האם למבנה הפיקוד העליון בצה"ל, שהוא מאוד ריכוזי, יש תרומה למה שקרה בשבעה באוקטובר 2023 ולחוסר המוכנות של צה"ל למלחמה ולנגזרותיה?

מבנה הפיקוד העליון בצה"ל לא השתנה מאז הקמתו של צה"ל, עם הכרזת העצמאות.

עם הקמת המדינה, חיל האוויר כלל כמות קטנה של מטוסים קלים ומעט טייסים; כיום חיל האוויר הוא בין הגדולים והטובים ביותר בעולם ואולי הטוב ביותר, עם המטוסים והכלים הכי מתקדמים ויקרים שיש בעולם – חיל מקצועי לעילא ולעילא.

גם חיל הים היה קטן מאוד עם כלים מאוד מיושנים אפילו לזמנם; כיום חיל הים גדול מאוד יחסית, עם כלים מאוד מתקדמים ועם יכולות אסטרטגיות למדינת ישראל – גם הוא חייל מקצועי לעילא ולעילא.

כנ"ל לגבי כל החילות בצה"ל, כולם גדלו והתמקצעו מאוד בכלים ובכוח אדם מאוד מיומן. התווספו חילות ויכולות גדולות מאוד בתחומים חדשים, כגון: הטכנולוגיה, לוחמת הסייבר, ועוד.

עם הקמתו של צה"ל, הכוח העיקרי היה חילות השדה, שאר החילות היו זניחים יחסית, ואכן, הפיקוד העליון – הרמטכ"ל ורוב האלופים במטכ"ל שהגיעו מיחידות השדה, יכולים היו לפקד על צה"ל בהצלחה רבה. נכון להיום אחרי 75 שנים, כאשר צה"ל גדל והתמקצע בסדרי גודל ביחס להקמתו, והסביבה והאיומים השתנו – עדיין הרמטכ"ל ורוב האלופים במטכ"ל מגיעים מיחידות השדה, אותו מבנה פיקודי שהיה נשאר על כנו.

75 שנים אחרי הקמתו, כשצה"ל גדל והתמקצע בסדרי גודל ביחס למצבו אז, והסביבה והאיומים השתנו – הרמטכ"ל ורוב האלופים במטכ"ל עדיין מגיעים מיחידות השדה, ואותו מבנה פיקודי שהיה נשאר על כנו

ועולות מספר שאלות:

1. האם בעקבות השינויים הענקים בצה"ל, בסביבה ובאיומים ובפתרונות הנדרשים, לא מתחייב לבדוק מחדש את מבנה הפיקוד העליון בצה"ל והרכבו?
2. האם למבנה הפיקוד העליון הנוכחי יש תרומה לכישלונות הגדולים של צה"ל בתחילת מלחמת יום הכיפורים ב-1973, וביתר חומרה בשבעה באוקטובר 2023?

בעשורים האחרונים, הרמטכ"ל ואלופי המטכ"ל רובם ככולם מגיעים מיחידות השדה עם רקע בלוחמת השדה – לוחמת חי"ר או שריון, ניסיון בשיטור ביהודה ושומרון ומבצעים בעזה. הם מגיעים מחילות ללא רקע טכנולוגי וללא רקע בנושאי האוויר והים, ותחומים רבים נוספים הכוללים ידע מולטי-דיסציפלינרי רחב הנדרש על מנת לפקד על צה"ל כיום.

איך בדיוק יכול המטכ"ל, ובעיקר הרמטכ"ל שכל הסמכויות בידיו, לקבל החלטות מושכלות בראייה הכוללת של סביבת האיומים והחלופות במענים הנדרשים, בהצטיידות של צה"ל על כל חילותיו, ועוד? אין שום אפשרות ריאלית כזאת. כנראה שמה שקורה בפועל זה שכל חייל מתפתח כראות עיניו של מפקד החיל, בלי שלרמטכ"ל יש יכולת כלשהי להשפיע על כך.

אם לוקחים בחשבון גם את רצף האירועים הביטחוניים המטורף שלנו, הרי שהרמטכ"ל בפועל יכול לעסוק במקרה הטוב במיקרו-טקטיקה, ואין לו שום פנאי ללימוד ולעיסוק בחשיבה האסטרטגית ארוכת הטווח של צה"ל על סביבת האיומים, הצרכים והפתרונות.

הרמטכ"ל ורוב אלופי המטכ"ל מגיעים מיחידות השדה עם רקע בלוחמת השדה – לוחמת חי"ר או שריון, ניסיון בשיטור ביהודה ושומרון ומבצעים בעזה, ללא רקע טכנולוגי וללא רקע בנושאי האוויר והים

מרוב עיסוק וטיפול בשוטף, לרמטכ"ל כנראה לא היה פנאי לבקר אפילו באוגדת עזה לפני המלחמה. כנראה שאם היה מבקר – לא ביקור בזק עם מפקד האוגדה, אלא ביקור רציני שבא לעמוד על המצב לאשורו וגם נפגש עם לוחמים – יתכן שהייתה יכולה להתקבל תוצאה אחרת למלחמה. אבל הוא כנראה היה עסוק בדיון דחוף אחר.

איך זה שבפתיחת המלחמה, כאשר חילות השדה מקריבים את מירב המאמץ, הקורבנות והפצועים, נמצאו חסרים בציוד בסיסי כמו אפודי מגן והרבה ציוד לוחמה נוסף? מי נתן את הדעת לכך לפני המלחמה? האם כלים רובוטיים שהיו אמורים לתפקד במנהרות וכלים נוספים היו מוכנים לפני המלחמה? האם הכלים החסרים היו חוסכים בחיי אדם ובפצועים בחילות השדה ומביאים לתוצאות טובות יותר ומהר יותר?

אם ננסה רגע להיכנס לנעליו של מג"ד באוגדת עזה ב-7 באוקטובר, נבין שהוא היה במצב בלתי אפשרי – הוא רואה את זרם המחבלים שפורצים את גדר המערכת, והוא זקוק מיידית לסיוע אווירי – מסוקי קרב וכלים נוספים. הוא פונה בבקשה לאג"ם חטיבה, שמעביר את הדרישה לאגף מבצעים אוגדה, שמעביר את הדרישה לאגף מבצעים פיקוד, שמעלה את הדרישה לאגף מבצעים במטכ"ל, שמוריד את הדרישה לאגף מבצעים בחיל האוויר לביצוע. וזה במצב שהמג"ד צריך את הביצוע מיידית בכפיפות ישירה.

אולי יש משימות בהן יחידות מחיל האוויר צריכות להיות בכפיפות לוגיסטית ומנהלית לחיל האוויר, אבל כפופות מבצעית למפקד בשטח. אולי אם היה קיים מבנה כזה, אז יחידות הסיוע של חיל האוויר היו זמינות ב-6 באוקטובר ולא היה צריך לחפש אותן במשך שעות רבות קריטיות באותו יום מר ונמהר. זה דורש חשיבה אסטרטגית על מבנה ועל כפיפויות בהפעלת הכוח הבין-זרועי.

מבנה בו יחידות הסיוע של חיל האוויר היו זמינות ב-6 באוקטובר מבלי שצריך לחפש אותן במשך שעות קריטיות באותו יום מר ונמהר – דורש חשיבה אסטרטגית על מבנה ועל כפיפויות בהפעלת הכוח הבין-זרועי

כשמביטים על חלוקת התפקידים של החילות בצה"ל ובחלוקת התקציבים בהם, נראה שחיל האוויר, האחראי כעת גם על ההגנה האווירית, עם הכלים המתקדמים והחימושים היקרים מאוד – מקבל את חלקו הארי של תקציב צה"ל.

בהתאם לתפיסה זו, הניחו גם שאפשר לצמצם את כוחות היבשה בלי הכרה – סגרו חטיבות חי"ר ושריון, שחררו מילואים באופן לא ריאלי ביחס למציאות, ופגעו קשות במערך האימונים.

אולי זה היה הדבר הנכון לעשות, אבל האם הייתה כאן חשיבה אסטרטגית שלקחה בחשבון את שלל האיומים והצרכים של שאר החילות בצה"ל? או שזה נגזר מכך שלא הייתה חשיבה אסטרטגית?

נראה ששוב המדינה שמה את יהבה הבלעדי על חיל האוויר – בהנחה שהוא יפתור את כל הבעיות בשדה הקרב. כאן צריך אולי להפנות את תשומת לב הציבור ומקבלי ההחלטות למה שקרה במלחמת יום הכיפורים. גם אז מקבלי ההחלטות בדרג המדיני והביטחוני שמו את כל יהבם על חיל האוויר על כל המשתמע מכך, והניחו שהוא ינצח את המלחמה, כמו במלחמת ששת הימים.

בפועל, במלחמת יום כיפור חיל האוויר לא הצליח לסייע לכוחות הקרקע – לא בגזרה הצפונית ולא בגזרה הדרומית. לצערנו הרב (בעיקר על לוחמי האוויר שנפגעו), חיל האוויר נפגע קשה מאוד במלחמת יום כיפור, ובפעם הראשונה בתולדות צה"ל – לא חיל האוויר סייע לכוחות הקרקע, אלא כוחות הקרקע סייעו לחיל האוויר.

נראה ששוב המדינה שמה את יהבה הבלעדי על חיל האוויר – בהנחה שהוא יפתור את כל הבעיות בשדה הקרב. כאן צריך אולי להפנות את תשומת לב הציבור ומקבלי ההחלטות למה שקרה במלחמת יום הכיפורים

זה קרה בגזרה הדרומית, במבצע אבירי לב. חטיבת הצליחה – חטיבה 421 בפיקודו של חיים ארז, השמידה אחרי צליחת התעלה את סוללות טילי קרקע אוויר של המצרים ואפשרה לחיל האוויר לחזור לתמונה. מכאן והלאה השתנו פני המלחמה וצה"ל כיתר את הארמיה השלישית ממערב לתעלה והגיע לק"מ ה-101.

עם כל הכבוד לחיל האוויר על ביצועיו במלחמה הזאת, צריך לקחת בחשבון שבמלחמה הזאת לא עמדה מול חיל האוויר שום התנגדות – לא של מטוסים ולא של טילי נ"מ. מי לידינו יתקע שכך יהיה גם במלחמות הבאות? ואולי יכול לחזור על עצמו סצנריו איום ונורא כמו שקרה במלחמת יום הכיפורים? ומה אז?

מי לוקח את כל השיקולים הרחבים בראייה אסטרטגית – על פי הדינמיקה המואצת בכל הממדים הפנימיים והחיצוניים? מי בוחן את מכלול האיומים, הסביבה, הפתרונות הנדרשים, ההשלכות על מבנה צה"ל בכלל ועל כל חיל בפרט, על חלוקת התקציבים, האימונים הנדרשים, ועוד? כיום כל זה נראה בתחום אחריותו של הרמטכ"ל – אבל אין לרמטכ"ל את הזמן והכלים הנדרשים לעסוק בכך. הרמטכ"ל במקרה הטוב עוסק בשוטף.

נראה שכיום, בהיקפו הגדול, בתחכום מרובה הטכנולוגיות ובמקצועיות הנדרשת לצה"ל – הרמטכ"ל צריך להיות מפקד צבא היבשה, וגם זה בדוחק רב. ואולי הפיקוד העליון צריך לעבור למבנה פיקודי אחר, אולי דומה לצבא ארה"ב: יהיה ראש המטות המשולבים – שיעסוק בעיקר בנושאים האסטרטגיים על כל השלכותיהם, עם מטה רחב שיפעל לצידו בכל מה שנדרש עם אנשי מקצוע. אלה יכסו את היקף הפעילויות הנדרשות, הרמטכ"ל יפקד על צבא היבשה, ויהיו מפקדי פיקודים מרחביים עם סמכויות נרחבות שחולשות על כל מה שנגזר משינוי כזה.

עם כל הכבוד לחיל האוויר על ביצועיו במלחמה, צריך לקחת בחשבון שבמלחמה הזאת לא עמדה מול חיל האוויר שום התנגדות – לא של מטוסים ולא של טילי נ"מ. מי ערב לנו שכך יהיה גם במלחמות הבאות?

כנראה שגם המטכ"ל צריך לשנות את פניו, ולא להיות מורכב רובו ממפקדי חילות השדה, שהכשרתם היא בעיקר לוחמת חי"ר או שריון ללא רקע וידע מולטי-דיסציפלינרי רחב ולא רק בתחום הצבאי.

נדרש מטכ"ל בו האלופים לא רואים את עתידם בעיקר בשדה הפוליטי אחרי סיום שירותם הצבאי, אותו הם מזדרזים לסיים כמה שיותר למעלה וכמה שיותר מהר. לא ראינו שהגנרלים שפרשו מצה"ל והצטרפו לפוליטיקה הביאו לה מזור.

הבעיות הקשות שהביאו להפתעות במלחמת יום הכיפורים ובמלחמה הנוכחית באוקטובר 23', נבעו בן השאר מטעויות קשות בהערכת המצב של חיל המודיעין והמטכ"ל. בשני הגופים החשובים האלה אין גורם מבקר חיצוני להם, שיכול לאתגר אותם בשאלות ודיון נוקב. התפיסה בזרם המרכזי היא זו שתופסת ואף אחד לא מערער עליה, ויש מי שחושש לערער עליה.

אחרי מלחמת יום כיפור החליטו להקים את האיפכא מסתברא בחיל המודיעין, אבל כאשר הוא נשאר בתוך חיל המודיעין, הרי שהוא נרמס מכובד הדרגות שמעליו ומתפיסת הזרם המרכזי.

מה כוחם היחסי של האחראי על הבקרה בחיל המודיעין ושל האיפכא מסתברא מול תפיסת אמ"ן מחקר? כנראה בטל בשישים. ואולי יש מקום לחשוב אם להוציא אותם מחוץ לאמ"ן, כך שיהיה גוף חיצוני שיוכל לאתגר את התפיסה באמ"ן מחקר.

אם לצורך כך נדרש בסיס נתונים רחב כגון 8200, אולי ניתן לחשוב לאזרח את 8200, כך שיוכל לספק מענה לכל הגופים הנדרשים. כך אולי הגוף הזה יהיה גם מקצועי יותר ויצבור ניסיון על פני הזמן, ולא רק מופעל ע"י חיילים שבאים לפרקי זמן קצובים ומתחלפים בתדירות גבוהה.

בשני הגופים החשובים – חיל המודיעין והמטכ"ל – אין גורם מבקר חיצוני להם, שיכול לאתגר אותם בשאלות ודיון נוקב. התפיסה בזרם המרכזי היא זו שתופסת ואף אחד לא מערער עליה

כמו כן, אולי נדרש גם להקים גוף חיצוני למטכ"ל שיאתגר את תפיסות המטכ"ל. במלחמה הארורה הזו, מסתבר שתוכנית החמאס למתקפה – "חומת יריחו", הייתה ידועה לפרטיה בצה"ל, ולמרות זאת כנראה שאף אחד מחברי המטכ"ל לא שאל שאלות קשות, שכל ילד היה מעלה. גוף חיצוני למטכ"ל יוכל לאתגר את תפיסותיו.

יחיאל גלבוע הוא ד"ר לפילוסופיה של המדע ומהנדס פעיל בתעשיה הבטחונית והאזרחית שנים רבות. מודאג מאוד מתהליכי ההקצנה, הפילוג, הפערים הכלכליים ההולכים ומתרחבים, ומשחיקת הדמוקרטיה בשנים האחרונות.