כותרת הניצחון מ-1996: מוזס מכר לנתניהו לוקש

"אתה נהיית ראש הממשלה בגלל הכותרת הזו", נשמע אמש מו״ל ידיעות אומר לראש הממשלה, בהקלטה שנחשפה בתוכנית "המקור" ● מוזס מתייחס לכותרת הראשית בעיתונו בבוקר שלמחרת העימות הטלוויזיוני ב-1996 ● הכותרת הכריעה את העימות לטובת נתניהו ולכאורה העניקה לו את הניצחון בבחירות נגד פרס ● עכשיו מוזס בא לגבות את החוב ● אלא שמוזס כלל לא היה מעורב בניסוח הכותרת ● מיקי רוזנטל משחזר את הסיפור המלא מאחורי אותו גליון

ארנון (נוני) מוזס מגיע לחקירה ביחידת לה"ב 433, ביוני 2017 (צילום: Roy Alima/Flash90)
Roy Alima/Flash90
ארנון (נוני) מוזס מגיע לחקירה ביחידת לה״ב 433, ביוני 2017

אחד הרגעים המדוברים משיחתם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ומו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס, אשר הקלטתה נחשפה אתמול בתוכנית "המקור" בערוץ 13, היה כשמוזס ניסה לשכנע את נתניהו שהוא חייב לו את נצחונו הדחוק על שמעון פרס בבחירות 1996.

מוזס הזכיר לנתניהו את הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" ב-27 במאי 1996, בבוקר למחרת העימות הטלוויזיוני בין שמעון פרס ונתניהו, ולקח עליה קרדיט, כדי לשפר את הפוזיציה שלו במשא ומתן לכאורה שהשניים ניהלו על הסדרי השלום ושיתוף הפעולה האזורי בין אימפריית העיתונות לאימפריית בלפור.

"אתה נהיית ראש הממשלה בגלל הכותרת הזו", אומר בשיחה מוזס, כשהסאבטקסט הוא: אני מזכיר לך שאתה חייב לי. נתניהו זיהה את המהלך ושמר על קור רוח: "הייתי ראש ממשלה גם בלי".

"בוודאי", מרגיע מוזס, אך מבהיר: "אבל אפשר לא לתת כותרת 'ביבי ניצח בעימות', שזה נתן לך בדיוק את ה-0.3 או 0.5". וכדי שלא יהיה לנתניהו ספק למי הוא חייב את הכותרת המנצחת, המו"ל מוסיף: "אתה יודע שאני הייתי בשלושה חודשים האלה העורך בפועל?"

הקטע בשיחתם של בנימין נתניהו ונוני מוזס, בו האחרון מתייחס לכותרת שלכאורה נתנה לנתניהו את הנצחון ב-1996 (צילום: צילום מסך)
הקטע בשיחתם של בנימין נתניהו ונוני מוזס, בו האחרון מתייחס לכותרת שלכאורה נתנה לנתניהו את הנצחון ב-1996 (צילום: צילום מסך)

אז מה באמת קרה בליל ה-26 במאי 1996, במערכת "ידיעות אחרונות", אחרי שהסתיים העימות הטלוויזיוני בין שני המועמדים לראשות הממשלה?

העיתון אכן היה אז בתקופת מעבר בין כהונתו הארוכה כעורך העיתון של משה ורדי – שנאלץ להשעות את עצמו בעקבות כתב האישום שהוגש נגדו בפרשת האזנות הסתר; לבין כניסתו לתפקיד של אלון שליו – מנכ"ל ומייסד חברת החדשות של הערוץ ה-2. שליו התיישב בכס העורך מיד אחרי הבחירות ולכן מוזס אכן החזיק את תואר העורך בפועל באותה עת.

שער ידיעות אחרונות מה-27 במאי 1996
שער ידיעות אחרונות מה-27 במאי 1996

עם זאת, בגליון ה-27 במאי, זה שלמחרת העימות, כותרת העיתון לא היתה "ביבי ניצח בעימות" כפי שמוזס ניסה למכור לנתניהו, אלא הרבה פחות נחרצת: "סקר: ביבי שיכנע יותר". מתחת לכותרת הזו פורסם מאמר פרשנות של נחום ברנע, שנפתח במלים "מחמת הזהירות, נטו אתמול הפרשנים לסכם את העימות בין פרס לנתניהו בתיקו. בכל הכבוד, אני נוטה לחלוק עליהם. נתניהו, כך נראה לי, ניצח אתמול".

במעריב המתחרה, הגיע מבקר הטלוויזיה מאיר שניצר למסקנה דומה, שפורסמה תחת הכותרת הנחרצת "נתניהו בנוק אאוט". רק ב"הארץ", אהוד אשרי חשב אחרת, וגם הזדרז לסייג את עצמו: "שמעון פרס לא ניצח אתמול, אבל נתניהו הפסיד, לפחות מנקודת הראות של מצביע משוכנע".

לא במקרה חזר מוזס דווקא לכותרת ההיא. אין הרבה מקום למקריות בשיחות סחר-מכר כאלה. לכל מילה יש תפקיד. מוזס ידע שנתניהו ייחס לכותרת ההיא – שקיבעה אותו כמנצח המובהק של העימות עם פרס – תפקיד משמעותי בבחירתו. הוא אמר את זה בהזדמנויות שונות לאנשים שונים. מוזס בסך הכל ניסה לתפוס בעלות על איגרת חוב.

מי שניסח את הכותרת "סקר: ביבי שיכנע יותר" היה מיקי רוזנטל, שהיה אז ראש מערכת החדשות של ידיעות, ואיש לא חושד בו שהוא אוהד את אחד הצדדים המככבים בסיפור הזה. מאחר שזו הייתה תקופת מעבר בין עורכים, רוזנטל תפקד בעצם כעורך בפועל של העיתון.

מיקי רוזנטל (צילום: פלאש90)
מיקי רוזנטל (צילום: פלאש90)

"נוני בכלל לא היה אז בתמונה", אמר היום רוזנטל לזמן ישראל, "הייתי שולח לו את העמוד הראשון, אבל הוא לא היה מעורב בבחירת הכותרות. הוא היה בלתי כשיר לחלוטין לתת כותרות. הוא איש עם הרבה כישורים, אבל עריכה זה לא אחד מהם. לנוני גם לא היה אז את האומץ והביצים להתערב, והוא גם מאוד נזהר, כי זה היה זמן קצר אחרי פרשת האזנות הסתר".

הופעלו עליך לחצים באותו ערב לבחור כותרת כזו או אחרת?
"לא. מה פתאום. אני ניסחתי אותה לבד, בעוונותי. זו גם לא כותרת כל כך מבריקה. דיווח ענייני על סקר שערכנו, זה הכל. אני יודע שאחר כך ביבי טען שהכותרת הזו הביאה לו 2-3 אחוזים. וגם נמתחה עליה הרבה ביקורת, כבר ביום למחרת. חטפתי עליה, וזה בסדר. אבל זו הייתה הכותרת הכי עניינית שאפשר.

"אתה יושב במערכת של עיתון, שמנסה לפנות לכולם, במיוחד באותה עת, ואתה מחפש את הכותרת הכי טובה לאירוע טלוויזיוני שהרגע נגמר. ומה שהכי חשוב להבין כשמדברים על ידיעות אחרונות, זה שידיעות הולך תמיד עם המנצחים.

"לנוני אין נטייה פוליטית. יש לו רק אינטרסים כלכליים. גם [דב] יודקובסקי (עורך ידיעות עד סוף שנות השמונים, אב"ד) פעל באותו אופן. אם יש הערכה שפרס מנצח, הולכים עם המנצח, אבל גם תמיד לוקחים בחשבון שהוא יכול להפסיד, אז נזהרים. אם יש הטייה לצד כזה או אחר, היא לא תהיה הטייה של 80%. היא תהיה הטייה של 20-30%".

"לנוני אין נטייה פוליטית. יש לו רק אינטרסים כלכליים. גם יודקובסקי פעל באותו אופן. אם יש הערכה שפרס מנצח, הולכים עם המנצח, אבל גם תמיד לוקחים בחשבון שהוא יכול להפסיד, אז נזהרים"

אם מחפשים עדויות להטייה מערכתית כזו או אחרת בגיליונות "ידיעות אחרונות" מאותה תקופה, הן לא לטובת נתניהו. כך, לדוגמה, בגיליונות ערב פסח וערב החג השני של פסח, שהם באופן מסורתי גיליונות עם תפוצה גדולה במיוחד, בטח ערב בחירות צמודות, ידיעות בחר לפנק דווקא את המועמד פרס ב"פרויקט מיוחד" של "תמונות מהאלבום המשפחתי" (בחג הראשון) וב"ראיון אישי מרגש" עם נועה בן ארצי והספר שכתבה על סבה, יצחק רבין ז"ל. שתי כתבות שער שכל מנהל קמפיין מאחל לעצמו.

מיקי רוזנטל צוחק כשהוא נשאל על זה, ואומר שגם הבחירות המערכתיות האלה, שעלולות להיראות כמו הטייה מערכתית מכוונת, הן בסך הכל תוצר של צירופי מקרים.

שערי גליונות החג בידיעות אחרונות ב-1996
שערי גליונות החג בידיעות אחרונות ב-1996

"את האלבום של פרס אני הבאתי", הוא מספר. "כשהייתי עורך בעיתון 'חדשות', דן בן אמוץ הביא פעם תמונות מהאלבום של סוניה פרס, שהיתה חניכה איתו בבן שמן. זיהיתי שיש לתמונות האלה חשיבות, וכשעברתי לידיעות לקחתי העתקים שלהן איתי, מתוך מחשבה שיהיה להן בעתיד שימוש. שמרתי את זה לגיליון חג וזה היה נראה זמן טוב לפרסם את זה. אתה יודע איך זה בעיתונים. גם היום, אם מישהו יביא לך תמונות אישיות מהאלבום הפרטי של ראש הממשלה, אתה תפרסם אותן. כי זה מעניין.

"גם צריך לזכור את האווירה של התקופה ההיא. אנחנו היינו הלומי רצח רבין. העיתון באופן כללי, גם בגללי, אבל לא רק, היה פרו-אוסלו. קצת יותר מדי. כבר הכיתי על החטא הזה כמה פעמים, והימנים אוהבים לצטט אותי בהקשר הזה. אז נכון שזו חוכמת הבדיעבד, שהיא חוכמה קטנה מאוד, אבל באותו זמן לא היינו מספיק ביקורתיים כלפי התהליך. האווירה היתה מאוד קודרת וגם מאוד לא מסמפטת את ביבי. אבל זה היה רחוק מאוד ממה שרואים היום.

"אני, כעורך, פגשתי אז את ביבי פעמיים בהילטון לפני הבחירות. כמובן שהוא גם קם והלך והשאיר אותי עם החשבון. אבל לא היו איתו את כל המשקעים שנוספו מאז. הוא בא מאמריקה, הוא היה צעיר, עם הבנה בתקשורת. כבר היו האשמות על המרפסת בכיכר ציון ועל ארון המתים, אבל עוד לא התחילה ההסתה שאנחנו רואים היום. לא אגיד שלא היה תיעוב כלפיו, אבל הוא גם נראה כהבטחה, והוא גם היה אז הרבה יותר מתון ופרגמטי. ההקצנה שלו התחילה רק אחר כך.

"אני, כעורך, פגשתי אז את ביבי פעמיים בהילטון לפני הבחירות. כמובן שהוא גם קם והלך והשאיר אותי עם החשבון. אבל לא היו איתו את כל המשקעים שנוספו מאז"

"באותם ימים גם הוא עצמו חשב שידיעות הגונים איתו. נפגשתי איתו כמה פעמים אחרי שהוא נבחר לראשות הממשלה והוא אמר לי את זה בעצמו. הוא אמר לי שהוא חושב שידיעות יחסית הגון. הוא לא חשב שאנחנו נגדו, וגם לא חשב שאנחנו בעדו. רק התחקיר על הנעליים של שרה, שפורסם יותר מאוחר, שינה את היחס שלו לעיתון".

ביום למחרת הכותרת המדוברת על העימות, אפשר היה לקבל את הרושם שמישהו בידיעות נבהל ושינה כיוון. יום לפני הבחירות, העמוד הראשון כולו היה לחלוטין בעד פרס. הכותרת הראשית הייתה "פרס מוביל ב-3 אחוזים" ומתחת צילום מחמיא של פרס מתנשק עם מעריצה מ"נשים תומכות פרס", לצד תמונה של נתניהו מתחבק עם ערבי חובש כפייה בנצרת, ומתחת מסגרת עם הכותרת "ביבי התחתן עם אשתו השנייה בנישואים אזרחיים". אפשר לדמיין איך העמוד הזה נראה אז לאנשי קמפיין הליכוד.

שער ידיעות אחרונות ב-28 במאי 1996
שער ידיעות אחרונות ב-28 במאי 1996

גם במקרה הזה, רוזנטל לא זוכר שהופעלו עליו לחצים מיוחדים. "היו הרבה טענות באותו יום, ויכול להיות שהן השפיעו עלי. אבל אני לא זוכר שהופעלו עלי לחצים. אולי על נוני היו. אני זוכר שהייתה ישיבת מערכת ב-11 בבוקר, הגיעו עורכים, אני זוכר שסבר (פלוצקר) הגיע באותו יום, והרוח הכללית הייתה נגד הכותרת שלי (שקבעה שביבי ניצח בעימות).

"יכול להיות שחטפתי בישיבה הזאת. יכול להיות גם שהיו לחצים מצד פרס, אבל הם לא הגיעו אלי. אני לא דיברתי עם פרס וגם לא עם איש מאנשיו. יכול להיות שהוא דיבר עם נוני, אבל נוני לא דיבר על זה איתי.

"בכלל – חשוב להבין שנוני מעולם לא מעביר הוראות כאלה בצורה ישירה. גם לא אלי, ואני הייתי אז במעמד של שותף סוד. הוא עוד פחד אז פחד מוות מפרשת האזנות הסתר, ואם היו לו הנחיות, הן היו עוברות בשיחות מסדרון כאילו מקריות כאלה, עם חיים רוזנברג  (אז מנהל המשק בידיעות, אב"ד), או דובי אייכנוולד (העורך הראשי של הוצאת הספרים בידיעות, אב"ד), שהיו ניגשים ואומרים לך משהו כמו 'אנחנו קצת הגזמנו בביקורת נגד ביבי, לא?'.

"ואתה, בתור עורך, כבר היית אמור להבין לבד מה צריך לעשות".

עוד 1,341 מילים
סגירה