל מבריק חדש. או ישלוף סט חרוזים משעשע. או אפילו כובע קסקט עם איזו סיסמה.
את מדינת חרטטן מנהיג אדם שכל האמצעים כשרים בעיניו לקדם את ענייניו הפוליטיים. הוא ינפנף ב"מבחן התוצאה" עד לרגע שבו התוצאה כבר לא תתאים לו יותר. ואז יחליף אותה בלי למצמץ
במרוצת השנים הוא מיתג את עצמו כ"מר כלכלה". אבל כשהוא נכנס לתפקיד ב-2009 יוקר המחיה בישראל היה דומה לממוצע במדינות OECD. היום אנחנו המדינה היקרה ביותר, וכל התחזיות מעידות שהרע מכל עוד לפנינו. וזה בלי להגיד מילה על מחירי הדיור.
הוא מיתג את עצמו כ"מר ביטחון" – נדמה לי שאין צורך לפרט שוב את הישגיו המרשימים בתחום הזה, ממטולה ועד ניר עוז.
הנה, סידרתי את זה pic.twitter.com/LPxrosRy8c
— Oran Adler ????️????.????????????️ (@OranAdler) May 12, 2024
הוא גם מכר את עצמו כ"מנהיג מליגה אחרת" – האיש שכל מנהיגי העולם משוועים לעצתו ולתבונתו. הוא אפילו הצליח לשכנע לזמן מה את מיטב שבועוני העולם שקשרו לו כתרי "קינג ביבי" מחממי לב. ואז ריסק את יחסי החוץ של ישראל לתהום, שלא היה לנו מושג שהיא קיימת.
התרגילים תמיד מבריקים. זו רק המציאות שאפעס נשארת עגומה.
לפני כמה שבועות ראיינתי כאן את דן מרידור, שבין היתר אמר דברים דומים מאוד לאלה שאמר גלנט בנאומו ביום חמישי – שהאתגר הבטחוני הגדול ביותר שעומד מולנו הוא איראן ושלוחותיה, שצריך לסיים את הקונפליקט בעזה מהר ככל האפשר, ועם עסקת חטופים. שחייבים להציע מתווה ליום שאחרי שכולל שלטון פלסטיני חלופי שזוכה לגיבוי בינלאומי, ושצריך להושיט יד לעסקה שהאמריקאים והסעודים מניחים עכשיו על השולחן. כי בחשיבה מפוכחת – זה המוצא הטוב ביותר מהמשבר.
מרידור – שמכיר את נתניהו היטב, ויש לו מספיק פרספקטיבה להשוות בינו לבין מנהיגים שקדמו לו – אמר לי, בין היתר, שההבדל המרכזי בין נתניהו לבין כל ראשי הממשלה שהיו לפניו הוא שמבחינתם כל הפוילע-שטיקים והטריקים הפוליטיים היו הכרח מגונה שחייבים לעבור בדרך אל משאת נפשם – ניהול ענייני המדינה והובלתה אל מה שהם האמינו שהוא העתיד הטוב ביותר עבורה.
ההבדל המרכזי בין נתניהו לבין כל ראשי הממשלה שהיו לפניו הוא שמבחינתם כל הפוילע-שטיקים והטריקים הפוליטיים היו הכרח מגונה שחייבים לעבור בדרך אל משאת נפשם – ניהול ענייני המדינה
לכן, כששמעון פרס ניסה ללא הצלחה להחליף את יצחק שמיר (בממשלה שבה מרידור עצמו היה שר משפטים) האירוע נרשם בדברי ימי הכנסת כ"התרגיל המסריח". כי פוליטיקה נחשבה תמיד לעניין המסריח הזה, שאין ברירה אלא להתפלש בו פעם בארבע שנים, כי רק ככה מגיעים לעמדת כוח במדינה דמוקרטית – אבל המטרה הסופית היא לא הכוח הפוליטי עצמו, אלא כל מה שאפשר לעשות בעזרתו.
נתניהו – אמר מרידור – מקדיש את רוב זמנו לפוליטיקה. לתרגילים המבריקים. לקמפיינים. לסקרים. לטריקים ולשטיקים (מושג שנתניהו עצמו טבע, כשהבטיח שיקים ממשלת אחדות עם בני גנץ "בלי טריקים ושטיקים", רק כדי להפיל על ראשו של גנץ ועל ראש כולנו מבול נוסף של טריקים ושטיקים).
לכן נתניהו הצליח להישאר בשלטון יותר מכל אחד אחר. ולכן המדינה בתקופתו נראית כפי שהיא נראית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
יש רק מקום אחד שבו צורר היהודים ביבים שקרניהו יהיה חייב להפסיק לחרטט. זה הצינוק בבית הכלא של בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג. ועל כל היהודים וכל אזרחי ישראל שאינם יהודים לייחל, לאחל, לקוות בכל שנייה שביבים שקרניהו יגיע לשם בכח הזרוע ועל פי כל דקדוקי החוק הבינלאומי במהירות האפשרית. ואני לא מתעסק בשמועות שמקיפות את כולנו בשבועות האחרונים שעוד לפני שיוסגר להאג יכריע את השטן שקרניהו מצב בריאותו הפיזי המעורער.
מנהיג טוב לא מעניין אותו העבר ואפילו לא ההווה, של המדינה.
מנהיג טוב מעניין אותו רק העתיד שלה. לכן עיקר עיסוקו זה לבנות את היסודות של המדינה, או לחזק אותם אם כבר קיימים, ובמקביל למצוא ולהכשיר את מי שימשיך הלאה לבנות ולחזק את המדינה.
ביבי עשה ועושה בדיוק ההפך –
את כל יסודות המדינה הוא מנסה להרוס, כי לטענתו, היסודות שהוא רואה בחזונו (החזון ההזוי של נרקיסיסט) יותר טובים מאלו שאיתם קמה המדינה (בולשיט אחד גדול של שרלטן פרנואיד עם שגעון גדלות).
ואם לא מצליח לו להרוס את כל יסודות המדינה, הרי הוא כן מרחיק ומעיף, מקטין ומבריח כל אחד אחר שיש לו אפילו שמץ של קצה של טיפה כושר מנהיגות וכריזמה, או יכולת ניהול.