ישראל - המדינה היחידה בעולם המפותח שמחייבת ללמוד שיעורי דת

בדיקת זמן ישראל מעלה: החוק בכל המדינות המפותחות, פרט לישראל, אוסר לכפות לימודי דת על תלמידים ומאפשר להורים לפטור מהם את ילדיהם ● במרבית המדינות המפותחות לומדים מספר שעות מצומצם על דתות שונות ולא רק על דת מרכזית אחת ● ואילו בישראל לימודי התנ"ך נכפים על כל הילדים - לא רק יהודים

תלמידי בית ספר יסודי בכותל המערבי (צילום: גרשון אליסון, פלאש 90)
גרשון אליסון, פלאש 90
תלמידי בית ספר יסודי בכותל המערבי

האם יש הדתה בבתי הספר בישראל? לשאלה הטעונה הזאת אין תשובה אחת והיא תלויה בהשקפת העולם של מי שמנסה להשיב לה. עם זאת מבדיקה מקיפה של זמן ישראל עולה כי לימודי הדת בחינוך הממלכתי בישראל שונים דרמטית בהשוואה לאלה הנלמדים בחינוך הציבורי בשאר המדינות המפותחות – ארה"ב, קנדה, האיחוד האירופי, שווייץ, נורווגיה, אוסטרליה, ניו-זילנד, יפן וקוריאה הדרומית.

בכל המדינות הללו, גם אם יש לימודי דת בבתי ספר ציבוריים, הם אינם חובה והילדים יכולים לקבל מהם פטור מלא לפי בקשת הוריהם. לעומת זאת לימודי היהדות בישראל מחייבים לגמרי, ולא רק לילדים יהודים אלא גם לתלמידים ערבים ולא-יהודים.

ברוב המדינות האלה לימודי הדת כוללים התייחסות לדתות אחרות נוסף על הנצרות, לעומת לימודי הדת בבתי הספר בישראל, שכוללים את היהדות בלבד,  וברובן לימודי הדת הרבה פחות אינטנסיביים מאשר בישראל.

בנוסף, במרבית המדינות המפותחות קיימות במקביל לחינוך הציבורי גם מערכות חינוך פרטיות, שחלקן שייכות לכנסיות ולארגונים דתיים נוצריים, יהודיים ושל דתות נוספות. בחלק מבתי הספר הפרטיים מלמדים לימודי דת מחייבים בדומה ללימודי הדת בישראל – אבל זה לא קורה בבתי ספר של החינוך הציבורי.

התלמידים בבית הספר של קהילת הרשורין שיף בסרסוטה, פלורידה, מכינים לוחות שירכיבו את הטבלה המחזורית (צילום: בן סיילס)
תלמידי בית ספר יסודי בארה"ב – אין חובת לימודי דת (צילום: בן סיילס)

ארצות הברית: בתי המשפט הוציאו את הדת מבתי הספר

עד תחילת המאה ה-20 החינוך בארה"ב היה דתי מאוד, וכלל תפילות, דרשות דתיות, לימודי חובה של כתבי הקודש ואיסור ללמוד את תורת האבולוציה. אבל בעקבות עתירות שהגישו הורים וארגונים בארה"ב נגד מערכת החינוך קבע בית המשפט, ב-100 השנים האחרונות, שורה ארוכה של פסיקות ששינו את המצב מן היסוד.

לפי הפרשנות של בתי המשפט בארה"ב, האיסור על כפייה דתית הקבוע בחוקה האמריקאית, מונע מבתי הספר הציבוריים את האפשרות לחייב תלמידים להתפלל, אוסר על כמרים ונציגי ארגונים דתיים להטיף בענייני דת בפני התלמידים (ולרוב פשוט אוסר עליהם להיכנס לביה"ס), ואוסר לחייב תלמידים להשתתף בפעילות דתית כלשהי, כולל לימוד בעל אופי דתי של כתבי הקודש.

אמנם בחלק מבתי הספר הציבוריים בארה"ב לומדים על כתבי הקודש, אך מאז הפסיקות המשפטיות מקפידים בתי הספר כי בשיעורים האלה ילמדו על כתבי הקודש בדיוק כפי שלומדים על ספרות. כחלק מכך השיעורים אינם כוללים הטפות או מה שעלול להשתמע כהטפות, ולהורי התלמידים יש זכות לדרוש ולקבל פטור מלימוד הדת, מבלי לפגוע בציונים ובהישגים הלימודיים של מי שאינו משתתף בהם. הכללים הללו חלים לא רק על שיעורים פורמליים, אלא גם על אירועי חג ופעילויות חברתיות.

תפילת תלמידים בארצות הברית, צילום אילוסטרציה (צילום: גטי אימג')
תפילת תלמידים בארצות הברית, צילום אילוסטרציה (צילום: גטי אימג')

אירופה: אלוהים רק באישור הורים

חוק שעבר בפרלמנט של האיחוד האירופי, ומחייב את כל 27 מדינות האיחוד, אוסר לחייב תלמידים להשתתף בשיעורי דת, בניגוד לרצון הוריהם. כפועל יוצא מכך אוסר החוק לדרוש מתלמידים במדינות האיחוד להיבחן על נושאים דתיים בבחינות הסיום.

האיסור האירופי על כפיית לימודי דת לא עבר בקלות במדינות שמרניות עם מסורת של חינוך דתי מחייב, כמו אירלנד, יוון וקפריסין.

ביוון, למשל, שבה נקרא משרד החינוך "משרד החינוך והדתות", הייתה בעבר תכנית מחייבת ללימודי נצרות לכל הגילאים, וזו כללה תפילות, קריאה בכתבי הקודש ולימוד נושאים כמו "ערכיו ומורשתו של ישו". מהתכנית היו פטורים רק בתי הספר ביישובים מוסלמיים בחבל תראקיה.

ב-2009 הכין משרד החינוך היווני תכנית לימודים חדשה, ופחות אינטנסיבית, שכללה לימוד ביקורתי של כתבי הקודש, לימוד על עוד דתות נוסף לנצרות, ומתן אפשרות לפטור תלמידים מהשתתפות בתכנית הלימודים הזו באישור הוריהם. אחרי מאבק ציבורי ארוך בעד התכנית ונגדה היא יצאה לפועל ב-2015.

לפי עדותו של תלמיד תיכון יווני בשם פנגיוציס צולאקיס, בתכתובת בנושא ברשת, "במאה ה-20 לקחו את לימודי הדת ברצינות, אבל זה לא המצב כיום".

צולאקיס מספר כי המורה שלו בבית הספר היסודי ניצל את שיעורי הדת ללמד מה שלא הספיק בשיעורים אחרים. "בתחילת התיכון התחילו ללמד בצורה יותר יסודית, בעיקר קריאה וניתוח של קטעים מהביבליה, אבל כמעט אף אחד לא הקשיב למורה, והחומר ממילא לא היה בשום מבחן. השיעורים כללו גם תפילות, אבל מאחר שאני אתאיסט הותר לי לא להשתתף בהן, וזה אף פעם לא היווה בעיה.

"השנה, בכיתה י"ב, יש מורה חדש שמקדיש את השיעורים לנושאים כמו היחס הדתי למין מחוץ לנישואין ולהומוסקסואליות, המתח בין הנצרות לאסלאם ומיסוי נכסי הכנסייה, ועכשיו התלמידים מקשיבים ומשתתפים.

"אחותי, שהיא כיום בכיתה ו', לומדת בתכנית לימוד חדשה, טובה יותר, שבה לא מדברים רק על הנצרות אלא על דתות באופן כללי, כולל אסלאם, בודהיזם וכו'. ההורים שלי יכולים לחתום לה על מסמך שאומר שאנחנו לא נוצרים-אורתודוקסים כדי שהיא תקבל פטור מהשיעור, אבל היא לא רוצה פטור כזה".

בקפריסין היוונית עדיין לומדים נצרות לפי התכנית היוונית הישנה והנוקשה, אבל בלחץ האיחוד האירופי, הוצאו שיעורי הנצרות מבחינות הסיום (המקבילה לבחינות הבגרות), והתלמידים בקפריסין יכולים לקבל פטור מהשתתפות בהם.

באירלנד עדיין מתקיימים שיעורי נצרות אינטנסיביים בבתי הספר – שבהתאם לחוק האירופי הפכו לשיעורי בחירה. חלק גדול מבתי הספר באירלנד הם "בתי ספר קתוליים" בניהול הכנסייה, וביישובים מסוימים, אלה הם בתי הספר היחידים. תלמידים יכולים לקבל פטור מלימודי נצרות גם בבתי ספר קתוליים, אף כי בפועל, פטור כזה כרוך במאבק משפטי וביורוקרטי של ההורים.

בצרפת שיעורי הדת בבתי הספר הציבוריים בוטלו כבר ב-1905, עם הפרדת הדת מהמדינה. בשנים האחרונות הוכנסה למערכת החינוך בצרפת תכנית חדשה שבה לומדים על הדתות השונות בעולם. במערכת החינוך מקפידים על כך שמורים דתיים לא ינצלו את התכנית להטפה ואוסרים עליהם, למשל, להקריא קטעים מכתבי הקודש בכיתה.

באנגליה קיימים לימודי נצרות בבתי הספר. בעבר הרחוק הלימודים היו כפופים לכנסייה האנגליקנית, וכללו תפילות וקריאה כיתתית בכתבי הקודש. אבל ב-1944 הוצאו התפילות והקריאה בתנ"ך מתכנית הלימודים, ונוסף לימוד על דתות אחרות. החוק האירופי שמאפשר פטור מהשיעורים הללו חל גם באנגליה – ובכל זאת נמתחת ביקורת ציבורית על קיומם.

בגרמניה הילדים לומדים תכנית בשם "דת ואתיקה", שעוסקת בנצרות וגם בדתות אחרות (יהדות, אסלאם, בודהיזם), וכן בפילוסופיה רוחנית חילונית. במרבית בתי הספר מתקיימים השיעורים האלה סמוך לתחילת היום או לסופו, אף כי פורסמו מקרים שבהם השיעורים נלמדים באמצע היום, ותלמידים עם פטור נאלצו לשבת בזמן השיעור לבד בחדר סגור, ונאסר עליהם אפילו להכין שיעורי בית "כדי לא לקבל יתרון על תלמידים אחרים".

בבתי ספר בגרמניה שבהם יש תלמידים מוסלמים רבים, היו מי שניצלו את הפטור משיעורי "דת ואתיקה" כדי לארגן לילדים מוסלמים שיעורים נפרדים על האסלאם – ובכך עוררו ביקורת ציבורית.

בית ספר יסודי בגרמניה, אילוסטרציה (צילום: jan Bauer AP)
בית ספר יסודי בגרמניה, אילוסטרציה (צילום: jan Bauer AP)

יהודי? פטור משיעור יהדות

במדינות אירופיות שונות ניתן פטור משיעורי דת לילדים יהודים במהלך המאה ה-20, הרבה לפני שניתנה אפשרות לפטור מלימודים אלה את כל התלמידים, כדי לא לאלץ אותם ללמוד על הנצרות.

"כיוון שאני יהודי, קיבלתי פטור משיעורי הדת בבית הספר שבו למדתי בלוצרן בשנות ה-80", מספר סיוון שיפר, רופא יהודי משווייץ. "כשהייתי בתיכון, ביטלו את שיעורי הנצרות ובמקומם עשו שיעור כללי על כל הדתות, כולל היהדות, אבל הפטור לילדים יהודים נשאר. יצא שאני קיבלתי שיעור חופשי בזמן שהחברים הלא-יהודים שלי למדו שיעורי יהדות, ודי צחקתי עליהם".

שווייץ אינה שייכת לאיחוד האירופי, אך במאה ה-21 גם היא מאפשרת לתלמידים פטור מלימודי דת, באותם קנטונים שבהם הם עדיין קיימים בחינוך הציבורי.

גם במדינות מערביות אחרות שבהן מתקיימים שיעורי דת בבתי הספר- בנורווגיה ובחלק מקנדה – החוק מאפשר לכל התלמידים לקבל פטור מהשתתפות בהם. באוסטרליה אין לימודי דת בבתי ספר ציבוריים, ואילו בניו-זילנד שיעורי הדת מתקיימים בשעות אחר הצהריים, כאשר בתי הספר נחשבים "סגורים", כדי להשאיר אותם מחוץ לתכנית הרשמית. ואולם נוהל זה מעורר ביקורת מצד נוצרים דתיים.

במרבית המדינות המפותחות אין מערכת חינוך ציבורית דתית כמו החינוך הממלכתי-דתי, שבה האמונה הדתית נלמדת כאמת מחייבת, מתקיימת הפרדה בין המינים ונשמרות מצוות דתיות

בקוריאה הדרומית אין שיעורי דת בבתי ספר ציבוריים, אף שחלק גדול מהתלמידים במדינה לומדים בבתי ספר פרטיים השייכים לכנסיות נוצריות ומנזרים בודהיסטיים, שבהם יש לימודי דת אינטנסיביים. ביפן הקיסרית הילדים חונכו לפי דת השינטו, אבל אחרי מלחמת העולם השנייה הדת הוצאה לגמרי מתכנית הלימודים היפנית.

המשטר הקומוניסטי בברית המועצות, סין ומדינות נוספות אסר ללמד או אפילו לדבר על הדת בבתי הספר. האיסורים הללו בוטלו, אבל במרבית המדינות שהשתייכו לגוש הקומוניסטי, כולל רוסיה וסין, אין תכנית ממלכתית ללימודי דת בבתי הספר. בפולין הקתולית הונהגו לימודי נצרות, אך מאז שפולין הצטרפה לאיחוד האירופי, הלימודים הפכו מחובה לרשות.

בארה"ב מתנהל ויכוח סוער בין לימוד האבולוציה להוראה "בריאתנית" המתאימה את  התיאוריות המדעיות לכתבי הקודש. עם זאת בבתי הספר הציבוריים במרבית העולם המפותח מלמדים את תורת האבולוציה של דארווין כחלק מתכנית הלימודים בביולוגיה. בישראל, לעומת זאת, תורת האבולוציה נלמדת רק בחלק מבתי הספר הממלכתיים ואינה נלמדת כלל בבתי הספר הממלכתיים-דתיים.

במרבית המדינות המפותחות אין מערכת חינוך ציבורית דתית כמו החינוך הממלכתי-דתי, שבה האמונה הדתית נלמדת כאמת מחייבת ומתקיימים הפרדה בין המינים ונשמרות מצוות דתיות, וכל בתי הספר הדתיים הם פרטיים. במרבית המדינות המפותחות גם בתי ספר פרטיים של קהילות דתיות ודתיות מאוד מחויבים ללמד לימודי ליבה.

. (צילום: אייזק הררי, פלאש 90)
. (צילום: אייזק הררי, פלאש 90)

ישראל: תנ"ך לכול, גם לערבים

שתי המדינות היחידות בארגון OECD שבהן לימודי הדת הם חובה גורפת הן טורקיה וישראל.

לימודי היהדות בבתי הספר הממלכתיים בישראל לא רק מחייבים, אלא גם אינטנסיביים יותר מאשר ברוב מדינות המערב, אם לא בכולן. הם כוללים לא רק את שיעורי תנ"ך, אלא גם את מרבית השיעורים ב"תרבות ישראל", סמינרים וטיולים בעלי אופי דתי, שחלקם מועברים על ידי עמותות דתיות. כמו כן מתקיימים "לימודים על החגים" שמתחילים כבר בגן טרום-טרום-חובה, למשל מנהג קבלות השבת בגני הילדים, ועוד.

מחקר של ארגון ה-OECD מצא שתלמיד ישראלי בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי מבלה בממוצע 14% מזמן הלימודים בלימוד תכנים דתיים, לעומת 5% בממוצע בבתי הספר הציבוריים בכלל מדינות הארגון, 10% באירלנד ו-2% בטורקיה.

לימודי הדת בבתי הספר בישראל דומים למדי לאלה הנהוגים במדינות ערב. מערכת החינוך במצרים, ירדן ומדינות ערביות נוספות מתחלקת לשתיים: חינוך דתי בבתי ספר ששייכים למדרסות אסלאמיות לילדים ולכנסיות, וחינוך ממלכתי, הכולל לימודי דת אינטנסיביים ומחייבים, המתמקדים בדת אחת בלבד.

תלמידים חסרי דת, רובם ילדיהם של עולים חדשים מברית המועצות, לומדים בבתי הספר הממלכתיים העבריים, וכמו חבריהם היהודים לימודי הדת שלהם עוסקים רק בתנ"ך וביהדות האורתודוקסית, ולא באף דת אחרת

תלמידים נוצרים ובני דתות אחרות במדינות ערב לומדים את לימודי הדת שלהם ופטורים מלימודי האסלאם. בבתי הספר הממלכתיים בירדן, מצרים והרשות הפלסטינית מופרדים התלמידים הנוצרים והמוסלמים אלה מאלה בשיעורי הדת.

בלבנון יש מעט מאוד בתי ספר ממלכתיים, שבהם אין לימודי דת. מרבית בתי הספר שייכים לעדות הדתיות השונות ומחייבים את התלמידים ללמוד את הדת שלהם – כולל בית ספר יהודי אחד לילדיהם של קומץ היהודים שנותרו בביירות.

בישראל מחויבים תלמידים מוסלמים בחטיבות הביניים ובתיכון ללמוד תנ"ך ולהיבחן בבחינות הבגרות בתנ"ך. ישראל אינה פוטרת מלימודי תנ"ך אפילו תלמידים מוסלמים שהתנ"ך אינו חלק מדתם.

תלמידים ערבים לומדים גם את הקוראן או הברית החדשה, בהתאם לדתם, בבית הספר היסודי. קיימות גם בחינת בגרות בקוראן ובברית החדשה כמקצוע בחירה, אבל בתי הספר הממלכתיים במגזר הערבי אינם מכינים לבגרויות הללו והתלמידים צריכים להתכונן להן בעצמן.

לימודי נצרות בתיכון והכנה לבגרות בנצרות קיימים רק בבתי ספר הפרטיים של הכנסייה. לימודים על האסלאם בתיכון והכנה לבגרות באסלאם מתקיימים רק במוסדות מעטים, בהם דווקא בבתי הספר הדו-לשוניים שבהם ילדים יהודים וערבים לומדים יחד.

תלמידים חסרי דת, רובם ילדיהם של עולים חדשים מברית המועצות, לומדים בבתי הספר הממלכתיים העבריים, וכמו חבריהם היהודים לימודי הדת שלהם עוסקים רק בתנ"ך וביהדות האורתודוקסית, ולא באף דת אחרת או זרם אחר ביהדות.

מרבית טיולי בית-הספר בישראל כוללים ביקורים באתרים רבים הקדושים לדת היהודית ובבתי כנסת, אך לא בשפע האתרים הקדושים לנוצרים, מוסלמים ובהאים מכל העולם.

. (צילום: פלאש 90)
. (צילום: פלאש 90)

"הגבול בין לימודי דת להנחיה דתית אינו ברור"

"ההבדל בין החינוך הממלכתי בישראל לחינוך הציבורי במדינות מערביות הוא שהמטרה הבסיסית של לימודי הדת כאן שונה", אומר לזמן ישראל ד"ר אהרון דיצ'ר מהחוג לחינוך באוניברסיטה העברית והמכון לחינוך יהודי ע"ש מרטון.

"במערב מלמדים על הדת כי זה מעניין וכי רוצים שהתלמידים ידעו על הנושא", אומר דיצ"ר. ״ואילו בישראל לא ברור אם מלמדים תנ"ך ותרבות ישראל רק לצורך הנחלת ידע, או גם כדי לאפשר לתלמיד להפנים את ערכי הדת, כמו שמלמדים לימודי נהיגה, למשל, כדי שהתלמידים יפנימו את חוקי התנועה. ברור שבארצות הברית אי אפשר ללמד נצרות בצורה כזאת, כי הדת הופרדה שם מהמדינה".

בבריטניה אין הפרדה של הדת מהמדינה. האם בבריטניה מלמדים דת במטרה שהתלמידים יפנימו את הנצרות?
"לא. אין ניסיון כזה. הגבולות בבריטניה ברורים, ואילו בישראל הם מטושטשים. זה גם תלוי מי שר החינוך ומה המדיניות שלו, ומי המורה ומה הכוונות שלו. לא מעט מהמורים בחינוך הממלכתי מגדירים את עצמם מסורתיים ודתיים, והגישה שלהם ללימודי יהדות שונה מהגישה של המורים שמגדירים את עצמם חילונים".

זאת אומרת שהמטרה היא לא רק שהתלמידים ידעו דברים על היהדות, אלא גם אינדוקטרינציה לדת?
"לא, לא, זאת לא אינדוקטרינציה. אינדוקטרינציה היא לכפות משהו ולא להשאיר ברירה. החינוך בנושאי דת בארץ דומה יותר למצב שבו אני מושיט למישהו יד והוא יכול לבחור אם לקחת אותה. המורה פותח לתלמיד אופציה, אבל משאיר לו את חופש הבחירה".

יחסי הכוחות בין מורה ותלמיד הם כאלה שכאשר המורה 'מושיט את ידו' כדבריך, הוא בהחלט יכול להשפיע עליו בכיוון מסוים.
"זה נכון. אני לא חושב שיש בישראל 'הדתה' כמו שעושים ממנה, אבל הגבול בין ניסיון ללמד ילדים על הדת לניסיון למשוך אותם להתקרב לדת לא ברור".

ד"ר אהרון דיצ'ר (צילום: באדיבות המרואיין)
ד"ר אהרון דיצ'ר (צילום: באדיבות המרואיין)

למה, לדעתך, לא נותנים לילדים בישראל אפשרות לקבל פטור מלימודי דת כמו בארצות מערביות?
"התפישה בארץ, שאני מסכים איתה, אומרת שזה מאוד חשוב שתלמידים יכירו את המסורת היהודית, כי היהדות היא לא רק דת. הבריטים מחייבים ילדים ללמוד את המחזות של שייקספיר ואת 'ביאוולף' כי זאת המסורת הלאומית הבריטית, אצלנו המסורת הדתית היא גם המסורת הלאומית אז חייבים ללמוד אותה".

זה נראה לך בסדר שמחייבים תלמידים ערבים ללמוד את הדת היהודית יותר מאשר את הדת שלהם?
"זה מאוד לא בסדר בעיניי, ולאו דווקא זה שמחייבים אותם ללמוד יהדות. להפך, זה לא בסדר שלא מחייבים את התלמידים היהודים ללמוד על התרבות הערבית ועל האסלאם. אחד הדברים החיוביים בלימודי הדת במערב הוא שהם לומדים לא רק על הנצרות אלא גם על דתות אחרות. לדעתי צריך לאמץ את זה גם בארץ, בוודאי בחינוך תלמידים ערבים, אבל גם ליהודים".

ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "לימודי המורשת בישראל משתנים ומותאמים לשכבות השונות של האוכלוסייה. בתי ספר ממלכתיים ערבים לומדים אסלאם, או נצרות, בתי ספר ממלכתיים דרוזים לומדים מורשת דרוזית, ואין חובה ללמוד את תכנית הלימודים של הזרם החינוכי האחר".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
לימוד תנ"ך אינו לימוד דת אלא לימוד היסטוריה של עם ישראל. כשלמדנו תנ"ך בכיתה מעולם לא חשבנו על חגים או מנהגים, אלא על הסיפור ההסטורי המתפתח בתנ"ך בצורה מופלאה ויחסית די מפורטת לעם שרשם א... המשך קריאה

לימוד תנ"ך אינו לימוד דת אלא לימוד היסטוריה של עם ישראל. כשלמדנו תנ"ך בכיתה מעולם לא חשבנו על חגים או מנהגים, אלא על הסיפור ההסטורי המתפתח בתנ"ך בצורה מופלאה ויחסית די מפורטת לעם שרשם את עברו כבר לפני יותר מ-3000 שנים. נדמה לי שאין אף המערב שיש לו הסטוריה כל כך מפורטת וארוכת שנים כמו עם ישראל.

מעבר לכך, מאחר שלהיות יהודי זה גם להיות בן לעם היהודי וגם להיות נחשב ליהודי לפי אמונת ישראל, אז נכון לטעון שמבחינה אדקמאית, רציונליים העם היהודי הוא גוף ודת היהודית היא הנפש של שלם אחד. התופה הזאת לא קיימת באף עם אחר בעולם בצורה מובהקת כזאת. אפילו לא אצל הנפאלים. בריטי, אמריקאי, אוסטרלי, דרום אפריקאי וגרמני יכולים להיות בני אותה דת – נניח פרסבטריאנים, אבל הם לא בני לאום אחד. מנגד אמריקאי יכול להיות פרסבטריאנים, קתולים, אוונגליסטים, פרוטסטנטים, אורתודוכסים, פרבוסלבים, זרטוסטרים, מוסלמים, יהודים, ולהיות בן לעם האמריקאי [אם יש באמת כזה דבר. או בעצם הם רק אזרחי המדינה?].

לכן הביטוי למודי מורשת של העם הוא הביטוי הנכון – בלמודי תנ"ך לומדים היסטוריה, חגים, מנהגים, אמונות, הכל במרקם אחד, ובכל מקרה אינני מכיר תלמיד/ה אחד/ת ששינו את אורחות חייבם והתחילו ללבוש כיפה או לעטות פיאה …… אז די למלחמתכם בזהות היהודית !!!!

עוד 2,097 מילים ו-2 תגובות
סגירה