זה החורף האחרון שלנו כדמוקרטיה. נאום פתיחת מושב החורף של רה"מ בנימין נתניהו הציג בדיוק את התהליך שבו צועדת ישראל. אם האופוזיציה לא תשנה את הטקטיקה והאסטרטגיה במאבק שלה על הדמוקרטיה הישראלית, זה סופה. של הדמוקרטיה ומן הסתם של האופוזיציה כמי שרואה בעצמה אלטרנטיבה שלטונית.

נתניהו, כדרכו בנאומי הקונגרס, הציב את רעייתו ביציע לצד שתי אימהות שכולות מהמגזר התומך, הביט לשם כשהוא משהה את דבריו בפתוס המתוכנן, ונתן לתומכיו את מנת השכול והשותפות לכאורה. הכל לכאורה. ההצגה הזו הרי לא חזרה על עצמה כשעלה ח"כ יאיר לפיד לנאום ראש האופוזיציה.

נתניהו הציב את רעייתו ביציע לצד שתי אימהות שכולות מהמגזר התומך, הביט לשם כשהוא משהה את דבריו בפתוס, ונתן לתומכיו את מנת השכול והשותפות לכאורה. ההצגה לא חזרה על עצמה כשעלה לפיד לנאום

לפיד לא הזמין משפחות שכולות ומשפחות חטופים שמפגינות כבר שנה שלמה מול ממשלת המחדל, סובלות את מכונת הרעל ואת התעמרות משטרת איתמר בן גביר. לפיד לא התכונן להצגה כמו שנתניהו התכונן אליה.

המדיום הוא המסר, יודע כל סטודנט לקולנוע. אבל האופוזיציה בישראל מוותרת לא רק על ההצגות, אלא על הבמה העיקרית שבה היא יכולה עדיין לשכנע מישהו בישראל בכך שיש להחליף לאלתר את השלטון הכושל של מחדל 7 באוקטובר.

רצף של טקסים ואזכרות אפשרו לנתניהו לנאום שוב ושוב בשבוע האחרון, כמעט בלי הפרעה, לטחון למוחות הצופים את סיסמת "מלחמת התקומה" שהגה במוחו הקודח, ולא להזכיר ולו ברמז את מחדל 7 באוקטובר, את אחריותו, ואת הצורך החיוני בהקמת ועדת חקירה ממלכתית והליכה לבחירות מוקדמות כדי לקבל את אמון העם לאחר כישלונו.

וזו הבעיה המרכזית עמה ישראל מתמודדת כרגע. שלטון ללא מצרים, ללא ערכים וללא מעצורים, שמנסה לשנות את חוקי המדינה כדי להנציח את שלטונו – ואופוזיציה שעדיין משחקת לפי הכללים הישנים.

שלטון שמרסק את מערכת המשפט, את מערכת אכיפת החוק, את מפקדי צה"ל ושב"כ שנושאים בעול המלחמה הרב זירתית – הכל למען שרידות השלטון. הכל למען המשך ניצול תקציבי המדינה למקורביו, לתומכים, למפלגות הקואליציה ולא לעתיד כלל אזרחי ישראל.

המדיום הוא המסר, יודע כל סטודנט לקולנוע. אבל האופוזיציה מוותרת לא רק על ההצגות, אלא על הבמה העיקרית שבה היא יכולה עדיין לשכנע מישהו בצורך להחליף לאלתר את השלטון הכושל של מחדל 7/10

ובכן, מה יכולה אופוזיציה לעשות במאבק שנכפה עליה מול מציאות כאוטית ושלטון שעובר על החוק או משנה את חוקי הדמוקרטיה לצרכיו?

קודם כל – לא להשאיר שום זירה ללא מאבק. שום נאום ללא תגובה. שום הצעת חוק ללא הצעה נגדית. לא להשאיר שום משרד כושל ללא הצגת אלטרנטיבה. זה לא מספיק ששלושה חברי כנסת יכתבו פוסטים ברשתות. ראשי המפלגות חייבים להתייצב יומיום לפני הציבור עם עובדות, עם הנתונים, ועם הביקורת – ולהציג אלטרנטיבה.

נתניהו מטרפד עסקאות חטופים? האופוזיציה חייבת להתאחד ולהציג את הצעדים שעל ישראל לעשות כדי להגיע לעסקה. בלי למצמץ, בלי לפחד ממכונת הרעל ושופרות השלטון.

יוקר המחיה עולה לשמיים וחברות דירוג האשראי מורידות כבר פעמיים את ישראל למדרגת מדינת עולם שלישי? האופוזיציה חייבת לכנס מסיבות עיתונאים, לדרוש תגובות באולפנים ולהציג לציבור את המחדל הכלכלי ואת האלטרנטיבה הנדרשת מבחינת צעדים כלכליים.

נתניהו מספר על הצלחות צבאיות של צה"ל באיראן? מתרברב שוב ב"מכות הקשות שהנחתנו על אויבנו"? האופוזיציה חייבת להזכיר את נאומי השחץ שלו משנים קודמות בסוף המבצעים בעזה. אותם נאומים ואותן מילים ואותן הבטחות. ריקות ושקריות.

קודם כל – לא להשאיר שום זירה ללא מאבק. שום נאום ללא תגובה. שום הצעת חוק ללא הצעה נגדית. לא להשאיר שום משרד כושל ללא הצגת אלטרנטיבה. זה לא מספיק ששלושה חברי כנסת יכתבו פוסטים ברשתות

האופוזיציה חייבת להסביר שישראל ממשיכה לחטוף עשרות רקטות וכטב"מים יומיום, שחיילי צה"ל כובשים את עזה כבר פעם שלישית ושרה"מ עומד כאן ומתרברב בהצלחות שהן תיאור שקרי של בוץ וכאוס.

מול כל "הצהרת רה"מ" שמקבלת זמן מסך אין סופי, האופוזיציה חייבת לצאת באותו ערב ולדרוש את זמן המסך המקביל כדי להגיב על דברי רה"מ. לתקוף את העובדות והשקרים ולהציג אלטרנטיבה.

נתניהו הרי לא ידבר על העימות עם נשיא ארה"ב ולא על הביקורת של מדינות אירופה ולא על כמות ההרוגים הבלתי נתפסת וכמות היתומים. נתניהו בכלל מנסה למחוק מהמציאות את העובדה שכבר שנה (!) עשרות ישובים בצפון ובדרום מפונים ועשרות אלפי אזרחים כלל לא נמצאים בבתיהם. פליטים בארצם.
האופוזיציה חייבת להיות שם. להזכיר, לבקר, לתקוף ותמיד תמיד להציג אלטרנטיבות בכל תחום.

מה עוד? זירת הכנסת. לממשלה יש רוב יציב של 68 חברי כנסת שאינם מוכנים לשאת באחריות למחדל ה-7 באוקטובר ולא למלחמה הארוכה והכושלת בתולדות ישראל ולא להיעדר אסטרטגיה מדינית ליציאה מהמלחמה. האופוזיציה חייבת לעלות לדוכן, יומיום, ולהציג את הכאוס שבו נתונה ישראל ולהציע לציבור אלטרנטיבה ליציאה מהאסון.

חברי כנסת של הקואליציה ממשיכים את ההפיכה המשטרית בחוקים שמרסקים את הדמוקרטיה? האופוזיציה חייבת לנסות לעצור את החוקים בדרכים המקובלות ואם חלילה חוק ההשתמטות מוגש, לצאת מהמליאה. אם חלילה מודחים כל היועמ"שים, או ששר הביטחון מועבר באמצע מלחמה מתפקידו למען אינטרסים פוליטיים, האופוזיציה צריכה לשדר לאזרחים ולעולם שהיא לא משתתפת במשחק הזה. היא מחרימה אותו ואומרת – אנחנו משתתפים רק במשחק הדמוקרטי. רוב בפרלמנט שדורס את המיעוט ומנסה להנציח את שלטונו בגלל שבזמן המסוים הזה יש לו רוב בפרלמנט, הוא לא דמוקרטי.

האופוזיציה חייבת להסביר שישראל ממשיכה לחטוף עשרות רקטות וכטב"מים יומיום, שחיילי צה"ל כובשים את עזה כבר פעם שלישית ושרה"מ עומד כאן ומתרברב בהצלחות שהן תיאור שקרי של בוץ וכאוס

הדמוקרטיה לא נבחנת רק בבג"ץ. בג"ץ לא אמור לשאת לבדו במאבק על הדמוקרטיה. ממילא זה לוקח זמן רב עד שהעתירות נידונות ועד שהפסיקה קובעת הלכה. גם אז הממשלה פשוט מתעלמת מהפסיקה או ממציאה חוקים עוקפי בג"ץ. האופוזיציה לא יכולה להשאיר את בג"ץ כמגן יחידי של הדמוקרטיה.

זה לא מבחן קל וזה לא מאבק קל. ציבור גדול מאוד בישראל חושב שדמוקרטיה היא "שלטון הרוב". ותו לא. ציבור גדול בישראל עובר שטיפת מוח יומיומית לגבי אמינותם ועמדותיהם הפוליטיות לכאורה, של שומרי הסף שמתנגדים למהלכי שלטון שאינם דמוקרטיים (היועמ"ש של המשטרה הוא האחרון כרגע בשרשרת, ובקרוב גם נציב שירות המדינה).

בעקבות פגרה ארוכה מידי של הכנסת, נדמה שפסקו החיים הפרלמנטריים הדמוקרטיים בישראל והכל מתנהל בוויכוחי אולפנים אין סופיים. נדמה שרק הישגים צבאיים הם במוקד הדיון על המלחמה, מטרותיה והדרכים לסיומה.

אבל לאופוזיציה אסור לפחד, אסור לשתוק, אסור לקרוץ לבייס של הקואליציה. היא חייבת להתמקד בהצגת המציאות האמתית לציבור ובחשיפת כל השקרים וההונאות, התעמולה והספינים של הממשלה וראשה.

נתניהו הציג בסוף נאומו במליאה את תשובתו לשאלה "מהי האסטרטגיה שלך?" שנשאלת כבר מאז תחילת המלחמה. הוא טען:

"האסטרטגיה ארוכת הטווח שלנו שאני מקווה שתושג… היא לפרק את ציר הרשע, לגדוע את זרועותיו בדרום ובצפון, לפגוע באיראן וגרורותיה ולמנוע מאיראן נשק גרעיני".

זו האסטרטגיה שמעולם לא נדונה בממשלה, בציבור, או במערכות הביטחון. היא נדונה בסיסמאותיו של בנימין נתניהו. זו "אסטרטגיה" שהיא סיסמה דומה ל"ניצחון המוחלט", כי הרי מה פרוש של "לפרק את ציר הרשע"?

ישראל תכניע את איראן, חזבאללה, חמאס והחות'ים, הכנופיות בעיראק ובסוריה? את כולם? מתי? בעשרות השנים הבאות? זו אסטרטגיה דומה לספין של "מלחמת תקומה", שדומה לסיסמת "שלום בטוח", שדומה לסיסמת "רק הליכוד יכול" שדומה לסיסמת "חזק מול חמאס" – שהתפוצצה על ראשנו לפני שנה.

לאופוזיציה אסור לפחד, אסור לשתוק, אסור לקרוץ לבייס של הקואליציה. היא חייבת להתמקד בהצגת המציאות האמתית לציבור ובחשיפת כל השקרים וההונאות, התעמולה והספינים של הממשלה וראשה

נאום ארוך מלא בחצאי אמיתות, שקרים והזיות. אף מילה על הטיפול הפצועים בגוף ובנפש מהמלחמה הארוכה שהוא רק מתכנן להמשיך בה, שום תכניות להשבת הכלכלה הישראלית לאיזון נורמלי, אף מילה על האסטרטגיה להשגת הסכמים בצפון ובדרום שיאפשרו לתושבים לחזור לבתיהם.

והיכן האופוזיציה בהבנת הנאום הזה? כעס ורוגז על חוסר יכולתה להקדים את הבחירות ולשכנע מספר חברי קואליציה לערוק, אינו תכנית עבודה של מי שאמורים להיות אלטרנטיבה שלטונית. רק התייצבות יומיומית למלחמה מול השלטון וחשיפת ערוותו בכל נושא יכולה להציל את ישראל.

זה החורף האחרון שלנו כדמוקרטיה. מי שלא מבין את הזמן הזה, לא יציל את ישראל.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.