בימים קריטיים אלה, בהם ממשלת ישראל ממשיכה להפקיר את 101 החטופות והחטופים שנותרו ברצועת עזה, וקיימת סכנה ממשית ומיידית להידרדרות למלחמה כוללת עם חזבאללה ועם איראן, כולם עדיין ממתינים להצעה המעודכנת של המדינות המתווכות – אבל לא ממש בדריכות.

זאת תהיה  כנראה "ההצעה הסופית" (take it or leave it), ללא ציפיות גדולות, ובתוך אווירה כללית של ייאוש והרמת ידיים האופפת את החברה הישראלית בסוגיית החטופים.

פרופ' אריה קצוביץ הוא מרצה במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית מאז פברואר 1993, חוקר יחסים בינלאומיים של אמריקה הלטינית, גלובליזציה, ובעיקר מחקרי שלום (רב הספרים שכתב או ערך הם על שלום והוא מלמד 20 שנה על הסכסוך הישראלי-ערבי במסגרת קורס של "תהליכי שלום במזרח התיכון").

הפסדנו את המלחמה ב-7.10 ב-6.29 בבוקר, כשמאות טילים נורו בבת אחת בתזמון מדויק על רוב מדינת ישראל.

הפסדנו ב-7.10 בבוקר כשירדן ביבס, יהודי בן 33 שלא עשה דבר רע לאיש מימיו, נחטף ממיטתו, עם אשתו ושני ילדיו הפעוטים ואיש לא בא לסייע לו.

יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.

כבר שנה שלמה של ימים נוראים. שנה של מורא גדול, משתק. לא פחד מבית דין של מעלה שמטיל מורא, אלא אימה מזדונם של בני האדם, בעיקר מנהיגים שטופי קנאה, משיחיות, נקמה וזילות בחיי בני האדם כאן ועכשיו.

בשנה הזו בה נטבחנו וטבחנו, התאבלנו, היינו קורבנות ובעיקר הקרבנו (את יישובי הדרום, את החטופים, את החיילים, ועשרות אלפי אזרחים פלסטיניים) – בשנה הזו, אלו מאתנו שעובדים שנים רבות למען קיום הוגן ומשותף במרחב שבין הירדן לים, נדרשנו לשכוח את ההיסטוריה כדי להיכלל בשבט החילוני, ובעיני עצמו גם ליברלי.

דורית נעמן היא במאית סרטים תיעודיים וחוקרת קולנוע ותרבות מירושלים, ומלמדת קולנוע ולימודי תרבות באוניברסיטת קווינס בקנדה. דורית היא הבמאית של הפרוייקט האינטראקטיבי התיעודי ״ירושלים, אנחנו כאן״ ומובילה שותפה של פרוייקט בקנדה The Belle Park Project. בשני הפרויקטים היא עובדת בצורה שיתופית עם קהילות שונות, וביחד מנסים לייצג היסטוריות נשכחות ומושכחות (בירושלים ההיסטוריה הפלסטינית של קטמון, ובקינגסטון היסטוריה ילידית ואלימות סביבתית), כדי לחשוב על עתידים טובים יותר. ניתן ללמוד עוד על עבודתה כאן: https://www.queensu.ca/filmandmedia/people-search/dorit-naaman

אילו הייתי היועץ לתקשורת של ראש הממשלה בנימין נתניהו, הייתי מייעץ לו שלא להיחפז ולטפוח לעצמו על השכם. המלחמה עדיין לא הסתיימה ולמרבה הצער מדי יום עדיין נהרגים חיילים ואזרחים.

ראש הממשלה עושה לעצמו מזה חודשים ארוכים נוהג לפרסם הודעות לתקשורת בכתב ובע"פ בכל פעם שיש הצלחה בפעילות של צה"ל, ומצפה לזכות בדיווידנדים מאותן הצלחות. הוא מעדיף לעשות זאת בדרך זו, כי אין לו עניין להשיב על שאלות מביכות של כלי התקשורת.

גדעון אלון הוא עיתונאי. הוא עבד 35 שנים כעתונאי ב״הארץ״, מתוכן 17 שנים ככתב פרלמנטרי של הארץ, ולאחר מכן 14 שנים ב״ישראל היום״. הוא הגיש תכניות בערוץ הכנסת, הפיק סרט תיעודי על תפקוד ועדת חוץ ובטחון ופירסם שלושה ספרים. האחרון שבהם הוא: ״מתחככים״, ובו סיכום 40 שנות עבודתו העיתונאית. בסוף אפריל 2021 יצא לגימלאות.