אני חושבת שהמאמר הזה חשוב ומתאר בצורה מקורית ואחרת את המאבקים שלנו כעם ומאיר בצורה מעניינת את הסיבות שבשלן אנחנו ממשיכים עם המלחמות ולא פונים לאפקים אחרים כמו האפיק הדיפלומטי כדי לישב את הסכסוכים שלנו. וכן המאמר מדגיש את כוחו הלא מבוטל של הסיפור, שאנחנו לא כל כך נותנים את הדעת עליו כשאנחנו שקועים בו.

המאמר שלך בהחלט עשה לי סדר בנושא מהותם של ויכוחים. היות ויכוחים פעמים רבות אינם מגיעים ממקום רציונלי הנימוקים של צד אחד לא ישכנעו בדרך כלל צד אחר אבל לפחות אפשר להוציא קיטור. זה בדיוק מה שקורה ביתר שאת במחוזותינו לדאבוני.

מסכימה לגמרי שיש להיזהר במתן עונש מוות לאחרים. אני חושבת שבמקרה הזה חנה
ארנסט שסבלה בשואה לא אמרה את דבריה כשהיא לגמרי נטולת רגשות.
ואוד נראה לי שהרצון לעונש מוות כאן לא נולד ב 7.10 הוא נולד הרבה קודם על ידי קיצוניים. ה 7.10 נתן פוש ותקווה להשיג בקלות יחסית לגיטימציה לחוק.

המאמר מביט על השיח הפוליטי כמתנהל בקווים מקבילים של חשיבה רציונאלית ורגש. לדעתי נקודת מבט חשובה ולא טרוואילית משום שהיא מאפשרת מבט "על" שאולי אולי מאירה איזה שביב תיקווה למציאת נקודות חיבור במה שנראה מתחתחילה כחסר תיקווה.
וגם אהבתי את הדימויים שמוסיפים צבע למאמר.
תודה על המאמר
טלי

לפעמים המציאות משתקת אותנו. אנחנו נוטים לשפוט מי שלא התנהג כפי שאנחנו מצפים אולם אחת תגובות המאוד אנושיות היא לפעמים לקפוא ואולי זה מה שקרה לקלמנס. ואולי גם לנו עכשיו. קשה לנו לעכל את המתרחש סביבנו ולהרגיש שייכים לאלה שההתנהגות שלהם צורמת לנו.
אני מאמינה לדאבוני שהמרחש עכשיו בארצינו ירדוף אותנו בעתיד באופנים שונים. לא יודעת איך ננהג בעתיד ומתפללת שפשוט העתיד לא יעמיד אותנו במבחן.
טלי