מאז 7 באוקטובר חוזרת ועולה הדרישה להקמת ועדת חקירה לנסיבות שהובילו למתקפת הפתע ולאירועים שהתרחשו במהלכה ובעקבותיה. הממשלה מצידה סירבה עד כה להקים ועדת חקירה. בימים אלה מקדם ראש הממשלה חוק חריג באופיו, שמקים מנגנון של ועדת חקירה פוליטית ונועד לאסור על הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר.

ההצדקה להקמת ועדת חקירה בעקבות כשל של הרשות המבצעת נובעת מהחשיבות של למידה והפקת לקחים על מנת להקטין סיכונים דומים בעתיד. מתכונת ועדת החקירה נועדה לאפשר חקירה יסודית ועצמאית, תוך שמירה על אמון ציבורי בגוף החוקר. עקב תפקידה הציבורי החשוב של ועדת חקירה במצבי משבר לאומי, לתמיכת הציבור בהקמת ועדת החקירה ולאמון שלו במתכונתה יש חשיבות מרכזית.

על מנת לבחון את דעת הקהל בנושא ועדת החקירה למלחמת 7 באוקטובר, ערכנו במכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן סקר בקרב מדגם מייצג של 807 משיבים, בין 11–14 בנובמבר 2024.

תוצאות הסקר מצביעים על תמיכה ציבורית גבוהה מאוד (90%) בהקמת ועדת חקירה לאירועי 7 באוקטובר. שיעור התמיכה הגבוה מעיד באופן מעשי על קונצנזוס ציבורי ביחס לצורך להקים ועדת חקירה

תוצאות הסקר מצביעים על תמיכה ציבורית גבוהה מאוד (90%) בהקמת ועדת חקירה לאירועי 7 באוקטובר. שיעור התמיכה הגבוה מעיד באופן מעשי על קונצנזוס ציבורי ביחס לצורך להקים ועדת חקירה. קונצנזוס זה מרשים נוכח הקיטוב הפוליטי והעדר הסכמה על כמעט כל נושא העומד על סדר היום. הציבור רוצה שתהיה חקירה יסודית של אירועי 7 באוקטובר.

השאלה כמובן היא לגבי מתכונתה של הוועדה. על מנת לבחון את העדפת הציבור למתכונת הוועדה, שאלנו את הציבור שאלות הנוגעות להליך מינוי חברי הוועדה וזהות העומד בראש הוועדה. סוגיות אלו מרכזיות להבחנה בין שני ההסדרים העיקריים להקמת ועדת חקירה עצמאית בישראל: ועדת חקירה ממלכתית לפי חוק ועדות חקירה (כדוגמת ועדת החקירה לאסון הר מירון), וועדת בדיקה ממשלתית לפי סעיף 8א לחוק הממשלה (כדוגמת ועדת פינקלשטיין לחקר בריחת האסירים הביטחוניים מכלא גלבוע).

ההבדל המרכזי בין שני סוגי הוועדות נוגע למידת העצמאות שלהן מהממשלה הממנה אותן. חברי ועדת חקירה ממלכתית ממונים על ידי נשיא בית המשפט העליון, ובראש הוועדה עומד שופט/ת בכיר/ה (מחוזי או עליון). חברי ועדת הבדיקה הממשלתית ממונים על ידי הממשלה, ובראש הוועדה יכול לעמוד כל אדם או שופט בדימוס (מכל ערכאה).

בשאלה מי צריך לעמוד בראש ועדת החקירה, התמיכה הגבוהה ביותר, של 33%, הייתה ל"שופט/ת בכיר/ה", כאשר האפשרות של איש/אשת ביטחון בכיר/ה הייתה מקום שני עם 16% ולאחריה איש אקדמיה (11%)

ממצאי הסקר מראים באופן ברור העדפה ציבורית להקמת ועדת חקירה ממלכתית. ביחס לשאלה מי צריך למנות את חברי הוועדה, 48% מהנשאלים העדיפות שזה יעשה על ידי נשיא בית המשפט העליון, לעומת 17% בלבד שהעדיפו מינוי על ידי הממשלה (12% העדיפו גורם ממנה אחר, ו־24% לא ידעו).

בשאלה מי צריך לעמוד בראש ועדת החקירה, התמיכה הגבוהה ביותר, של 33%, הייתה ל"שופט/ת בכיר/ה", כאשר האפשרות של איש/אשת ביטחון בכיר/ה הייתה מקום שני עם 16% ולאחריה איש אקדמיה (11%).

על מנת לאמוד את מידת העצמאות שהציבור רוצה שתהיה לוועדת החקירה, שאלנו מי לדעתם צריך לקבוע את הנושאים שתחקור הוועדה. במילים אחרות, שאלנו מי צריך לשלוט במנדט או במרחב הפעולה של הוועדה. אולם, החוק הקיים מאפשר לממשלה להגדיר את המנדט של החקירה גם במקרה של ועדת חקירה ממלכתית.

גם כאן ניכרת ההעדפה לוועדה עצמאית. 71% מהנשאלים מעדיפים שהוועדה תקבע בעצמה את הנושאים שיכללו בחקירה. רק 8% העדיפו שהממשלה היא זו שתקבע. הציבור נותן אמון נמוך מאוד בממשלה שתחקור את אירועי ה 7 באוקטובר.

תוצאות סקר זה ברורות ומובהקות. קיימת תמיכה גבוהה מאוד, ולמעשה קונצנזוס, במינוי ועדת חקירה לאירועי השבעה באוקטובר. העדפות הציבור לגבי דרך מינוי הוועדה וזהות העומד/ת בראשה מעידים באופן ברור על העדפה ציבורית לוועדת חקירה ממלכתית.

חיזוק נוסף למסקנה זו עולה גם מההעדפה הברורה שוועדת החקירה היא זו שתקבע את הנושאים שייחקרו – מה שמעיד על רצון ציבורי שלוועדת החקירה תהיה עצמאות רבה מאוד בניהול החקירה.

העדפות ציבוריות אלה עולות בקנה אחד גם עם הלקחים ההיסטוריים במדינות שונות ובהן בישראל, אשר הובילו להכרה בחוסר ההתאמה של ועדות פוליטיות לחקירת משברים לאומיים

העדפות ציבוריות אלה עולות בקנה אחד גם עם הלקחים ההיסטוריים במדינות שונות ובהן בישראל, אשר הובילו להכרה בחוסר ההתאמה של ועדות חקירה פוליטיות לחקירת משברים לאומיים, וליצירת הסדר ועדת החקירה הממלכתית בשנת 1968.

הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר היא הדרך הנכונה והמחייבת לשם חקירת המשבר החמור בתולדות המדינה, והציבור הישראלי תומך בכך באופן ברור. חקירה עצמאית של האירועים היא צעד ראשון לבניית אמון מחודש במוסדות השלטון. יישום מסקנות הוועדה ולקיחת אחריות של מי שיימצא אחראי למחדל הם השלב הבא להבטחת האמון הציבורי. ללא שני אלו, מדינת ישראל לא תוכל להשתקם מהאסון.

פרופ' רענן סוליציאנו-קינן, חוקר ומרצה בביה"ס למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית. חוקר התנהגות פוליטית, מנהל ציבורי התנהגותי ומחקר אמפירי במשפט. שימש כראש ביה"ס למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית בין השנים 2017-2021, ומכהן מאז 2023 כסגן-דיקנית להוראה בפקולטה למדעי החברה.

פרופ' אמנון כוורי הוא פרופסור חבר וראש המכון לחירות ואחריות בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן.