למה נועדו ימי הזיכרון? ימי זיכרון הם חלק מהאתוס והזהות הקולקטיבית של עמים, לציון אירועים משמעותיים בהיסטוריה שלהם. הם נועדו לגבש את תחושת הסולידריות החברתית, לעצב את ערכי החברה, לגבש את זהותה ולהשפיע על עתידה.
בשבעה באוקטובר אנו צפויים לשני ימי זיכרון. יום הזיכרון הרשמי של ממשלת ישראל ויום הזיכרון האלטרנטיבי של משפחות החטופים. זהו מאבק על הזיכרון. זהו מאבק על שני נרטיבים סותרים. סולידריות לא תהיה כאן.
בשבעה באוקטובר אנו צפויים לשני ימי זיכרון. יום הזיכרון הרשמי של ממשלת ישראל ויום הזיכרון האלטרנטיבי של משפחות החטופים. זהו מאבק על הזיכרון. זהו מאבק על שני נרטיבים סותרים. סולידריות לא תהיה כאן
שאלה ראשונה הראויה להישאל היא, האם יש לערוך טקס זיכרון כאשר האירוע לא הסתיים? המדינה עדיין בעיצומה של מלחמה. חלק גדול מהחטופים לא שוחרר. הצפון הרוס ותושביו לא שבו לבתיהם. גם רבים מתושבי הדרום לא שבו לבתיהם ותידרש מלאכת שיקום ארוכה.
כיצד נזכור תופעה שעדיין לא הסתיימה, ואין יודעים עדיין כיצד תסתיים ומה יהיו השלכותיה? הטקס הרשמי והטקס האלטרנטיבי ישקפו מאבק על זיכרון של אירוע שעדיין מתהווה ולא הגיע לסיומו. אירוע שיוצג באמצעות שני נרטיבים סותרים.
הנרטיב של ראש הממשלה
ראש הממשלה בנימין נתניהו מטפח נרטיב שאלה מאפייניו:
1
אין הוא אחראי לאסון, ואף אם ייטול אחריות מסוימת הרי היא מועטה בלבד. נטל האשמה והאחריות יוטל ברובו על הצבא וגופי המודיעין, "שלא משכו בכנף בגדו". אשת ראש הממשלה התבטאה: "כיצד אתם מצפים שהוא יידע, איך יידע אם לא מדווחים לו?".
הוא יפאר את הלוחמים ואולי יציין גם מספר סיפורי גבורה, אך במקביל יצא נגד ראשי הצבא ומערכת הביטחון. הוא נלחם במשך שנים בחמאס. הוא גם נלחם נגד הגרעין האיראני והתמודד לבדו עם כל מנהיגי העולם בנושא. בלעדיו מצבנו היה יותר גרוע.
כיצד נזכור תופעה שלא הסתיימה ואין יודעים עדיין כיצד תסתיים ומה יהיו השלכותיה? הטקס הרשמי והאלטרנטיבי ישקפו מאבק על זיכרון אירוע שעדיין מתהווה, שיוצג באמצעות שני נרטיבים סותרים
2
זה גורלו של העם היהודי, "שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו". ראש הממשלה התבטא, שביום אחד בשואה מתו יותר יהודים מאשר מתחילת אירועי שבעה באוקטובר, או אולי תשעה באוקטובר, ואולי מדובר על השבעה בנובמבר, לך תדע.
אנחנו לא מצפים מראש הממשלה, שהוא אדם עסוק, שיזכור כל תאריך. אם היו "מושכים בכנף בגדו" ומזכירים לו – הוא בוודאי היה זוכר. האירוניה היא שראש הממשלה "ששוכח" את התאריך רוצה לעצב את הזיכרון של כולנו. ואולי הוא שואף בעצם לעצב את השכחה, כדי שלא נזכור את אחריותו לאסון הנורא ביותר שקם לעם היהודי מאז שהוקמה מדינת ישראל.
נתניהו מבקש לעצב נרטיב שירחיק את עדותו ויקבע כי שבעה באוקטובר הוא רק אחד מתוך רצף אירועים בהיסטוריה של עם הנצח, החל מעמלק דרך מאורעות תרפ"ט ועד השואה והשבעה באוקטובר באותה נשימה, כאילו מעולם לא קמה מדינת ישראל והוא לא עמד בראשה קרוב לשני עשורים.
3
בעניין החטופים, נתניהו פועל, לשיטתו, בכל נפשו ומאודו לשחרר את החטופים, אך בפועל החמאס הוא זה שמטרפד את העסקה. נתניהו טוען שהוא מבין את סבל החטופים. גם הוא עבר סדנת שבי בהיותו לוחם בסיירת מטכ"ל. ליבו דואב עם המשפחות השכולות ועם משפחות החטופים והוא מבין את סבלן בהיותו אח שכול.
4
על כולנו להתאחד עכשיו. אחדות, שמשמעה מבחינתו איסור לבקר את פעולותיו ופעולות ממשלתו. כל מי שמבקר אותו או את מדיניותו מחזק את חמאס.
זה גורל העם היהודי, "שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו". לפי רה"מ, ביום אחד בשואה מתו יותר יהודים מאשר מתחילת אירועי 7 באוקטובר, או אולי 9 באוקטובר, ואולי מדובר על ה-7 בנובמבר, לך תדע
הנרטיב של טקס המשפחות
הטקס האלטרנטיבי יספר סיפור שונה:
א
ראש הממשלה הוא האחראי העיקרי לאסון. בתקופתו הועבר כסף לחמאס ונבנו המנהרות. מוטלת אחריות כבדה לכישלון על הצבא וגופי המודיעין, אבל האחריות לניהול אסטרטגיה כושלת ודבקות בפרדיגמה שחמאס הוא נכס והרשות היא נטל, במהלך כל שנות כהונתו – מוטלת עליו.
ב
העם היהודי לאורך הגלות היה נתון לחסדי הגויים. ההשוואה לתקופת השואה מעידה כאלף עדים על כשלון מוחלט של כל מוסדות המדינה והצבא, גם ביום הנורא וגם ימים רבים לאחריו.
ג
ראש הממשלה מערים קשיים בניהול המשא ומתן וכל פעם מעלה דרישה חדשה "התוקעת מקלות בגלגלים". ציר פילדלפי סלע קיומנו. ייתכן שחמאס יטרפד כל עסקה, אך על מנת להשתכנע בכך עלינו להשתכנע שראש הממשלה וחברי ממשלתו עושים את מרב המאמצים לקדם עסקה. כרגע זה לא נראה כך.
ד
הוא אינו מבין ואינו אמפתי לסבל החטופים ולסבל המשפחות. ציטוטים והקלטות מדבריו עם משפחות החטופים מעידים על ניתוק רגשי מוחלט. עצם ההשוואה לסדנת השבי שעבר בצבא מעידה על כך.
ה
הוא פוגע באתוס היהודי והישראלי של ערבות הדדית וגם בערכים היהודיים של פדיון שבויים.
הוא אינו מבין ואינו אמפתי לסבל החטופים ולסבל המשפחות. ציטוטים והקלטות מדבריו עם משפחות החטופים מעידים על ניתוק רגשי מוחלט. עצם ההשוואה לסדנת השבי שעבר בצבא מעידה על כך
* * *
לסיכום, אם כן, שני נרטיבים סותרים. הפילוסוף הנס גיאורג גאדאמר מציע קיום דיאלוג בין שני נרטיבים סותרים. הוא מכנה זאת מיזוג אופקים. אופק הוא מרחב ההתבוננות. הזווית בה האדם רואה את העולם. האופק כולל שפה, תרבות, מערכת ערכים, שיפוטים מוקדמים, ניסיון אישי ועוד.
גאדאמר מניח כי המשותף בין בני אדם – כמו הפגיעות, הצער על מות יקירנו, השאיפה לאושר, לקרבה, לאהבה ולמימוש עצמי – יאפשר לנו להבין את סיפורם של אנשים אחרים, גם אם האופקים שלנו שונים.
הרעיון של מיזוג אופקים הוא רעיון יפה שיכול לתרום להבנת נקודת המבט של הצד השני ואף לתרום לפיוס בין קבוצות. למשל, בעת קיום דיאלוג בין ישראלים לפלסטינים על אירוע היסטורי כמו מלחמת השחרור. אירוע שכל צד רואה אותו אחרת. שחרור בעיני הישראלים ונכבה בעיני הפלסטינים. כלומר כל צד מאמין בנרטיב שלו.
במקרה הנוכחי של השבעה באוקטובר קשה להשתחרר מהמחשבה, שביסוד גיבוש הנרטיב הרשמי לא נמצאת אמת נרטיבית (על ההבחנה בין אמת היסטורית לנרטיבית ראה מאמרי), אמת שמספר הסיפור מאמין בה, אלא השגת יתרונות פוליטיים שיבטיחו את המשך שרידותה של הממשלה והעומד בראשה.
לכן אני בספק אם הגישה של גאדאמר היא לבדה מספיקה. הייתי מציע בנוסף, בחינה ביקורתית של הנרטיב המגולם בטקס הממשלתי ושל הנרטיב המגולם בטקס האלטרנטיבי. בחינה שתתייחס לנושאים הבאים:
- האמת העובדתית – כפי שנהוג בארה"ב לאחר שמנהיג חשוב נושא נאום בודקים עד כמה דייק בעובדות.
- חשיפה האינטרסים, מערכת הערכים והאידאולוגיה העומדת בבסיס הנרטיבים השונים.
- האם נעשה שימוש באמצעים רטוריים מניפולטיביים? ואם כן, מהם.
- מהם המסרים של הנרטיבים השונים.
טוען גאדאמר כי הבנה היסטורית היא לא רק התבוננות בעולם, אלא פעולה בתוך העולם. אנחנו משתתפים כולנו בפעולה זו. לפיכך עלינו לשאול את עצמנו לגבי הקיום האנושי שכל נרטיב מכתיב לנו.
במקרה של ה-7 באוק' קשה להשתחרר מהמחשבה, שביסוד הנרטיב הרשמי אין אמת נרטיבית שמספר הסיפור מאמין בה, אלא השגת יתרונות פוליטיים שיבטיחו את המשך שרידות הממשלה והעומד בראשה
איזה מבין שני הנרטיבים מגלם קבלת אחריות, ניסיון להגיע להסדר מדיני, ושאיפה כנה לעמידה באתוס הציוני והיהודי שמכתיב פדיון שבויים כערך, או לחילופין התנערות מאחריות, המשך המלחמה והפקרה של ישראלים המפונים מחבלי ארץ, והפקרת החטופים שעדיין נותרו בחיים ומי יודע אם ישרדו.
איזה מבין שני הנרטיבים מכתיב שאיפה לעתיד טוב יותר ותקווה לחיים במדינת ישראל על פי צלמה ורוחה של מגילת העצמאות?
ד״ר אלדד שידלובסקי הוא ראש החוג בפועל לכלכלה ושוק ההון במכללת אשקלון, לשעבר ראש אגף כלכלה ומחקר במשרד האוצר. פרסם לאחרונה ספר ״שיחות על לוינס עם הרב דניאל אפשטיין״.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ביבי נתן כסף לחמאס שהתעצם וסנה מנהרות מתוך קונספציה שגויה ואיתה אסטרטגייה לא נכונה. לזה מתלווה אשתו שנוגסת בקבלת החלטות ובנו יאיר שעושה הכל חוץ מלתרום למדינת ישראל. ביבי. קום. תפנה מקום. מאסנו בך ובדרך שלך. בשם אזרח מדינת ישראל