שבת הגדול, שבוע לפני ליל הסדר. מסעדת "באב אל-ימן" ברחביה פותחת את שעריה בשבת, ומגיעים אליה לקוחות דתיים, חילונים, דתל"שים, ומה שביניהם. התפריט מציע מגוון מאכלי שבת, בהם קוגל ירושלמי, סלטים שונים, חמין וג'חנון.

בית העסק הזה פותח את שעריו בשבת, אך מקפיד על כשרות ופתוח לכולם, חילוניים ודתיים: המזון המוגש במסעדה מחומם על פלטות של שבת, והתשלום עבור הארוחה נעשה לפני השבת או לאחריה. אלה שמזדמנים למקום בשבת ואינם מכירים את מתכונת הפעילות, מוזמנים להירשם על ידי אחד המלצרים הערביים העובדים במקום, ולשלם רק בצאת השבת.

יהונתן ודעי, הבעלים של "באב אל-ימן" ו״הקרוסלה״

הבעלים, יהונתן ודעי, מסתובב בין הלקוחות ובודק שהכל מתנהל כשורה. שנה לאחר הפתיחה, נראה שהעסק שלו צובר תאוצה. בשנים האחרונות נפתחו עוד ועוד מסעדות ובתי קפה בירושלים המקפידים על הגשת מזון כשר ללקוחות, אך ללא תעודת כשרות מהרבנות. עבור ודעי, מדובר בעסק השני הפועל במתכונת הזו.

"המיזם נולד מהשטח"

לפני כ-7 שנים הקים הרב אהרון ליבוביץ, יליד ברקלי שבקליפורניה ותושב שכונת נחלאות שבירושלים, את ארגון "השגחה פרטית", שסיפק לבעלי מסעדות ולעסקים שירותי הכשר אלטרנטיביים לאלה של הרבנות הראשית.

"המיזם נולד מהשטח. הכל התחיל בבית קפה קטן בנחלאות, שקראו לו 'סלון שבזי'. ראיתי שם מקום שאכפת לו מכשרות, אבל לא מעוניין בקשר עם הרבנות", מספר ליבוביץ. "אחר כך גיליתי שיש דף פייסבוק שכמה מהעסקים שמופיעים בו מצהירים כי הם כשרים, אך אין להם תעודת כשרות מהרבנות".

המסעדות הנוספים שהופיעו בעמוד הפייסבוק שליבוביץ מצא הם "סלון שבזי", "קרוסלה", "המקום של איציק", ו"טופולינו" בירושלים. כל בתי העסק האלה פעלו במתכונת של כשרות ללא-רבנות, ובהם גם החלה היוזמה ל"כשרות פרטית".

ליבוביץ הסתקרן מהתופעה, והחליט להתעמק בה ולהבין אותה טוב יותר. "לדעתי, המונופול של הרבנות, שמבוסס על 'חוק הונאה בכשרות' הוא אירוני", הוא אומר.

"לא רק שהרבנות לא נותנת שירות ראוי ללקוחות או למסעדות, אלא שבעיניי היא גם לא אמינה ללקוחות ולעסקים. כך קרה שבמקום לדבר על פיקוח על כשרות, התחלנו לדבר על פיקוח על ההלכה. לא התמקדנו רק בהצעת אלטרנטיבה, אלא גם בסיפור הסיפור, וחשיפת הציבור לעמדה שהמונופול הרבני פוגע בכשרות״.

שוק שמגלגל 4 מיליאד דולר בשנה

על פי דוח שהוכן לבקשת משרד האוצר בשנת 2015, ההיקף הכספי השנתי של צריכת המזון עומדת על כ-60 מיליארד בשנה. עלות הכשרות לציבור נאמדת ב-4 מיליארד שקל בשנה, ומהווה כ-5%. עוד מצוין בדוח כי היעדר התחרות בכשרות עולה לציבור כ-300 מיליון שקל בשנה.

עלויות הכשר לשחיטת עופות ובקר ויבוא גבינות עומדת על יותר מ-2 מיליארד שקל, וכותב הדוח אף מכנה זאת ״חסם יבוא״ שדומה למכס, ובכך מונע תחרות. עלות הכשרות בענפי ההסעדה מגיע ל-114 מיליון שקל, ל-209 מיליון שקל בענף המלונאות, ול-40 מיליון שקל בענף הקמעונאות.

ליבוביץ הקים את ארגון "השגחה פרטית", שסיפק שירותי הכשר פרטיים ואלטרנטיביים לאלה של הרבנות. הם התחילו לפעול בארבעה בתי עסק בירושלים, ובהמשך התרחבו ל-50 עסקים בכל רחבי הארץ. לדבריו, התגובות בציבור הרחב היו אוהדות, ואילו מצד הציונות הדתית, התגובות היו מעורבות.

הרב אהרון לייבוביץ (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

ההיתר החוקי לפעילות של ״השגחה פרטית״ ניתן לפני כשנה וחצי, כשבג"ץ פסק שבתי עסק יוכלו להעיד בפני לקוחותיהם על טיב ההכשר והפיקוח במקום, אך אסר עליהם להציג תעודת כשרות חלופית או להשתמש מפורשות במונח "כשר".

בארגון רשמו הצלחה. מבחינתם, ברגע שבית העסק יכול להעיד על טיב הפיקוח, נשבר המונופול הרבני ואפשר לפתוח את השוק הכשרות לגורמים מתחרים.

בשנה שעברה, ארגון רבני "צהר", המאגד כ-800 רבנים אורתודוקסיים מהציונות הדתית, החליט לרכוש את מערך הכשרות של "השגחה פרטית".

הרב רפי פוירשטיין, העומד בראש "צהר", אמר ל"מקור ראשון", כי מיזם הכשרות נולד מתוך כאב, משום שתעודת הכשרות של הרבנות הפכה לשם נרדף לשחיתות. הוא הוסיף שם כי הניסיונות לתקן את המערכת מבפנים כשלו, וציין כי הוא סופג על כך ביקורת פנימית קשה בחוגי הציונות הדתית.

החיבור ל"צהר" לווה בלא מעט חששות הדדיים. "היו רגעים שבהם חששתי ש'צהר' ייקחו צעד אחורה בתהליך, אבל כל הסימנים מעידים שזה לא הולך לשם. הם לוקחים אחריות ומבינים שאי אפשר לחזור אחורה״, אומר ליבוביץ.

"משכנו את 'צהר' לעמדה לפיה יש לאתגר את המונופול הרבני, ולא לשתף איתו פעולה. אם נראה סימנים לשינוי, נחזור למגרש בעצמנו. יש לנו את כל האנשים שלנו, ואנחנו יודעים איך להפעיל את מערך של כשרות פרטית".

סנוב, בדיר כבר שתית?

כיום, מערך הכשרות המשותף מספק לבתי העסק תעודה המעידה על טיב התנאים והפיקוח במקום, ועל כך שהמקום שומר על כללי הכשרות המסורתיים, ונמנע מפתיחת בית העסק בשבת. "צהר" שמו לעצמם יעד להגיע ל-1,200 מסעדות מכלל השוק בארץ, דהיינו כ-10% מהשוק. התשלום החודשי עבור השירות ש"צהר" מספק נע בין 700 שקל לדוכן אוכל קטן, ועד  1,700 שקל למסעדה בשרית גדולה.

אבל ודעי – שהוא גם בעליה של ה"קרוסלה", שהייתה מחלוצות המאבק – החליט לאתגר את המערכת עוד קצת, והקים עסק חדש במתכונת מהפכנית אף יותר: "באב אל-ימן" מקפיד על כללי הכשרות ופתוח לכולם, חילונים ודתיים, והוא פותח את שעריו גם בשבת.

"עוברי האורח שמגיעים למסעדה בשבת מבלי להכיר את הייחודיות של המקום, משתאים ומסרבים להאמין. באמת? אתה נותן בנו אמון? אתה בטוח שאי אפשר לשלם? אולי באשראי? אולי נניח כסף מתחת לאבן בכניסה?", הוא אומר.

"בסוף הם מתרצים, יושבים לאכול במסעדה, ומתחברים לאווירת השבת".

ודעי קושר בין המהפכה שהוא מנסה להוביל למורשת ולמסורת המזרחית. לדבריו, "המזרחיים בישראל הם רוב הציבור המסורתי. יהדות מתונה ומקרבת היא מאפיין מרכזי בתפיסה של היהדות בארצות האסלאם. הממסד הדתי הישראלי מפספס בגדול כשהוא מערים קשיים בכל תחומי הדת, ולא מכיל את הספקטרום הרחב שיש ליהדות ולקהילות היהודיות השונות. בכך הוא גורם נזק ליהדות".

אחד הלקוחות ב"באב אל-ימן", אורן פרי-הר, מסביר את חשיבותו בעיניו: "כחילוני, חשוב לי שייווצרו מרחבים משותפים שיוכלו לפעול ולהיפגש בהם דתיים וחילונים. מרחבים משותפים כאלה בהכרח יוצרים קהילות סובלניות יותר".

הלקוח שמואל פריד אומר כי "המקום בולם את המונופוליזציה של התרבות היהודית על ידי הממסד האורתודוקסי, ופותח אפשרויות התייחסות למסורת".

ודעי לא נותר לבד, ואל היוזמה הצטרף גם השף הדיי עפאים, הבעלים של בר ״הדיר״, הממוקם בבית חולים למצורעים לשעבר, ב"בית הנסן" בירושלים.

גם "הדיר" פועל במתכונת כשרה ללא כל תעודה. הוא פתוח בשבת, האוכל המוגש בו מחומם על פלטות, ויש מיחם לשתייה חמה. לקוחות המעוניינים בכך יכולים לשלם את החשבון בשבת עצמה, ומי שאינו יכול – יכול לשלם בצאת השבת.

שני המועמדים לראשות ממשלת ישראל – בנימין נתניהו ובני גנץ – המריאו בשיאה של מערכת הבחירות האחרונה לארצות הברית, כדי להופיע בכנס של השדולה היהודית החזקה ביותר בעולם, איפא"ק.

נתניהו אמנם ניצל את הביקור כדי להיפגש עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, ואף לא נאם בסוף בפני באי הוועידה בשל ההסלמה שאירעה באותה עת בדרום. אולם, עצם ההחלטה של השניים לנטוש את מערכת הבחירות בישראל ליממה קריטית מעידה על חשיבותו של המוסד הזה.

בני גנץ נואם באיפאק, 2019 (צילום: AP Photo/Jose Luis Magana)

עם זאת, השנה – בשונה משנים קודמות – נדמה כי גם נתניהו וגם גנץ ביקשו לפנות לקהל בישראל מעל ראשיהם של יהודי ארצות הברית, ולחזק (נתניהו) או ליצור יש מאין (גנץ) את תדמיתם כמנהיגים בינלאומיים, מבלי לתת מענה של ממש לנושאים שבאמת מעסיקים בימים אלה את יהודי ארצות הברית.

תפוח האדמה הלוהט הזה יהיה בין הסוגיות הראשונות שבהן יצטרך נתניהו לטפל, אם וכאשר יצליח להקים ממשלה חדשה, בצל החקירות נגדו.

"תפקידי הוא לפתוח דלתות ליהדות"

מי שרוצה להבין את הקרב המתנהל על אופיה של יהדות ארה״ב, ועל אופיו של הקשר הזה עם ישראל, מוזמן לבקר בבית הכנסת הרפורמי "רודף שלום", הממוקם לא רחוק ממטה ה-CIA, בפרבר של וושינגטון הבירה.

בקומפלקס המרשים, שקירותיו מעוטרים בצילומי ישראל, מתפללים 5,000 איש מ-1,700 משפחות, שב-700 מהן אחד מבני הזוג אינו יהודי.

"אני ציונית מהשמאל ומאוד חשוב לי לבנות קשרים עם ישראל. יש לנו דעות מגוונות על ישראל, ותפקידי הוא לפתוח אליה דלתות רבות ככל האפשר", מסבירה אמי שוורצמן, הרבה של בית הכנסת ב-18 השנים האחרונות. "למשפחות מעורבות, שמגדלות את ילדיהן כיהודים לכל דבר, אני אומרת: תודה רבה לכם.

"אני אומרת להם תודה, כי כל אלה שמגיעים לבית הכנסת, החליטו להיות יהודים ולגדל את ילדיהם כיהודים"

"אני אומרת להם תודה, כי כל אלה שמגיעים לבית הכנסת, החליטו להיות יהודים ולגדל את ילדיהם כיהודים. הבעיה היא עם אלה שמגדלים את ילדיהם מחוץ לבית הכנסת וללא הדת היהודית, כי אותם אנחנו מאבדים".

הדרך לגיבוש תפיסה יהודית פלורליסטית לא הייתה פשוטה גם עבור שוורצמן. "בשנת 1990, כשקיבלתי את ההסמכה, סירבתי לנהל טקסי נישואים מעורבים", היא אומרת. "רק ב-2008 שיניתי את דעתי, והגעתי למסקנה, שאם אנשים מחליטים לקיים בית יהודי, צריך לעמוד לצידם, ולחזק את הקשר שלהם ליהדות.

"היום אני מחתנת גם זוגות גאים. יש לנו בבית הכנסת משפחות עם שני אבות או שתי אמהות ותלמידים טרנסג'נדרים וגם תאי השירותים שלנו מותאמים אליהם. כולנו נבראנו בצלם אלוהים, ואנחנו חייבים לכבד את האנושיות. אני פועלת מתוך דאגה לעתיד העם היהודי, ולא אכפת לי מה חושבים האורתודוקסים".

אבל לצעירים שגדלו והתחנכו כיהודים רפורמים אצל הרבה שוורצמן, בהחלט אכפת מה חושבים. כשהם מגיעים לביקור בארץ, הם מגלים כי האורתודוקסים השולטים ברבנות בישראל, אינם מכירים ביהדותם.

כך קרה לדב כהן, בן 24, בוגר אוניברסיטת אוהיו ותושב העיירה וינה במדינת וירג'יניה, שהגיע לישראל עם "תגלית" – תכנית במימון משותף של ממשלת ישראל ותורמים אמריקאים, המביאה צעירים יהודים אמריקאים לביקור קצר בארץ.

"גיליתי שלמרות ששני הוריי יהודים, אני לא אוכל להתחתן בישראל, בגלל שאני רפורמי ולא מכירים ביהדות שלי. מאז, קשה לי לראות את ישראל כמדינה של העם היהודי"

"כשהגעתי לישראל גיליתי שלמרות ששני הוריי יהודים, אני לא אוכל להתחתן בישראל, בגלל שאני רפורמי ולא מכירים ביהדות שלי. מאז, קשה לי לראות את ישראל כמדינה של העם היהודי. זו רק מדינת היהודים האורתודוקסים".

מסובך עוד יותר הוא סיפורם של ילדי בני זוג מעורבים. דניאל סיאנס, 24, בת לאב יהודי ולאם נוצריה, גדלה כילדה בבית הכנסת "רודף שלום" ומתגוררת כיום בפרבר של וושינגטון. גם היא ביקרה בארץ עם "תגלית" וחזרה לארה"ב בהלם. דניאל היא בתם של זוג דיפלומטים העובדים במשרד החוץ האמריקאי, ונדדו במשך השנים במסגרת שליחויות ברוסיה, רומניה, פורטוגל, קובה ופולין.

"ישראל היא מדינה נהדרת וכולם היו מאוד ידידותיים", היא אומרת, "אבל היה לי עצוב לגלות שהיהדות שלי לא מקובלת דווקא בישראל".

ילדים ישראלים מקבלים את פניהם של עולים חדשים מארה"ב, 2004 (צילום: AP Photo/Ariel Schalit)

סם רסן, סטודנט בן 20, סייר בישראל לפני חמש שנים במסגרת משלחת של בית הכנסת. כשביקר בכותל, החל רב שהיה שם לכרוך תפילין על ידו, ותוך כדי שאל אותו אם אמו יהודיה. סם השיב לו שאביו יהודי, ונדהם מתגובת הרב.

"באותה השנייה הסיר הרב את התפילין מהיד שלי והסתלק", הוא משחזר. "הרגשתי מושפל ולא רצוי. אני תומך גדול של ישראל ואהיה הראשון להגן עליה בקולג' מול ה-BDS, אבל עצוב לי לחשוב שאני לא רצוי בישראל".

המספרים מדברים בעד עצמם

"רודף שלום" נוסד 12 שנה לפני מדינת ישראל, ובדומה לבתי כנסת אחרים בארה"ב, הוא מהווה מרכז קהילתי ליהודים. פועלים בתחומו גני ילדים, בית ספר ביום ראשון ותנועת נוער. עם המתפללים שם נמנים ראש ארגון היהודים במפלגה הרפובליקנית מט ברוקס; ראש מטה סגן הנשיא דיק צ'ייני, סקוטר ליבי; עיתונאים בכירים; וכן אנשי ממשל שכיהנו תחת קלינטון, בוש הבן ואובמה.

אבל המרכזיות של בית הכנסת בהוויה המקומית, אינה הסיבה היחידה לכך שהמציאות בישראל יוצאת דופן בעיני הצעירים מ"רודף שלום".

במקרה הזה, המספרים מדברים בעד עצמם:

התנועה הרפורמית היא התנועה היהודית הגדולה בארה"ב, שחולשת על 35% מהיהודים המתגוררים בה. זאת לעומת 18% קונסרבטיבים, 10% אורתודוקסים, ו-5% המשתייכים לזרמים קטנים יותר ביהדות. 30% אינם קשורים לשום זרם.

ברק ומישל אובמה חוגגים את חנוכה בבית הלבן (צילום: AP Photo/J. Scott Applewhite)

באופן כללי, בעוד שהיהדות האורתודוקסית שואפת לשמר את קיום המצוות ואת המסגרת ההלכתית, כפי שהיו לפני המודרניזציה במאה ה-19, הקונסרבטיבים (המסורתיים) והרפורמים (מתקדמים), מתאימים את עצמם לרוח הזמן.

עם זאת, ובאופן שעשוי להפתיע חלק מהישראלים, גם רבנים אורתודוקסים בארה"ב מהיחס של הרבנות בארץ לתנועה הרפורמית. אחד מהם הוא הרב ניסן אנטין, מבית הכנסת "בית שלום" בפוטומק.

"אני רב אורתודוקסי, אבל אני לא רב של יהודים אורתודוקסים בלבד", הוא אומר. "אני רב של כל היהודים. רבנים בארץ טוענים שהרפורמים אינם יהודים. זה כואב ולא נכון הלכתית. אינך יכול להיות לא יהודי רק בגלל הצורה שבה אתה מתפלל".

"בנוסף", מציין אנטיין, "הרב הספרדי הראשון, הרב עוזיאל, דיבר על זרע ישראל. אם האב יהודי והאם אינה יהודייה, הבן אינו יהודי, אבל הוא עדין זרע ישראל ויש לנו מחויבות לקרב אותו. אני לא מבין את הרבנים הרפורמים והקונסרבטיבים שנשארים כל כך-פרו ישראלים, למרות היחס המעליב שהם מקבלים מהרבנות בארץ. "אני לא יודע איך הייתי מגיב, אילו היו מתייחסים אלי כך".

שליטה כמעט מובנת מאליה

עבור הישראלים, השליטה האורתודוקסית ברבנות כמעט מובנת מאליה, אבל היהודים האמריקאים מתייחסים לנושא אחרת. הם מסבירים כי דוד בן-גוריון הפקיד את השליטה בממסד הדתי בידי האורתודוקסים – על אף שהיו אז במיעוט מספרי בהשוואה לזרמים אחרים ביהדות – כדי להשיג את תמיכתם הפוליטית.

באמריקה, כאמור, יחסי הכוחות שונים לחלוטין. בית הכנסת "עדת ישראל", שהוקם בשנת 1869, מהווה את ספינת הדגל של הציבור הקונסרבטיבי בארה"ב, עם 5,000 מתפללים, שהם שמנה וסלתה של הקהילה היהודית בוושינגטון.

מדי שבת מתפללים בו אנשי ממשל וחברי קונגרס, ועם חברי הקהילה נמנות שתי שופטות בית המשפט העליון, רות ביידר גינזבורג ואלנה קגאן, ועיתונאים כמו עורך ״האטלנטיק״ ג'פרי גולדברג ופרשן ״הניו יורק טיימס״, דייויד ברוקס.

יהודים באמריקה (צילום: AP Photo/Cliff Owen)

בבית הכנסת הלא-אורתודוקסי הזה נאם הנשיא אובמה לציון חודש המורשת היהודית בארה"ב במאי 2015, ובו גם ביקרו מנהיג זכויות האדם מרטין לותר קינג, הדלאי למה וראש ממשלת ישראל גולדה מאיר. ב"עדת ישראל" גם התקיים טקס הבר מצווה של יובל רבין, בעת שאביו, יצחק רבין, כיהן כשגריר ישראל בארה"ב.

מי שעומד בראש "עדת ישראל" הוא הרב גיל שטיינלוף, שם את האצבע על לב ליבה של הבעיה עבור יהודי ארצות הברית: "ההפרדה בין דת לפוליטיקה קדושה עבורנו", הוא אומר. "קשה לנו לראות את השחיתות והאפליה, את הכסף שמועבר למפלגות הדתיות, ואת המנהיגים הדתיים המעורבים בפוליטיקה.

"ההצהרות שמשמיעים בעלי כוח בישראל כלפי יהודים לא אורתודוקסים, הן כל כך קיצוניות לאוזניים של היהודים כאן, שאנחנו מרגישים כמו בני דת אחרת".

התחזית של שטיינלוף ביחס לישראל וליהודים בארצות הברית קודרת. "השחיתות והאחיזה החזקה שיש לחרדים על התהליך הפוליטי בישראל, וכן טשטוש הגבולות שבין דת ופוליטיקה, מאיימים על ישראל ועלינו כאן בארה"ב", הוא אומר.

רבים בישראל אינם רואים עין בעין עם שטיינלוף – הן במערכת הפוליטית, הן בממסד הדתי, והן בציבור, שהורגל לכך שאירועים קריטיים בחייו נשלטים על ידי הרבנות.

אבל על דבר אחד מסכימים כמעט כולם: הברית ההיסטורית בין ישראל לבין הקהילה היהודית החשובה בארצות הברית הגיעה לנקודת רתיחה קריטית.

בספר במדבר, פרק ט', מסופר כי אלה מבני ישראל שהוכרזו טמאים ונאסר עליהם להקריב את קרבן הפסח, פנו למשה בטענה: "לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת-קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹך בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"? משה מתייעץ עם אלוהים, שקובע כי הטמאים יוכלו להקריב קרבן בי"ד באייר, מה שנודע מאוחר יותר כ"פסח שני".

למרות שהמסורת היהודית לא מעניקה ל"פסח שני" מיקום מיוחד, קבוצה של פעילים להט"בים דתיים הפכה אותו בעשור האחרון לחגם הבלתי רשמי, תוך שימוש במועד זה כמקור לדיונים על מקומו של האחר במרחב הדתי.

השנה, הפעילים ארגנו אירועים בקהילות דתיות בארץ, אירועים שאפשרו לאלה שמשוכנעים שיש סתירה בלתי נמנעת בין דת להומוסקסואליות, לדון בנושא עם אחרים המאמינים שאפשר ליישב את הסתירה.

במפתיע, האירוע המעניין ביותר התרחש הפעם מעבר לקו הירוק. ביום ראשון שעבר, כמאה חובשי כיפות תושבי אפרת נהרו למתנ"ס המקומי, לכנס שאורגן על ידי המועצה המקומית תחת הכותרת: "צעירים להט"בים בחברה הדתית".

עודד רביבי נואם בכנס הלהט"ב באפרת (צילום: ג'ייקוב מגיד)

לדברי המארגנים, זה היה האירוע הראשון מסוגו בקהילה דתית (משני עברי הקו הירוק) שלא רק עודד דו-שיח בנושא, אלא גם נקט עמדה ביחס אליו: הומוסקסואליות היא לא עניין של בחירה, ואי אפשר "לרפא" אותה.

"היה הרבה יותר קל לפני 10-15 שנה, כשלא היו הומוסקסואלים בקהילות דתיות", התבדח הרב אוסטרוף בפני הקהל שצחקק בהיסוס

העמדה החד משמעית הזאת הושמעה על ידי שני דוברים, רב ופסיכולוג, בערב שפנה להורים ולמחנכים בהתנחלות שבגוש עציון. אחרי ההרצאות של הרב רפי אוסטרוף וד"ר טוביה פרי, הגיעו סיפוריהם של שני מחנכים דתיים שיצאו מהארון.

אלא שהטון של האירוע נקבע כבר בדברי ראש מועצת אפרת, עודד רביבי. רביבי דיבר על שיעור ההתאבדויות הגבוה אצל בני נוער שנאבקים עם המיניות שלהם.

לפי מחקר שערכה הפסיכולוגית הקלינית ד"ר חנה בר יוסף ב-2016, אחד מכל חמישה בני נוער להט"בים ניסה להתאבד – פי שישה משאר האוכלוסייה. לפי הערכות, שיעור ניסיונות ההתאבדות של צעירים להט"בים דתיים גבוה פי שניים.

"אלה הילדים שלנו, ואנחנו לא יכולים להתעלם מהם", אמר רביבי. הוא עמד על סף בכי כשהקריא שלושה מכתבים שקיבל מלהט"בים באפרת. באחד המכתבים הובעה התקווה שהערב הזה "ימנע את מותם של חברים נוספים".

טקס חתונה גאה במצעד הגאווה בירושלים, 2016 (צילום: פלאש 90)

החתן הזה הוא אני

יחד עם סיפורם האישי של שני הפעילים הלהט"בים, התחושה שאי אפשר להמשיך להתעלם מהבעיה, הייתה החוט המקשר של הערב.

"היה הרבה יותר קל לפני 10-15 שנה, כשלא היו הומוסקסואלים בקהילות דתיות", התבדח הרב אוסטרוף בפני הקהל שצחקק בהיסוס.

אוסטרוף דיבר על ההתעלמות מהנושא במקומות כמו אפרת, בהם רוב הרבנים והמחנכים האמינו שדיכוי המשיכה לבני אותו מין הוא רק עניין של כוח רצון. ד"ר פרי, מצידו, הציג שפע נתונים מחקריים שקובעים שההנחה הזאת חסרת תוקף.

פרי, אף הוא אדם דתי, הציג גרף המתאר את רצף המשיכה המינית, והסביר שמי שסבור שהצליח "לרפא" אדם ממשיכה לבני מינו, "פשוט התעסק עם ביסקסואל".

עם זאת, אוסטרוף ופרי הציגו תפיסת עולם מורכבת יותר. "החיים של הלהט"בים קשים ומרים. אם למישהו מהם יש משיכה כלשהי למין השני, אנחנו חייבים לנצל את הנקודה הזאת", אמר הרב, שהוסיף שבמקרים אלה יש לעודד אותו להעדיף מערכת יחסים הטרוסקסואלית. ועדיין, הוא דחה את ההנחה שלהומואים וללסביות אין מקום בקהילות דתיות. בין היתר, הרב הקרין סרטון מחתונה בין שני גברים דתיים, והתעכב על "האושר המושלם" שחשו כל אלה שהשתתפו בטקס.

לקראת סוף הערב קם אדם אחד מהקהל והזדהה כאחד החתנים מהסרטון. "מה שאתם עושים כאן זה הצלת נפשות, וזאת לא סתם ססמה". הוא הציג את עצמו כערן אשכנזי, תושב אפרת לשעבר. "אם ערב כזה היה מתקיים כשהייתי בתיכון, יכולתי להימנע מחוויות קשות", אמר והתקבל במחיאות כפיים של כל הקהל.

נועם הזה, במצעד הגאווה בירושלים, 2017

אשכנזי, 26, לא היה ההומוסקסואל הדתי היחיד בקהל. אחד מהם הוא נועם הזה מההתנחלות אלון שבות הסמוכה, שייחס לערב "חשיבות היסטורית".

"ממש שמחתי לראות בקהל את ראש הישיבה שלי ומורה נוסף מהישיבה. החברה הדתית מתחילה לפתוח את העיניים ולהבין שאי אפשר להתעלם מהנושא," אמר.

כשנשאל אם הדגש על המצב הנפשי וה"חיים הקשים" של להט"בים בהתנחלויות לא מפריע לו, יונתן ממן, אחד משני המחנכים הלהט"בים ששוחחו עם הקהל, אמר שבעיניו זה "לגמרי טבעי." ממן טוען שבקהילה ההומואית הדתית, רוב החברים התמודדו בעברם עם אובדנות או משאלת מוות.

נועם אומר שמבחינתו הדגש על הנושא באירוע היה הצהרה על קושי של החיים של אדם המדחיק את הזהות המינית האמיתית שלו.

"אפשר להגיד על החיים בארון שהם קשים ומרים. לצאת מהארון זה בדיוק ההפך, זה מאד משחרר. אני חושב שזאת היתה הכוונה של הערב הזה."

יותר פתוחים להבדלים

מבחינת רבים, זה לא היה מקרי שהערב התקיים דווקא באפרת. "נדמה לי שבגוש עציון פתוחים יותר מאשר בקהילות דתיות אחרות", אומר אנדרו ברוורמן.

ברוורמן בן ה-19, שלומד בישיבת מחניים במגדל עוז, מספר שהרבנים מאשרים לו לצאת מוקדם בימי חמישי כדי להשתתף במפגשי להט"בים בירושלים.

"יש משהו בגוש עציון שגורם לאנשים להיות כל כך מרוצים מהחיים שלהם ומהזהות הדתית שלהם, שהם מרשים לעצמם להיות פתוחים יותר להבדלים", אמרה לנו אם מאפרת שבנה יצא לאחרונה מהארון.

הצעירים הלהט"בים שדיברו איתנו, טענו שהנוכחות האמריקאית הבולטת בגוש יצרה סביבה סובלנית יותר ביחס לצעירים שיוצאים מהארון. "כמישהו שלא נולד בגוש עציון, תמיד התייחסתי אליו כאל מקום פתוח יותר. מקום שבו הייתי רוצה לגור יום אחד, בניגוד לשומרון, שם האווירה הרבה יותר שמרנית," אומר יוסף, 18.

ג'סיקה (שם בדוי), בת 22 מאפרת, הוסיפה: "האמריקאים מגיעים מתרבות של 'אתה תהיה אתה, אני אהיה אני,' בניגוד לישראלים שמתערבים בענייני הזולת".

למרות הפתיחות היחסית, בני נוער שמתמודדים עם שאלות של זהות מינית בהתנחלויות, לא נהנים מגישה זמינה למקורות מידע ביישוביהם.

ג'סיקה טוענת שהקושי נובע ממערכת החינוך והרבנים המובילים בגוש, ש"ניסו להגביל את הפתיחות של הקהילה". לדבריה, היא הפכה מודעת לזהות המינית שלה בחטיבת הביניים, אבל אף מורה לא התייחסה לנושא עד שהגיעה לי"א.

היא מספרת כי אחת המורות אמרה אז לכיתה שתלמידות שמתמודדות עם "הנושאים האלה" מוזמנות להיפגש איתה באופן אישי ולקבל סיוע. במהלך הפגישות, המורה ביקשה מג'סיקה לעצום עיניים ולדמיין מפגשים מיניים עם גברים, כדי להבין אם המחשבה גורמת לה להתרגשות כלשהי. "מבחינתי, זה באמת מעניין לראות איך היא חשבה שהיא יכולה לשנות אותי", אומרת ג'סיקה.

מצעד הגאווה בירושלים, 2016 (צילום: פלאש 90)

מלהב"ה בגאווה

גם אחרי היציאה מהארון, בני נוער להט"בים מההתנחלויות נאלצים להתגבר על מכשול נוסף לפני שיתקבלו בקהילה הלהט"בית הרחבה יותר, בישראל.

"מצד אחד, אתם מיעוט שנלחם על הזכויות שלו. מצד שני, אתם כובשים מיעוט אחר שגם נלחם על הזכויות שלו", מספר תושב שילה, משה גרוסמן, על תגובות בהן נתקל מצד להטב"ים בצד המערבי של הקו הירוק.

אורי שרגא, בן 21 מנווה דניאל, מספר שתהליך היציאה שלו מהארון היה "מסובך במיוחד", מכיוון שהיה פעיל בארגון הימין הקיצוני "להב"ה".

לדבריו, כשהוא הצטרף לפעילות להב"ה, הארגון התעסק אך ורק בהתנגדות להתבוללות. שרגא טוען שהארגון הקצין עם השנים, ועכשיו גם מוחה נגד עסקים שפתוחים בשבת ונגד מצעד הגאווה בירושלים.

אורי שרגא (21) מנווה דניאל, מספר שהיציאה שלו מהארון הייתה "מסובכת במיוחד", מכיוון שהיה פעיל בארגון הימין הקיצוני "להב"ה"

"זה עוד היה בסדר אחרי שיצאתי מהארון, אבל כשהתחלתי להסתובב עם כיפה בצבעי הגאווה, זה היה יותר מדי עבורם", שרגא אומר. "לא הייתי אומר שהם הראו לי את הדלת, אבל כבר הייתי בדרך החוצה מכיוון שלא הרגשתי איתם בנוח".

בתי ההתנחלות אפרת בגדה המערבית (צילום: פלאש 90)

דבר נוסף שעולה מכל שיחה עם בני נוער להט"בים דתיים בגוש עציון, הוא שעל כל אדם שיצא מהארון יש עוד כמה וכמה שנותרו עמוק בתוכו.

בעקבות הצלחת הערב, כבר הוחלט להקים בגוש עציון קבוצת תמיכה לצעירים להט"בים. לקבוצה כבר נרשמו עשרה צעירים בני 18 עד 22, ויוזמיה מקווים שבני נוער צעירים יותר יורשו להצטרף אליה אחרי שהמועצה המקומית תאשר זאת.

בינתיים, שוחחנו עם 12 צעירים מהגוש שלא יצאו מהארון, באמצעות "גריינדר", אפליקציית היכרות גאוגרפית שבדרך כלל משמשת גברים הומואים למפגשים מיניים.

נער בן 18 מאפרת – שמזדהה בגריינדר תחת השם "מחפש עכשיו!", אמר שהוא אחד מכמה צעירים בגוש עציון שמשתמש באפליקציה.

"אנשים מאוד מפחדים להיתקל אונליין במישהו שהם מכירים מכאן, והגוש כל כך קטן שיש סיכויים מאד טובים שזה יקרה", הוא אומר. "וזה לא משנה שגם הבחור השני עמוק בארון כמוך. כשאתה מבין שיש עוד מישהו שיודע עליך, אתה מבין שזה צעד אחד נוסף לקראת ההתנגשות בין החיים שלך בלילה לחיים שלך ביום".

נער בן 18 מאפרת – שמזדהה בגריינדר תחת השם "מחפש עכשיו!", אמר שהוא אחד מכמה צעירים בגוש עציון שמשתמש באפליקציה

הנער סיפר שהוא בדרך כלל נוסע צפונה לקרית ארבע, שם "יש יותר אופציות ויותר גברים חילונים שרוצים פגישה חד פעמית".

הנער, שסיים תיכון, אמר שיש נער אחד בכיתה שלו שיצא מהארון, ועוד "עשרה הומואים נוספים שלא". כשנשאל איך הוא יודע ברמה כזאת של ודאות, הנער ענה: "אתה פשוט יודע". לשאלה למה הוא עצמו לא יצא מהארון, הוא ענה את אותה תשובה שענו רוב הנשאלים ביומיים שבילינו בגריינדר: "אני ביסקסואל".

בנצי גופשטיין ואנשי להב"ה מפגינים נגד מצעד הגאווה בירושלים, 2016 (צילום: פלאש 90)

באלון שבות, תלמיד ישיבה בן 22 סיפר שגילה דרך גריינדר שאחד מחבריו לישיבה היה הומו. "ביקשתי שהוא ישלח לי צילום שלו. כשקיבלתי את הצילום וראיתי מי הוא ישר חסמתי אותו. אני לא חושב שהוא יודע שאני יודע", הוא אמר.

תלמיד הישיבה הוסיף שרוב הגברים שהוא רואה בגריינדר הם חיילים המשרתים בקרבת מקום, תלמידי ישיבה שלא נולדו בגוש עציון ופלסטינים.

"קיבלתי הודעות מכמה ערבים מבית לחם שרצו להיפגש. איפה הם חושבים שזה יקרה? לצד הכביש?"

להוריד את המחיר של היציאה מהארון

בכל מקרה, אין ספק שלהט"בים מגוש עציון שזקוקים לעזרה, חייבים כיום לחפש אותה מחוץ לגוש. בהכירו בכך, ממן ארגן קבוצת תמיכה לבני נוער להט"בים בגוש עציון, שתיהנה מחסות המועצה המקומית, בעקבות הצלחת הערב במתנ"ס.

לקבוצה כבר נרשמו 10 צעירים בין הגילאים 18 ל-22, אבל ממן אומר שבני נוער צעירים יותר יורשו להצטרף לקבוצה, אחרי שהמועצה המקומית תאשר זאת. ממן 28, ישמש כאחד ממדריכי הקבוצה, יחד עם עובד רווחה ופסיכולוג מהמועצה.

"התרומה של הבית הפתוח הייתה עצומה, אבל למה שבחור שחי מעבר לקו הירוק ונאבק עכשיו עם שאלות של זהות מינית, ייאלץ לצאת מהקהילה וללכת למקום שמנוהל על ידי ליברלים חילונים כדי לקבל את ההדרכה שהוא צריך?", הוא שואל.

למרות שבקרוב תעזוב את אפרת ללימודים בקולג', גסיקה אומרת שהיא עושה ככל יכולתה כדי לתמוך ביוזמה "שהייתה מאד יכולה לעזור לי בתקופה שהייתי בתיכון. הלכתי קצת לבית הפתוח, אבל אלה לא היו סוג האנשים שלי, והרגשתי שזה קיצוני מדי בשבילי. היוזמה הזאת היא בדיוק מה שהייתי רוצה אז"..

בדומה לאירוע במתנ"ס, קבוצת התמיכה היא עוד יוזמה מקומית באפרת, שממן מקווה ש"תוזיל את המחיר" שצעירים מגוש עציון חייבים לשלם כשהם יוצאים מהארון. "אני מקווה שייתחסו לזה כאלטרנטיבה לאלה שחושבים שתל אביב היא האופציה היחידה, אומר איש החינוך הדתי.

ממן מודה שבפניהם עומד עוד קרב ארוך מול התנגדות הרבנים ואדישות ההורים, אבל טוען שעשרות ההורים שהגיעו לאירוע במתנ"ס "הצביעו ברגליהם" באשר לכיוון הרצוי ביישוב. "זה לא שביל ישר, אבל אנחנו נגיע," הוא מסכם.

הכתבה התפרסמה לראשונה באנגלית ב-The Times of Israel ב-8 ביוני 20018