"איפה ציר ההתנגדות? הייתכן שאיראן, המצהירה בגאווה שאמריקה היא 'השטן הגדול', נושאת ונותנת עמה מאחורי הקלעים על חשבוננו? איראן הפכה אותנו לחרקים הבורחים מהאויב הציוני ורואים כיצד הוא הופך את לבנון שלנו לעזה 2" (האדי מראד, פעיל שיעי, המפרסם טור באתר אלחקיקה).

קולות קשים ומפתיעים מעין אלה, הנשמעים בתקופה האחרונה בלבנון ובעולם הערבי בעקבות ההסלמה האחרונה בין ישראל לחזבאללה, מעידים על הלך הרוח ברחוב הלבנוני בעיקר. אלה רואים כי איראן, הפטרון המרכזי של חזבאללה במשך עשרות שנים, נוטשת את הארגון במערכה מול ישראל.

קולות קשים ומפתיעים נשמעים בלבנון ובעולם הערבי בהסלמה האחרונה בין ישראל לחזבאללה, ומעידים על הלך הרוח ברחוב הלבנוני בעיקר. שם רואים כי איראן, פטרון חזבאללה, נוטשת אותו במערכה

טענות אלו זוכות לסיקור נרחב בתקשורת הערבית, כאשר חלק מהקולות מביעים אכזבה וחוסר אמון כלפי טהרן, בעוד שאחרים רואים בכך מהלך אסטרטגי מחושב.

בעיתונות הלבנונית ישנו דיון ער סביב טענות הנטישה. עיתונים כמו "א-נהאר" ו"הדיילי סטאר" מציגים גישה ביקורתית כלפי איראן. הציבור הלבנוני, במיוחד בקרב תומכי חזבאללה בדרום המדינה ובבקאע, מרגיש נבגד נוכח ההתעצמות הישראלית בגבול וההימנעות האיראנית מהתערבות ישירה.

תושב דרום לבנון קבל:

"איראן הייתה תמיד מקור הכוח של ההתנגדות. כעת, כשאנחנו זקוקים לה ביותר, היא אינה מספקת את הסחורה. חזבאללה הפך לכלי בידיה של איראן, ואינו מייצג עוד את ההתנגדות הלבנונית אלא את המדיניות האיראנית".

טענות אלה אינן משקפות רק חוסר אמון כלפי חזבאללה, אלא גם חשש מתמשך לגבי התלות של לבנון בפטרון חיצוני.

העיתון סעודי "א-שרק אל-אווסט" טוען, כי האיראנים מעדיפים להימנע מעימות ישיר עם ישראל מתוך חשש להסלים את המצב באזור כולו, במיוחד כאשר המצב הכלכלי באיראן רעוע והמשאבים מוגבלים בעקבות הסנקציות הבינלאומיות.

אחד הכותבים ציין כי "איראן משחקת על זמן, מחפשת לשמר את עמדתה באזור, אך בלי לשרוף את כל הקלפים". כך, במקום לראות בהתנהלות האיראנית נטישה מוחלטת, ישנה הצעה לראות אותה כצעד מחושב לשמור על מעמדה הכללי במזרח התיכון.

בעיתונות הלבנונית יש דיון ער סביב טענות הנטישה. יש עיתונים המציגים גישה ביקורתית כלפי איראן. הציבור הלבנוני, במיוחד תומכי חזבאללה בדרום המדינה ובבקאע, מרגיש נבגד נוכח ההימנעות האיראנית

מנגד, בעיתון "אל-קודס אל-ערבי", היוצא בלונדון, נשמעו טענות חדות יותר נגד איראן, ועיקרן הוא שטהרן מתרכזת כיום יותר בשיפור מעמדה אל מול המערב ופחות בלבנון, מה שמוביל לתחושת חוסר יציבות בקרב תומכי חזבאללה. "איראן נמצאת במאבק רב-חזיתי באזור", נכתב, "והבחירה להקטין את התמיכה הישירה בחזבאללה מעידה על סדרי עדיפויות חדשים".

לפי הערכות אחרות, הקשיים הפנימיים באיראן – ובמיוחד המחאות הגוברות נגד המשטר – דוחפים את טהרן לרסן את מעורבותה בלבנון, מתוך חשש שהמחיר הפוליטי והכלכלי יהיה גבוה מדי. העיתון "א-נהאר" ציטט גורם בכיר בממשל הלבנוני שטען כי "התקציבים שהיו בעבר זמינים לחזבאללה הולכים ומצטמצמים, וכך גם מידת המעורבות הצבאית האיראנית באזור".

*  *  *

על ישראל להימנע מהנחת יסוד שחזבאללה נחלש משמעותית ולכן האיום פוחת. גם במצב של עימות פנימי בין חזבאללה לאיראן, הארגון מחזיק יכולות צבאיות מרשימות וקשריו עם איראן עמוקים ונבנו במשך עשרות שנים. לכן ישראל צריכה לפעול מתוך זהירות ולהימנע מתפיסת ניצחון מוקדמת. ההבנה שהיציבות באזור נזילה מאוד מחייבת התמקדות בקור רוח ובשימור מאזן ההרתעה.

כל התערבות ישראלית אקטיבית בניסיון לערער את מעמד חזבאללה, עלולה להחיש את האיחוד בין הגורמים היריבים ולהוביל להסלמה בלתי רצויה. ניהול מאבק זהיר הוא קריטי, כדי לא לאפשר לאויבים להתלכד שוב מול איום חיצוני.

כל התערבות ישראלית אקטיבית כדי לערער את מעמד חזבאללה, עלולה להחיש איחוד בין גורמים יריבים ולהוביל להסלמה. ניהול מאבק זהיר הוא קריטי, כדי לא לאפשר לאויבים להתלכד שוב מול איום חיצוני

על ישראל לפעול בשקט מול גורמים בינלאומיים, ולשים דגש על הצורך בפתרונות מדיניים ולא צבאיים לבעיית חזבאללה. שיתופי פעולה עם מדינות ערביות מתונות ודיאלוגים שקטים עם בעלות בריתה בזירה הבינלאומית, עשויים להוביל לתמיכה שקטה אך אפקטיבית באינטרס הישראלי.

מור שפירא היא מרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר אילן וחוקרת במכון MEMRI לחקר תקשורת המזרח התיכון. מומחית לשפה הערבית, התקשורת הערבית והאסלאם. רותמת את הידע שלה בערבית ובתשע שפות נוספות, ואת בקיאותה בתרבות הערבית כדי לתמוך במאמצי צה"ל במלחמה. הופיעה רבות בתקשורת בערוצים כאן 11, דמוקרTV, מכאן 33 (ערבית).