למרות שאת הכותרות אמש תפס ניסיון החיסול של עלי כרכי, ראש חזית הדרום של חזבאללה, הצעד המשמעותי יותר שישראל הטילה למערכה הוא הקריאה לאוכלוסייה בדרום לבנון ובבקעא לעזוב את הבתים שבהם מאוחסן נשק.
עד כה ישראל נמנעה מהצעד הזה מכמה סיבות. היא ידעה שצעד כזה יכול לדחוק את מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה לפינה ולא רצתה לעלות מדרגה מול חזבאללה כל עוד החזית הדרומית הוגדרה כחזית המרכזית והיקף הכוח של ישראל בגבול הצפוני לא היה בגודלו הנוכחי.
סיבה נוספת: רק אחרי חיסולו של אבראהים עקיל ביום שישי, הארגון נדחק להשתמש בנשק לטווח בינוני – כמעט בלית ברירה – מה עד כה נשמר במחסנים או הוסתר בבתים לעת מלחמה.
ההבנה בישראל בימים האחרונים היא כי חזבאללה קיבל החלטה להטיל למערכה נשק כבד יותר, במיוחד אחרי שתוכנית פשיטת הנקמה על ישובים בגליל על ידי כוח רדואן סוכלה בהפצצת הישיבה הסודית בביירות
ההבנה בישראל בימים האחרונים היא כי חזבאללה קיבל החלטה להטיל למערכה נשק כבד יותר, במיוחד אחרי שתוכנית פשיטת הנקמה על ישובים בגליל על ידי כוח רדואן סוכלה בהפצצת הישיבה הסודית ביום שישי בביירות.
בישראל הוחלט להוציא לפועל את מה שכונה בעבר "דוקטרינת הדאחייה" ולתקוף את כל מה שנמצא בבתי הפעילים.
דוקטרינת הדאחייה היא מושג שטבע גדי איזנקוט כשכיהן כאלוף פיקוד צפון כמסקנה ממלחמת לבנון השנייה. מדובר בתוכנית מבצעית שבה מותקפים בתי אזרחים שבהם נמצאים פעילי חזבאללה או אמצעי לחימה. את התוכנית מלווה עד היום ייעוץ משפטי צמוד ואישור ספציפי של כל מטרה – הכול בהתאם לחוק הבינלאומי, במטרה לשמר לישראל מרחב פעולה מדיני רחב ככל הניתן.
לא בכדי יצא אתמול בבוקר דובר צה"ל בהצהרה שלוותה בסרטונים שבהם נראה הנשק מאוחסן בבתים בדרום לבנון. יותר משהם כוונו לציבור בישראל, הסרטונים ודבריו של תת-אלוף דניאל הגרי כוונו לקהילה הבינלאומית. הסברה במקרה הזה חשובה לא פחות מהתקיפה עצמה.
ישראל נכנסת לשלב הנוכחי במערכה מול חזבאללה עם מרחב תמרון מדיני קטן. לכן כל צעד שיכול להביא לפגיעה באזרחים – כל שכן אחרי 11 חודשי לחימה ברצועת עזה – חייב להיות מדוד לא רק מבצעית אלא גם הסברתית, משפטית ומדינית.
ישראל נכנסת לשלב הנוכחי במערכה מול חזבאללה עם מרחב תמרון מדיני קטן. לכן כל צעד שיכול להביא לפגיעה באזרחים חייב להיות מדוד לא רק מבצעית אלא גם הסברתית, משפטית ומדינית
סיכום ההישגים של עשרת הימים האחרונים במלחמה מול חזבאללה מרשים מאוד מבחינת ישראל, אבל גם מתעתע. הארגון נמצא באחת התקופות הקשות שלו, עם פגיעה משמעותית ביכולות הפיקוד והשליטה, תחושת חדירות מודיעינית ומבצעית ומציאות של נרדפות בעיקר בקרב הבכירים.
אבל כל המרכיבים האלה עדיין לא מייצרים מסה קריטית שתביא את נסראללה לסגת מהמשוואה שהוא מקפיד עליה: אש בעזה = אש בלבנון.
בנוסף, עם הרחבת טווח הירי לגליל התחתון, מפרץ חיפה ואפילו מרכז השומרון (רקטות שכוונו ככל הנראה למרכז והחטיאו), חזבאללה חיזק משמעותית את מנוף הלחץ היחיד שלו על ישראל: החזקת אוכלוסייה גדולה יותר תחת אש, מה עוד שחלקה עדיין מפונה מהבתים. על הקלף הזה נסראללה שומר באדיקות.
בישראל מנסים לשחוק את קלף "הפליטים בארצם" שמחזיק נסראללה, דרך תקיפות משמעותיות וסביר להניח שעוד חיסולים בעתיד. אם יהיו הזדמנויות מבצעיות, לא מן הנמנע שהם יכללו את הבכירים ביותר. בינתיים עיקר המאמץ הוא בשחיקת יכולות והישגים תודעתיים: השמדת מצבורי טילים ורקטות והנעת אוכלוסייה מביתה בדרום לבנון והבקעא.
בישראל מנסים לשחוק את קלף "הפליטים בארצם" שמחזיק נסראללה, דרך תקיפות משמעותיות וסביר להניח שעוד חיסולים בעתיד. אם יהיו הזדמנויות מבצעיות, לא מן הנמנע שהם יכללו את הבכירים ביותר
בצעד הזה ישראל משיגה הישג כפול: היא מדברת ומניעה את הציבור הלבנוני מעל לראשו של נסראללה, והיא עושה את זה בקרב בסיס התמיכה שלו בלבנון, העדה השיעית. נאסראללה – שרגיש מאוד לשיח הפנים-לבנוני – צריך עכשיו לתת הסברים לעדה שהוא לא רק פטרונה אלא גם המגן שלה.
שלשום בדיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו כי "שחיקת כוחו של חזבאללה והיחלשות צבאית שלו תשפיע על חמאס". מבלי לשים לב – ואולי דווקא בכוונת מכוון -נתניהו הפך את המדיניות הישראלית מהקרנה של עזה על לבנון להקרנה של לבנון על עזה.
אתמול כבר הסביר גורם מדיני בסביבת ראש הממשלה כי ההתמקדות עכשיו היא בחזבאללה, על מנת לשבור אותו עד שיסכים לשינוי המשוואה בצפון. לשאלת זמן ישראל מה יקרה אם נסראללה לא יישבר ויעדיף את הלחימה העצימה, התשובה הייתה: "אז הוא יחטוף חזק יותר". זו אמירה מטרידה לנוכח מצב דומה שחווה בימים אלה ישראל ברצועת עזה: חמאס חטף ולא נשבר.
אם עד כה דובר על כך שהסכם מול חמאס יביא לרגיעה בגבול הצפון כפי שהכריז נסראללה, מעתה – על פי ההיגיון של נתניהו – הסכם עם לבנון (חזבאללה) יסגור את הלחימה בעזה.
על פניו זו נראית הנחה בעייתית מאוד, שכן ההשפעה של נסראללה על שיקולי חמאס במשא ומתן לעסקת החטופים הייתה במקרה הטוב מינורית עד כדי כלל לא קיימת. לדברי גורמים ישראלים שמעורים במשא ומתן, מנהיג חמאס יחיא סנוואר "לא סופר אף אחד" – כולל את נסראללה ואיראן.
טוב תעשה ישראל אם במקביל ללחץ הצבאי על חזבאללה, שצפוי להתגבר משמעותית בימים הקרובים היא תעודד גם יוזמה מדינית שקטה שתוכל לסגור את הסבב הזה לרוחה. זה לא צריך להיות פומבי, אלא בחדרי חדרים עם גורמים שיודעים לדבר עם לבנון ולאפשר לנסראללה לרדת מהעץ.
אחרי ימי הלחימה האחרונים, הפחד בקרב אזרחי לבנון מצמית, וזה יכול לשמש מנוף לחץ של שאר העדות על חזבאללה. הסכם כניעה של חזבאללה לא צפוי כאן בשל אופיו הג'יהאדיסטי של נסראללה, לכן נדרשת הכרעה צבאית ברורה אבל כזו שתיתן מרחב תמרון כלשהו לחזבאללה. הוא צריך להסביר הרבה מאוד לאזרחי לבנון אחרי ההרפתקה הנוכחית.
הסכם כניעה של חזבאללה לא צפוי כאן בשל אופיו הג'יהאדיסטי של נסראללה, לכן נדרשת הכרעה צבאית ברורה אבל כזו שתיתן מרחב תמרון כלשהו לחזבאללה
במערכת הביטחון קיימות כיום שתי גישות בהקשר הלבנוני. האחת גורסת כי המשך הלחץ הצבאי על חזבאללה יביא בסופו של דבר לשינוי מגמה, אבל התהליך הזה לוקח זמן. לשיטתם, האפקט של רצף ההישגים בשבוע שעבר – ובמיוחד מתקפת הביפרים המיוחסת לישראל – עדיין לא הופנם דיו בארגון.
לעומת זאת יש הטוענים שככל שעובר זמן, חזבאללה מתרגל למצב החדש ועושה התאמות כדי לשמר את רמת החיכוך עם ישראל ככזו שלא תאפשר את החזרת האוכלוסייה לצפון, ולכן נדרשת גם פעולה קרקעית.
בינתיים אף אחת מהגישות לא הגיעה לידי הכרעה, שכן ראש הממשלה מתווה כרגע את מדיניות הלחץ המקסימלי מהאוויר, עדיין ללא פעולה קרקעית.
לכולם ברור שפעולה קרקעית היא הימור מסוכן. מצד אחד תושבי הצפון דורשים אותה כתנאי לחזרה ליישובים ובימים האחרונים הם דאגו להדגיש את זה בכל שיחה עם מפקד פיקוד צפון, אלוף אורי גורדין. הוא מסכים איתם בעניין הזה: מבחינתו, הפעולה הקרקעית הייתה צריכה לצאת לדרך כבר לפני כמה חודשים.
מצד שני, לדרג המדיני – כמו גם לחלקים במטכ"ל – ברור שכניסה קרקעית חייבת להיות אפקטיבית ומהירה, אחרת היא תפגע קשה בהרתעה הישראלית ובאפשרות להשיג הסכם טוב שישנה את המצב שהיה לפני המלחמה.
לדרג המדיני – כמו גם לחלקים במטכ"ל – ברור שכניסה קרקעית חייבת להיות אפקטיבית ומהירה, אחרת היא תפגע קשה בהרתעה הישראלית ובאפשרות להשיג הסכם טוב שישנה את המצב שהיה לפני המלחמה
אחת האפשרויות היא כניסה עד קו הליטני ואז ניקוי התשתיות של חזבאללה ממנו דרומה, עד הגבול עם ישראל. מדובר בפעולה מורכבת שיכולה לקחת זמן רב – חודשים, אם לא מעבר לכך – וזה בהחלט מגביר את סכנת הדשדוש הצבאי שישראל כל כך חוששת ממנו. בפועל זה יכול להגיע עד כדי כינון רצועת ביטחון זמנית.
אם יוחלט ללכת על פעולה קרקעית, ישראל חייבת להכין במקביל את הקהילה הבינלאומית שתערוב לפירוז דרום לבנון, עם מנדט רחב ואכיפה נשכנית של הכוח הרב-לאומי שאמור להשגיח על הפירוז והרחקת חזבאללה מהגבול.
בלי שני המרכיבים האלה – פירוז ומנדט מורחב של כוח רב לאומי חדש – כל פעולה קרקעית ישראלית תספק הצלחה חלקית ובעלת אפקט זמני.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם