מה זה "לא רוצים טקס יום העצמאות"? הצחקתם את מירי רגב. יהיה טקס, אחים שלי בלב, על הראש של העוטף, גם אם רגב תצטרך לרקוד בעצמה על הר המנוחות מול בנימין נתניהו ורעייתו, ולפניהם ירקדו הולוגרמות של חיילים מתים ושל אזרחים מדקלמים "ההולכים למות מברכים אותך".
ביחד ננצח, אומרים לכם. מה לא הבנתם?

העם הזה כל כך מותש שכרגע יקבל הכל, שקט, מתאחדים, וזה כולל הפקת יום עצמאות גם אם בא לנו לבכות. רגב כבר עשתה את זה פעם וסוס צולע לא מחליפים. בטח תמציא מחזמר על החטופים, משהו כמו "עוד מעט נהפוך לשיר".

העם הזה כה מותש שכרגע יקבל הכל. שקט, מתאחדים, וזה כולל הפקת יום עצמאות גם אם בא לנו לבכות. רגב עשתה את זה פעם וסוס צולע לא מחליפים. בטח תמציא מחזמר על החטופים בנוסח: "עוד מעט נהפוך לשיר"

זה מה שקורה לעינינו עכשיו, קיטש ומוות. האומה הנדהמת נעה בין "האח הגדול" עם מס הכרחי של חולצה צהובה מגולגלת בצורת סרט צהוב, לבין "רוקדים עם כוכבים" וכוראוגרפיית אבל, שלאחריה הצופה הולך לישון עם חיילים מתים בלב. שחוק ודמע זה אנחנו. תנו לנו בכפיים. ובאמצע ראש ממשלה שלא טרח לבקר את תושבי העוטף הקרועים מצער, ורוב משפחות החטופים והחטופים שחזרו מן השבי לא שמעו ממנו.

אנחנו מתים על ימי זיכרון. תנו לנו לדמוע לצלילי "כשתמות, משהו ממני ימות אתך", שכיכב קבוע בימי זיכרון, גדודי נערות נוגות התאמנו עליו עלי במות ברחבי הארץ. זכורני יום עצמאות רחוק אחד, כשמול ביתי התאמנו תלמידים על טקס יום הזיכרון ואני אם ללוחם באגוז שמכלה את נעוריו במארבים בלבנון, והחיים שלי בזבל עד שאשמע את קולו בטלפון מבשר "אנחנו בארץ".

ואז שמעתי מבמת החזרות קול נוגה שר את להיט האימים של ימי הזיכרון ומהחלון ראיתי תלמידת תיכון מקוננת ליד קבר עשוי קלקר, כדי שגם מי שיושב בשורה האחרונה יבין לאן הולכים החיילים כשראש הממשלה משחק במלחמה.

וצפירות, צפירות זה כה מאחד. המדינה עומדת מלכת, מכוניות נעצרות בכביש וכולם עומדים דום נוגים ויפים ממני וממך ומתייחדים עם הנופלים. רק תבוסתנים כמוני מקלקלים את שורת המקהלה. מה יש לי? למה אני לא רוצה להתאחד עם העם ולהתייחד כשאומרים לי? למה אני לא ביחד ננצח ולמה אני שותקת כמו רעי כששרים "כהל עוד בלבב פהניהימה"? מה, לי אין נפש יהודי הומייה? רק אצלי הומה הבטן בלבד מתסכול על ההחמצה ועל הקלות הבלתי נסבלת של רוחות מלחמה?

איך לא ידענו למנוע את כל זה, איך לא צרחנו מעל כל גבעה, איך התאהבנו בפוזה של יורים ובוכים, ולמה כל המלחמות דומות ורק הרודנים מתחלפים? איפה טעינו?

האומה הנדהמת נעה בין "האח הגדול" עם מס הכרחי של חולצה צהובה מגולגלת בצורת סרט צהוב, לבין "רוקדים עם כוכבים" וכוראוגרפיית אבל, שלאחריה הצופה הולך לישון עם חיילים מתים בלב

מדהים איך מצד אחד בנימין נתניהו מטרפד עסקה להחזרת חטופים חיים, ומצד שני מאשר חילוץ חטופים מתים תוך סיכון מטורף של לוחמים, ואין פוצה פה גדול וזועק ("הם סובלים אבל לא מתים", אמר מי שיצחק שמיר כינה "מלאך חבלה"). ובינתיים החטופים החיים מתים בזה אחר זה, ונמשכת המלחמה שמטרתה לא ברורה לאיש, ועסקת חטופים – אין.

איך, לעזאזל?

עסקה עושה לנתניהו חלושעס. ברוב חוצפתו כינה את המגעים לשחרור החטופים במשמרת הדמים שלו "מתן ומתן". והוא שונא לתת, רק לקחת הוא יודע. ולקחת ולקחת.

גם אנחנו ויתרנו. כוחנו תש ואנחנו משוועים לקצת שקט. אנשים נמנעים מחדשות, שוב המלחמה ומחירה. התשלומים כואבים וקשים, אז הפכנו להיות הילד שמסתיר את פניו בידיו וחושב שמה שלא נראה לא קרה.

ונתניהו מנצל את זה. מה שהוא יודע על מספרם המתמעט של החטופים החיים ועל הסיבות למותם, גורם לו לחכות עם עסקה כדי למזער את המחדל הנורא. עוד מחדל שיירשם על שמו. למה לו? ובינתיים הולכים ומתרבים סימנים שהתאמץ להסתיר, ומעל כולם האזהרות שהתעלם מהן.

בטוויטר יש אתר "חדשות מלפני שנה" ובו פרושות לעין כל האזהרות שקיבל רה"מ מגורמים ביטחוניים על היערכות חמאס על הגדר, יום אחר יום. ועדת חקירה ממלכתית, אם תקום, תוכל לאסוף עדויות מהאתר כאסוף ביצים עזובות.

מסתבר שהיו מי שמשכו ומשכו בדש בגדו, כאשר דרש בדיעבד, אבל רה"מ היה עסוק בביצור שלטונו ובשינויים חוקתיים שיקדמו את המזימה להיות שליט עד. המחדל העמוק הוביל לטבח. המלחמה נכנסה בהליכה מהדלת הראשית בשבת השחורה. שבעה באוקטובר השחור, אבל הודיני נתניהו שוב נחלץ. "לא משכו בדש בגדי". וזה מתפשט גם לצבא ולמערכת הביטחון. זה תירוץ טוב, למה שרק נתניהו יתנער מאחריות?

באתר "חדשות מלפני שנה" פרושות לעין כל האזהרות שקיבל רה"מ מגורמים ביטחוניים על היערכות חמאס על הגדר, יום אחר יום. ועדת חקירה ממלכתית, אם תקום, תוכל לאסוף משם עדויות כאסוף ביצים עזובות

אני אמנם צעירה מנתניהו בן ה-75 (עד מתי תחשבו שאין לו תחליף?), אבל זוכרת היטב את מלחמת ההתשה שניטשה בין ששת הימים לכיפור מתחת לרדאר הציבורי וגבתה חיי צעירים כמעט מדי יום. ממש כמו עכשיו.

בסיני נהרגו חיילים בטפטוף מבעית ובארץ נמשכו החיים כהרגלם. הייתי אז תלמידה, ולא אשכח את שורת האבל היומיומית בחדשות שהשתלבה בחיים עצמם כאילו הגיוני להעלות צעירים לעולה על מזבח המלחמה.

ביומן נעורים שכתבתי לעצמי נפתח כל דף בחייל צה"ל שנפל באותו יום. על זה גדל הדור שלי, על שכול וניצחון, שילוב מצמרר ןצורב תודעה. זה לא לקח הרבה עד שהנערה שהייתי הבינה שככה אי אפשר והתחלתי ללכת להפגנות ולהשתתף בפעילויות נוער נגד המלחמה.

אני זוכרת את ספרו החתרני של דן בן אמוץ "לא שם זין", שהיה מונולוג של צעיר שנפצע במלחמת ששת הימים. חתרני, כי ישראל נשטפה אז בגל יוהרה ואלבומי ניצחון שרק סימנו את הדרך למלחמה הרעה הבאה. המונולוג הסרקסטי של גיבור הספר סטר לישראל המנצחת, כי כתב את האמת. ישראל אולי ניצחה אבל העם הפסיד. בני הנוער הבינו את זה לפני הוריהם.

אחר כך פרצה מלחמת כיפור ונפשו של הדור שלי, כמו ב"ליל חניה" האלמותי של נתן אלתרמן, "נפשו של דור גם בשדה זרועה". והחלו הפגנות שהתניעו לאט ובטוח את נפילת שלטון המערך.

בסיני נהרגו חיילים בטפטוף מבעית ובארץ נמשכו החיים כהרגלם. הייתי אז תלמידה, ולא אשכח את שורת האבל היומיומית בחדשות שהשתלבה בחיים עצמם, כאילו הגיוני להעלות צעירים לעולה על מזבח המלחמה

נתניהו זה לא גולדה מאיר ולא דדו אלעזר. הוא לא פטריוט, הוא ישאיר אחריו אדמה חרוכה. בקלי קלות, וכמו בקלישאה על מי שלא לומד מההיסטוריה ונידון לחיותה מחדש, זה קורה שוב. אין חדש תחת שמש העמים. אולי כי נתניהו עבר את רוב מלחמת ההתשה באמריקה. הלקח עבר לו מעל לראש.

פרשננו המדיני עמית סגל, חומת מגן לשליט כוחני, מפרשן באלו המילים:

"ימים שלמים מספרים לנו, מנשיא ארצות הברית ועד 'גורמים ביטחוניים בכירים' שאלה ימים של הכרעה היסטורית, ושלא ייסלח לממשלה אם היא תחמיץ את ההזדמנות. והנה מסתבר שלא רק שאנחנו לא בדקה התשעים, אלא שהצד השני לא עלה למגרש. כל פעם נופלים באותו פייק".

כרגיל, כל עוד התותחים רועמים – המוזות של נתניהו לא סותמות. המשך המלחמה עושה לו טוב. ואם טוב לו – טוב להם. פניהם להתנחלות בעזה כאילו לא סבלנו מספיק עד ההתנתקות. זיכרון קצר זה אנחנו ונתניהו כמו סמי הכבאי, תמיד נותן שירות.

ה"שמאל" המושמץ הוא ישות דמונית דימיונית, שנתניהו תולה בה את מחדליו. מכונת הרעל מעכלת אותם ומקיאה בכל פינה. בסוף כל משפט של "בכיר בממשלה" יושב ספין של נתניהו, והינון מגלים והסגלים מוליכים את הקול. השקר הוא אמת והאמת שקר.

אזרחים נחטפו חיים וחזרו מתים וגורלם לא מזיז לו, נתניהו נוהג כמו נבל קר לב ומרושע בסרט אימה שסופו לא נראה לעין. השבוע הצהיר בעזות מצח: "לא יהיה מתן ומתן", כאילו החטופים הם עסק מפסיד שהוא סוגר והלוחמים הם חיילים וירטואלים במשחק מחשב.

השבוע חזרו עוד ששה חטופים בארונות, מלח הארץ אחד אחד, ובמקום שהאפס הזה יגיע להלוויות וירד על ברכיו ויתחנן למחילה, יתפטר סוף סוף וישלם על המחדל הנורא, הוא ממשיך וקורע באכזריות את המשפחות האומללות וחותך בשיחה עם משפחות חטופים שנהרגו: "לא בטוח שתהיה עסקה". חותם את גורלם המר באצבע משולשת. זה הניצחון המוחלט שלו, נחטפו חיים וחזרו בארונות.

אזרחים נחטפו חיים וחזרו מתים וגורלם לא מזיז לנתניהו. השבוע הצהיר בעזות מצח: "לא יהיה מתן ומתן", כאילו החטופים הם עסק מפסיד שהוא סוגר, והלוחמים הם חיילים וירטואלים במשחק מחשב

אות קין על מצחך, נתניהו. לך וקח אתך את עלובי הנפש שאתך, את כל הבואשים השפלים שראו ושתקו גם כשהיה ברור שרוב העם תומך בעסקה, והתעלמת. מותם ירדוף אתכם בסיוטיכם. לילה לילה, רק השליט על קוצב לב האבן יישן כמו תינוק כשחיילים ימשיכו ליפול על חרב שלטונו.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת