יש לומר בקול נוקב: מדינת ישראל מתדרדרת בימים אלה לעבר ניהול משפטי ראווה פוליטיים נגד מתנגדי שלטון. זהו עוד מדרון מסוכן בדרך להפיכת ישראל לרודנות אפלה.

* * *

משפטם של ארבעת אנשי המחאה, אשר ירו נורי מצוקה ימיים בקרבת מעונו הפרטי של ראש הממשלה בנימין נתניהו בקיסריה, לא נועד לקיים משפט צדק. יעדו העיקרי הוא להפגין את עליונות השלטון על פני החוק, לעוות ולשבש את החוק ולהופכו לכלי בידי השלטון, ולהרתיע את מי שהינם מתנגדי המשטר הנוכחי.

העובדה שלא נפתחו הליכי חקירה נגד מי שפרצו לשדה תימן, אף שזהותם ידועה למשטרה, היא חלק ממפגן הכוח השלטוני הזה.

למרבה הדאגה, אופיו הזה של המשפט נקבע על ידי רשויות התביעה, שהחליטו להאשים את ארבעת אנשי המחאה בעבירת טרור ולנהל מאותו הרגע הליכי מעצר, חקירה ותביעה הנהוגים נגד נאשמים בפעולות טרור.

למרבה הדאגה, אופיו הזה של המשפט נקבע על ידי רשויות התביעה, שהחליטו להאשים את ארבעת אנשי המחאה בעבירת טרור ולנהל מאותו הרגע הליכי מעצר, חקירה ותביעה הנהוגים נגד נאשמים בפעולות טרור

ההאשמה בטרור של מי שירו נורי מצוקה ימיים מעוררת חשש ממשי לשיקולים זרים בהליך הפלילי. הנאשמים לא יצרו סיכון ממשי לנפש ולרכוש, בעיקר אין מחלוקת על כך שהם לא ביקשו לפגוע באיש – ולכל היותר נהגו, כאמור בכתב האישום, "בפזיזות וברשלנות".

הנאשמים ביקשו לבטא את דאגתם הכנה, לה שותף חלק ניכר מהציבור בישראל, לעתידה של מדינת ישראל ולזהותה הדמוקרטית.

בנסיבות אלה, ההחלטה של התביעה הכללית לאפיין את המעשה כמעשה טרור – החלטה שיש לה השלכות מרחיקות לכת, מעשיות וסמליות כאחד – אינה מוצדקת. זו החלטה שלא רק שאין לה הצדקה עניינית, אלא שהיא גם מבטאת הפליה בוטה במדיניות החקירות וההעמדה לדין של רשויות התביעה.

רשויות התביעה הכללית, בהובלת משטרת ישראל, כושלות בהעמדה לדין של מי שנוהגים במעשי טרור מובהקים כמו רצח, אלימות ופגיעה קשה ברכוש של פלסטינים בשטחים, ופגיעה חמורה בעצורים פלסטינים במחנה מעצר צבאי.

אלה מעשים שבצד הפגיעה הקשה שהם גורמים בנפש וברכוש, תכליתם פסולה – קידום מדיניות של הפרת חוק, פגיעה קשה במעמדה הבינלאומי של מדינת ישראל ופגיעה במעמדו של צה"ל. לאור הנסיבות של כישלון מוחלט של רשויות אכיפת החוק בנושאים אלה, יש חשש ממשי, שהמדובר בכשל מכוון המונע משיקולים פוליטיים.

על רקע זה בולטת במיוחד החומרה שבפוליטיזציה של מדיניות העמדה לדין. רשויות תביעה שכושלות לחלוטין בתפקידן להגן על הציבור מפני בריוני הימין, מאפיינות כמעשה טרור מעשה שכל כולו הבעת זעקה לשם הגנה על שלטון החוק וללא כוונה לפגוע באיש, רק משום שנועד לבטא ביקורת על מדיניותו של ראש הממשלה – הן רשויות שכושלות במילוי תפקידן.

אין שום הצדקה עניינית להתייחסות אל הנאשמים כאל חשודים בטרור. היחס אליהם, לרבות המעצר עד תום ההליכים, בתנאים קשים, האיזוק והחיפוש, נועדו להשפיל את החשודים ולפגוע בהם בצורה שאינה מידתית.

לא מדובר בנאשמים שנשקפת מהם סכנה כלשהי לאיש. הסכנה היחידה היא לשלטון החוק ולעתיד הדמוקרטיה הישראלית, וזו סכנה שמי שיוצר אותה אינם הנאשמים, אלא מי שנגדו כוונה מחאתם.

לא מדובר בנאשמים שנשקפת מהם סכנה כלשהי לאיש. הסכנה היחידה היא לשלטון החוק ולעתיד הדמוקרטיה הישראלית, וזו סכנה שמי שיוצר אותה אינם הנאשמים, אלא מי שנגדו כוונה מחאתם

כתב האישום נועד לתמרן את הדעה הציבורית נגד המחאה, להציג את המוחים כאויבים מסוכנים ונפשעים, לזרוע בקרב ציבור המוחים והמפגינים פחד מפני נקיטה בעתיד בפעולות של התנגדות פוליטית, ולקדם נראטיב פוליטי של שיסוי והשתקה.

מדאיג שאיש מהגורמים הרלוונטיים בפרקליטות לא עצר מהלך זה ואינו עוצר אותו כיום. אחת משתיים: או שמדובר בכישלון מקצועי, או שמדובר בשימוש לרעה במודע בכוח שלטוני לשם השתקה ודיכוי של ההגנה על הדמוקרטיה.

העובדה שמדובר בארבעה אזרחים שפעולותיהם אינן מעשה טרור, ולמרות זאת הם מצאו עצמם עצורים כחשודים בטרור, נאזקים בידיים וברגליים בכל עת שמוציאים אותם מתאם, ונתונים למשטר הנהוג ביחס לעצירים ביטחוניים – למשל, איסור ספרים, הגבלת שיחות עד לאחר בדיקת שב"כ, בדיקות בעירום, ועוד – היא דריסה ברגל גסה של זכויות יסוד, ללא כל הצדקה. היא נועדה בעיקר לזרוע פחד ולטעת בציבור את המסר שכל מי שלוקח חלק במחאה עלול להיות מטופל כטרוריסט.

ככל שמתקדמים הדיונים אודות הראיות ומתברר הקושי לבסס את טענת הטרור, תמוהה ומדאיגה במיוחד דרישת הפרקליטות להמשיך ולהאריך את מעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים, גם לאחר שהסתיימו הליכי החקירה, וזאת, בשל "מסוכנותם" – מסוכנות בלתי קיימת, שאין לה כל בסיס.

רשויות משפט שמתמסרות לריצוי השלטון ומשתפות איתו פעולה בדיכוי המחאה עברו מן המבצר של שלטון החוק כמגן הדמוקרטיה לתפקיד מנוגד – זרוע של השלטון, הפועלת בניגוד לחוק, לשם הרס הדמוקרטיה.

כותבי המאמר:

• ירום אריאב, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר.
• פרופ' זאב דגני, מנהל הגימנסיה העברית "הרצליה" בתל אביב.
• פרופ' דוד הראל, נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.
• רא"ל (מיל') דן חלוץ, הרמטכ"ל לשעבר.
• רא"ל (מיל') משה יעלון, שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר.
• פרופ'  חגי לוין, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור.
• פרופ' ברק מדינה, לשעבר רקטור ודיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית.
• דב מורן, יזם, משקיע הון סיכון, איש עסקים, סופר ומרצה.
• ד"ר מירי מזרחי ראובני, מנהלת בית ספר דינה רקנאטי לרפואה ולשעבר משנה למנכ"ל מכבי שירותי בריאות.
• ערן עציון, לשעבר סגן ראש המל"ל.