זה מגדיר מחדש את המילה מוזרות. מדינה שלמה יודעת שעומדים לתקוף אותה לפחות משני מוקדים והיא נערכת. הצבא פורס מערכות הגנה אווירית, עיריות פותחות מקלטים, חברת החשמל נערכת למה שמכונה "תרחיש עלטה". ומדובר במדינה כמו ישראל עם צבא חזק, מצויד כהלכה.

הציבור במתח, אנשים רוכשים מזון וציוד חרום, חברות תעופה מבטלות טיסות, ישראלים תקועים בחו"ל. בקיצור, בלגן ענק.

כאמור זה מגדיר מחדש את המילה מוזרות, ואולי מדויק יותר לומר טירלול, כאשר מדינה יודעת שההתקפה עליה היא רק ענין של תיזמון שהאויב יבחר, ויש לה את כל האמצעים לנקוט צעדי מנע – אך היא יושבת ומחכה.

זה מגדיר מחדש את המילה מוזרות, ואולי מדויק יותר לומר טירלול, כאשר מדינה יודעת שההתקפה עליה היא רק ענין של תיזמון שהאויב יבחר, ויש לה את כל האמצעים לנקוט צעדי מנע – אך היא יושבת ומחכה

אז מדוע זה כך? להערכתי זו תוצאה של ממשלה שכמעט לא מתפקדת, שר ביטחון שכמעט ולא מתקשר עם ראש הממשלה, ראשי מערכת הביטחון שננזפים השכם והערב על שהם לא מספיק "תוקפניים".

כאשר זה המצב, ההיגיון הבסיסי מפסיק לעבוד, וזה בדיוק מה שקורה כאן.

קחו את זה וערבבו עם חוסר אמון מוחלט של ידידתנו הגדולה ארה"ב בעומד בראש הממשלה, או כמו שכינה זאת הנשיא ג'ו ביידן: "Stop bullshitting me", והמצב הולך ומחמיר.

מה הייתה ישראל חייבת לעשות? לא סמכתי על הידע שלי בלבד ושאלתי את המומחים, אלו שהיו בעבר במרכזי ההחלטות והביצוע.

כולם אמרו את אותו דבר – ברגע שמדינה יודעת בוודאות שעומדים לתקוף אותה, והיא ספגה כבר תקיפות בקנה מידה קטן יותר מאותם אויבים, ההיגיון אומר שיש לבצע פעולות מנע אקטיביות.

במלים פשוטות לתקוף מראש את אלה שהחליטו לתקוף ורק לא קבעו מתי.

איך לעשות זאת? לישראל יש את כל ארגז הכלים לעשות זאת, וזה כולל אמצעי מודיעין ומערכות תקיפה מאוישות ולא מאוישות.

ישראל הצטיידה במשך השנים בכלים האלה, שכל גוף מחקר בינלאומי בתחום  הצבא מפרט אותם בכל סקירה על כוחה הצבאי של ישראל.

אבל כאמור ההיגיון הפסיק לעבוד בישראל הרשמית, כלומר בקרב מקבלי ההחלטות. חוסר הגיון שהוא בעיקר תוצאה של הרכב הממשלה והיחסים בין הבכירים שבין חבריה.

אז ישראל ממתינה במתח להתקפות וזה משבש את מהלך החיים התקין של הרבה אזרחים.

יש לתקוף מראש את אלה שהחליטו לתקוף ורק לא קבעו מתי. איך לעשות זאת? לישראל יש את כל ארגז הכלים לעשות זאת, וזה כולל אמצעי מודיעין ומערכות תקיפה מאוישות ולא מאוישות

וכאן נשאלה השאלה המתבקשת – האם תקיפות מנע כאלה לא היו מחויבות המציאות כבר ימים ספורים אחרי ה-7 באוקטובר?

לי התשובה ברורה – נעשתה טעות ענקית שעלתה בחייהם של הרבה מאוד אנשים ובצמצום שטחה של המדינה באופן זמני.

טעות אחת לא מצדיקה את המשך הטעויות. אבל בישראל 2024 הטעויות רודפות זו את זו.

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.