דיוויד הורוויץ
הזמן של
דיוויד הורוויץ

עורך ראשי, The TImes of Israel

טניה ג'ויה

ראיון המהפך של מיס דאעש

טניה ג'ויה הייתה נשואה לאחד מראשי דאעש והחזיקה באידאולוגיה רצחנית, עד שברחה מהנישואים ומארגון הטרור הבינלאומי ● בראיון ראשון לעיתונאי ישראלי, היא מדברת על המהפך שעברה, על מעשי הזוועה שמיוחסים לבעלה לשעבר ועל החברים החדשים מבית הכנסת

עוד 1,995 מילים ו-2 תגובות. מחכים לתגובתך.
חרדים בהר מירון, ל״ג בעומר 2019 (צילום: דויד כהן/פלאש90)
דויד כהן/פלאש90

דת ומדינה מחשבים מסלול מחדש

ליברמן צודק במחאה נגד כפיית החרדים, אבל הבחירות החוזרות שכפה על ישראל לא יעזרו ● ישראל זקוקה לשינוי מהיסוד במערכת היחסים בין החרדים לבין שאר אזרחי המדינה ● זו משימה הדורשת תכנון אסטרטגי ורגישות, לא אופורטוניזם וחוסר סבלנות ● פרשנות

12 שעות לאחר שחוסר המוכנות של אביגדור ליברמן ויריביו החרדים להתפשר על הצעת חוק הגיוס סיכל את ניסיונות ראש הממשלה בנימין נתניהו להרכיב קואליציה, ראש מפלגת ישראל ביתנו ערך מסיבת עיתונאים להצדקת שליחתה של המדינה לסבב בחירות נוסף בספטמבר. הנושא המרכזי בדבריו היה שנתניהו מסר חלק ניכר מהניהול הפנימי של המדינה למפלגות החרדיות על חשבון המפלגות הלאומיות הציוניות.

"אין לי שום דבר נגד חרדים" הצהיר ליברמן מספר פעמים במהלך הדברים שלו בתל אביב ביום חמישי, אבל "אנחנו נגד מדינת הלכה". הסירוב מצד נתניהו והמפלגות החרדיות להתחייב להעברת הצעת החוק ללא שינוי, הייתה הסיבה הספציפית לסירוב שלו להצטרף לקואליציה המתוכננת של נתניהו, לדבריו, אבל הסירוב היה סמל ל"כניעה" המתמשכת של נתניהו לכפייה החרדית. מדיניות הכניעה, הוא טען, מקרבת את ישראל בהתמדה לתאוקרטיה יהודית.

אביגדור ליברמן במסיבת עיתונאים ביום שלאחר פיזור הכנסת ה-21 (צילום: פלאש90)
אביגדור ליברמן במסיבת עיתונאים ביום שלאחר פיזור הכנסת ה-21 (צילום: פלאש90)

לא רק שהחרדים ממשיכים להתחמק מהשירות בצה"ל, אלא שהם מעמיקים בהדרגה את האחיזה שלהם על היבטי ליבה של החיים בישראל, הוא התלונן, וציין מספר דוגמאות מהתקופה האחרונה של התערבות חרדית בניסיון להפוך את ישראל ליותר שומרת-שבת – לרבות התנגדות לעבודות תשתית חיוניות בשבת, איום בחרם על מפעל שעובד בסוף השבוע, ומאמצים לסגור מרכולים הפתוחים בימי שבת.

ליברמן צודק לחלוטין, כמובן, ויש מספר רב של דוגמאות משמעותיות נוספות שהוא היה יכול לציין באותה הזדמנות.

הוא לא ציין, למשל, שאתה לא יכול בעצם להיוולד, להתחתן או להתגרש או אפילו למות בישראל בלי חותם כשרות של הרבנות הראשית, הנשלטת על ידי חרדים.

הוא לא ציין את המשך פעילותה של רשת החינוך החרדית העצמאית, אשר מפיקה דורות של בוגרים ללא הכשרה בתחומי ליבה כמו מתמטיקה ואנגלית, והמימון ממשלתי המזנק לבני ישיבה בוגרים במשרה מלאה – מוסדות לימוד אשר בהתאם למסורת החרדית האמיתית, אמורים להישמר רק לטובים ביותר ולמשכילי התורה המבריקים ביותר.

הוא לא ציין את ה"צבא" הישראלי בו החרדים אכן משרתים – אלפי משגיחי כשרות ברישיון המדינה, כשהעלות של רובם נופלת על בתי הקפה והמסעדות. (המדינה עצמה מעסיקה גם היא מאות משגיחי כשרות; לעומת זאת, אתרי הבנייה בישראל, שם 30 עובדים איבדו את חייהם בתאונות בשנה החולפת בלבד, נמצאים בתת-פיקוח קיצוני, עם מפקח בטיחות ממשלתי אחד לכל כ-700 אתרי בנייה).

נערות מתפללות ברחבת התפילה המעורבת בכותל המערבי (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
נערות מתפללות ברחבת התפילה המעורבת בכותל המערבי (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

הוא לא ציין את הביטול האגבי של נתניהו של הפשרה סביב הכותל המערבי לפני שנתיים, פשרה שהיתה אמורה להעניק לנציגי היהדות הלא-אורתודוקסית תפקיד רשמי בפיקוח על אזור תפילה פלורליסטי לצד אזור הכותל המוכר. מדובר היה בהסכם שהושג במגעים שירדו לפרטים הקטנים, אותו נטש ראש הממשלה תחת לחץ של החרדים, עם השלכות דרסטיות ומתמשכות מבחינת מערכת היחסים החיונית בין ישראל לבין יהדות התפוצות.

ליברמן צודק, אבל פוליטיקאי אופורטוניסטי (הוא שמר על קשרים קרובים במשך שנים עם אריה דרעי מש"ס ועם החכמים המשפיעים מאחורי יהדות התורה) שמטרתו האמיתית היא להחליף את נתניהו בתור מנהיג הימין הישראלי, הוא לא האדם הנכון לבנייה מחדש של מערכת היחסים בין ישראל לבין החברה החרדית, משימה הדורשת רגישות, חשיבה אסטרטגית ומטרה ברורה.

הבאדיז אריה דרעי ואביגדור ליברמן, ב-2015 (צילום: יעקב כהן/פלאש90)
הבאדיז אריה דרעי ואביגדור ליברמן, ב-2015 (צילום: יעקב כהן/פלאש90)

גם אם תיושם הצעת החוק אליה קשר את גורלו, ואשר בעטיה, כך נראה, אנחנו עומדים בפני בחירות חדשות, היא לא תשפיע על ההתחמקות הממוסדת של החרדים מגיוס. אם הצעת החוק תהפוך לחוק והמכסות שלה ימומשו, במקרה הטוב 20% מ-30,000 החרדים הגברים בגיל גיוס יתגייסו. כיום, המכסות עומדות על כ-10% מהקהילה, אך גם המכסות הנמוכות האלו לא ממומשות.

חקיקה שתהיה באמת בעלת השפעה, וכזו שכל ישראל זועקת לה, תבטיח כי כל הקהילה החרדית – וכן הקהילה הערבית בישראל, לצורך העניין – תחלוק באופן שווה את הזכויות והחובות של אזרחות ישראלית. חקיקה כזו, במקום להתמקד רק בשירות בצה"ל, תבסס שורה של מסגרות ותכניות שירות לאומי – מסיוע בהוראה ועד טיפול בקשישים. מגוון של אפשרויות יעמדו לבחירה, וברגע שהן יהיו קיימות, תהיה חובה על כל צעיר ישראלי שלא משרת בצה"ל לשרת במקום זאת תקופה שוות ערך באחת מהמסגרות האלו.

חקיקה שתהיה באמת בעלת השפעה, וכזו שכל ישראל זועקת לה, תבטיח כי כל הקהילה החרדית – וכן הקהילה הערבית בישראל, לצורך העניין – תחלוק באופן שווה את הזכויות והחובות של אזרחות ישראלית

במסגרת הסדר כזה, אף אחד לא יאלץ את הקהילה החרדית להשתלב באופן מלא בחברה החילונית הישראלית; הצעירים יוכלו לשרת את ישראל ואת הקהילות שלהם, בהתאם לסגנון החיים הדתי שלהם.

במקום שהן ייכפו על הקהילה, המסגרות יוגדרו בשיתוף איתה.

אם שותפות במקום הטחת האשמות וסחיטה פוליטית הייתה הופכת בהדרגה לנורמה, ישראל הייתה עשויה לפעול, בנוסף, לשיפור חינוך בקרב החרדים, ואז, כפועל יוצא ישיר, לראות שיפור בהשתתפות החרדים בכוח העבודה – שוב, לטובת הקהילה החרדית באופן ספציפי, וישראל באופן כללי.

שום דבר מזה לא יתרחש, והאשמים הם כל הפוליטיקאים הנבחרים שלנו – הפוליטיקאים החרדים שאינם מוכנים להתפשר ומתעניינים בעצמם (והפטרונים הרבניים שלהם), שהמדיניות שלהם כופה על הקהילה שלהם חינוך לא מספיק ועוני יחסי; היריבים האופורטוניסטים שלהם, כמו ליברמן; והמחוקקים האדישים, כך נראה, באמצע.

מה שעומד לקרות, לעומת זאת, הוא שישראל תלך שוב לקלפיות, ואפשר להמר כי הנתח של החרדים בכנסת אף יגדל. ליברמן זכה בכמה נקודות זכות במסיבת העיתונאים ביום חמישי כשציין כי הבחירה הראשונית של נתניהו לבחירות חדשות ב-27 באוגוסט היוותה סמל נוסף לכניעה של נתניהו לאנשים במגבעות השחורות. אחרי הכול, חילונים רבים עשויים להיות בחופשה בחו״ל בזמן הזה, בעוד שהקילה החרדית הייתה מופיעה בהרכב מלא.

משה גפני ויעקב ליצמן מיהדות התורה במסיבת עיתונאים בבני ברק, ביום שאחרי פיזור הכנסת ה-21 (צילום: פלאש90)
משה גפני ויעקב ליצמן מיהדות התורה במסיבת עיתונאים בבני ברק, ביום שאחרי פיזור הכנסת ה-21 (צילום: פלאש90)

אך הקהילה החרדית תופיע בהרכב מלא גם ב-17 בספטמבר – עם מוטיבציה נוספת מההנהגה הרבנית למיקסום הייצוג שלהם בכנסת ודחיקה של היריבים החילוניים לשוליים. ליברמן "השפיל" אותנו, אמר ח״כ משה גפני מיהדות התורה ביום חמישי בבוקר. "הוא ניסה לסחוט אותנו", אמר ראש המפלגה יעקב ליצמן, והבטיח להעביר את המסר הזה לבוחריו.

שתי המפלגות החרדיות, יהדות התורה וש"ס, זינקו מ-13 מנדטים ב-2015 ל-16 מנדטים באפריל. ליברמן, אשר גינה את הכוח הפוליטי של החרדים אך לא הצליח להציע פתרונות אסטרטגיים, צפוי להיות זה שיתרום להגדלת הדומיננטיות שלהם אף יותר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 865 מילים ו-1 תגובות. מחכים לתגובתך.
משה כחלון ובנימין נתניהו (צילום: (הדס פרוש/פלאש 90))
(הדס פרוש/פלאש 90)

7 ימים במאי ההזדמנות של כחלון להציל את הדמוקרטיה

שר האוצר אמר בשנה שעברה כי ראש הממשלה יצטרך לעזוב את תפקידו אם יועמד לדין ● על רקע הניסיון הנוכחי של נתניהו לקדם חקיקה שתגן עליו, כחלון נמצא במקום הנכון כדי לעצור אותו ● פרשנות

עוד 1,608 מילים. מחכים לתגובתך.

הנה באנו הביתה

דיוויד הורוויץ, העורך הראשי של קבוצת The Times of Israel, מספר על ההצלחה של האתר באנגלית בשבע השנים מאז שהוקם - והמטרות שהציב ל״זמן ישראל״, אתר האקטואליה העברי החדש של הקבוצה

ארוע של The Times of Israel (צילום: ג׳סיקה שטיינברג / The Times of Israel)
ג׳סיקה שטיינברג / The Times of Israel

דיוויד הורוויץ, העורך הראשי של קבוצת The Times of Israel, מספר על ההצלחה של האתר באנגלית בשבע השנים מאז שהוקם - והמטרות שהציב ל״זמן ישראל״, אתר האקטואליה העברי החדש של הקבוצה

היום, יותר משבע שנים אחרי שהשקנו את אתר The Times of Israel, אנחנו שבים, במידה רבה, "הביתה".

כש"הטיימס אוף איזראל" עלה לאוויר, בפברואר 2012, שמנו לנו כמטרה להיות ספק תוכן עצמאי, מהיר ואמין של חדשות, פרשנויות ודעות – על ישראל, המזרח התיכון והעולם היהודי – עבור דוברי אנגלית.

רבים מבין קוראי האתר, ניחשנו, יבואו מקרב מאות אלפי תושבי ישראל שאנגלית היא שפת האם שלהם. אבל רוב הקוראים, כך הנחנו, יהיו גולשים מרחבי העולם אשר יש להם זיקה רגשית עמוקה למתרחש בישראל, באזור וביהדות התפוצות, ואשר, קיווינו, יעריכו את הסיקור שהמערכת הירושלמית שלנו תספק להם.

בתקופה קצרה יחסית, ״הטיימס אוף איזראל״ הפך לאתר עם יותר מארבעה מיליון קוראים, הצורכים כ-25 מיליוני עמודים בכל חודש

וכך היה. בתקופה קצרה יחסית, ״הטיימס אוף איזראל״ הפך לאתר חדשות המשרת מיליוני קוראים – ממוצע של יותר מארבעה מיליון, הצורכים כ-25 מיליוני עמודים באתר בכל חודש.

באופן טבעי, הרוב המכריע של קוראי האתר מגיע מחוץ לישראל – יותר מ-50% מהקוראים הם בצפון אמריקה – ובערך שישית מהגלישה באתר היא בתוך ישראל.

האמנתי אז (ואני עדיין מאמין) שהארץ הקטנה הזו שלנו – תוססת ופורחת, אך לנצח מאותגרת ומעוררת מחלוקת – זקוקה לאתר חדשות שיציע עדכונים לכל אדם, בכל מקום, במשך 24 שעות ו-7 ימים בשבוע.

דיוויד הורוiיץ (מימין) עם נשיא המדינה דאז שמעון פרס
דיוויד הורוביץ (מימין) עם נשיא המדינה דאז שמעון פרס

אתר שיהיה הוגן ועל-מפלגתי בדיווחיו, ויציע מגוון רחב של דעות ותובנות בפלטפורמת הבלוגים פורצת הדרך שלו. ״הטיימס אוף איזראל״ כחלון המשקיף אל נעשה בישראל, עם זכוכית שקופה ככל שמתאפשר לנו.

כפי הנראה, מיליוני הקוראים של ״הטיימס אוף איזראל״ מסכימים עם ההגדרה הזו.

ככל שקהל הגולשים ב״טיימס אוף איזראל״ גדל, הרחבנו את פעילות האתר לשפות נוספות – צרפתית, ערבית ופרסית – עם אותן כוונות, של אספקת מידע אמין לקוראים המתעניינים בישראל אבל לא בהכרח דוברים את שפתה הרשמית.

צוות העיתונאים ב״זמן ישראל״, הם ישראלים החיים בארץ, שאכפת להם מגורל המדינה, ולא לוקחים את קיומה כמובן מאליו

היום, אנחנו שמחים להציג את ״זמן ישראל״ – אתר האקטואליה בעברית של קבוצת ״הטיימס אוף איזראל״. חזרנו הביתה.

לא חסר בישראל סיקור חדשותי בעברית. חדשות מתפרצות מופיעות בתוך שניות במספר אתרים, וכל מגזר פוליטי או חברתי בארץ מספק תוכן משלו בכל פלטפורמה אפשרית. יש הרבה עיתונות מצוינת. היקף הסיקור החדשותי בישראל הוא עצום. עם ״זמן ישראל״, אנחנו שואפים לתרום לשיח הציבורי יותר עומק, נחישות וחשיבה מקורית.

במהלך השנים, הוספנו למערכת ״הטיימס אוף איזראל״ יותר עיתונאים, והגענו למסקנה שעם כל הסיקור של ישראל בתקשורת העולמית, המרוכז רובו ככולו ביחסי ישראל והפלסטינים, ועם כל הסיקור המקומי בישראל עצמה, שלא פעם עסוק ברדיפה אחר כותרת ועוד כותרת, חלק נרחב ממה שמתרחש במדינה לא מסוקר דיו ואיננו ידוע מספיק לציבור.

דווקא ״הטיימס אוף איזראל״, באנגלית, הוא זה שסיפק כמה מסיפורים החשובים ביותר על תעשיית ההיי-טק של ישראל. ״הטיימס אוף איזראל״ השקיע במשך שנים משאבים בסיקור היחסים המורכבים של יהדות התפוצות עם מדינת ישראל. ״הטיימס אוף איזראל״ תיעד את פעילות הסייבר והפצת הפייק ניוז שמשפיעים עדיין על החברה הישראלית.

דיוויד הורוויץ, משמאל, מופיע בפני ועדת ביקורת המדינה בכנסת בדיון על הונאת האופציות הבינאריות, בינואר 2017. (צילום: Luke Tress / The Times of Israel)
דיוויד הורוויץ, משמאל, מופיע בפני וועדת ביקורת המדינה בכנסת בדיון על הונאת האופציות הבינאריות, בינואר 2017. (צילום: Luke Tress / The Times of Israel)

היה זה ״הטיימס אוף איזראל״ שפירסם כמה מהתחקירים המעמיקים והנרחבים ביותר על מהות האשמות השחיתות כנגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. וזה היה ״הטיימס אוף איזראל״, באנגלית, שחשף ובסופו של דבר הביא לחקיקה נגד האופציות הבינאריות – תעשיית שחיתות בהיקף של מיליארדי דולרים שפרחה כאן במשך כעשור וגבתה קרבנות רבים מסביב לעולם.

צוות העיתונאים ב״זמן ישראל״, כמו חבריהם במערכת ״הטיימס אוף איזראל״, הם ישראלים החיים בארץ, שאכפת להם מגורל המדינה, ולא לוקחים את קיומה כמובן מאליו.

יש הרבה עיתונות מצוינת בישראל. עם ״זמן ישראל״, אנחנו שואפים לתרום לשיח הציבורי יותר עומק, נחישות וחשיבה מקורית

כדי שישראל תשרוד ותשגשג, היא צריכה לעמוד באתגרים שעומדים בפניה במישור העולמי, להגן על עצמה ולהביס את אויביה. אבל ישראל צריכה גם לקיים את ההבטחה הכפולה, בקיומה כמדינה לעם היהודי וכמדינה דמוקרטית.

השנים הבאות יהיו טעונות במישורים הללו. עיתונות אמינה, עיתונות רצינית, עיתונות עצמאית, עיתונות מעמיקה – תהיה הכרחית יותר מתמיד.

״זמן ישראל״ הוקם על מנת לספק עיתונות כזו בדיוק.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
עוד 590 מילים ו-2 תגובות. מחכים לתגובתך.

פרשנות מה קרה בשעות המעטות שחלפו בין ההודעה הנרגשת לבין הנסיגה המבישה

נתניהו חתם על הסכם הגירה שכל הצדדים היו מרוויחים ממנו - וביטל אותו תחת לחץ ● עכשיו ישראל סופגת ביקורת ויריביו מריחים דם

בנימין נתניהו ואריה דרעי מציגים את התכנית. כעבור זמן קצר היא בוטלה (צילום: Hadas Parush/Flash90)
Hadas Parush/Flash90
בנימין נתניהו ואריה דרעי מציגים את התכנית. כעבור זמן קצר היא בוטלה

ראש הממשלה בנימין נתניהו פתר את משבר מבקשי המקלט מאפריקה. פעמיים.

ובכל זאת נותר בלי פתרון אבל עם השלכות שליליות עבור המהגרים עצמם, עבור התושבים הוותיקים של דרום תל אביב, עבור הבחירות המוסריות של ישראל והמוניטין שלה, עבור המצב התקין של בית המשפט העליון ואפילו עבור המעמד של נתניהו עצמו, שהצליח הפעם לרשום הפסד בכל היבט של המשבר אחרי שכבר היה בדרך לניצחון.

המצב העגום נכון להיום, המהווה פארסה של ממש, זועק לאימוץ הסכם שנתניהו בעצמו קידם בצדק ובגאווה, אך דחה אותו מיד לאחר מכן. כתבה זו מהווה מעין הפצרה בראש הממשלה: אנא חשוב מחדש על דחיית ההסכם, שנעשתה משיקולים שגויים.

ההצלחה הראשונה מבין שתיים של נתניהו, הגיעה לאחר שדאג לשדרוג משמעותי של גדר הגבול עם מצרים.

ישראל היא המדינה המפותחת היחידה שאפשר להגיע אליה ברגל מאפריקה ועשרות אלפי אפריקאים, בדרכם להפוך לפליטים, מבקשי מקלט, מהגרי עבודה ו/או מסתננים (תלוי את מי שואלים), עשו מסלול מפרך – לרוב מאריתריאה ומסודאן – לעבר ישראל, על רקע התפשטות השמועה שניתן להיכנס למדינה.

כשנתניהו הזהיר – והוא הזהיר לעתים קרובות – כי ישראל תעמוד בפני גל כניסות בסדר גודל של יותר ממיליון איש, החשש היה אמין.

אוכלוסיית ישראל עומדת על קצת פחות מ-9 מיליון איש, ויש בה יחס יהודים/לא יהודים של 75% לעומת 25% – כך שכניסה של מיליון מבקשי מקלט מאפריקה הייתה משנה את המאזן והופכת אותו על פיו במהלך הזמן.

אולם החל מלפני חמש שנים, גדר הגבול המשודרגת של נתניהו (המהווה גם הגנה טובה הרבה יותר מול טרור המשויך לדאע"ש) עצרה את זרם הכניסות הבלתי חוקיות.

עוד תוצאה חיובית של שיפור גדר הגבול ועצירת גל הכניסות הייתה נטרולם של "מחנות עינויים" בחצי האי סיני שבמצרים. כ-7,000 מבקשי מקלט הגיעו לישראל לאחר שנחטפו, נכלאו ובמקרים רבים עונו, בעיקר על ידי כנופיות בדואיות, ששחררו אותם רק לאחר סחיטת כספים מקרובי משפחתם בישראל או במדינת המקור שלהם (מחנות כאלו פועלים כיום בלוב).

בנימין נתניהו (צילום: נועם ריבקין פנטון. פלאש 90)
חשף הסכם הגיוני אך שינה אותו במהרה. בנימין נתניהו (צילום: נועם ריבקין פנטון, פלאש 90)

ההצלחה השנייה של נתניהו הגיעה בתחילת החודש, כשחשף הסכם הגיוני מאוד, שנחתם לאחר משא ומתן עם נציב האו"ם לפליטים (UNHCR), על שיתוף האחריות ל-40-30 אלף מבקשי מקלט שהגיעו לפני שהגבול נאטם.

כמחצית מהם, הוא הודיע בשביעות רצון, יועברו למדינות מערביות – הוא ציין את קנדה, גרמניה ואיטליה, וחלק מהדיווחים ציינו גם את ארצות הברית ושבדיה – בעוד שישראל תעניק תושבות זמנית לחצי השני.

נכס במקום נטל כלכלי

ההסכם, שהיה בבחינת הטלת פצצה (במובן הטוב של המילה), הוציא את כל הגורמים במשוואה בצד המנצח.

המאמצים לשכנע מבקשי מקלט לעזוב לא צלחו.

ניסיונות לגרש בכוח גברים לא נשואים לאוגנדה ולרואנדה הוקפאו על ידי בית המשפט העליון, שלא שוכנע כי הם לא ייפגעו שם, למרות התעקשותה של המדינה.

האפשרות שהמדינה היהודית תגלה בקשיחות לב אנשים שרוצים לקבל הכרה כפליטים הייתה מטרידה מאוד עבור ישראלים רבים, יהודים בגולה ותומכים אחרים של ישראל, והזינה את מכונת התעמולה של שונאי ישראל בעולם.

העובדה כי מדובר באפריקאים שחורים רק הוסיפה לביקורת על ישראל – היה אפשר לצייר אותנו כגזענים וכחסרי לב גם יחד, בהתעלם מהעובדה שישראל הצילה עשרות אלפי יהודים ממלחמת האזרחים באתיופיה ופעלה לשילובם.

ההסכם, כפי שהוצג על ידי נתניהו, סיפק גם מקורות מימון להסדרת עבודה בכל הארץ עבור מבקשי המקלט הנשארים, עם הכשרה תעסוקתית. הם היו הופכים לנכס במקום לנטל כלכלי על המדינה, והם כבר לא היו מרוכזים באופן חריג בדרום תל אביב.

במקביל, אותן שכונות בדרום תל אביב שהושפעו רבות מהגעתם, שכונות שבהן כמה תושבים ותיקים הפכו למתנגדים הקולניים ביותר לנוכחותם – היו עוברות שיקום.

ההסדר אף כלל יתרונות פיננסיים עבור משלם המסים הישראלי. רשות האוכלוסין, המפקחת על נושא בקשת המקלט, העריכה כי עלות הגירוש הכוללת למדינה אפריקאית אחת או יותר הייתה עומדת על כ-300 מיליון שקלים (כ-85 מיליון דולר), וזה עוד לא כולל תשלומים חשאיים כמו ה-5,000 דולר ששולמו בעבר לממשלת רואנדה עבור כל מגורש, כך על פי דיווחים. בהסכם עם UNHCR, עלויות היישוב מחדש היו נספגות על ידי האו"ם והמדינה השלישית, עם עלות מינימלית לישראל.

"למהגרים שהיו עוזבים תחת ההסכם היה סיכוי ניכר לחיים טובים, שכונות דרום תל אביב היו מתאוששות ומשלמי המסים היו נהנים"

אם כן, למהגרים שהיו עוזבים היה סיכוי ניכר לחיים טובים במערב שמקבל אותם בברכה. אלו שהיו נשארים היו מקבלים מעמד חוקי. השכונות שספגו את הפגיעה היו מתאוששות. משלמי המסים היו נהנים. החששות של בית המשפט העליון היו מתפוגגים. הקהילה הבינלאומית הייתה תורמת את חלקה לפתרון המשבר, וישראל הייתה פועלת באנושיות בלקיחת החלק שלה בנטל ובאחריות.

לכן אין פלא כי נתניהו, במסיבת העיתונאים שערך ב-2 באפריל, תיאר את ההסכם כעסקה "הטובה ביותר האפשרית". אלא שכמה שעות לאחר מכן הוא הקפיא אותה, ויום למחרת הוא ביטל אותה לחלוטין.

האנשים שהוא תיאר כ"מהגרים" ערב לפני כן היו כעת "מסתננים", והרעיון להעניק לחלקם תושבות ארעית, הכשרה תעסוקתית ואת הזכות וההזדמנות לעבוד, ירד מהפרק.

הפגנת מבקשי המקלט מאריתריאה, דרום תל אביב (צילום: תומר נויברג. פלאש 90)
גם הפליטים וגם הממשלה היו נהנים מההסכם החדש, אך הוא נפל. הפגנת מבקשי מקלט (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)

מדוע שראש הממשלה יבטל הסכם שלא היה יכול להיות טוב ממנו?

נחרצת ככל שתהיה ההתנגדות במקומות מסוימים לקבלת מהגרים כלשהם מאפריקה – לא היה, ועדיין אין שום סיכוי שישראל תצליח להוציא את כולם משטחה. גם לפני ההודעה על תוכנית UNHCR, ישראל הצהירה כי היא לא תגרש נשים, ילדים (שלא הכירו מדינה אחרת מלבדה) וגברים נשואים מבין מבקשי המקלט.

לדברי שלמה מור יוסף, מנהל רשות האוכלוסין, רק מחצית ממבקשי המקלט יכולים להיות מגורשים ממילא, נתון קרוב מאוד לשיעור המהגרים שכללה התוכנית של ה-UNHCR, מבחינת יישוב מחדש במדיניות שלישיות.

כפי שנתניהו ניסח זאת, מה שהביא אותו לשקול מחדש היה במידה רבה התנגדותם של תושבי דרום תל אביב. "אני שומע אתכם, ובמיוחד תושבי דרום תל אביב" הוא כתב בפוסט בפייסבוק כשהקפיא את העסקה בערב של ה-2 באפריל, שעות ספורות בלבד לאחר שהודיע עליה.

"בכל שנה אני עושה אלפי החלטות המיטיבות עם מדינת ישראל ואזרחי ישראל. מעת לעת אני מגיע להחלטות שיש לשקול אותן מחדש", הוא הרחיב זמן קצר לאחר מכן.

בשעות המעטות שחלפו בין ההודעה הנרגשת לבין הנסיגה המבישה אכן נשמעו התנגדויות קולניות מצד תושבים מקומיים. אבל באופן משמעותי יותר, נתניהו היה נתון למתקפה ציבורית זועמת מצד יריבים פוליטיים, הבולט שבהם הנהיג ראש מפלגת הבית היהודי דאז נפתלי בנט, ולמתקפות ברשת החברתית, שבאו גם מבסיס הבוחרים של הליכוד. ב-2012,

מירי רגב – אז חברת כנסת של הליכוד ולא יותר, וכיום מקום שש בליכוד כשהיא בדרכה לקבל תיק שר נוסף, כבעלת שאיפות להיות ראשת ממשלה בעתיד – קראה למבקשי המקלט הסודאנים "סרטן בגוף שלנו" בנאום שנשאה בדרום תל אביב.

רגב התנצלה לאחר מכן על ההצהרה ואמרה כי היא פורשה שלא כהלכה. אך התגובה שנתניהו עמד מולה בערב 2 באפריל הייתה גם היא בסגנון "סרטן בגוף שלנו", מצד תומכיו שלו.

אין ספק שנתניהו ידע כי המתנגדים הזועמים עשו שגיאה – אפילו מנקודת המבט שלהם. ההשלכות הצפויות ביותר של ביטול העסקה לא יהיו גירוש של יותר מהגרים מישראל, כפי שדרשה המקהלה הזועמת, אלא שהרבה פחות מהם יעזבו (ככל שהסאגה הזו תמשיך להתגלגל, כך ליותר מהגרים יהיו משפחות כאן, וישראל תוכל לגרש פחות מהם). אך נתניהו – נכנע בזמן שיא.

התערערות היחסים עם מדינות אפריקה

השבוע, הפיאסקו הגיע לשיאו הצפוי. לאחר ביטול עסקה טובה, נתניהו ניסה לשווא להחיות עסקה גרועה אחרת. הוא שלח נציג לאוגנדה כדי לנסות לשכנע את הרשויות שם לקבל בכפייה מהגרים שגורשו. הוא ניסה למצוא מדינות אחרות באפריקה שאולי יסכימו לקבל אותם.

הוא נכשל, ובתוך כך הביך חלק מאותן מדינות שרשם הצלחה בבניית מערכות יחסים איתן בשנים האחרונות, ופגע באותם קשרים.

"הסכם שכולם מנצחים בו, שאומץ בצדק בהתלהבות על ידי ראש הממשלה הפך עבור ישראל לנקודת מפנה שכולה הפסד"

בסופו של דבר, ובאופן בלתי נמנע, המדינה מצאה את עצמה מודיעה בלית ברירה לבית המשפט העליון, בשימוע שנערך ביום שני האחרון, כי כל הגירושים בכפייה שתוכננו בנוגע למהגרים מאפריקה מבוטלים בזאת.

לעת עתה, לכל הפחות, כולם נשארים. המדינה מתכננת כעת לפתוח מחדש את מתקן חולות, בעלויות נוספות עבור ישראל, עבור אלה שיועדו לגירוש, אלוהים יודע לאן.

הפגנת החזית לשחרור דרום תל אביב (צילום: מרים אלסטר. פלאש 90)
הפגנת החזית לשחרור דרום תל אביב (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

אולם הסאגה לא הסתיימה בכך. לאחר שהריחו דם, יריביו של נתניהו, שקיבלו זריקת עידוד, מנסים כעת, בהובלתו של בנט, לקדם חקיקה בניסיון להגביל את בית המשפט העליון – אותם שופטים שמתערבים בעניינים לא שלהם, שיש להם החוצפה לעקוף את חקיקת הכנסת שהם מחשיבים לא-דמוקרטית, אותם שופטים שהשהו את התוכנית המקורית של הממשלה – התכנית שלפני ההסכם עם האו"ם – לגירוש בכפייה.

בזמן שיריביו מהקואליציה מפרסמים אולטימטומים, נתניהו מתפתל, מעדיף שלא להיחשב בהיסטוריה למי שהרס את עצמאותו של בית המשפט בישראל, בד בבד עם רצון חסר פשרות להימנע מהרחקה של בסיס הבוחרים היקר שמחזיק אותו בשלטון.

וכך, הסכם שכולם מנצחים בו, שאומץ בצדק בהתלהבות על ידי ראש הממשלה אך רק להרף עין, הפך עבור ישראל לנקודת מפנה שכולה הפסד. המהגרים של דרום תל אביב לא הולכים לשום מקום. בית המשפט העליון נתון למתקפה חקיקתית. והאירוניה הגדולה ביותר: שום דבר מזה לא עוזר לנתניהו, אשר יריבו הפוליטיים מריחים דם.

אולם עדיין לא מאוחר מדי לעשות את מה שהיה, ועודנו, הדבר הנכון.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,329 מילים. מחכים לתגובתך.
דיוויד הורוויץ פוגש את נדא אמין בנמל התעופה בן גוריון (צילום: Times of Israel)
Times of Israel
החופש של נאדה

"מר הורוויץ, בבקשה תציל אותי"

על רקע חשש לגירוש מטורקיה, ככל הנראה בחזרה לאיראן, נדא אמין - הבלוגרית האיראנית של Times of Israel - הגישה בקשה להיכנס לישראל ● התגובה של המדינה שלנו הייתה ראויה להערכה

עד לפני חודש בקושי הכרתי את שמה של נדא אמין – עיתונאית ילידת איראן, בלוגרית ופעילת זכויות אדם, שמתחה ביקורת על המשטר בארצה, היגרה לטורקיה ב-2014, וכתבה כתבת פרילאנס אחת ל-Times of Israel בשנה שעברה. מעולם לא פגשתי אותה. מעולם אפילו לא דיברתי איתה.

אבל אז היא יצרה איתנו קשר, וסיפרה לנו שהחיים שלה בסכנה.

נדא כתבה בלוג ב-Times of Israel בפרסית, והכתיבה שלה לאתר חדשות ישראלי, לצד הכתיבה שלה במקומות אחרים, הקשו על חייה בטורקיה.

נדא סיפרה לנו – בכתב, ובקומץ שיחות טלפון קצרות – על הסכנה הנשקפת לחייה. היא תושאלה שוב ושוב על ידי המשטרה הטורקית, ולאחרונה נאמר לה שהיא עומדת בפני גירוש מהמדינה. יתרה מכך: נאמר לה שאם לא תימצא מדינה שתקבל אותה אליה, היא תישלח בחזרה לאיראן, שם עשוי לקרות לה הגרוע מכל.

אמין אמרה שהייתה אמורה להיות לה הגנה מהאו"ם, אבל היא אינה חושבת שזה יצליח לשמור על בטחונה. היא לא כתבה נגד הרשויות בטורקיה, אבל הובהר לה שהביקורת הציבורית שלה על המשטר האיראני, והכתיבה שלה בכלי תקשורת ישראלי, הם מעשים בלתי נסבלים.

במקביל, היא יצרה קשר עם הרשויות בישראל, וביקשה להיכנס למדינה.

Tamar Pileggi
הבלוגרית האיראנית נדא אמין במערכת האתר בירושלים

נדא מדברת מעט אנגלית. מספיק בשביל להגיד לי, בטלפון, "מר הורוויץ, בבקשה תציל אותי".

לאחר איסוף פרטים נוספים עליה, יצרתי קשר עם מספר אנשים – ישראלים ואחרים – שחשבתי שאולי יצליחו לייעץ לי ולעזור לה.

והם עשו זאת. המוכנות לעזור הייתה ראויה לציון. כמעט אף אחד ממי שדיברתי איתו לא אמר לי שאין מה לעשות או שאין לו מה לעשות בנידון.

נדא אמרה שיש לה שורשים יהודיים – אמו של אביה המנוח הייתה יהודייה. אני לא יודע אם זה היווה שיקול בתגובה של ישראל. אני נוטה לחשוב שלא.

אני לא יודע מי מהאנשים שפניתי אליהם היווה גורם משמעותי בעניין (ולא הייתי היחיד שפעל לטובתה, ארגון UN Watch פרסם עצומה למענה, ואיגוד העיתונאים כתב ישירות לשר הפנים אריה דרעי).

מה שאני כן יודע, הוא שזמן קצר לאחר ששיתפתי את הפרטים על המקרה של נדא, הרשויות בישראל נכנסו לפעולה. הבדיקות הנדרשות נעשו, כך נראה. ההחלטות שהיו צריכות להתקבל, התקבלו, כך נראה.

בקונסוליה הישראלית באיסטנבול, הקונסול הכללי שי כהן ומנהלת הקונסוליה יפה אוליביצקי, יצרן קשר עם נדא, ויצאו מגדרם כדי לעזור לה. המסמכים אורגנו ונאמר לי שנדא עומדת לקבל אישור לטוס לישראל, עם ויזה מתאימה.

הרגשתי כי משום שישראל, ו-Times of Israel באופן ספציפי, היו חלק מהגורמים לכך שהחיים שלה היו בסכנה, אנחנו מחויבים לנסות ולהבטיח שהיא לא תיפגע. גם מדינת ישראל הרגישה כך, באופן ברור למדי.

נדא אמרה שיש לה שורשים יהודיים – אמו של אביה הייתה יהודייה. אני לא יודע אם זה היווה שיקול בתגובת ישראל. אני נוטה לחשוב שלא

העזיבה שלה לא הייתה חלקה לחלוטין. כשהיא הייתה אמורה לטוס לתל אביב בפעם הראשונה, והגיעה לשדה התעופה, התגלה כי חסר לה טופס שהיה אמור להיות מונפק על ידי המשטרה הטורקית. נדא לא קיבלה אישור לטוס בלעדיו.

למרבה הצער, הטלפון הסלולרי שלה היה ללא סוללה באותה נקודה, והיא לא הצליחה לעדכן אותנו. אמין הייתה מתחת לרדאר לכמה שעות, ומישהו במקום כלשהו חיבר הגיעה למסקנה שגויה, והדליף לתקשורת הישראלית כי היא נעצרה.

אמין לא נעצרה, ויומיים לאחר מכן – בשעות הבוקר של יום חמישי – שבה לשדה התעופה, הפעם עם הטופס ביד, והצליחה לעלות לטיסה לתל אביב. עם הכלב שלה, עליי להוסיף, רועה גרמני במשקל 27 ק"ג בשם צ'יקה שהוא אהבת חייה.

ביליתי חלק מיום חמישי עם נדא, והקשבתי לפרטים נוספים מהסיפור שלה.

על פי הסיפור שלה, השנה וחצי האחרונות היו קשות עד מחרידות. היא אומרת כי רשויות הביטחון הטורקיות זימנו אותה לתשאול לא פחות משש פעמים. היא הואשמה בכך שהיא מרגלת, הוצע לה הרבה כסף כדי לעבוד עבור הטורקים, ואיימו עליה בגירוש לאיראן.

"זה בלתי חוקי לכתוב לתקשורת הישראלית?", שאלה את חוקריה. "לא", אמרו לה. "אז למה כל החקירות?". "אנחנו לא אוהבים לעבוד עם ישראל – ולא אוהבים שאת עובדת עם ישראל"

באחד התשאולים, היא שאלה את חוקריה: "האם זה בלתי חוקי לכתוב לתקשורת הישראלית?"

"לא", אמרו לה.

"אז למה כל החקירות?"

"אנחנו לא אוהבים לעבוד עם ישראל", הייתה התשובה, "ואנחנו לא אוהבים שאת עובדת עם ישראל".

נדא סיפרה לי כי לאחרונה פרצו לדירה שלה. היא חושבת שצ'יקה הפחיד את מי שנכנס לשם. בשבועות האחרונים היא לא ישנה בבית, היא פחדה מדי.

נאמר לה כי לאחר ה-5 באוגוסט היא תעמוד בפני גירוש, והיא נאבקה בהחלטה הזו בבית המשפט בטורקיה עד אשר ישראל פתחה בפניה את השער.

אני בטוח שיש עוד הרבה חלקים בסיפור שלה, ואין לי מושג איך הוא ימשיך מכאן. אבל בתור עיתונאי שמביע לעתים קרובות ביקורת על מה שקורה כאן, ודואג באשר לכיוון אליו מתקדמת המדינה, אני מרגיש היום די גאה במדינת ישראל.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 704 מילים. מחכים לתגובתך.
סגירה