"איפה ציר ההתנגדות? הייתכן שאיראן, המצהירה בגאווה שאמריקה היא 'השטן הגדול', נושאת ונותנת עמה מאחורי הקלעים על חשבוננו? איראן הפכה אותנו לחרקים הבורחים מהאויב הציוני ורואים כיצד הוא הופך את לבנון שלנו לעזה 2" (האדי מראד, פעיל שיעי, המפרסם טור באתר אלחקיקה).

קולות קשים ומפתיעים מעין אלה, הנשמעים בתקופה האחרונה בלבנון ובעולם הערבי בעקבות ההסלמה האחרונה בין ישראל לחזבאללה, מעידים על הלך הרוח ברחוב הלבנוני בעיקר. אלה רואים כי איראן, הפטרון המרכזי של חזבאללה במשך עשרות שנים, נוטשת את הארגון במערכה מול ישראל.

מור שפירא היא מרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר אילן וחוקרת במכון MEMRI לחקר תקשורת המזרח התיכון. מומחית לשפה הערבית, התקשורת הערבית והאסלאם. רותמת את הידע שלה בערבית ובתשע שפות נוספות, ואת בקיאותה בתרבות הערבית כדי לתמוך במאמצי צה"ל במלחמה. הופיעה רבות בתקשורת בערוצים כאן 11, דמוקרTV, מכאן 33 (ערבית).

לקראת יום הכיפורים שלח לי גוף כלשהו, גוף שאני דווקא מחבב, שאלון לגבי עמדתי בעניין היום הזה וכיצד אני מתייחס אליו ואל כל המקובל לעשות בו.

על כן לקחתי על עצמי לענות על השאלון הזה. אבל טרם אענה עליו כאן ולמען הסר ספק, רציתי להבהיר משהו בעניין יום הכיפורים ואני:

שירו הנודע, האייקוני של חיים גורי – "תפילה" – המצוטט להלן, מתייחס כידוע לנערים הלוחמים במלחמת תש"ח. עכשיו, עם כניסת כוחותינו ללוחמה קרקעית בלבנון, השיר שב ונהיה אקטואלי ורלוונטי. וזאת – בלי להתייחס לוויכוחים הפוליטיים והאסטרטגיים שקדמו לצעד זה ולדיבורים על סכנתה של שקיעה חוזרת בבוץ הלבנוני ועל החשש מהתדרדרות למלחמת לבנון שלישית.

הם כל כך נוגעים ללב, אותם לוחמים צעירים. אכן זאת העת לברכם ולהתפלל לשובם בשלום. הנה השיר.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.