אנחנו מטפסים אל חלקו האחורי של "האמר" צה"לי ויוצאים לעזה מאזור השדות של קיבוץ נחל עוז. חייל חמוש במקלע יושב מלפנים, אבל הרכב פתוח משני צדיו לרוחות השמיים. צה"ל כנראה לא צופה שניקלע לסכנה כלשהי.
אסף, הקצין האחראי עלינו, מוסיף דברי הרגעה: "אנחנו נשמע עוד הרבה נפילות כאלה", הוא אומר. "זה חיל האוויר שפוגע במטרות טרור. זה אולי יישמע קרוב, אבל זה יהיה לפחות 50 מטרים מכאן, ו־50 מטרים זה מרחק גדול בעזה".
נסענו על פני מהמורות בדרך העפר, מעלים סביבנו ענני אבק. חצינו אל תוך הרצועה דרך אחת הפרצות הרבות בגדר הגבול שהוכחה כבלתי רלוונטית ב־7 באוקטובר. (החיישנים המתוחכמים של הגדר נועדו לזהות מחבלים המתקרבים אליה, אבל לא לעצור אותם. לשם כך דרושים חיילים בשר ודם.)
כמעט מייד מצאנו את עצמנו באזור שומם. בהתחלה נסענו בשטח פתוח שהיו פזורים בו שרידי מתכת מעוקמים של בניינים, מכונות וכלי רכב בלתי ניתנים לזיהוי. נאמר לנו שהיו כאן אדמה חקלאית ואזור תעשייה, אבל גם שני "מתקנים של חמאס" ומרכז אימונים. ואז נכנסנו לאזור מגורים לשעבר, שנותרו בו לוחות בטון שבורים וערימות של הריסות, היכן שעמדו לפני תשעה חודשים רבי קומות.
אנחנו בשג'אעיה, שכונה בצפון עזה הסמוכה לנחל עוז. במוצב צה"ל בנחל עוז מחבלי חמאס רצחו כ־60 חיילים. את הקיבוץ חמאס כבש למשך 12 שעות ורצח 15 מתושביו. הוא גם חטף בני ערובה משני המקומות.
בארבע השעות שביליתי כאן עם עיתונאים אחרים – בביקור שהתקיים בהשגחת צה"ל ביום שני שעבר – לא ראינו שום סימן חיים אנושי מלבד חיילי צה"ל. אבל נאמר לנו שיש בסביבה כמה בלתי מעורבים, וללא ספק גם אנשי חמאס וחמושים אחרים המגיחים על פני הקרקע באזורים לא רחוקים מכאן, ואולי שוהים ברשת המנהרות התת־קרקעית העצומה.
בארבע השעות שבילינו כאן לא ראינו שום סימן חיים אנושי מלבד חיילי צה"ל. אבל נאמר לנו שיש בסביבה כמה בלתי מעורבים, וללא ספק גם אנשי חמאס וחמושים אחרים
***
במהלך הביקור שלנו עצרנו בשתי תחנות עיקריות. הראשונה הייתה לתדרוך של סא"ל רון סיאג, מפקד גדוד 75 של חטיבת השריון 7, באזור מוקף בטנקים ובכלי רכב צה"ליים אחרים שממנו עדיין יכולנו לראות כמה מבתי נחל עוז ממרחק של כשני קילומטרים מכאן.
סיאג, אב לשלושה מעמק יזרעאל, בילה את שני החודשים הראשונים למלחמה בצפון – ומאז הוא בעזה. הוא ביקר בבית לאחרונה לפני חודש. הוא שולח למשפחתו סרטונים קצרים, אבל הופתע לטובה כשבנו הצעיר מבין השלושה עדיין זיהה אותו בפעם האחרונה שהגיע הביתה.
סיאג מוביל אותנו מרחק מה במעלה שיפוע קטן ומצביע על אזור בינינו לבין הגבול שבו, לדבריו, קטע מנהרה באורך כ־1.5 קילומטר פוצץ רק כמה שעות קודם לכן. הוא קורא לזה "סגירת מעגל", היות שהחודש לפני 10 שנים, בסבבים הראשונים של מבצע "צוק איתן", מחבלי חמאס הגיחו מהמנהרה הזאת אל שטח ישראל והרגו חמישה חיילים במוצב צבאי מדרום לנחל עוז.
אי אפשר להתקרב יותר מזה, הוא הזהיר, רק ליתר ביטחון. אני שואל אותו בחוסר טעם האם ישראל לא הייתה צריכה לנקוט אז פעולה אסטרטגית נגד חמאס. סיאג דיפלומטי מספיק כדי לא לענות. כשנשאל על ידי עיתונאי אחר אם יש לו מסר לפוליטיקאים, סיאג אומר: "אתם תבצעו את עבודתכם נאמנה, ואנחנו נבצע את שלנו".
כמו כל חייל שאנחנו מדברים איתו, סיאג אומר כי לו ולחייליו פשוט אין זמן לדאוג לגבי מחלוקות פנימיות בבית בנוגע לכיוון המלחמה ולעסקת חטופים אפשרית
העיתונאים ממשיכים לדחוק בו: זה מתסכל לחזור לשג'אעיה? צה"ל לא היה אמור לתפוס כאן שליטה מבצעית לפני חודשים? (צה"ל סיים את שלב העצימות הגבוהה של הלוחמה באזור בדצמבר והודיע כי גדוד חמאס המקומי פורק. הוא החל במבצעים ממוקדים יותר באפריל וסיים במערכה הנוכחית יומיים אחרי הביקור שלנו באזור.)
כאן סיאג מרגיש בנוח להסביר: "אנחנו עושים הפעם דברים שהתאפשרו בזכות הפעילות הראשונה [בעצימות גבוהה]". באותם חודשים מוקדמים צה"ל נלחם בצבא חמאס המאורגן, הוא מציין. "עכשיו אנחנו מתמקדים יותר בתשתיות" – בעיקר הרס מנהרות.
בפעילות בלתי פוסקת "בהילוך חמישי", הוא אומר, "אנחנו משנים את המציאות – אנחנו מקווים – למשך עשרות שנים".
כמו כל חייל שאנחנו מדברים איתו, סיאג אומר כי לו ולחייליו פשוט אין זמן לדאוג לגבי מחלוקות פנימיות בבית בנוגע לכיוון המלחמה ולעסקת חטופים אפשרית.
"כאן יש אחדות", הוא אומר. "אנחנו עסוקים בעבודה. יש לך אולי שלוש שניות להרוג מחבל. אתה חייב להיות בפוקוס".
הוא אומר כי הוא וחייליו מצאו כמויות "מדהימות" של נשק בכמה בתים באזור – והם נזהרים כנדרש מפני כל מי שנקרה בדרכם. "אבל אם הם לא תוקפים אותנו אנחנו מתייחסים אליהם בכבוד. אנחנו מעבירים אותם לכל מי שאמור להיות אחראי להם".
"ישראל חייבת להיות מסוגלת לממש את ריבונותה עד קצה הגבולות שלה", הוא אומר ומתכוון לא רק ליישובי עוטף עזה – שהוא וחייליו משתתפים במאמץ להשיב להם את הביטחון – אלא גם לצפון
"באחד המקרים", הוא אומר, "יצאו 49 אנשים מבית אחד. מה הם עשו שם?" הוא לא משלים את דבריו.
סיאג, חביב, סבלני ובעל קול רך, אומר שהוא רואה את 7 באוקטובר כ"נקודת מפנה בזהות הישראלית". הוא הבין את קנה המידה, לדבריו, "כשראיתי את הטנדרים הלבנים של חמאס ברחובות של שדרות.
"ישראל חייבת להיות מסוגלת לממש את ריבונותה עד קצה הגבולות שלה", הוא אומר ומתכוון לא רק ליישובי עוטף עזה – שהוא וחייליו משתתפים במאמץ להשיב להם את הביטחון – אלא גם לצפון, שעשרות אלפים מתושביו מפונים מבתיהם מזה תשעה חודשים, ורבים מהם מתגוררים בבתי מלון.
"אנשים צריכים לחזור הביתה. הצפון יהיה אויב אחר", הוא אומר על חזבאללה, "אבל נדע להתמודד איתו. זאת מלחמת עצמאות. אותה שורה אחרונה ב'תקווה': להיות עם חופשי בארצנו".
סיאג מתעקש שצה"ל עושה כל שביכולתו להצלת החטופים, ומתגאה בכך שהוא וחייליו היו מעורבים בחילוץ שלוש גופות של חטופים מג'באליה שבצפון עזה. "חבל רק שלא הצלחנו לחלץ אותם בחיים", הוא אומר. "ראינו כמה מבצע ארנון" – שבו חולצו ארבעה חטופים חיים ממרכז עזה בחודש שעבר – "היה חשוב לעם".
לצד מטרותיה המוצהרות של הממשלה להשמיד את יכולות חמאס ולהחזיר את החטופים, סיאג מציין ציווי נוסף: "להבטיח שהחיילים שלי יחזרו הביתה בשלום"
כשהוא נשאל אם ייתכנו עוד מבצעים כאלה, הוא אומר: "אנשים מקבלים החלטות בסיכון גבוה. התוצאה הייתה עלולה להיות אחרת. בכל מקום שיתאפשר, נעשה את זה".
אנחנו מדברים עם סיאג חמישה ימים בלבד לאחר שאחד מחייליו נהרג בלחימה כאן – סרן איליי אלישע לוגסי, בן 21 – והוא מקונן עליו ומספר כי מדובר באדם אמיץ, שנפצע בתחילת הלחימה והתעקש לחזור.
לצד מטרותיה המוצהרות של הממשלה להשמיד את יכולות חמאס ולהחזיר את החטופים, סיאג מציין ציווי נוסף: "להבטיח שהחיילים שלי יחזרו הביתה בשלום".
***
התחנה השנייה שלנו נמצאה עמוק יותר בשג'אעיה, בלב אזור שהיה פעם שכונה של בניינים רבי קומות, כך נאמר לנו. לא היינו מנחשים. מעטפות בנייני המגורים אינן רחוקות, אבל אין שום דבר ראוי למגורים בסביבה הקרובה. אפילו הכבישים פורקו ממקומם מחשש למטעני נפץ מוטמנים.
חיילים התקבצו סביב מדרון של אדמה כהה היורד אולי 10 מטרים מתחת לקרקע. בתחתיתו אפשר לראות מנהרה – או ליתר דיוק קטע קטן ממנהרה שנחשף בין שני פתחים. "לפני יומיים הייתם רואים רק אדמה שטוחה", אומר לנו סגן א'.
המנהרה לא חצתה את הגבול אל שטח ישראל, אומר אליאסטם, אבל במהלך מבצע "צוק איתן" גופתו של אורון שאול נחטפה מכאן – ועדיין מוחזקת בעזה
קודם לכן, לפני ההפצצות בחודשים הראשונים למלחמה, "היו בתים איפה שאנחנו עומדים, ופירים שיורדים אל תוך המנהרה", הוא אומר, מתוך בתי המגורים, המסגדים ובתי הספר שלאורך התוואי שלה. "קשה להאמין שהמשפחות שהיו למעלה לא ידעו על זה", הוא מסביר בתשובה לשאלה.
סא"ל גדעון אליאסטם, סגן מפקד חטיבת הצנחנים שהתלווה לסיור העיתונאים, הרחיב ואמר שצה"ל פגע במנהרה הזאת כמה פעמים בעבר, אבל הקטע הזה התגלה ונחשף רק עכשיו. "טיהרנו את האזור. עכשיו נשלים את ההריסה שלה".
המנהרה לא חצתה את הגבול אל שטח ישראל, אומר אליאסטם, אבל שבעה חיילי צה"ל נהרגו בהתקפה של חמאס כ־150 מטרים מהיכן שאנחנו נמצאים כעת. במהלך מבצע "צוק איתן", שהחל החודש לפני עשר שנים, גופתו של אורון שאול – שעדיין מוחזקת בעזה – נחטפה מכאן. ארגון הטרור, הוא אומר, "השתמש במנהרה הזאת כדי להניע כוחות".
"אנחנו עובדים מהר, מטהרים את השטח מהתשתיות של חמאס", אמר לנו אליאסטם מוקדם יותר. "נמשיך עד שהמשימה תושלם ונהיה כאן כל זמן שיידרש כדי להחזיר את החטופים ולשקם את הביטחון. בזמן שאני מדבר איתכם מתנהלים מבצעים. אנחנו מוודאים שהאויב לא יוכל לפעול יותר".
אליאסטם, אב לארבעה מקיבוץ גניגר בצפון, מודה שהאזור לא חף מאיומים. "לא הרגנו את כולם. הם יחזרו. וכשהם יחזרו נתמודד עם זה"
אליאסטם, אב לארבעה מקיבוץ גניגר בצפון, מודה שהאזור לא חף מאיומים. "לא הרגנו את כולם. הם יחזרו. וכשהם יחזרו נתמודד עם זה", הוא אומר. "האויב עובר ממקום למקום. האויב לא מפתיע אותנו, אבל אנחנו לא מזלזלים בו. האויב התכונן במשך שנים. אנחנו לומדים כל הזמן".
אליאסטם חולק שבחים ל"אנשים המדהימים" מקיבוץ נחל עוז הסמוך. הוא אומר שרק מעטים מהם מתחילים לחזור הביתה, אבל באופן כללי, "הם צריכים להרגיש בטוחים כדי שיוכלו לחזור", והוא לא יכול לנקוב בלוח זמנים. "זה ייקח זמן מה", הוא אומר.
ואם תהיה הפסקת אש במסגרת עסקה שתבטיח את החזרת החטופים, הוא מוסיף, צה"ל "יצטרך לחזור כל עוד יהיה טרור".
***
כשאנחנו עוזבים את אזור הכניסה למנהרה ועולים שוב ל"האמר" כדי לחזור לישראל, אחד החיילים מפר את המשמעת הדיפלומטית וקורא לעברנו, "אל תעצרו את זה!" ככל הנראה הוא חושש מסיום המלחמה בטרם עת לתפיסתו.
כמה מהקצינים הבכירים יותר שדיברנו איתם הביעו בזהירות ובדיפלומטיות חשש דומה שחמאס יחזור, יגייס פעילים ויתחמש בכל הזדמנות שיינתן לו מרחב נשימה.
היה די בסיור הזה כדי להבין שמטרתו המוצהרת של ראש הממשלה בנימין נתניהו, "ניצחון מוחלט", במשמעות הפשוטה של הביטוי, לא נמצאת במרחק של "פסע"
הסיור בן ארבע השעות בעזה, בתנאים הבטוחים, הציע תובנות מוגבלות מאוד על המלחמה, אבל די היה בו כדי להבין שמטרתו המוצהרת של ראש הממשלה בנימין נתניהו, "ניצחון מוחלט", במשמעות הפשוטה של הביטוי, לא נמצאת במרחק של "פסע".
זה גם היה די והותר זמן להפנים את החוסן והאומץ של הכוחות בעזה, שמנהלים כתשעה חודשים מלחמה נגד צבא טרור חסר מוסר, בתוך אוכלוסייה המשתפת עימו פעולה לפחות באופן חלקי, כאשר המוות אורב בכל פינה, בכל פתח ותחת כל צעד.
***
אנחנו מתחילים את דרכנו הקצרה להדהים – לאורך דרכי עפר ועל פני מנהרות שהתגלו ושטרם התגלו – לעבר גדר הגבול חסרת התועלת והשדות של נחל עוז. ענני אבק שוב עולים ואופפים אותנו. קולות נשמעים ממכשיר הקשר של אסף. עשן שחור מיתמר מעל בניין.
אנחנו שומעים את קולות הירי, אולי במרחק 50 מטרים מאיתנו.
"האש שלנו", מרגיע אותנו אסף. "היתקלות עם מחבל", הוא אומר.
50 מטרים הם מרחק גדול בעזה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם