בימים קריטיים אלה, בהם ממשלת ישראל ממשיכה להפקיר את 101 החטופות והחטופים שנותרו ברצועת עזה, וקיימת סכנה ממשית ומיידית להידרדרות למלחמה כוללת עם חזבאללה ועם איראן, כולם עדיין ממתינים להצעה המעודכנת של המדינות המתווכות – אבל לא ממש בדריכות.

זאת תהיה  כנראה "ההצעה הסופית" (take it or leave it), ללא ציפיות גדולות, ובתוך אווירה כללית של ייאוש והרמת ידיים האופפת את החברה הישראלית בסוגיית החטופים.

כולם עדיין ממתינים להצעת המדינות המתווכות המעודכנת. זאת תהיה כנראה "ההצעה הסופית" ללא ציפיות גדולות, באווירה כללית של ייאוש והרמת ידיים האופפת את החברה הישראלית

יש להניח, שבהצעה שתונח על השולחן בימים הקרובים יהיו פתרונות מעשיים יותר לסוגיות כגון מפתח לשחרור האסירים הביטחוניים תמורת החטופים, וגם להכרח, לפי המתווה שישראל כבר הסכימה אליו עוד בסוף חודש מאי, לפינוי צה"ל מכל רצועת עזה בשלב השני של ההסכם, כולל מציר פילדלפי וממעבר רפיח.

יחד עם זאת, כל הסכם צריך גם להבטיח שחמאס לא יישאר כגורם שלטוני ברצועת עזה לאחר המלחמה, לאחר שיכולותיו הצבאיות והשלטוניות נחלשו מאוד, אם לא מוטטו כבר.

כך, ייתכן שבהצעה המעודכנת נראה דרישה להגליית הנהגת חמאס מהרצועה, הכנסת כוחות שלום שיהיו אחראים על שמירת הגבול בין הרצועה למצרים, וגם על פירוז עזה.

יצטרך גם לקום מנגנון אפקטיבי לניהול הרצועה במקום חמאס, שיהיה אחראי  להחזרת המשילות והשיקום המסיבי, בתיאום הדוק עם מצרים, ישראל, והרשות הפלסטינית. בסופו של עניין, קבלת ההצעה החדשה תהיה כרוכה ברצון פוליטי של הצדדים לסיים את המלחמה ברצועת עזה, ונראה שרצון כזה לא בנמצא.

לטובת הקורא המיואש (יש לציין שייאוש פירושו נבואה שמגשימה את עצמה, כי אנחנו מוותרים מראש על  כל תקווה או יוזמה) אני מציע תרגיל של חשיבה אקדמית. יש כאן מספר אפשרויות, הן בזירה הפנימית והן בזירה הבינלאומית, אשר יכולות להביא לעסקה לשחרור החטופים ולסיום המלחמה.

לטובת הקורא המיואש אני מציע תרגיל חשיבה אקדמית. יש כאן מספר אפשרויות, הן בזירה הפנימית והן בזירה הבינלאומית, אשר יכולות להביא לעסקה לשחרור החטופים ולסיום המלחמה

אני מרשה לעצמי להעלות את האפשרויות הללו כאן על הדף, גם אם ההיתכנות הפוליטית שלהן לא נראית גבוהה במיוחד:

1. הקמת ממשלת אחדות לאומית.
2. אי-אימון קונסטרוקטיבי על-ידי הכנסת והקמת ממשלה חילופית שתקדם עסקה.
3. משאל-עם על ההצעה המעודכנת.
4. פרישה מרצון של ראש הממשלה נתניהו.
5. יוזמה של ארה"ב לכפות את ההצעה.
6. יוזמה של מועצת הביטחון לכפות את ההצעה.

יש לציין שדרכים אלה אינן סותרות הדדית, ויכולות להשלים אחת את השנייה בטווח הקרוב, על מנת להביא לסיום המלחמה.

1. ממשלת אחדות לאומית בראשות נתניהו למשך כשנה

כפי שהציע נשיא המדינה, יצחק הרצוג, על מנת לקבל את המתווה המעודכן ולהחזיר את החטופים, יש להקים ממשלת אחדות לאומית לאלתר על בסיס הסכמה להגיע להפסקת אש וסוף למלחמה בעזה, וקיומן של בחירות כלליות לכנסת ה-26, עד כשנה מזמן הקמת ממשלת האחדות. ממשלה זו לא תכלול את מפלגות עוצמה יהודית והציונות הדתית, בשל התנגדותן להפסקת המלחמה ולהחזרת החטופים.

כפי שהציע הרצוג, לשם קבלת המתווה המעודכן והחזרת החטופים, יש להקים ממשלת אחדות לאומית על בסיס הסכמה להפסקת אש וסוף המלחמה בעזה, ובחירות כלליות לכנסת עד כשנה מזמן הקמתה

2. אי-אמון קונסטרוקטיבי בכנסת, והקמת ממשלת חלופית ל-3 חודשים

על-מנת לממש דרך זאת, יש למצוא (לפחות) ארבעה חברי כנסת מקרב הקואליציה שנותר בהם קורטוב של מצפון, אשר יאמצו את המתווה המעודכן לשחרור החטופים, ויהיו מוכנים להצטרף לאי-אמון קונסטרוקטיבי בכנסת הנוכחית. כתוצאה מכך הכנסת תקים ממשלה חלופית שתביא לעסקה לשחרור חטופים ותכריז על קיום בחירות כלליות לכנסת ה-26, תוך שלושה חודשים מיום הקמת הממשלה החלופית.

3. משאל-עם על ההצעה המעודכנת

הממשלה תתחייב לקבל את תוצאות משאל-העם שיתקיים בנוהל בזק תוך חודש (לכל היותר) לגבי קבלה או דחייה של המתווה המעודכן של המדינות המתווכות (ארה"ב, מצרים וקטאר) בכך תינתן לאזרחי ישראל הזכות לקבוע באופן ישיר את מידת המחויבות של המדינה להצלת חיי החטופים ולקביעת עתידה וגורלה של המדינה בסוגיות קריטיות של שלום ומלחמה.

ישנה סבירות גבוהה שהפסקת המלחמה בדרום תביא גם להפסקת המלחמה בצפון, בעוד שהמשך המלחמה בעזה יביא כמעט בוודאות למלחמה כוללת עם חזבאללה ואולי אף עם איראן וחברות "ציר ההתנגדות" האחרות. מלחמה אזורית תמיט אסון על לבנון, ישראל ועל המזרח התיכון כולו, ותגזור את דינם למוות של כל החטופים שנותרו בחיים.

4. פרישה מרצון של נתניהו, והחלפתו בח"כ שיסכים למתווה המעודכן

הפרישה של ראש הממשלה יכולה להיעשות על-בסיס סיבות רפואיות (כגון חשש לירידה בכושר הקוגניטיבי שלו, כפי שניתן להתרשם בזמן האחרון שלוש פעמים סביב ציון התאריך של הטבח של ה-7 באוקטובר). זהו מהלך ללא תקדים, הנגזר מהשעה הקריטית הזאת. פרישה כזו תתבצע במקביל למתן חנינה מלאה מצד נשיא המדינה לראש הממשלה ולכל משפחתו לגבי כל תיקי האלפיים, ללא קבלת קלון.

הדבר ייעשה בכפוף למחויבות של נתניהו לקדם את ההליך בנוהל בזק, תוך הבעת אמון מלא במוסדות המדינה, ובראש ובראשונה ביועצת המשפטית לממשלה וברשות השופטת, ומחויבותו לפרוש מהחיים הפוליטיים לאלתר.

בדומה להתפטרות של ראש הממשלה גולדה מאיר ז"ל אחרי מלחמת יום הכיפורים, נתניהו יוחלף על ידי ח"כ אחר ממפלגתו, ותוקם ממשלה חלופית אשר תקדם את המתווה המעודכן, ותכהן עד קביעת מועד מוסכם לבחירות הבאות, לא יאוחר מחצי שנה מפרישת נתניהו.

יש למצוא (לפחות) ארבעה חברי כנסת מקרב הקואליציה שנותר בהם קורטוב של מצפון, אשר יאמצו את המתווה המעודכן לשחרור החטופים, ויהיו מוכנים להצטרף לאי-אמון קונסטרוקטיבי בכנסת הנוכחית

5. יוזמה פעילה של ארה"ב לקידום המתווה וכפייתו על הצדדים

ארה"ב והמדינות המתווכות יציגו את המתווה המעודכן, ואף יפעילו את כל הכלים הדיפלומטיים, המדיניים, האסטרטגיים והכלכליים העומדים לרשותן כדי לכפות את קבלת המתווה על הצדדים.

יש להניח שדרך זו תהיה יותר נוחה פוליטית לנשיא ג'ו ביידן אחרי ה-5 בנובמבר, לאחר הבחירות הכלליות בארה"ב. אולם, לא ברור אם לחטופים יש זמן לחכות עד אמצע נובמבר ליוזמה של ארה"ב לסיים את המלחמה.

6. יוזמת מועב"ט של האו"ם לקידום המתווה וכפייתו על הצדדים

בתיאום בין חמש המעצמות שלהן יש זכות וטו במועצת הביטחון של האו"ם, ובהובלתה של ארה"ב, תובא החלטה חדשה לאימוץ המתווה המעודכן לעסקה לשחרור החטופים ולהפסקת אש.

אלא שבניגוד להחלטה הקודמת, 2735 (2024) של ה-10 ביוני, הפעם הדבר ייעשה תחת פרק 7 של מגילת האו"ם, עם מנגנוני אכיפה, כולל החלטה על פריסה של כוחות שלום בינלאומיים והקמת מנגנון בינלאומי לניהול רצועת עזה לתקופת מעבר במקום חמאס, עם פינויים של כוחות צה"ל מהרצועה, בתיאום עם מצרים, ישראל והרשות הפלסטינית.

*  *  *

למעשה  שש הדרכים הללו משלימות אחת את השנייה, וניתן לשלב ביניהן. אולם, הן אינן ממצות את כלל האפשרויות הקיימות כדי לעצור את הטירוף ולהביא לסוף למלחמה בעזה ובצפון. למשל, קריאה לבחירות חדשות לכנסת הינה קריאה לגיטימית מאוד, אולם התהליך יכול לקחת מספר חודשים, ולחטופים שנותרו בחיים בעזה נגמר הזמן. מכאן שיש למקד את המאמץ הנוכחי באימוץ המתווה המעודכן לשחרורם, ולא בקריאה לבחירות.

קריאה לבחירות חדשות לכנסת לגיטימית מאוד, אך התהליך יכול לקחת חודשים, ולחטופים ששרדו בעזה נגמר הזמן. לכן יש למקד את המאמץ באימוץ המתווה המעודכן לשחרורם ולא בקריאה לבחירות

בנוסף, יש גם היגיון משפטי לשקול מהלך תקדימי של נבצרות של ראש הממשלה נתניהו, מצד היועצת המשפטית לממשלה ובית-המשפט העליון, על בסיס שתי טענת כבדות משקל:

1. הפגיעה באושיות הדמוקרטיה הישראלית, כולל ניגוד עניינים, עבירות על החוק, אי-ציות לבית המשפט, והתקפות שלוחות רסן על הייעוץ המשפטי והרשות השופטת, לצד פגיעות בזכויות הפרט, בתקשורת החופשית, בשירות הציבורי, בכלכלה, ובאקדמיה, במהלך השנתיים האחרונות.
2. פגיעה קשה בביטחון הלאומי, כפי שצוין מפורשות ב-24 ביוני 2024 בדו"ח הביניים של וועדת החקירה הממלכתית בנושא הצוללות, אשר קבעה ש"בנימין נתניהו סיכן את ביטחון המדינה ופגע ביחסי החוץ שלה ובאינטרסים הכלכליים שלה".

יש לציין שכל הדרג המקצועי הביטחוני וגם שר הביטחון הנוכחי תומכים במתווה לשחרור החטופים, כולל פינוי של ציר פילדלפי. יתר על כן, בכל מדינה מתוקנת, ראש הממשלה נתניהו כבר היה מתפטר מזמן ביוזמתו, או שהיה מפוטר, על סמך אחריותו הישירה לטבח שחמאס ביצע ב-7 באוקטובר 2023 בעוטף עזה, ולניהול הכושל של המלחמה מאז.

אלא ששתי הדרכים הללו  יכולות להתממש (אולי) תוך חודשים רבים ובמחירים קשים של פילוג פנימי במדינה. לחטופים אין זמן לחכות לבחירות או לנבצרות של ראש הממשלה.

כמו רוב הישראלים, קשה לי מאוד לעכל מציאות מעוותת שבה לצד חברת מופת ועם נפלא, מצויה עוד לפנינו ולראשינו ממשלה מושחתת ואכזרית, האמורה לייצג את המדינה ולשמור על אזרחיה ולא לדאוג לאינטרסים הצרים של חבריה.

מאות אזרחים וחיילים הופקרו למותם בטבח של חמאס ב-7 באוקטובר 2023, לצד יותר מ-250 שנחטפו לעזה. חטופים וחיילים ממשיכים להינמק, להיהרג ולהירצח ברצועת עזה בימים אלה, על מזבח ההישרדות הפוליטית של הממשלה ואידאולוגיה משיחיסטית  מנותקת מהמציאות, כשברקע סכנה ממשית של הידרדרות למלחמה כוללת עם חזבאללה ועם איראן.

אם הממשלה (בשם המדינה) תפקיר פעם נוספת את החטופים שנותרו שם, הדבר יהווה את ה"ניצחון המוחלט" – של חמאס, ולא שלנו. הפקרות החטופים הינה בניגוד לאתוס היהודי של פדיון שבויים, ולאתוס הישראלי שלא נוטשים פצועים בשטח וחיילים מאחור. הפקרת החטופים תסמן את שבירת החוזה הבסיסי, האולטימטיבי, בין המדינה לבין אזרחיה.

אם הממשלה תפקיר שוב החטופים, הדבר יהווה את ה"ניצחון המוחלט" – של חמאס, ולא שלנו. הפקרות החטופים מנוגדת לאתוס היהודי של פדיון שבויים, ולאתוס הישראלי של אי נטישת פצועים בשטח וחיילים מאחור

בהיותנו חפצי חיים ולא מקדשי מוות, העוצמה הישראלית האמתית צריכה להתגלות היום בנכונות להציל את החטופים, לשים קץ למלחמה בעזה ולהביס את חמאס בדרך המדינית והמוסרית, ולא רק הצבאית. יש לנו את תעצומות הנפש הדרושות לכך.

המלחמה בעזה מיצתה כבר את עצמה מבחינה אסטרטגית ומדינית. מכאן, יש חובה לאמץ אחת או יותר מהדרכים המוצעות כאן כתוכנית לפעולה אפשרית, גם אם ניסחתי זאת כתרגיל לחשיבה מופשטת. זה ממש בנפשנו ועוד לא אבדה תקוותנו. כי ללא החזרת החטופים עכשיו, ייתכן שלמדינתנו לא תהיה תקומה.

פרופ' אריה קצוביץ הוא מרצה במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית מאז פברואר 1993, חוקר יחסים בינלאומיים של אמריקה הלטינית, גלובליזציה, ובעיקר מחקרי שלום (רב הספרים שכתב או ערך הם על שלום והוא מלמד 20 שנה על הסכסוך הישראלי-ערבי במסגרת קורס של "תהליכי שלום במזרח התיכון").