התנהלותה משטרת ישראל בתקופה הנוכחית היא שערורייתית. מצד אחד היא מתעמרת באזרחים המבקשים לממש את זכותם למחאה שקטה, כמו בפיקניק הג'חנון בקרבת ביתו של ח"כ יולי אדלשטיין בשבת, ומצד שני אינה מתייצבת לאירועים בעלי משמעות אסטרטגית, כמו פריצת האספסוף למחנה בית ליד בשבוע שעבר.
התנהלות זו של המשטרה, באחת משעותיה הקשות מאז ומעולם, אינה מעודדת מוטיבציה להעניק לשוטרים עוד ועוד סמכויות דרקוניות, מעבר לאלה המצויות כבר בידיהם.
אלא שבימים הקרובים עתידה הכנסת לעשות בדיוק את זה. מליאת הכנסת עתידה לאשר בקריאה שנייה ושלישית הצעת חוק שתגדיל במידה עצומה את יכולתה של המשטרה להתעמר באזרחים חפים מפשע, במצבים שלא נאספו בעניינם אפילו ראיות כלשהן לביצוע עבירה פלילית, ואפילו על יסוד חשד לכך שהם יעברו עבירות בעתיד.
בית המשפט יהיה מוסמך להטיל על אדם מגבלות אם שוכנע שההגבלות חיונית על מנת למנוע פגיעה עתידית בביטחונו או ברכושו של אדם אחר. לא יהיו דרושות לשם כך ראיות כלשהן, אלא רק "הערכת מסוכנות מודיעינית"
על פי הצעת החוק, הנקראת "חוק הגנה על הציבור מפני ארגוני פשיעה", תוכל המשטרה לפנות לקבלת צו שיפוטי המקביל למעין צו מעצר מנהלי, ושבמסגרתו יהיה בית המשפט מוסמך להטיל על אדם מגבלות אם שוכנע שההגבלות חיונית על מנת למנוע פגיעה עתידית בביטחונו או ברכושו של אדם אחר. לא יהיו דרושות לשם כך ראיות כלשהן, אלא רק "הערכת מסוכנות מודיעינית".
ההגבלות כוללות, בין היתר, מגבלת תנועה האוסרת על הימצאות במקומות מסוימים; איסור לצאת מהבית בשעות מסוימות; איסור על הימצאות בחברתם של אנשים מסוימים; חובת התייצבות בפני קצין משטרה; איסור על שימוש באינטרנט; איסור על ביצוע עבודות מסוימות.
בנוסף, המשטרה תורשה להיכנס לביתו של מי שהוטל עליו צו הגבלה ולערוך חיפוש בביתו ועל גופו, ולחדור לחומר מחשב הנוגע אליו.
לא רק שבית המשפט אינו כבול לדיני הראיות במסגרת ההליכים האלה, אלא שהם גם עשויים להתקיים במעמד צד אחד, בלא יכולת של החשוד להתגונן מפני צווי הגבלה כאלה.
פרקטיקה הרווחת בעיקר בשטחים, של מעצרים מנהליים והליכים הפוגעים בזכויות יסוד ללא ראיות הנדרשות בהליכים משפטיים, עושה כעת את דרכה אל תוככי מדינת ישראל, והופכת לנורמה כלפי אזרחי ישראל
ובמילים פשוטות: פרקטיקה הרווחת בעיקר בשטחים, של מעצרים מנהליים והליכים הפוגעים בזכויות יסוד ללא ראיות הנדרשות בהליכים משפטיים, עושה כעת את דרכה אל תוככי מדינת ישראל, והופכת לנורמה כלפי אזרחי ישראל.
מדובר בהצעת חוק דרקונית, הפוגעת בזכויות יסוד חוקתיות באופן קשה, ושספק אם היא עומדת באמות המידה החוקתיות הדורשות פגיעה מידתית בזכויות, לתכלית ראויה.
דיון בוועדה לביטחון לאומי על הצעת חוק "הגנה על הציבור מפני ארגוני פשיעה", 5 ביוני 2024 (וידיאו: ערוץ הכנסת)
יו"ר הוועדה לביטחון לאומי בכנסת, ח"כ צביקה פוגל, שניהל את הדיונים בהצעת החוק, אמר לפני שבועות אחדים, כאשר הוועדה בראשותו אישרה את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית, כי היא "נותנת כלי נוסף לשוטרים ולמפקדים שנאלצים להתמודד עם ארגוני פשיעה מתוחכמים, ומהווה כלי חריג בנוף החקיקה בכנסת".
הבעיה היא, שאיש אינו מאמין שהמשטרה תייחד את השימוש בחוק הזה לארגוני פשיעה בלבד. אף מבלי להיכנס לדיון האם נקודת האיזון שמשקפת הצעת החוק מבחינת הפגיעה בזכויות היסוד של חברי ארגוני הפשיעה עצמם היא ראויה, החשש הוא שמדובר במדרון חלקלק ושבסופו של דבר הכלים הדרקוניים שבידי המשטרה יופנו פוטנציאלית כלפי כל אזרח.
הבעיה היא, שאיש אינו מאמין שהמשטרה תייחד את השימוש בחוק הזה לארגוני פשיעה בלבד. החשש הוא שמדובר במדרון חלקלק ושבסופו של דבר הכלים הדרקוניים שבידי המשטרה יופנו פוטנציאלית כלפי כל אזרח
הסנגוריה הציבורית טענה, במסגרת דיוני החקיקה בכנסת, כי מדובר ב"שינוי דרמטי של סדרי עולם באכיפה הפלילית", וכי הצעת החוק "מעוררת קשיים חוקתיים של ממש".
לטענת הסנגורית הציבורית הארצית, עו"ד ענת מיסד כנען, "הטלת מגבלות מנהליות על אדם שהוא בחזקת חף מפשע, ללא תשתית ראייתית מספקת, ללא חשד סביר לביצוע עבירה פלילית ובהסתמך על מידע מודיעיני בלבד על אודות חשש עתידי – מהווה פגיעה אנושה בזכות לחירות ולכבוד. השימוש בסמכויות האלה יכלול גם אנשים נורמטיביים, חפים מכל פשע".
לשכת עורכי הדין הצטרפה לקריאה להימנע מקידום הצעת החוק:
"שיטת משטר דמוקרטית מבוססת על הנחות יסוד, ובהן הגישה הבסיסית כי יש לרסן את השימוש בכוח כלפי האזרח, כי המשפט הפלילי כפוף לזכות להליך הוגן, חזקת חפות והוכחת האשמה מעבר לספק סביר, ולשורה של ערובות מיוחדות המיועדות להבטיח את ההצדקה לפגיעה באזרח. הצעת החוק מיועדת ליצור מסלול עוקף לערובות של המשפט הפלילי".
קידומה של הצעת החוק הזו מבוסס על נימוקים עקרוניים רציונליים. המשטרה נכשלת בטיפולה המקצועי כמעט בכל גזרות הפעולה שלה – והסטטיסטיקה מלמדת על התפוררות מוחלטת של אכיפת החוק בחברה הערבית ועל עוצמתם של ארגוני הפשיעה.
אך הסכנה הגלומה בהצעה היא בשינוי הקיצוני בנקודת האיזון שבין כוחו של השלטון לבין זכויותיהם של אזרחים.
הבעיה של משטרת ישראל איננו מחסור בכלים חוקיים – היא ממילא אוחזת בידיה כוחות אכיפה דרקוניים, שרוב המשטרות במדינות המערב אינן אוחזות בידיהן. הבעיה במשטרת ישראל היא ניהול גרוע, הליכי קידום לא ענייניים ומעורבות פוליטית הרסנית.
הבעיה של משטרת ישראל איננו מחסור בכלים חוקיים – היא ממילא אוחזת בידיה כוחות אכיפה דרקוניים. הבעיה במשטרת ישראל היא ניהול גרוע, הליכי קידום לא ענייניים ומעורבות פוליטית הרסנית
יוזמת החקיקה הזאת לא תשפר באופן משמעותי את שיעורי ההצלחות של המשטרה, היא תפגע באופן אנוש ברשת המגן החוקתית של זכויות האדם, והיא תמשיך להפר את מאזן הכוח שבין האזרח לבין השלטון, באופן המשרת כוחות שלטוניים פשיסטיים, המעוניינים לרכז בידיהם כוח בלתי מוגבל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם