ב־7 במרץ 1939 יו"ר בית המחוקקים של סין, סון קה, שלח מכתב בהול למשרד לעניינים אזרחיים של הממשלה. כחבר המועצה העליונה להגנה לאומית הוא בילה כשנתיים בחיפוש אחר דרכים לנצח במלחמה נגד יפן הפולשת. אולם כעת רצה סון קה לתדרך את עמיתיו בנושא לא קשור לכאורה: מצוקת העם היהודי.
"האנשים האלה סובלים מאוד מכך שאין להם מדינה, ובמשך יותר מ־2,600 שנה נעו ונדו חסרי בית", כתב סון קה לפני שתיאר את תוכניות ההשמדה של היטלר. "הבריטים רוצים להקים התיישבות קבע בפלשתינה", הוא המשיך, "אבל הדבר עורר התנגדות חריפה מצד הערבים שם – והאלימות טרם שככה".
סון קה האמין כי מדינתו תהווה מקלט הולם יותר. לא שנחאי, שאליה כבר נמלטו 20 אלף יהודים, אלא מרגלות ההימלאיה שבעורף המדינה. יונאן, מצפון ללאוס וממזרח לבורמה דאז, הייתה מחוז ספר עם אקלים ממוזג בצורה יוצאת דופן, יופי טבעי מרהיב ודי אדמה בלתי מעובדת כדי לאכלס 100 אלף יהודים שנמלטו מרדיפות הנאצים.
על היעדר חשיבות מקראית הוא פיצה בהיסטוריה חפה מאלימות אנטישמית. עבור סון קה והקואליציה הבלתי סבירה של חברי מפלגת הקוומינטנג ויהודים אמריקאים שתמכו בתוכניתו, יונאן ייצגה לא פחות מאשר את הארץ המובטחת.
ב־85 השנים שחלפו מאז, תוכנית ההתיישבות ביונאן נשכחה למדי. אבל עמדתה של סין ביחס לציונות לא הייתה אז משמעותית כל כך כשם שהיא היום. מאז 7 באוקטובר 2023, מלחמת ישראל–חמאס אילצה את בייג'ין להידרש למעמדה החדש כמעצמת־על עולה ולציפייה שתמלא תפקיד בכל היבט של ענייני העולם, לא חשוב באיזה אזור.
כדי להבין במלואה את גישתה של סין למזרח התיכון, צריך לחזור לשנות ה־30, כאשר הרעיון של מולדת יהודית ביונאן הפך מנושא לדיון בחדר ההסבה של רופא שיניים בברוקלין למדיניותה הרשמית של ממשלת סין.
בינואר 1934 רופא שיניים מברוקלין בשם מוריס ויליאם כתב מכתב לאלברט איינשטיין והציג בפניו את הרעיון שלו להתיישבות יהודית בסין. "סין היא התקווה הגדולה היחידה עבור קורבנותיו של היטלר"
בינואר 1934 רופא שיניים מברוקלין בשם מוריס ויליאם כתב מכתב לאלברט איינשטיין והציג בפניו את הרעיון שלו להתיישבות יהודית בסין. "במהלך ביקור בבית הקיץ של השופט [לואי] ברנדייס בספטמבר האחרון דנו באופן טבעי במצוקת יהודי גרמניה", כתב ויליאם. "גם הוא חש שסין היא התקווה הגדולה היחידה עבור קורבנותיו של היטלר".
"התוכנית שלך", השיב איינשטיין, "נראית לי מעוררת תקווה ורציונלית ביותר, ויש לפעול להגשמתה במרץ". ככל שאיינשטיין הרהר בתוכנית, כך היא נראתה לו הגיונית יותר. "לעמים הסיני והיהודי", הוא כתב לויליאם כעבור חודשיים, "למרות ההבדלים הנראים לעין במסורותיהם, יש את זאת במשותף: לשניהם יש מנטליות שהיא תוצר של תרבויות ששורשיהן בימי קדם".
עוד לפני מכתבו של ויליאם לאיינשטיין, מנהיגים יהודים באירופה חיפשו מזה זמן רב מולדת מחוץ לפלשתינה – "ציונות ללא ציון", כפי שניסח זאת ההיסטוריון גור אלרואי. הפעיל הרוסי יהודה לייב פינסקר גיבש את הרעיון במניפסט שלו מ־1882 "אוטואמנציפציה!", שם כתב: "לא אל ארץ 'קודשנו' עלינו לשאת נפשנו עתה, כי אם אל ארץ 'שלנו'".
הטריטוריאליסטים, כפי שנודעו ממשיכיו, בילו את ארבעת העשורים הבאים בניסיונות, ובכישלונות, להגשים את מטרתו של פינסקר.
לא היה שום דבר מהפכני בהצעת ההתיישבות היהודית של ויליאם אבל הוא היה הראשון להציע שסין, אז רפובליקה צעירה שעדיין נאבקה להפוך למדינה מודרנית, עשויה להסכים לפנות מקום למתיישבים יהודים
לכן לא היה שום דבר מהפכני בהצעת ההתיישבות היהודית של ויליאם, לבד ממיקומה. תוכניות קודמות, לרבות תוכנית אוגנדה מ־1903 והפרויקט הציוני עצמו, דיברו על אזורים בתוך שטחים קולוניאליים קיימים. ויליאם היה הראשון להציע שסין, אז רפובליקה צעירה שעדיין נאבקה להפוך למדינה מודרנית, עשויה להסכים לפנות מקום למתיישבים יהודים.
ויליאם לא היה הדמות המתבקשת לקידום הפרויקט – לא היה לו חינוך פורמלי, לא היו לו קשרים קודמים לטריטוריאליזם והוא מעולם לא ביקר בסין. אבל בזכות שילוב של יכולת קידום עצמי ומזל, ויליאם הפך לא רק לדמות מוכרת בקרב אליטת הקוומינטנג אלא גם לבר־סמכא מכובד בארה"ב בענייני סין.
ב־1923 הספר שפרסם ויליאם בהוצאה עצמית, "הפרשנות החברתית של ההיסטוריה", שבו ביקש להפריך את התיאוריה המרקסיסטית, מצא את דרכו אל ידיו של ראש המפלגה הלאומית סון יאט־סן (אביו של סון קה), שהיה בעיצומו של גיבוש חזון כלכלי למדינה.
סון שאב רבות מכתיבתו של ויליאם בסדרת הרצאות שנשא בשנה שלאחר מכן. בשלב מסוים הוא אף הזכיר את "הפרשנות החברתית" בשמו. כעבור כמה שנים, כאשר הקוומינטנג פרסמו ספר המבוסס על הרצאותיו של סון יאט־סן לאחר מותו, הדבר הזניק את מעמדו של ויליאם מזר אלמוני למאור פילוסופי.
עד מהרה ויליאם מצא את עצמו בקשר עם כמה מהאינטלקטואלים המובילים בארה"ב, בהם לא רק איינשטיין וברנדייס אלא גם ג'ון דיואי וההיסטוריון ג'יימס ת' שוטוול מאוניברסיטת קולומביה
האמריקאים למדו לראשונה על ההישג של ויליאם ממאמר שפורסם ב־1927 במגזין "אסיה" ואשר הכריז כי סון יאט־סן "מבסס את עמדתו האנטי־מרקסיסטית כמעט מילה במילה על חיבור פחות מוכר פרי עטו של מחבר אמריקאי".
עד מהרה ויליאם מצא את עצמו בקשר עם כמה מהאינטלקטואלים המובילים בארה"ב, בהם לא רק איינשטיין וברנדייס אלא גם ג'ון דיואי וההיסטוריון ג'יימס ת' שוטוול מאוניברסיטת קולומביה – שניהם הביעו מאוחר יותר את תמיכתם בתוכנית ההתיישבות היהודית שלו.
ממשלת סין התגלתה כפחות פתוחה לרעיון. לפני שכתב לאיינשטיין, ויליאם דן בתוכנית שלו לעומק עם השגריר אלפרד סאו־קה סזה, שהסכים כי ייבוא יהודים גרמנים יוכל להיות ברכה לכלכלה הסינית. ממוניו של סזה בקוומינטנג העריכו את דעתו של ויליאם – אבל לא כפי שהעריכו את יחסיהם עם גרמניה, שהגבירה את הסיוע הכלכלי והצבאי שלה לסין זמן קצר לאחר עליית הנאצים לשלטון.
הקמת התיישבות עבור אותם אנשים ממש שהיטלר דיבר בגנותם ודאי תיחשב לעלבון בעיני הממשלה הגרמנית, סברו מנהיגי הקוומינטנג. יעברו כמה שנים עד שיהיו נואשים מספיק כדי לשקול זאת מחדש.
תחת ההנהגה הרב־לאומית, שנחאי נותרה אחד הנמלים הבודדים בעולם שאפשרו את כניסתם של חסרי אזרחות. בין 1937 ל־1939 יותר מ־20 אלף פליטים יהודים, רובם ממרכז אירופה, זרמו אל העיר
בערב חג המולד של 1938 מזכיר המועצה העירונית של שנחאי, ג' גודפריי פיליפס, שלח מברק בהול לארגון הג'וינט: "שנחאי מודאגת מאוד מזרם חריג של פליטים יהודים", הוא הזהיר. "שנחאי כבר מתמודדת עם בעיית פליטים חמורה ביותר בשל פעולות האיבה בין סין ליפן. בלתי אפשרי לקלוט מספר גדול של פליטים זרים".
בימים הראשונים למלחמת העולם השנייה שנחאי נהנתה ממעמד בלתי רגיל. הכוחות היפנים כבשו את העיר בנובמבר 1937, אבל הותירו את השליטה על ההתיישבות הבינלאומית בידי המועצה העירונית של שנחאי.
תחת ההנהגה הרב־לאומית, שנחאי נותרה אחד הנמלים הבודדים בעולם שאפשרו את כניסתם של חסרי אזרחות. בין 1937 ל־1939 יותר מ־20 אלף פליטים יהודים, רובם ממרכז אירופה, זרמו אל העיר.
באותה תקופה סין נחלה רצף של תבוסות צבאיות מידי היפנים. לאחר כיבוש שנחאי בנובמבר, הצבא הקיסרי נכנס לנאנג'ינג ואילץ את צ'יאנג קאי־שק וממשלתו להימלט. בינואר 1939 היפנים כבר שלטו כמעט בכל החוף המזרחי של סין. כוחותיו של צ'יאנג עצרו את התקדמותו של הצבא הקיסרי, אבל תחינותיה של סין לתמיכה צבאית אמריקאית ובריטית המשיכו ליפול על אוזניים ערלות.
ההיגיון שבבסיס ההצעה של סון קה היה פשוט: אם סין תציע מקלט ליהודי אירופה הנרדפים, אזי בני דתם בארה"ב ובבריטניה עשויים לשכנע את ממשלותיהם לתמוך בסין נגד היפנים
זמן קצר לאחר שפיליפס שלח את המברק שלו, סון קה גילה שחברי המועצה העירונית של שנחאי מתכננים להגביל את זרם הפליטים אל שנחאי. יישובם של הפליטים היהודים ביונאן נראה לו פתאום הפתרון המושלם למשבר המשולב שפקד את ארצו. בחודש שלאחר מכן הוא החל לנסח את המכתב שלו למשרד לעניינים אזרחיים.
ההיגיון שבבסיס ההצעה של סון קה היה פשוט: אם סין תציע מקלט ליהודי אירופה הנרדפים, אזי בני דתם בארה"ב ובבריטניה עשויים לשכנע את ממשלותיהם לתמוך בסין נגד היפנים.
"התמיכה הכלכלית הבריטית עברה למעשה מניפולציה בידי אותם סוחרים ובנקאים גדולים", כתב סון קה, "ומאחר שרבים מאותם סוחרים ובנקאים גדולים הם יהודים, אזי ההצעה הזאת תשפיע על הבריטים לאמץ גישה חיובית יותר כלפינו".
נוסף על הערך התעמולתי שלהם, סון קה האמין כי לפליטים היהודים יש מה להציע למחוז הסיני שפיתוחו הכלכלי פיגר מאחור. בטווח הקצר, הפליטים היהודים כסמל יוכלו לעזור לסין לנצח במלחמה. בטווח הארוך, הפליטים עצמם, עם "הרקע הכלכלי החזק שלהם וכישרונותיהם הרבים", כפי שניסח זאת, יוכלו לעזור לסין להתפתח לאומה גדולה.
בממשלת סין היה מי שהטיל ספק בכדאיותה של מעורבות בנושא הבעייתי של פליטים יהודים. משרד החוץ הזהיר כי ניתן יהיה למשול על היהודים בסין רק לטווח קצר, עד שיקשה מדי לשלוט בדרישותיהם לאוטונומיה
הנימוקים שלו הדהדו את אלה של איינשטיין, שאמר לויליאם ב־1934 כי פרויקט ההתיישבות שלו "יעמיד לשירותה של סין את הסיוע המועיל של הכישורים, הידע והמדע המערביים".
התיעוד ההיסטורי לא מגלה קשר ישיר בין התוכנית שהציג ויליאם לאיינשטיין ב־1934 לבין ההצעה של סון קה מ־1939, אולם המוניטין של ויליאם בקוומינטנג והתכתובת שלו עם סזה, השגריר, רומזים כי הדמיון בין הרעיון שלו להצעה של סון קה היה תוצאה של השפעה ולא צירוף מקרים.
בממשלת סין היה מי שהטיל ספק בכדאיותה של מעורבות בנושא הבעייתי של פליטים יהודים. משרד החוץ הזהיר כי ניתן יהיה למשול על היהודים בסין רק לטווח קצר, עד שיקשה מדי לשלוט בדרישותיהם לאוטונומיה.
משרד הפנים הסיני הרחיק עוד לכת. "האויב והמדינות הפשיסטיות טוענים שוב ושוב שאנחנו מדינה קומוניסטית", כתבו גורמים במשרד, "ובעת הזאת, קליטת מספר רב של יהודים תקשה עלינו להימנע מלספק לאויב תואנה לתעמולה. באופן כללי, בתיאוריה הפשיסטית הקומוניזם והיהודים מוזכרים תכופות בנשימה אחת".
אולם ההבטחה למשוך באופן פוטנציאלי סיוע צבאי מערבי התגלתה כחזקה יותר. במרץ 1939 הקוומינטנג אישר את הצעתו של סון קה והחל לפרסם את תוכנית יונאן בתקשורת הסינית והאמריקאית
אולם ההבטחה למשוך באופן פוטנציאלי סיוע צבאי מערבי התגלתה כחזקה יותר. במרץ 1939 הקוומינטנג אישר את הצעתו של סון קה והחל לפרסם את תוכנית יונאן בתקשורת הסינית והאמריקאית.
היעדרה של תוכנית ברורה ליישומה היה משני. מאחר שכוח המשיכה העיקרי של התיישבות יהודית היה בערך התעמולה שלה, תמיכה הצהרתית בה הייתה עשויה להספיק כדי לזכות באהדת האמריקאים.
כאשר ויליאם שמע על הצעתו של סון קה, הוא החל לפעול במרץ. עמיתיו בארה"ב נתנו לו משוב חיובי בלבד, ועם תמיכתו של הקוומינטנג נראה היה שהרעיון יכול סוף סוף להפוך למציאות. אבל ברגע שוויליאם החל לבקש מימון ממשלתי הדברים החלו להיראות אחרת.
בתגובה לסקרים שהראו כי ציבור הבוחרים עסוק בענייני פנים, מדיניות החוץ של ממשל רוזוולט ביצעה פנייה ברורה נגד הגירה לקראת הבחירות לנשיאות של 1940. לאחר שהיטלר סיפח את אוסטריה במרץ 1938, משרד חוץ האמריקאי הותיר על כנה מכסה של 27,730 אשרות כניסה לאזרחים גרמנים, גם כאשר מספר הבקשות זינק.
עבור פרויקט שאמור היה לכלול את הבאתם של 100 אלף פליטים ממרכז אירופה לסין, סירובה של ממשלת ארה"ב לספק מימון היה בבחינת מכת מוות
ביוני 1939 רשימת ההמתנה כבר כללה יותר מ־300 אלף בני אדם. באותו החודש אוניית הקו האוקיינית "סנט לואיס" שהפליגה מהמבורג כשעל סיפונה 937 נוסעים, רובם פליטים יהודים, הגיעה עד טווח הראייה של נמל מיאמי. שוטרי ההגירה של ארה"ב שלחו את האונייה בחזרה לאירופה, שם מאות מנוסעיה נרצחו מאוחר יותר בשואה.
כנגד הרקע הנייטיביסטי הזה החל ויליאם לקיים פגישות עם גורמים במשרד החוץ באוגוסט 1939. הם הפנו אותו לוועדה שייעצה לרוזוולט בענייני פליטים, אך שום תיעוד מפגישות המשך כלשהן לא שרד. עבור פרויקט שאמור היה לכלול את הבאתם של 100 אלף פליטים ממרכז אירופה לסין, סירובה של ממשלת ארה"ב לספק מימון היה בבחינת מכת מוות.
![פליטים יהודים מאירופה, מגיעים לנמל חיפה על אוניית ההגנה "מדינת היהודים" . אוקטובר 1947 (צילום: לע](https://static.zman.co.il/www/uploads/2020/03/D379-009.jpg "פליטים יהודים מאירופה, מגיעים לנמל חיפה על אוניית ההגנה "מדינת היהודים" . אוקטובר 1947 (צילום: לע")
הנסיבות המדויקות שבהן הקוומינטנג זנחה את הפרויקט עמומות באותה מידה. דבר אחד ברור: בארכיונים של שנת 1939 הייתה קקופוניה של דיונים סביב תוכניות ההתיישבות ביונאן. מסיבות עיתונאים בשנחאי, מכתבים בהולים מצ'ונגקינג, פגישות בוושינגטון. התנגדויות, הערכות, דוחות. ב־1940: כלום.
בסופו של דבר, המתקפה על פרל הארבור, לא אהדתם של יהודים בולטים, היא שהניעה את ארה"ב ואת בריטניה לתמוך בסין. מתקפת הנגד בתמיכת בעלות הברית הנחילה תבוסה ליפן, אבל הותירה את הקוומינטנג מדולדלת קשות.
מעט מאוד מאחד היום בין המפלגה הקומוניסטית של סין לבין הקוומינטנג של שנות ה־30. מנהיג סין שי ג'ינפינג יצטט את מרקס ואת לנין מיליון פעם לפני שיודה בשמץ של חוב אינטלקטואלי לקוומינטנג
המפלגה הקומוניסטית של סין ניצלה את החולשה הזאת כדי להשיק קמפיין משלה לשליטה במדינה. ב־1949 מאו זדה דונג הקים ממשלה חדשה בבייג'ין, ואילו סון קה ועמיתיו נמלטו לטייוואן.
מאז הם פעלו בגלות מטאיפיי.
מעט מאוד מאחד היום בין המפלגה הקומוניסטית של סין לבין הקוומינטנג של שנות ה־30. מנהיג סין שי ג'ינפינג יצטט את מרקס ואת לנין מיליון פעם לפני שיודה בשמץ של חוב אינטלקטואלי לקוומינטנג. אבל גישתה של בייג'ין למלחמת ישראל–חמאס, עם אמונתה בכוחם של מסרים, לא הייתה זרה לסון קה ועמיתיו.
כאשר ישראל פלשה לעזה, שר החוץ הסיני ואנג יי אמר כי סין תמיד תתמוך ב"שאיפות הלגיטימיות של העולם הערבי והמוסלמי". לאחר המתקפה האיראנית על ישראל באפריל, ואנג חזר על נימוקיה של טהרן ותיאר את המתקפה כפעולה של הגנה עצמית.
בהצהרותיה, בייג'ין נמנעה מלתייג את חמאס כארגון טרור, דבר שלבטח משפיע לרעה על יחסי הסחר של סין עם ישראל, שפרחו בעבר. עם זאת, מאחורי דלתיים סגורות דיפלומטים סינים מנסים לשכנע את מקביליהם הישראלים כי מדובר רק בדיבורים וכי אין לפרש אותם כעוינות סינית אמיתית כלפי ישראל.
אם תגובתה של סין למלחמת ישראל–חמאס נראית פסיבית, בלתי עקבית או חובבנית, כדאי לזכור כמה מעט ניסיון יש לבייג'ין עם הסבך הפוליטי שהציונות ייצגה תמיד
אם תגובתה של סין למלחמת ישראל–חמאס נראית פסיבית, בלתי עקבית או חובבנית, כדאי לזכור כמה מעט ניסיון יש לבייג'ין עם הסבך הפוליטי שהציונות ייצגה תמיד.
סין כמעט מעולם לא נקטה עמדה ביחס למדינת היהודים. כשניסתה לייסד התיישבות יהודית ב־1939 היא פעלה מתוך אמונה שנאמנותה של וושינגטון כלפי העם היהודי היא עובדה קבועה שניתן להפיק ממנה תועלת.
כאשר סין הפריזה בהערכת השפעתם של האינטרסים היהודיים על הפוליטיקה של ארה"ב במלחמת העולם השנייה, היא בזבזה זמן יקר וכמה ערמות נייר. אולם כאשר ממשלת סין מנסה כעת למצב את עצמה כמעצמת העל האלטרנטיבית של העולם, קריאה שגויה של פוליטיקת הציונות עלולה לגבות ממנה מחיר כבד בהרבה.
הארי סאונדרס הוא בוגר החוג להיסטוריה באוניברסיטת פרינסטון והתגורר במחוז יונאן במשך שנה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו