1

"באמת שנגמרו המילים", סיכם השבוע גורם מקצועי במשרד ממשלתי – סיכום שיכול להלום כל כך הרבה דברים שקרו כאן מאז שהממשלה הזו נכנסה לתפקידה.

הוא התכוון למה שנראה כמו המסמר האחרון שנעץ שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בארון הקבורה של המס על המשקאות הממותקים והמס על החד"פים.

שני המיסים החיוניים הללו, שהוטלו על ידי הממשלה הקודמת, בוטלו על ידי סמוטריץ' עם הקמת הממשלה הנוכחית בהוראת שעה. המשמעות היא שמדי תחילת שנה, הוראת השעה מתבטלת והמס חוזר לתוקף אלא אם שר האוצר מחליט אחרת.

בתחילת 2024, ואחרי כמה זגזוגים, סמוטריץ' החליט להאריך את הוראת השעה; כעת, ערב 2025, הוא החליט לבטל את החוקים לחלוטין. מה שאומר שאם וכאשר השלטון יתחלף, יהיה צורך להתניע את כל המהלך הפוליטי והחקיקתי מחדש.

בתחילת 2024, ואחרי כמה זגזוגים, סמוטריץ' החליט להאריך את הוראת השעה; כעת, ערב 2025, הוא החליט לבטל את החוקים לחלוטין. מה שאומר שאם וכאשר השלטון יתחלף, יהיה צורך להתניע את כל המהלך מחדש

אכן, אין מילים: לפי הנתונים שהאוצר עצמו מציג, היקפי צריכת המשקאות הממותקים צנחו בשנה שבה המס היה בתוקף (2022) וחזרו לעלות מייד כשהמס בוטל.

"עידן הלא נעים", קמפיין משרד הבריאות נגד המשקאות הממותקים (צילום: צילום מסך)

כלומר, מבחינת האינטרס הציבורי, בוודאי מבחינת בריאות הילדים, המס הזה אפקטיבי – גם חוסך תחלואת שיניים, סוכרת וקטיעת איברים (תחום שבו ישראל כבשה את צמרת המדינות המפותחות), וגם מכניס לקופת המדינה כמיליארד שקל בשנה (והמס על החד"פים עוד כ-400 מיליון).

המינימום שניתן לצפות משר אוצר בימים שבהם המשק מגרד כל שקל ומתמודד עם בור בלי תחתית שנפער במלחמה שאינה נגמרת, זה לא לוותר על 1.4 מיליארד שקל שאפשר לעשות איתם כל כך הרבה דברים חיוניים, ועל הדרך להציל את בריאותם של ישראלים רבים.

המינימום שניתן לצפות משר אוצר בימים שבהם המשק מגרד כל שקל, זה לא לוותר על 1.4 מיליארד שקל שאפשר לעשות איתם כל כך הרבה דברים חיוניים, ועל הדרך להציל את בריאותם של ישראלים רבים

אבל מה זה כבר בריאות של ילדים מול הרווחים של בעלי חברות המשקאות והנחת של השותפים החרדים בקואליציה.

2

באופן מוזר, הסיפור הבא הוא קצת אופטימי. אמנם מדובר בכשל מערכתי ובמפגע סביבתי ותברואתי מטריד, אבל מדובר בעוטף.

ב-14 החודשים האחרונים, העוטף התקיים בשיח הציבורי והתקשורתי רק בהקשר אחד. גם הפניות שזרמו בתקופה הזו מתושבי העוטף למערכת "יהיה בסדר" בגל"צ היו צבועות בספקטרום מאוד מצומצם של גוונים. והנה, משהו אחר, ניחוח של שפיות. אז מה אם זה גם ניחוח של ביוב.

ביוב זורם בנחל שקמה, חורף 2024

"סוף סוף אנחנו מתפנים לעסוק בתופעות שקשורות לשגרת החיים", אמר לנו השבוע בשידור ברק, חבר קיבוץ אור הנר. כמה חבל ש"שגרת החיים" בישראל כוללת נחל שזורמים בו שפכים מצחינים.

מדובר בנחל שקמה, נחל אכזב שמתפתל בנגב המערבי, עובר ממש בסמוך לבתי אור הנר ("זו החצר שלנו", אומר ברק) ונשפך לים בחוף זיקים.

הנחל אמנם לא מוגדר כשמורת טבע, אבל ברשות הטבע והגנים מגדירים אותו כ"מרחב מוטה שימור, מגוון שטחים פתוחים בעלי ערכיות נופית וסביבתית", ובסמוך לערוץ הנחל עוברת דרך נוף שמהווה מסלול טיול פופולרי.

הנחל אמנם לא מוגדר כשמורת טבע, אבל ברשות הטבע והגנים מגדירים אותו כ"מרחב מוטה שימור, מגוון שטחים פתוחים בעלי ערכיות נופית וסביבתית", ובסמוך לערוץ הנחל עוברת דרך נוף שמהווה מסלול טיול פופולרי

כל זה לא הספיק כדי להגן על הנחל מפני התקלה החמורה שהתרחשה במכון טיהור השפכים (מט"ש) האזורי בתחילת הקיץ האחרון.

מדובר במכון שקולט את השפכים של שדרות ויישובי הסביבה, מטהר אותם ומזרים אותם לחקלאות. ישראל, כידוע, היא אלופת העולם בטיהור ביוב והשמשתו להשקיית גידולים חקלאיים. כשזה עובד, זה מצוין; כשיש כשל, זה מסריח.

שניים מארבעת הריאקטורים – המתקנים המהווים את ליבת המכון ותהליך הטיהור – קרסו בזה אחר זה. כשמחצית המכון מושבתת, אין מי ומה שיטפל בביוב, ובלית ברירה התחילו להזרים אותו לאפיק הנחל.

הקיבוצניקים ראו מים זורמים, אבל לא היו להם אשליות: "זה נחל אכזב שתמיד יבש בקיץ", אומר ברק, "פתאום ראינו זרימה, הרחנו ריח נורא וישר הבנו מה קורה. כמו שוויץ, אבל הפוך. הילדים לא יכולים לשחק יותר מכמה שניות בחוץ בלי להתמלא בעקיצות".

"זה נחל אכזב שתמיד יבש בקיץ", אומר ברק, "פתאום ראינו זרימה, הרחנו ריח נורא וישר הבנו מה קורה. כמו שוויץ, אבל הפוך. הילדים לא יכולים לשחק יותר מכמה שניות בחוץ בלי להתמלא בעקיצות"

רביע אגבריה, מנהל אגף ביוב אזורי ומט"שים ברשות המים, מסביר שלב הבעיה טמון בכך שבשנים האחרונות המט"ש התחיל לטפל גם בשפכים של צפון רצועת עזה.

הרבה לפני המלחמה, הרשויות ברצועה לא הצליחו לטפל בביוב של שני מיליון תושבים. בישראל טוענים שהם מעולם לא רצו, בעזה טוענים שאי אפשר להקים מכוני טיהור בלי ציוד וחלקים שמערכת הביטחון לא אפשרה להכניס לרצועה, ובכל מקרה אי אפשר לטהר מים כשהחשמל זורם רק כמה שעות ביום.

בהיעדר חלופות, העזתים שיגרו את הביוב של בית חאנון והסביבה לנחל חנון, שחוצה את הגדר לישראל וזורם הישר לאפיק נחל שקמה. כדי למנוע את זה, רשות המים סכרה את נחל חנון, מנעה את הגעת הביוב לנחל שקמה ושיגרה אותו למכון טיהור השפכים האזורי.

הביוב זורם בנחל שקמה, חורף 2024

"כתוצאה מזה, המט"ש שתוכנן לטפל ב-9,600 קוב ביוב ליום התמודד עם 11 אלף קוב ליום בממוצע, 10% מעל הקיבולת שלו", אומר אגבריה, "ידענו שזה לא טוב ותכננו הרחבה של המתקן לקיבולת של 18,600 קוב ליום. אבל הקריסה של המט"ש הקדימה את ההרחבה".

מאז תחילת המלחמה ההזרמה של הביוב מעזה נפסקה: צפון הרצועה כמעט נמחק, התשתיות וצנרת הביוב לא קיימות ולפיכך גם לא מזרימות דבר. דווקא אז, המט"ש הישראלי, שלכאורה הוקל לו, יצא מכלל פעולה.

התושבים המתוסכלים, שזמן לא רב לפני כן חזרו הביתה אחרי חודשים של גלות כמפונים, פנו לכל גורם אפשרי ומצאו את עצמם נשלחים מכאן לשם ומשם לכאן. דגימות שערך המשרד להגנת הסביבה בקיץ העלו שהנחל שורץ יתושות שנגועות בקדחת הנילוס המערבי.

בניגוד לרושם של התושבים, אגבריה טוען שכל הגופים הרלוונטיים נכנסו לפעולה מהירה כדי לתקן את התקלה החמורה ולמצוא פתרונות לטווח הקצר והארוך. החל מסוכות, במקום להזרים את הביוב העודף לנחל, מזרימים אותו למאגר שייעודו המקורי הוא מי השקיה לחקלאות. הנחל אכן התייבש, אבל הצחנה נותרה לפי שעה.

החל מסוכות, במקום להזרים את הביוב העודף לנחל, מזרימים אותו למאגר שייעודו המקורי הוא מי השקיה לחקלאות. הנחל אכן התייבש, אבל הצחנה נותרה לפי שעה

לפי רשות המים, התיקון הכללי של המתקן אמור להסתיים עד סוף ינואר. מצד אחד, אומרים הקיבוצניקים, סוף סוף אפשר לראות את האור בקצה הסירחון. מצד שני, סוף ינואר/תחילת פברואר הם ימי הזוהר של דרום אדום, הזמן שבו הפריחה בשיאה.

אחרי שבחורף שעבר הנגב לא היה יכול לחגוג, בעוטף מחכים בכיליון עיניים לחגיגת הכלניות והמבקרים, ומקווים ששום דבר – כולל מט"ש מקולקל – לא יחבל בה.

הכלניות פורחות בנגב המערבי, פברואר 2023 (צילום: פלאש90)

"אנחנו חוששים שבמקום ליהנות מריח הפריחה, המבקרים יסבלו מריח הביוב", אומר ברק, וכולם מקווים שהתיקון של מכון הטיהור יצליח להקדים את פריחת הכלניות.

3

ביום ראשון בבוקר התחילו תושבי בת גלים שבחיפה לחוש בריח חריג וחריף. משהו נשרף. רבים מהם פנו למוקד של עיריית חיפה ולאיגוד הערים להגנת הסביבה של המפרץ. עד מהרה התברר המקור לניחוח הקסום: שרפה שפרצה במגרש גרוטאות רכב בחוף שמן.

ביום ראשון בבוקר התחילו תושבי בת גלים שבחיפה לחוש בריח חריג וחריף. משהו נשרף. עד מהרה התברר המקור לניחוח הקסום: שרפה שפרצה במגרש גרוטאות רכב בחוף שמן

השרפה טופלה וכובתה, העשן התפזר פיזית ומטאפורית, ומה שנשאר זה הנתונים שקלטו מכשירי ניטור האוויר שממוקמים בדרך העצמאות בחיפה ובבת גלים עצמה, מכשירים שבכלל הוצבו כדי לתעד את פליטות המזהמים מהתחבורה.

מתברר שבדרך העצמאות, עתירת התנועה והאנשים, במשך שעתיים נסקו ריכוזי הבנזן, חומר מסרטן, פי-20, וריכוזי חלקיקי הפיח הרעילים קפצו פי-8.

האירוע הזה חלף כעבור שעתיים, הזיהום דעך. אבל נתוני הניטור מספרים את הסיפור הנורא שמתרחש כבר תקופה ארוכה בעשרות מוקדים בישראל שבהם מתרחשות שרפות פסולת וענני רעל מתאבכים לאוויר, ומהאוויר למערכת הנשימה של כל מי שנמצא בסביבה.

הנתונים שקלטו מכשירי ניטור האוויר בחיפה, דצמבר 2024

בגליל, בשרון ובעצם איפה לא, מאות אלפי ישראלים נושמים את האוויר הזה לא במשך שעתיים, אלא במשך ימים ולפעמים שבועות, רק שלא תמיד ממוקם לצידם מכשיר ניטור שיספר מה בדיוק הם לוקחים לריאות.

4

כתבתי כאן לא פעם על הכישרון המופלא של מדינת ישראל להחמיץ את אירוע הטבע המרגש והנדיר שמתרחש מדי חורף למרגלות תחנת "אורות רבין" בחדרה – התקבצות של כרישים שמשתכשכים סמוך לחוף במים החמימים שמוזרמים מהתחנה.

במקום לטפח את המקום, להסדיר ולהפוך אותו לנכס תיירותי וחינוכי – העזובה והלכלוך שולטים וכולם רבים עם כולם.

השבוע התברר שלהתנהלות הזו יש מחיר: אל החוף הסמוך נפלטה כרישה בהיריון, כנראה אחת האורחות הקבועות באתר, ללא רוח חיים ועם דימום בפה. אנשי רשות הטבע והגנים ביצעו במקום ניתוח מהיר בתקווה להציל את העוברים – ארבע נקבות ושלושה זכרים – אבל זה היה מאוחר, הם לא שרדו.

חוץ מהעוברים נשלפו מהקיבה של הכרישה שני קרסי דיג בגודל של 7 ס"מ כל אחד – אחד מהם חדר את דופן הקיבה וגרם לנזק חמור. בטבע, היריון של כרישה נמשך 20 חודשים. בישראל, הרבה פחות.

נקבת כריש הסנפירתן שנפלטה לחוף חדרה, דצמבר 2024 (צילום: גיא איבגי, רשות הטבע והגנים)