רגע לפני ראש השנה נרשם במוקדי פניות הציבור של משרד הבריאות ו"מקורות" נפח לא שיגרתי של שיחות מאזרחיות ואזרחים מודאגים. מחיפה וירושלים, מכוכב יאיר ומרחובות, ובעיקר מהאזורים הסמוכים לכינרת, הפונים דיווחו על כך שלמי הברז יש טעם וריח מוזרים, שלא לומר דוחים.
"זה טעם של אדמה וקצת טחב", מתאר ד"ר פלג אסטרחן, חוקר במעבדה לחקר הכינרת של המכון לחקר ימים ואגמים. "קצת מזכיר את הריח של אדמה רטובה אחרי הגשם".
יצא לך לטעום בעצמך?
"בוודאי".
לאדמה אחרי הגשם דווקא יש ריח נהדר.
"כשזה במי השתייה אנשים כנראה פחות אוהבים את זה. כשיש שינוי במי השתייה זה גם מדליק אצלנו באופן טבעי הרבה נורות אזהרה".
החדשות הטובות: המים אולי קצת מוזרים, אבל לא רעילים ולא מסוכנים לבריאות. החדשות המטרידות: עדיין אין פתרון לתעלומה. יש אומנם חשודים, אבל עדיין לא גובשו נגדם ראיות חד משמעיות
בעקבות מה שגורם במערכת מכנה "מבול פניות" מהציבור, העלו משרד הבריאות, "מקורות" ורשות המים פוסט משותף הכולל עדכון המנוסח בעמימות מסוימת: "מורגשים שינויים בטעם מי השתייה באזור חיפה והצפון אשר מקורם בשינויים טבעיים במי הכינרת. לא נמצאו חריגות בבדיקות שנערכו במים ואין בכך סכנה בריאותית".
העוקבת רבקה מרציאנו ציינה בתגובה: "טעם מלוח, חשבתי שאני מדמיינת", ענבר נוה תהה: "מתי יטפלו בטעם המזעזע הזה, זה לא ניתן לשתייה גם אם הייתי רוצה", ואילו לי־את שושן דיווחה: "עדיין יש טעם של עובש במי הברז בטבריה ובקרית מוצקין".
בשבועיים האחרונים מושקעים מאמצים גדולים בניסיון לפענח מה גרם לשינוי בטעם ובריח של המים הנשאבים מהכינרת. חוץ ממכשירי הניטור והמעבדות גויסה למערכה גם קבוצה של טועמי מים מומחים שמדי פעם לוגמים בשירות "מקורות".
החדשות הטובות: המים אולי קצת מוזרים, אבל לא רעילים ולא מסוכנים לבריאות. "מקורות" מפעילה בנקודת הכניסה למוביל הארצי מערך שלם של סננים והגנות שתפקידם למנוע חדירה של חומרים רעילים למי השתייה, ובמקרה הזה המערך אפילו לא אותגר.
"מה השתנה באגם? זו שאלת מיליון הדולר", אומר ד"ר אסטרחן. "הפעם האחרונה שדבר כזה קרה בכינרת הייתה לפני 30 שנה, בשנות ה־90. זה אירוע נדיר. כרגע אין לנו תשובה"
עוד חדשות טובות: זרם התלונות פחת, אם כי הבעיה עדיין לא נעלמה. החדשות המטרידות: עדיין אין פתרון לתעלומה. יש אומנם חשודים, אבל עדיין לא גובשו נגדם ראיות חד משמעיות.
"העניין הוא שחוש הטעם והריח שלנו יותר חזקים וסף הרגישות שלהם יותר גבוה משל רוב מכשירי המדידה הקיימים", אומר ד"ר אסטרחן, "אנחנו יכולים להרגיש בריכוזים כל כך נמוכים שכמעט בלתי אפשרי למדוד אותם. סביב מפגעי טעם יש הרבה פעמים פאניקה מיותרת אבל זה עדיין לא אומר שיש עם המים בעיה בריאותית".
שילוב של ניטורים אינטנסיביים ושל הידע המדעי הקיים מצביע על המקורות האפשריים למפגע הטעם והריח: אצות וחיידקים הקיימים בכינרת, ושבתנאים מסוימים מייצרים שני חומרים – גאוסמין ומתיל איזובורנול, שיוצרים את אפקט הטעם והריח המדווחים וכאמור אין להם השפעה על בריאות האדם.
גאוסמין מתואר בוויקיפדיה כ"תרכובת אורגנית המיוצרת על ידי חיידקים בעלת טעם וארומה מובחנים המזכירים אדמה, אשר תורמת לריח החזק המורגש באוויר לאחר גשם".
מי הברז בישראל איכותיים ובריאים, ואחד המעשים האידיוטיים ביותר שישראלי יכול לעשות – הן מבחינה כלכלית והן מבחינה סביבתית – זה לשלם מאות שקלים בחודש עבור מים בבקבוקי פלסטיק
ואכן, בתקופה האחרונה נרשמה עלייה מסוימת בריכוז של שני החומרים הללו במי האגם. "העניין הוא שהיו כבר פעמים בעבר שהיו ריכוזים גבוהים של אצות וזה הגיע עם טעם וריח במים, אבל גם היו פעמים שהיו ריכוזים גבוהים ולא היה כלום", אומר אלון זס"ק, מנהל המכון לחקר ימים ואגמים.
"זה לא חד־חד־ערכי. כשאתה מתעסק במאגר מים טבעי אתה חי בעולמות מורכבים. אנחנו מציעים שניקח כפרויקט חמישה–שישה סוגים של אצות ונרצף אותם גנטית ונעבוד עליהם כדי שבפעם הבאה נדע בדיוק במה מדובר".
"מה השתנה באגם? זו שאלת מיליון הדולר", אומר ד"ר אסטרחן. "הפעם האחרונה שדבר כזה קרה בכינרת הייתה לפני 30 שנה, בשנות ה־90. זה אירוע נדיר. כרגע אין לנו תשובה. יכול להיות שיצור אחד פתאום התחיל להתרבות ביתר שאת או יצור שהוא בשוליים מסיבה כלשהי החליט לייצר את החומרים האלה.
"בכל מקרה זה או חיידקים או אצות. התלונות על הריח אגב הגיעו בעיקר מאנשים שהתקלחו, כי כשהמים חמים החומרים עולים לאוויר ואנשים התלוננו על ריח לא נעים במקלחת".
במגזר הממשלתי חוששים שפרסום של תקלת איכות כזו עלול לעורר פאניקה ולדחוף עוד ישראלים לזרועות תעשיית המים בבקבוקים
האירוע התעלומתי הזה תפס את משק המים בעיתוי רגיש, וצריך לזכור שמדובר בתחום שמלכתחילה סובל מרגישות כרונית. הגופים הממשלתיים והציבוריים האחראיים על איכות המים ואספקתם לציבור – רשות המים, משרד הבריאות ו"מקורות" – נמצאים דרך קבע במגננה מול המתחרים, המים ה"מינרלים" בבקבוקי הפלסטיק, שסכומי עתק מושקעים בשיווקם ובהצגתם כחלופה נקייה ובריאה יותר ממי הברז בעלי התדמית הבעייתית.
האמת שונה לגמרי: מי הברז בישראל איכותיים ובריאים, ואחד המעשים האידיוטיים ביותר שישראלי יכול לעשות – הן מבחינה כלכלית והן מבחינה סביבתית – זה לשלם מאות שקלים בחודש עבור מים בבקבוקי פלסטיק בשעה שבברז הביתי זורמים מים טובים כמעט בחינם.
במגזר הממשלתי חוששים שפרסום של תקלת איכות כזו עלול לעורר פאניקה ולדחוף עוד ישראלים לזרועות תעשיית המים בבקבוקים.
למפגע הטעם והריח, אגב, יש פתרון ברמה הביתית – התקנת אחד הסננים או המתקנים שמכילים פילטר עם פחם פעיל שמנטרל את הטעם והריח לחלוטין, אבל המלצה כזו לא ניתנה לפונים משום שהיא מהווה לכאורה הודאה בכישלון של המדינה לספק מים איכותיים.
"ממש התלבטנו איך להגיב לפניות", אומר גורם במשק המים, "כי מצד אחד רצינו לדווח לציבור ומצד שני היה חשש שזה יעורר בהלה בימים שגם ככה כולם פה על הקצה, ובאופן ענייני ואמיתי אין ממה להיבהל".
למרבה האירוניה, ההתרחשות הזו קורית דווקא כשהכינרת חזרה להיות – כנראה באופן זמני – ספקית מים מרכזית למשק המים. זה קורה משום ששני מתקני התפלה גדולים מושבתים בימים אלה
למרבה האירוניה, ההתרחשות הזו קורית דווקא כשהכינרת חזרה להיות – כנראה באופן זמני – ספקית מים מרכזית למשק המים הישראלי. זה קורה משום ששני מתקני התפלה גדולים שהיו אמורים לספק מים – אשדוד ושורק 2 – מושבתים בימים אלה.
השיפוץ של המתקן באשדוד מתעכב בגלל המלחמה, וכך גם עבודות ההקמה של שורק 2, שם גם יש מחלוקות כספיות בין האוצר ליזמים. התוצאה היא שהיקפי השאיבה מהכינרת – שבשנים האחרונות, עתירות ההתפלה, ירדו כמעט לאפס – עולים כבר עכשיו ב־20% על התוכניות המקוריות של מקורות ל־2024.
בזכות החורפים המוצלחים האחרונים בצפון יש בכינרת די והותר מים, אבל עדיין יש גורמים בתחום הסבורים שלרוקן את המאגר הלאומי בשעת מלחמה שסופה לא נראה באופק זה לא רעיון כל כך טוב: "מה הטעם לשחוק את האוגר הלאומי החירומי שלך במצב של מלחמה?" תוהה גורם במשק המים.
"חס וחלילה אם נגיע למצב ארמגדוני נמצא את עצמנו במצב שבו בגלל ויכוח על 20 מיליון שקל לא יהיו מים. זה הזיה. הרי ברור שאם פתאום יהיה מצב חירום ימצאו את הכסף הזה, אז למה להיות פיקח כשאתה יכול להיות חכם? בשביל מה הקמנו את מתקני ההתפלה?"
"חס וחלילה אם נגיע למצב ארמגדוני נמצא את עצמנו במצב שבו בגלל ויכוח על 20 מיליון שקל לא יהיו מים. זה הזיה. הרי ברור שאם פתאום יהיה מצב חירום ימצאו את הכסף הזה"
למעשה, אם משק המים היה מתנהל כמו בשנים האחרונות, קרוב לוודאי שמעטים היו שמים לב לבעיית הטעם והריח במי הכינרת, משום שהם היו נמהלים בזרם אדיר של מים מותפלים: "אם אתרי ההתפלה היו עובדים", אומר גורם במשק המים, "המיהול היה כל כך חזק שהריכוזים של החומרים החשודים היו יורדים מתחת לסף הטעם, לא היית מרגיש אותם בכלל.
"בשנים האחרונות הייתה כמעט אפס שאיבה מהכינרת. עכשיו פתאום התחילו להשתמש בכינרת כמאגר מרכזי – ואז נוצרה בעיה".
חזרתה של הכינרת למרכז העניינים מעוררת לאחרונה חשש מכיוון נוסף: רוב שטח הכינרת – 167 קילומטרים רבועים – מוגדר על ידי פיקוד העורף "שטחים פתוחים", ולכן טילים שנורים לעבר האגם לא מיורטים. כבר נרשמו כמה וכמה נפילות במים, ובהתאם אסור בימים אלה להוציא כלי שיט לאגם וכל החופים סגורים בהנחיית פיקוד העורף.
![טיל שנמצא מוכן לשיגור בעליית הגג של בית בדרום לבנון, 23 בספטמבר 2024 (צילום: דובר צה"ל)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2024/09/photo_2024-09-24-08.05.36-1024x640.jpeg "טיל שנמצא מוכן לשיגור בעליית הגג של בית בדרום לבנון, 23 בספטמבר 2024 (צילום: דובר צה"ל)")
הנפילות של הטילים במים גרמו לדאגה מסוימת במשרד הבריאות. הדלק שמניע את הטילים מכיל פרכלורט, כימיקל מסוכן שכיכב בפרשיות של אתרי התעשייה הצבאית כדוגמת "תע"ש מגן", שבהם הוא נשפך במשך שנים לאדמה והפך אותה רעילה ומזוהמת.
מעבר להתפשטות הפרכלורט במים, עלה חשש נוסף – פגיעה של טיל עלולה לגרום להרחפה של קרקעית האגם, ומי יודע איזה חומרים שוכנים שם.
התרחישים האלה אומנם עלו בשיחות בין משרד הבריאות לרשות המים ו"מקורות", אבל נכון לעכשיו יש הסכמה שאין כל חשש לבריאות הציבור: בגוף מים של יותר מארבעה מיליארד קוב, דלק של כמה טילים הוא עניין זניח.
"החשש הזה נראה לי הזוי", אומר גיורא שחם, ראש רשות המים לשעבר, "כשטיל מצ'וקמק נופל למאגר שהנפח שלו ארבעה מיליארד קוב זה לא בטל בשישים, זה בטל במיליונים"
"החשש הזה נראה לי הזוי", אומר גיורא שחם, ראש רשות המים לשעבר, "כשאיזה טיל מצ'וקמק נופל למאגר שהנפח שלו ארבעה מיליארד קוב זה לא בטל בשישים, זה בטל במיליונים".
"הסיכוי שקצת חומר כימי יגרום להרעלת מקור מים כזה פשוט לא קיים", אומר ד"ר אסטרחן. גם הסיכוי שרקטה של חזבאללה תצליח לנתק מקרקעית הכינרת רעלים מוגדר על ידי גורמי המקצוע כאפסי.
בכל זאת, וליתר ביטחון, משרד הבריאות ביקש להיות מיודע על ידי מערכת הביטחון בכל מקרה שבו נופל טיל בקרבת הפתח של צינורות השאיבה של המוביל הארצי או של מערכת השתייה של העיר טבריה. עד כה, ככל הידוע, זה לא קרה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוכמה אמירות מקוממות וחצופות בכתבה אחת!
1."זרם התלונות פחת" כי אנשים במדינה הזאת התייאשו ורגילים שאין עם מי לדבר. כולל אני, שלדבר עם מקורות ועם תאגיד המים בעירי, העלה חרס. והטעם והריח הם לא של "אדמה" או של "אחרי הגשם". הם פרופר של עובש, וחזקים מאוד, ולכן לא עוזר שזה "לא מסוכן" כי המים אינם ברי-שימוש במצב זה. זה ברמה שיש טעם של עובש לקפה.
2.לגבי ה"לא מסוכן", אם יש לזה ריח של עובש וטעם של עובש, זה עובש. זה כתוב שחור על גבי לבן כשמגגלים איך אפשר לדעת אם יש עובש במים – פשוט תטעם ותריח. המצב הזה נמשך כבר 3 חודשים ואין צפי לשיפור; אל תגיד שזה לא מסוכן בטווח הארוך מבלי להציג מחקרים שמגבים את זה.
3.כמובן שהשלטונות לא יפרסמו כי זה להודות בעוד משהו בסיסי שדפוק במדינה הזאת – המים. לפחות אל תגיד את זה בריש גלי, כבר הבנו את זה לבד. חס וחלילה להודות וליידע את הציבור מה קורה.
4.מכיון שכאמור המים הנ"ל בלתי ניתנים לצריכה, לפחות לשתיה, להגיד שזה אידיוטי לקנות בקבוקים זו חוצפה שאין כדוגמתה. מה האלטרנטיבה? אתה מוכן לממן לי ולעוד רבים בר מים? זה גם מימון וגם לכבול את עצמי לחברה המספקת. לא כולם מעוניינים בזה. מגיע לנו לקבל מים נורמליים ישירות מהברז. אז אני, ועוד רבים כמוני, הפכנו לאידיוטים – תודה רבה. ברור גם שהמדינה לא תגיד להתקין מסנני פחם, אבל לא כדי לא לזרוע פאניקה כפי שאתה טוען, אלא כי היא יודעת שהיא תצטרך לשאת בעלויות של התקנת מסנני פחם ללפחות 2 מיליון בתי-אב, עם או בלי תביעה ייצוגית.
זה ריח מזעזע, כמו אקווריום מלוכלך שהיה מלא בדגים ואדמה. עברנו לצחצח שיניים עם מים מינרליים, אמבטיה לא מסוגלים לעשות כי אי אפשר לעמוד בריח ומקלחת הפכה להיות בלתי נסבלת במקום מרעננת וכיפית. השאלה למה אנחנו משלמים על הזוועה הזאת כשבעצם אם הייתה אופציה אחרת, לא הייתי משתמשת במים האלה גם אם היו משלמים לי בעבור זה! שיחזירו לנו את הכסף ויפצו אותנו על ששילמנו וקיבלנו עוגמת נפש וחנה בכל ברז.
1. אולי בגלל ששאבו מעט בשנים האחרונות, זה גרם להצטברות החומרים המזהמים/מריחים שלא נוקזו באופן מלא ומפוזר על זמן.
2. או שהתרגלנו לטעם של המים המותפלים ושכחנו את טעמי הכינרת, כמו שהתרגלנו לנס קפה עלית.
מאן דהוא חייב להעניק תשובות רציונליות ולא מגומגמות מבית היוצר של הנרטיבים האפלים.
טעם המים דוחה לעתים תכופות.
במשכם של שנים האמנו רוב רובנו, כמעט בעצימת עיניים לעדויות המומחים מטעם שהמים מופלאים ובריאים כל צורכם.
האומנם?
הממשלה שאחראית על בריאות הציבור, חייבת לגייס גורמים מוסמכים ניטרליים על מנת להגיע לחקר התעלומה, ולפתור את המצוקה הקשה הזו בהקדם האפשרי.
אין לאף גורם במדינה אישור להתעלם מהסכנה האפשרית לבריאות הציבור.
השמועות אודות טעמם הדוחה של מי הכנרת עשתה לה כנפיים עד לב המדינה.
לטיפולם של כל הגורמים המוסמכים והרציניים, שבריאות הציבור נטועה בראש מעייניהם.
אם הבעיה האקוטית הזו לא תטופל בשנה הקרובה, זו עלולה להיות בעיה שסופה מי ישורנו.
לא הבנתי צריך להיות מדען כדי להבין שצנרת שלא תופעלה זמן רב תעלה עובש, וברור שזה זמני ,אחרי זמן מה של הזרמת מים ,המערכת מתנקה וטעם הלוואי יורד,רעיל ביותר זה בטוח ,שלא יספרו לכם סיפורים.
מה עושים אתם שואלים:בלי שום קשר יש מים או אמן,צריך לתפעל את כל המערכות המושבתות אחת בכמה זמן
כמו רכב שעומד בחנייה ולא נוסע.
בלי שום קשר לזה ,שאלה: יצא לכם להכין קפה ועדיין להרגיש טעם מלוח אחריי שהוספתם סוכר?