התחזית: מבול. מבול של חוקים פופוליסטיים. כמו הפרה האדומה שתאפשר לעלות להר הבית, כך החוקים שמחוקקת הממשלה יאפשרו את שינוי המשטר. בין החוקים כאלה בעלי פרופיל תקשורתי גבוה, ואחרים בעלי פרופיל נמוך, אבל כולם מבקשים ליצור עובדי ציבור כנועים שיישרו קו עם הפוליטיקאים. איך זה נראה בתחום הארכיאולוגיה יכולנו להתרשם בשבוע האחרון.
1
מפקירים גם את העבר
בשבוע שעבר שודרה כתבת תחקיר של יפעת גליק על רשות העתיקות ב"כאן 11". מנהל רשות העתיקות, אלי אסקוזידו, שטח בפני גליק את תפיסת עולמו: "אם יש קשרים, מי צריך פרוטקציות?"
במשך דקה פירט אסקוזידו בפני גליק והצופים את הפוליטיקאים שלפי עדותו הם "חברים אישיים" – גדעון סער, אוחנה, דרעי, אמסלם, לפיד, גפני ועוד. גם עם אילה בן גביר "הוא עשה "דברים טובים". הפקיד קיבל טלפון בו ביקשה ממנו הגברת הראשונה של הביטחון הלאומי לסייע לה, ויחד "הם טיפלו בכל הנושא של העלייה להר הבית". משימת דגל לארכיאולוגיה הישראלית.
אסקוזידו אינו ארכיאולוג. מה הוא כן? חבר לשעבר במרכז הליכוד. בקדנציה הנוכחית הספיק להשתתף כפקיד גם בישיבת סיעה של עוצמה יהודית, להתרגש מהפרות האדומות ברפת של תל שילה ובמילים אחרות, לא כולם הם גלי בהרב מיארה.
כך נראה השירות הציבורי וכך נראית מדינה בהתפרקות, שבה האינטרס הציבורי מונח בצד והאינטרס הפוליטי והאישי מנהלים את המדינה בכל רמה. במקרה של רשות העתיקות מדובר בהפקרה של העבר של כולנו. הממשלה מרחיבה את המודל גם לרשויות ציבוריות שמטפלות בהווה ובעתיד.
2
התיקון שיקלקל
השבוע התקיים בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת דיון בהצעה לתיקון חוק העתיקות שהגיש ח"כ עמית הלוי מהליכוד. הצעה שעברה לפני כארבעה חודשים בקריאה טרומית בתמיכת הממשלה. התיקון פשוט, בכל מקום שבו מופיע בחוק העתיקות ישראל, מבקש התיקון להוסיף "והאזור (כהגדרתו בתקנות שעת חירום – יהודה שומרון)".
הכוונה היא בעצם להחיל את סמכותה של רשות העתיקות לפעול בגדה המערבית במקום קצין המטה (קמ"ט) לארכיאולוגיה במנהל האזרחי. משמעותו היא החלה של החוק הישראלי על הגדה לא באמצעות צו אלוף, אלא על השטח עצמו. אם תעבור זהו אקט של סיפוח.
לדיון הגיעה נציגות מכובדת של הארכיאולוגיה הישראלית: חתן פרס ישראל לארכיאולוגיה פרופ' עמיחי מזר שייצג את האקדמיה הלאומית למדעים, ד"ר גיא שטיבל, יו"ר המועצה הארכיאולוגית שמייעצת לשר המורשת ולמנהל רשות העתיקות, פרופ' גדעון אבני, ראש תחום המחקר ברשות העתיקות וגם פרופ' יונתן אדלר, נציגה של אוניברסיטת אריאל והמכונים. בפי כולם אותו מסר – התיקון יקלקל.
לטענתם, אם התיקון יתקבל הוא יפגע אנושות בארכיאולוגיה הישראלית בפרט ובאקדמיה הישראלית ככלל. שיתופי פעולה, תקציבים, כנסים ופרסומים כולם ייסגרו בפני חוקרים ישראלים. כבר היום הארכיאולוגיה הישראלית מתמודדת עם קשיים גדולים מכיוון שאסור לחפור בשטח כבוש.
לצערנו, למרות האיסור בדין הבינלאומי, חפירה בשטח כבוש היא פרקטיקה שגורה של הארכיאולוגיה הישראלית. מזר עצמו העיד כי חפר בחמישה אתרים בשטחים. הבעיה מבחינתם היא שהתיקון יחיל את הקושי על הארכיאולוגיה הישראלית כולה.
מטרת החוק היא בעצם להחיל את סמכותה של רשות העתיקות לפעול בגדה המערבית במקום קצין המטה לארכיאולוגיה במנהל האזרחי. מדובר באקט של סיפוח
הדיון היה מחזה עצוב. לכולם היה ברור שהלוי לא למד את הנושא ואינו יודע על מה הוא מדבר. לפרופסורים הוא הסביר את הרקע: אין דבר כזה כיבוש. יהודה ושומרון הן שלנו, וטען שזוהי עמדתה הרשמית של מדינת ישראל. העובדה שישראל מעולם לא הכחישה שמדובר בשטח שנמצא בתפיסה לוחמתית, כלומר כבוש, לא עניינה את הלוי. להיפך. באותה מידה יכול היה לטעון שזה רצונה של מפלצת הספגטי ובכך לסתום את פיות הפרופסורים.
מי שלא כיבד את המקום בנוכחותו היה מיודענו מנהל רשות העתיקות, אלי אסקוזידו, שלהחלטה תהיה השפעה דרמטית על הגוף אותו הוא מוביל. היועץ המשפטי של רשות העתיקות לא נכח באולם ועלה בזום ללא תמונה. בדבריו לא התייחס בצורה חד משמעית להצעה. פרופ' אבני שהגיע לדיון יצא בראשיתו וחזר בסופו. את חוסר הבהירות בעמדה של הרשות ניצל אסף כהן, ראש המטה של שר המורשת עמיחי אליהו מעוצמה יהודית, כדי לטעון שהרשות אינה מתנגדת.
הדיון הסתיים ללא החלטה, ונקבע שיישלחו ניירות ברורים לקראת הדיון הבא, אבל מדוע מנהל רשות העתיקות אלי אסוקזידו בחר להיעדר? אולי הוא לא רצה להרגיז את השר? חברים זה חשוב. כבר אמרנו.
3
הרפת בסוסיא
כל סיכה על המפה שלמעלה שהכין ארגון 'כרם נבות', היא קהילת רועים שגורשה בשנתיים האחרונות (כותב שורות אלו עובד בארגון). על המפה האינטראקטיבית מופיעות יותר מחמישים סיכות! לחיצה על כל נקודה מראה איך נראה המקום לפני כשנה וכיצד הוא נראה כעת. הנה דוגמה.
מה לא מופיע במפה? קהילות שגורשו חלקית או שנמצאות תחת מתקפה, וכאלו יש עוד רבות. מדובר באנשים החלשים ביותר בגדה המערבית שעומדים מול האנשים הנלוזים ביותר. מתנחלים בחוות ובמאחזים שמתנכלים באופן עקבי לקהילות ואף מקבלים סיוע פעיל מהצבא עד שאלו אינן יכולות להמשיך להתמודד עם האלימות ועוזבות. אלה אינן הקהילות הראשונות שגורשו.
עד מחצית שנות ה–80 של המאה ה–20 חיה בסוסיא שבדרום הר חברון קהילת רועים בת מאות תושבים במערות טבעיות ומלאכותיות בנות מאות ואף אלפי שנים. חפירות ארכיאולוגיות גילו שבאתר, בין יתר הממצאים, שוכן בית כנסת עתיק, וחרצו בכך את גורל הקהילה. בסמוך לבית הכנסת נמצאו גם שרידים של מסגד עתיק מהמאה השמינית, אך השילוט במקום אינו טורח לספר זאת.
ב-1986 גידרה ישראל את האתר וסילקה את התושבים הפלסטינים מביתם בטענה שמעתה המקום הוא אתר עתיקות, ובאתר עתיקות כמובן אי אפשר לגור. או שבעצם אולי אפשר? בסוף שנות התשעים הקימו מתנחלים מאחז לא חוקי בשטח האתר. לאחרונה הקימה אחת ממשפחות המאחז גם רפת, והפרות רועות באתר, בדיוק כמו הצאן של תושבי סוסיא הפלסטינים לפני שגורשו, אבל בהבדל אחד משמעותי, מדובר בפרות יהודיות ולא פלסטיניות.
אז מסתבר שח"כ עמית הלוי לא מקורי והפרקטיקה של שימוש בעתיקות כדי לקבוע מציאות אינה חדשה, אבל מי שרוצה לספח יכול פשוט להציע סיפוח ולא ללכת סחור וסחור, גם בשביל זה יש הפיכה משטרית.
אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מי שחושב שזה הפיך חי בסרט
הפתרון היחיד לחיים נורמליים תחת משטר דמוקרטי זה הפרדות מממלכת יהודה
הקמת ישראל הדמוקרטית לצד יהודה הפאשיסטית
יש מפות, יש תוכניות מפורטות על איך זה יעבוד
שלב המימוש הוא לא הבעיה
עכשיו הזמן להתרגל לרעיון, לתפוס תאוצה. המחסום שעומד בנינו לבין ביצוע זו ההשלמה שאין ברירה