נשיא המדינה יצחק הרצוג שותף להפקרה. גם הוא מפקיר את החטופות והחטופים במנהרות הגיהינום בעזה. אין מסקנה אחרת מול חוסר תפקודו, פחדיו ושתיקתו.

העובדה הפשוטה שהוא לא הפך עד היום שום שולחן בלשכת ראש הממשלה, מעידה עליו ועל אחריותו. עד היום הוא לא כתב שום מכתב חריף לבנימין נתניהו, ולא זימן אותו אליו כדי לשמוע מדוע אינו מסיים את המלחמה בעזה וחותם על עסקת חטופים.

העובדה שהרצוג לא הפך עד היום שום שולחן בלשכת רה"מ, מעידה עליו ועל אחריותו. עד היום הוא לא כתב שום מכתב חריף לנתניהו, ולא זימן אותו לשמוע מדוע אינו מסיים את המלחמה בעזה וחותם על עסקת חטופים

הרצוג משגר יומיום פוסטים ברשתות החברתיות, בהם הוא קורא לאזרחים "אסור לנו לשכוח אותם", מיילל על מר גורלם של החטופים ונואם בעשרות אירועים כשהוא "קובע בנחרצות שמצבם הרפואי נורא ויש סכנה לחייהם".

פניותיו בטוויטר פתטיות ומקוממות. הוא פונה אל חלל הרשת האינסופי ומספר על מפגשיו עם שורדות השבי, על החיבוקים לניצולים בקיבוצים, על אירוח אימהות לחטופות. לכולם ולכולן הוא ממשיך לומר כמה הוא מודאג ממר גורלם של החטופים וכי "ישראל לא תוכל להרשות לעצמה את אבדנם", ועדיין הוא בעצם שותק. בעצם מקבל את מדיניות הממשלה – את המשך המלחמה והפקרת החטופים.

עשרות חטופים נרצחו בשבי בגלל שממשלת ישראל והעומד בראשה מתעקשים לא לקבל את תנאי חמאס ולא לחתום על סיום המלחמה ועל עסקה לשחרור החטופים. הרצוג יודע זאת היטב.

הוא יודע גם שצה"ל לא פועל בשכונות מסוימות בעזה מחשש ששם מוחזקים חטופים, וכי אם יפעל שם הם יירצחו בידי שוביהם. לכן ישראל ממולכדת. אי אפשר להחזיר את החטופים וגם אי אפשר לסיים את המלחמה. אי אפשר לשחרר אותם במבצע ולכן גם אי אפשר לסכן את חייהם במבצע, אלא רק בעסקה. לכן גם אי אפשר לסיים את המלחמה.

הימין בממשלה מתנגד לעסקה ומתנגד לסיום המלחמה. אינטרסים פוליטיים אכזריים של מפלגות הימין הקיצוני מובילים לסחיטת ראש הממשלה באיומים על פירוק ממשלתו ודרישות להמשך המלחמה עד "דילול אוכלוסייה בעזה" או "הגירה מרצון" והקמת התנחלויות חדשות בעזה. אלה מונעים את העסקה.

הרצוג משגר יומיום פוסטים הקוראים לאזרחים "אסור לנו לשכוח אותם", מיילל על מר גורלם של החטופים ו"קובע בנחרצות" בנאומים ש"מצבם הרפואי נורא ויש סכנה לחייהם". פניותיו בטוויטר פתטיות ומקוממות

הרצוג יודע זאת היטב.

ולמרות זאת הוא לא מזמן את איתמר בן גביר ואת בצלאל סמוטריץ ללשכתו כדי לקרוא להם לסדר, לנזוף בהם, להטיח בהם את עמדותיו המוסריות שאותן הוא מפרסם ברשתות כדי לשנות את עמדתם. הוא לא מפגיש אותם עם נתניהו ועם שריו כדי להגיע לפתרון שיאפשר לסיים את המלחמה.

למעשה הרצוג, בשתיקתו ובקבלת עמדת הממשלה, הפך את עצמו לשותף להפקרה. הרצוג פוחד ממכונת הרעל, פוחד מנתניהו שמינה אותו לתפקיד, פוחד מעימות עם הממשלה, פוחד לשים את כל כובד משקלו (ככל שעוד נותר לו משקל כלשהו), פוחד לדרוש בחדרי חדרים את החזרת החטופים לפני שכולם ימותו בשבי. הוא פוחד גם לצאת בפומבי ולדרוש זאת מהממשלה כמו שיצחק נבון דרש את ועדת החקירה בפרשת סברא ושתילה ב-1982.

הרצוג הוא לא עוד גולש אינטרנט ואינו סתם אזרח שמתבטא בטוויטר. כנשיא המדינה הוא מקבל סקירות שבועיות מראשי הצבא והמודיעין, הוא רשאי לקבל תדרוכים מראש הממשלה ושר הביטחון, יש לו מזכיר צבאי שמעודכן יומיום בכל אירוע, יש לו לשכה עם אנשי תקשורת ומנכ"ל שמפגישים אותו עם כל חלקי הציבור. הוא קיבל מנדט כראש המדינה – נשיא המדינה ל 7 שנים.

הרצוג ידע על מצב העוטף מול חמאס גם לפני ה-7 באוקטובר. אותה מערכת שעוטפת אותו מצד הצבא, המודיעין, המזכיר הצבאי, שר הביטחון ואחרים בוודאי דיווחו לו על ההתרעות שקיבל רה"מ ועל הזלזול של נתניהו באזהרות שקיבל מצד כל בכירי מערכות הביטחון והכלכלה. הוא ידע על סירוב נתניהו לפגוש את הרמטכ"ל ערב אישור החוק לביטול עילת הסבירות. ידע ושתק.

הרצוג ידע על מצב העוטף מול חמאס גם לפני ה-7/10. המערכת שעוטפת אותו מצד הצבא, המודיעין, המזכיר הצבאי, שר הביטחון ואחרים וודאי דיווחו לו על ההתרעות שקיבל רה"מ ועל הזלזול של נתניהו באזהרות שקיבל

הרצוג הרי ידע לזמן ללשכתו את הצדדים הניצים בעניין ההפיכה המשטרית, אבל בעניין החטופים הוא שותק, מגלגל עיניים ובוכה במפגשים עם קרבנות ההפקרה. מילה הוא לא מוציא נגד ראש הממשלה האחראי להפקרה.

הרצוג אחראי להפקרת החטופים לא פחות מנתניהו. כל אחד מהם בתחומי אחריותו. הרצוג לא עושה שימוש בכוחו ובמעמדו כדי ללחוץ על מקבלי ההחלטות לחתום על עסקה.

הרצוג ער לטרפוד העסקאות מצד נתניהו, להגבלות המנדט שהוטלו על צוות המו"מ, הוא יודע היטב על מתווה הנשיא ג'ו ביידן שפורסם במאי 2024, שהוא למעשה מתווה נתניהו, והוא יודע היטב על כל ישיבת קבינט שבה מטרפדים עסקה.

הרצוג שותק. הרצוג שותף להפקרה. אין שום מסקנה אחרת מהתנהגותו הפחדנית.

לא יעזרו נאומי ה"השתגעתם", ו"אסור לנו לשכוח", "אסור להפקיר אותם". נאומים שהוא ממלמל יומיום, כשהוא משתמש בביטוי "לנו", כאילו אזרחי הטוויטר וממשלת ישראל זה אותו דבר. כאילו לאזרחים שיוצאים בהמוניהם כבר 14 חודשים להפגנות למען החטופים – יש את אותו כוח כמו לממשלה וראשה, שבידיהם הכוח לקבל החלטה על עסקה.

כבר יותר מ-14 חודשים שהרצוג מפקיר את החטופות לאונס ורצח, את הזקנים בני 80 ואת משפחת ביבס, את החיילים ואת התצפיתניות. הוא אישית, בכל יום שאינו מתפטר עבור שחרורם. הוא אחראי להפקרה בכל יום שבו אינו יוצא לציבור נגד ממשלת ההפקרה ונאבק למען החטופים בכל הכוח שעדיין הוא יכול לגייס.

לא יעזרו נאומי ה"השתגעתם", ו"אסור לנו לשכוח", "אסור להפקיר אותם". נאומים שהוא ממלמל יומיום, כשהוא משתמש בביטוי "לנו", כאילו אזרחי הטוויטר וממשלת ישראל זה אותו דבר

מול האינטרסים הפוליטיים המשיחיים והמושחתים לכאורה של הנאשם שבורח ממשפטו והממשלה שדואגת רק להישרדותה, נשיא המדינה היה צריך להיות האזרח מספר 1 שנאבק למען שחרור החטופים. הוא לא. הוא אחרון השפנים ולכן הוא שותף להפקרה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.