כל מי שקורא את זה: אנא היכנסו לאתר בקישור וכתבו הערה להצעת החוק.
למי שצריך השראה, הנה מה שאני כתבתי:
אני מתנגד לשינוי המוצע לחוק שירות הביטחון. התיקון הזה אינו ראוי, והוא מבוסס על מידע...
כל מי שקורא את זה: אנא היכנסו לאתר בקישור וכתבו הערה להצעת החוק.
למי שצריך השראה, הנה מה שאני כתבתי:
אני מתנגד לשינוי המוצע לחוק שירות הביטחון. התיקון הזה אינו ראוי, והוא מבוסס על מידע שקרי או לפחות מוטעה.
בפסקה השנייה של דברי ההסבר לחוק נאמר שמאז קום המדינה, אורך שירות החובה לגברים נקבע באופן אחיד. זה פשוט לא נכון. מזה עשרות שנים אורך שירות החובה של גברים חרדים הוא אפס (בספרות: 0). בחלק מהזמן זה היה בזכות חוק, שבוטל באיחור רב על ידי בג"ץ. חלק מהזמן זה היה בשל צווים של שר הביטחון, שגם הם הוכרו בדיעבד כלא סבירים. חלק מהזמן, כמו למשל בחודשים האחרונים, זה סתם כי הממשלה מפרה את החוק. אבל העובדה היא שגברים חרדים לא צריכים לשרת בצבא.
והגברים החרדים לא לבד. גם הגברים הדתיים-לאומיים לא צריכים לשרת שירות מלא כפי שמחייב החוק. הם יכולים לבחור להצטרף לישיבת הסדר, שם הם זוכים במסגרת כלבבם. בזכות המסגרת המגוננת הזו השירות הצבאי שלהם בפועל מתקצר לקרוב לחצי זה שבני תמותה רגילים צריכים לתת.
דברי ההסבר ממשיכים ומתארים את הצרכים המוגברים של הצבא בתקופה הנוכחית. אבל אז מובאת המסקנה הלא נכונה: שאין מנוס מלהאריך את תקופת השירות בה חייב יוצא-צבא גבר ל-36 חודשים. ודברי ההסבר מוסיפים להטעות בכך שהם טוענים כי את התוספת הזו בכוח אדם לא ניתן להשיגה באף דרך אחרת.
ולא היא. יש כמה דרכים להגדיל את הסד"כ העומד לרשות הצבא בלי להאריך את משך השירות כלל ובפרט בלי להכיל את ההארכה הזו על מי שמשרתים כעת.
הפתרון הראשון והקל ביותר הוא לבטל את קיצור השירות של בני ישיבות ההסדר. לשם כך לא צריך שום חוק, שהרי הקיצור שהם נהנים ממנו נובע מצו של שר הביטחון. אם כך, יואיל נא שר הביטחון לבטל את הצו. יתרה מזאת, יש מקום לדרוש את השלמת השירות מאלה שנמצאים כבר בשלב מתקדם של התוכנית, ולפי הכללים הנהוגים סיימו כבר לכאורה את החלק הצבאי שהם חייבים בו. החזרתם של בני ישיבות ההסדר לשירות פעיל תספק לצבא את החיילים המיומנים שהצעת החוק טוענת שחסרים לו.
במקביל, יש צורך דחוף לקיים את החוק הקיים על כל האוכלוסייה, ובפרט על מלש"בים חרדים. המצב שבו מדינת ישראל מפלה בין דם לדם ומאפשרת להם להשתמט משירות במשך עשורים זכה כבר לביקורת נוקבת של בית המשפט העליון. בית המשפט העניק למדינה אורכה אחרי אורכה כדי להגיע להסדר העניין. אבל כפי שדברי ההסבר לחוק מטיבים להראות, עכשיו אנחנו במצב חירום. במצב כזה אין יותר אפשרות למסמס את העניין, ויש לפעול ללא דיחוי וללא פשרות.
רק אחרי נקיטת הצעדים האלה ניתן יהיה לבחון אם אכן יש צרכים נוספים ולשקול את נושא אורך השירות.
כבר כיום אמון הציבור בכנסת ובממשלה נמוך מהאמון שניתן לכל גוף שלטוני אחר במדינה. בסקר מדד הדמוקרטיה הישראלית האחרון שפורסם 40% מהמשיבים אמרו שאין להם שום אמון בכנסת, 43% שמרו שיש להם אמון מועט, ורק 14% נתנו אמון מסוים או רב בכנסת. אחת הסיבות למצב עגום זה היא הצעות חוק כמו זאת שמונחת כאן לפנינו. מקומה של הצעה זו בפח האשפה של ההיסטוריה ולא בספר החוקים של מדינת ישראל.
