"יש משהו להציל?" אנחנו שואלים את הירקן. "תכף יוצאות עגבניות שרי והינה יש פה בננות", הוא משיב ויאללה, מתחילים להעמיס. לא כל העגבניות מלמיליאן אבל הן עדיין יספקו את הסחורה להרבה מאוד סלטים. גם הבננות בסוף דרכן אבל אפשר לנצל אותן לעוגות ולשייקים – או להקפיא לשימוש מאוחר יותר. יש כאן ערימה גדולה של אשכולות שתכף ייזרקו לפח.
לא רע לקחת ככה חופשי עגבניות שרי שנמכרות בדוכן הסמוך ב־30 שקלים. "אנחנו ניגשים לבעלי הדוכנים ושואלים מה אפשר להציל. לא רוצים לקחת את מה שיש לו פוטנציאל מכירה. מה שלא מוכרים – מצילים", אומר ליאור קיי אבישי, שמזה שנתיים מוביל את סיור הצלת המזון בשוק הכרמל בתל אביב.
לסיור שנערך ביום שישי האחרון הגיעו כ־15 משתתפים. הם מצוידים בשקיות בד ועגלות שוק כדי להעמיס את הירקות והפירות ולהביא אותם הביתה, בחינם כמובן.
בעודנו מדברים הוא מזהה במעלה פח הזבל הסמוך כמה חסות באריזות הפלסטיק והניילון האנטי סביבתיות, משל היינו במרכול אירופי צונן ולא בפאתי השוק התל אביבי רגע לפני שנכנסת שבת. גם את החסות הארוזות מהפח אפשר לקחת ("מקסימום לוקחים ושוטפים בבית, זו הצלת מזון").
אפשר להציל כל יום
אבישי עוד מעט בן 50, יליד ותושב כרם התימנים ("מהאחרונים שנשארו בדמי מפתח"), עובד סוציאלי במקצועו, שראה במהלך השנים איך השכונה הופכת ממוקד של מעמד בינוני־נמוך עם מיתוג שלילי ל"האב" של דירות יקרות לצעירים ולמבוססים מאוד.
"השכונה עברה ג'נטריפיקציה וגם השוק השתנה. יש פה יותר מסעדות ופחות דוכני ירקות ופירות, השוק לא מונגש בכלל בגלל הבנייה מסביב ועד שהעבודות יסתיימו לא בטוח שכל בעלי הדוכנים ישרדו פה. אלה אנשים שצריכים לגמור את החודש עכשיו ולא יכולים לחכות. אני מבין שהעירייה מתכוונת לטוב אבל מה קורה בינתיים?"
הרעיון להצלת המזון בשוק נבט בוועד השכונה לשעבר ואז התחיל לרוץ בכל שישי ב־17:00 בהובלת אבישי ואחרים, שלוקחים את המושכות לצדו. נקודת ההתחלה היא בכניסה הדרומית לשוק, במפגש הרחובות דניאל, קלישר והכרמל. למעשה, אפשר להציל ירקות מהפח גם באופן עצמאי בכל סוף יום ("בן הזוג שלי עושה את זה לבד גם באמצע השבוע").
"השכונה עברה ג'נטריפיקציה וגם השוק השתנה: יותר מסעדות ופחות דוכני ירקות ופירות. השוק לא מונגש ועד שהעבודות יסתיימו לא בטוח שבעלי הדוכנים ישרדו"
שפע מטורף בחינם
בהמשך הסיור אנחנו שואלים שוב ושוב מה אפשר לקחת ומלקטים קצת קישואים, קולורבי וסלק. בדרך לאחד הדוכנים הנוספים ("הוא סוגר מאוחר ותמיד מייבש אותנו") אבישי מסביר שהיוזמה הזו היא גם מערכת חברתית המחברת תושבים. בזמן שהוא לוגם ברד פסיפלורה שהוצל מזריקה לפח, הוא מוסיף שחוץ מהירקות הבסיסיים, ההצלה מזמנת גם מציאות ששוות את משקלן בזהב.
"לפעמים אנחנו לוקחים ארטישוקים ירושלמים וג'ינג'ר ואננס. בהצלה מוצאים ירקות ייחודיים, יוקרתיים, שאותם הלקוחות לא קונים כשהם פגומים. יש גם את האוכל המוכן – ובכל מקרה צריך קצת מזל. היום למשל, אין בצל.
"פעם אספנו את הסחורה לארגז קהילתי אבל הפסקנו כי זה כרוך בקצת לוגיסטיקה. מי שהיה מציל מזון בעבר אלה אוכלוסיות עניות – והיום זה כבר נחלת הכלל כחלק מגישה אקולוגית של 'לא לזרוק'. יש כאן הרבה סחורה שנזרקת ושפע מטורף".
אבישי התמודד לראשות העיר בבחירות האחרונות ומעורב בנעשה ברמה המוניציפלית. "התמודדתי בבחירות כי רצינו להחליף את חולדאי שהוא מאבות השיטה הקפיטליסטית בעיר, אבל כדי להיכנס ללשכת ראש העירייה נדרשים משאבים כלכליים מטורפים, זה לא מיועד לשכיר כמוני.
אוכל במקום פצצות
בזמן שהוא מעמיס תפוחים מהדוכן של "ינעל העולם", המדריך מסביר: "גם הסיור הזה הוא פעולה פוליטית ובמקביל יש גם יוזמות אחרות, כמו למשל 'צוללי הפחים', או קבוצות שנוסעות לשוק הסיטונאי ומקררים חברתיים בשפירא ובצפון הישן.
"לנו אין מקרר כי צריך שמישהו ייקח אחריות עליו והעירייה לא ששה לעשות את זה בעצמה ולא לתת חשמל. להצלה שאנחנו עושים פה בשוק יש פוטנציאל להפוך למשהו ממוסד. בישראל זורקים אוכל בשווי כתשעה מיליארד שקלים בשנה".
יש הרבה יוזמות עצמאיות של הצלת מזון, כמו "תרבות של סולידריות", שמצילים מהשוק הסיטונאי בצריפין או "רובין פוד", שמפעילים מסעדה חיפאית מחומרי גלם שהצילו
אכן, יש בארץ הרבה יוזמות עצמאיות כאלה, כמו למשל "תרבות של סולידריות", שמצילים ירקות ופירות מהשוק הסיטונאי בצריפין או "רובין פוד", שבין השאר מפעילים מסעדה חיפאית מחומרי גלם שהצילו בתשלום לפי בחירת הסועדים.
כמו כן יש פעילות מקומית של הצלת מזון וחלוקת אוכל טבעוני במסגרת הארגון הבינלאומי "Food not bombs" וברמה המוסדית יש פעילויות הצלת מזון, שהגדולה בהן מתקיימת בלקט ישראל.
מדוח שפרסמו "לקט ישראל" לפני כשנה עלה ש־2.6 מיליון טונות של מזון הולכים לאיבוד מדי שנה בישראל – ומחצית מהכמות הזו ניתן להציל. סך אובדן המזון מוערך בכ־23.5 מיליארד שקלים, שמהווים בזבוז משאבי טבע ופליטה עודפת של גזי חממה.
הרגולציה נשארה מאחור
אחת ההמלצות העיקריות של גופים בינלאומיים לישראל היא להעביר חוק שמחייב את רשתות המזון לתרום את העודפים הבטיחותיים ולתת קנסות על זריקת הפסולת האורגנית.
אלא שישראל בפיגור מבחינת רגולציה על רשתות השיווק, שממשיכות לזרוק עודפים בלי הכרה, בעוד שבאירופה הן נקנסות על כך ועושות כל מה שאפשר כדי להוריד מחיר לסחורה שהתוקף עליה עומד לפוג או להעביר אותה הלאה ללא תמורה.
המשרד להגנת הסביבה שואף להגדיר יעד לאומי של הפחתת מחצית מאובדן המזון השנתי עד סוף העשור ומתכוון להקים צוות בין-משרדי לשם כך אך נראה שיעבור עוד זמן רב עד שהתוכנית תגובש ותתורגם לפסים מעשיים, אם בכלל. מהמשרד להגנת הסביבה נמסרה התגובה הבאה:
"בימים אלה נערך תהליך, בהובלת משרד החקלאות ובשותפות עם משרד הבריאות, הכלכלה והגנת הסביבה, לגיבוש תוכנית לאומית לביטחון מזון לישראל. במסגרת תהליך זה, מובילים המשרד להגנת הסביבה ביחד עם משרד החקלאות, צוות בין-משרדי שיעסוק בצמצום אובדן ובזבוז מזון.
"אנחנו נמצאים בשלבים ראשונים של הכנת התוכנית, הכוללים את הגדרת צוות העבודה, מיפוי בעלי העניין הרלוונטיים לתהליך וגיבוש מתווה העבודה להכנת התוכנית. בשבוע שעבר נערך במשרד החקלאות יום שיח רב מגזרי להתנעת תהליך העבודה להכנת התוכנית לביטחון מזון."
בצד השיקול האקולוגי, הצלת המזון היא גם צו השעה מהבחינה הכלכלית. בארגון "לתת" העריכו השבוע ש־2.2 מיליון ישראלים חיים בחוסר ביטחון תזונתי ונוכח המשבר הכלכלי המתמשך של המלחמה יותר ויותר משקי בית נדרשים לצמצם צריכה של מזון. רשתות השיווק חוגגות את המצב וגורפות רווחים יפים בשעה שעסקים רבים אחרים סגורים, בדיוק כמו שקרה בקורונה.
המלחמה גרעה שטחי גידול חיוניים מאסם התבואה הלאומי בעוטף עזה וגם החרם הטורקי וחסימת נתיב השיט לאילת תרמו את שלהם להעלאת יוקר המחיה. בשורה התחתונה, המלחמה וכלכלת "בעזרת השם" של בצלאל סמוטריץ' מדהירים את האינפלציה הרחק מהיעד. מהצד השני, גם ההצמדות של השכר למדד עלולות להיפסק, אם האוצר יצליח לממש את הגזרה הזו.
הישראלים מפנימים את כל זה כשהם הולכים לסופר. מסקר שפרסמה ההסתדרות בשבוע שעבר עולה שכמעט מחצית מהישראלים חווים החמרה במצבם הכלכלי ושרוב משקי הבית מרגישים היטב את ההתייקרויות, עם 82% מהמשיבים שדיווחו כי הוציאו יותר כסף על מזון בהשוואה לשנה הקודמת. מחציתם מקטינים את הקניות לחג.
ישראל בפיגור רגולטורי על רשתות שיווק שממשיכות לזרוק בלי הכרה, בעוד שבאירופה הן נקנסות על כך ועושות כל מה שאפשר כדי להוריד מחירים או לתרום את העודפים
עגלה מלאה בחינם
גם על הרקע הזה כדאי לתמוך ולהשתתף בפעילות הצלה. אפרת שרגא, אחת המשתתפות בסיור, מציינת שמבחינתה יש חשיבות גם לרכישה מהירקנים המקומיים על פני הרשתות הגדולות.
היא מוסיפה שבתל אביב ומחוצה לה מתחילים לפעול מטבחים קהילתיים שמכינים אוכל מוצל, ושגם היא מעורבת במיזם כזה בגלילות, שאמור לקבל את האוכל מחברות הייטק ואולי גם מהמרכולים באזור.
אבישי חושב שהיוזמה המקומית להצלת מזון קשורה גם לקהילתיות שחסרה ולא מקבלת את הגיבוי העירוני: "אצלנו בכרם לא נבחר ועד חדש כבר 27 שנים, זו לא דמוקרטיה. יש עיריות עם מנהלות רובעים שמקבלות סמכויות, תקציבים ומשאבים, אבל בעיריית תל אביב־יפו יש משטר פקידים, לא שלטון של אזרחים.
"גם הצלת מזון זה לא משהו שהעירייה עשתה. פעם בשנה הם מבקשים מאיתנו לעשות סיור אבל אין לנו תקציב והם יכולים להשקיע משאבים גם לפרויקט הזה. אנחנו מנסים לחשוב על מודל כלכלי והיינו שמחים שהם ייכנסו פנימה. יש פרויקטים עירוניים שצומחים מלמטה והעירייה צריכה לעודד אותם".
"גם הצלת מזון זה לא משהו שהעירייה עשתה. פעם בשנה הם מבקשים מאיתנו לעשות סיור אבל אין לנו תקציב והיינו שמחים שהם ישקיעו משאבים גם בפרויקט הזה"
אחרי פחות משעה הליקוט החינמי מגיע לסופו – והמשתתפים מסיימים בעגלות מלאות. אבישי אומר שהוא היה צנוע הפעם כי יש לו אירוע משפחתי השבוע ולא צריך לבשל הרבה. בעודנו משקיפים על מה שנשאר מגן הכובשים, שרגא נזכרת שהנשיקה הראשונה שלה הייתה שם. אבישי אומר שהוא "לא רוצה להתחיל לדבר על הנשיקות הראשונות שלי".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם