כשעה אחרי שגוש עצום של סלעים ובוץ קרס על חוף סידנא עלי בהרצליה, אילן לביא (אין קשר לחתום על הכתבה), מנכ"ל החברה הממשלתית להגנות מצוקי החוף, הגיע למקום. "אני רואה שני אמבולנסים, חובש עם ציוד וטרקטור והם מתחילים להזיז את החול", הוא מספר, "שאלתי מה הם עושים, ענו לי: 'מנסים להבין אם נקבר מישהו מתחת להריסות'".
למרבה המזל זה לא קרה, גם לא בקריסה השנייה שאירעה בלילה שבין שישי לשבת (21 בדצמבר) בחוף השרון – חוף מרכזי בעיר, שבשבתות שוקק פעילות. "מזל שזה לא קרה ב־07:00 בבוקר", אומר יריב פישר, ראש עיריית הרצליה, שנכנס בתחילת השנה לתפקידו ומנסה לבלום את המפולת שנוצרה באדיבות שנים של הזנחה ממשלתית.
בביקור באתר הקריסה השנייה מתגלה מראה מרהיב ומפחיד בו־זמנית: חתיכה שלמה נתלשה מהמצוק, גלשה ופרצה את גדר הבטיחות המוצבת במרכז רצועת החול. מעקה הברזל שבראש המצוק נותר תלוי באוויר אחרי שהקרקע, מילולית ממש, נשמטה מתחתיו.
בביקור באתר הקריסה השנייה מתגלה מראה מרהיב ומפחיד בו־זמנית: חתיכה שלמה נתלשה מהמצוק, גלשה ופרצה את גדר הבטיחות המוצבת במרכז רצועת החול
במבט מהחוף כלפי מעלה נראים הירכתיים של בתי המידות ששוכנים באחד הרחובות היוקרתיים בישראל – גלי תכלת שבהרצליה פיתוח. גם בית השגריר האמריקאי שוכן כאן. עוד קריסה או שתיים, ויוציאו לו אזהרת מסע.
שני האירועים האחרונים, ועוד יותר מכך המראה שנגלה לעיניו כשהגיע לחוף, גרמו ללביא להבין שחייבים להיערך אחרת לקריסות המצוק הבאות שבלי ספק יבואו. השבוע הוא שיגר מכתב דחוף לנציב הכבאות וההצלה רב טפסר אייל כספי, ולמפקד פיקוד העורף אלוף רפי מילוא, בו הוא קורא להם לפעול להקמת יחידות חילוץ והצלה ייעודיות שיתמחו במצוקי החוף.
מבט על חוף סידנא עלי בהרצליה לאחר קריסת מצוק (צילום: דוברות עיריית הרצליה)
"כל שנה קורסים בממוצע 40–50 אלף טון מצוק בכ־400 אירועים שונים לאורך רצועת החוף", כותב לביא, לשעבר קצין בכיר בחיל הים. הוא מסביר שמדובר בסביבה ייחודית ובמשימה מורכבת שאי אפשר לשלוח אליה את עובדי העיריות, כפי שנעשה עד עכשיו, ולקוות לטוב.
פערי הגובה בין ראש המצוק לחוף, כותב לביא, מגיעים לעשרות מטרים, מה שמצריך מיומנויות מיוחדות במקרה של צורך בחילוץ והצלה. במקרים רבים למרגלות המצוק אין דרכי גישה, רצועת החוף צרה, יש סכנה לקריסות המשך בעקבות הקריסה הראשונה, ובשעת סופה של גלים וגשם הכול הופך מאתגר עוד יותר.
"מדובר בסביבה רטובה ולא יציבה, ולכל עיר שיש בה מצוק צריכות להיות יכולות לטפל באירועים כאלה, כמו שיש יחידת חילוץ בעין גדי שמכירה את הסביבה של ים המלח ויודעת לפעול בה"
"צריך להכשיר למשימה הזו צוותים מיוחדים, כולל ציוד ואימון מתאים, ולייצר נוהל טיפול במצבי קריסה", אומר לביא לזמן ישראל. "מדובר בסביבה רטובה ולא יציבה, ולכל עיר שיש בה מצוק צריכות להיות יכולות לטפל באירועים כאלה, כמו שיש יחידת חילוץ בעין גדי שמכירה את הסביבה של ים המלח ויודעת לפעול בה. לפנות חול עם טרקטור זו לא הדרך לבחון הימצאות של אזרחים מתחת לערימות סלעים".
סוגיית מצוקי הכורכר יושבת על כל נקודות התורפה שמאפיינות את ההתנהלות הישראלית: קושי לתכלל פעילות בין שורה של משרדי ממשלה ובין שלטון מרכזי לשלטון מקומי; חוסר יכולת או רצון להתמודד עם תהליכים ארוכי טווח ולהקצות להם את המשאבים הנדרשים; ודחיקה לסוף התור של כל מה שלא נכנס תחת ההגדרה "ביטחון".
לכאורה, החלטת הממשלה מתחילת העשור הקודם על הקמת החברה הממשלתית הייתה אמורה להיות התשובה, אבל החברה הזו, שכפופה למשרד להגנת הסביבה, קיבלה מנדט ותקציב לפעול רק ב־13 קילומטר מתוך 45 קילומטר מצוק (מתוך 190 קילומטר קו חוף בין ראש הנקרה לרצועת עזה). אה, והיא קיבלה מנדט לטפל רק בהגנות מכיוון הים. ומה באשר ליבשה? שאלה טובה.
פרויקט הדגל של החברה הממשלתית מתבצע בשנים האחרונות בנתניה, ובמהלכו מוקמים 12 שוברי גלים. הקמתם, המלווה בהזנת חול להרחבת רצועת החוף, צפויה להסתיים ברבעון הראשון של 2026. "עם ייצוב של כ־3.5 קילומטר של רצועת חוף מהיפות בעולם נסיים את התקציב והמנדט שהוקצו לנו בשלב הראשון", אומר לביא.
אף שחופי הים הם משאב לאומי, וברור שרובן המוחלט של הרשויות לא מסוגלות לעמוד בעלויות הנדרשות לפרויקטי התשתיות המורכבים הנדרשים כדי לייצב את קו המצוק, הממשלה לא ממהרת לשחרר תקציבים
ואז נתניה תהיה בטוחה?
"כל תאי השטח המרכזיים ומרכז הטיילת יהיו בטוחים בכל מה שנוגע לחלק הימי. בחלק היבשתי תידרש עבודה".
וזה בדיוק הסיפור. על אף שחופי הים הם משאב לאומי, וברור שרובן המוחלט של הרשויות המקומיות לא מסוגלות לעמוד בעלויות הנדרשות לפרויקטי התשתיות המורכבים הנדרשים כדי לייצב את קו המצוק, הממשלה לא ממהרת לשחרר תקציבים ולהוציא את העבודות לדרך.
עיריית אשקלון, הנאבקת בהתדרדרות מצוק הכורכר בחופיה, ממתינה לתקצוב ממשלתי. במקביל, גלית שאול, ראשת המועצה האזורית עמק חפר, שבשטחה נמצא המצוק המסוכן של בית ינאי, אמרה לאחרונה בכנס רשויות החוף כי בלתי סביר שמועצה קטנה תישא באחריות לרצועת חוף באורך עשרות קילומטרים.
קריסת המצוקים היא סימפטום למערכת שלמה שיצאה מאיזון. השילוב בין עליית מפלס הים והגלים שמלחכים את רגלי המצוק, פרקי גשם אלימים שמכים בו מלמעלה, עצירת החול בגלל בניית מרינות ותשתיות אחרות שגורמת להצרת החוף – כל אלה ועוד יוצרים את "הסערה המושלמת". האירוע מתגלגל בעוצמה הולכת וגוברת, אבל הממשלה לא באירוע.
"בנתניה כל הפרסומים של פרויקטים היום מראים את שוברי הגלים שלנו. עשינו עבודה כלכלית, מדברים על מיליארד וחצי שקל הכנסות כתוצאה מעליית ערך הקרקע ברצועת חוף מיוצבת לעומת לא מיוצבת"
"בצד היבשתי לא נעשה כלום בינתיים", אומר לביא. "לא בוצעו הגנות יבשתיות במצוקי ישראל מאז החלטת הממשלה ב־2010. השאירו את זה לרשויות המקומיות. הדבר היחיד שהמדינה נתנה זה 60 מיליון שקל למנכ"ל משרד הפנים שיתחילו בתהליכי תכנון של הגנות יבשתיות, מתוך זה מומשו 25 מיליון ו־35 נשארו בקופת משרד הפנים ולא חולקו".
היחידה שפועלת עצמאית היא עיריית תל אביב, שיכולותיה מאפשרות לה לא להמתין עד שהממשלה תזרוק לה עצם, והיא מנצלת אותן כדי לבצע עבודות לייצוב המצוק, למשל בחוף תל ברוך. "הם מבינים שדרך ייצוב המקטעים הם משיגים ערך כלכלי", אומר לביא, "רצועת חוף מיוצבת משפיעה כלכלית על רצועת הנדל"ן שמאחוריה.
"בנתניה כל הפרסומים של פרויקטים היום מראים את שוברי הגלים שלנו. עשינו עבודה כלכלית, מדברים על מיליארד וחצי שקל הכנסות כתוצאה מעליית ערך הקרקע ברצועת חוף מיוצבת לעומת לא מיוצבת, וזה בהערכה שמרנית. כשאתה מייצב את הקרקע והמרחב, יותר קל לקבל הלוואות מהבנק וביטוחים. אנחנו חושבים שלטפל במצוק עולה לנו כסף? נפסיד הרבה יותר כסף אם לא נעשה".
היעד הגדול הבא הוא הרצליה, אחד המצוקים המסוכנים בקו החוף הישראלי. החברה הממשלתית הניחה על השולחן שורה של תוכניות ופתרונות, הפעם לעבודה משולבת של הגנות ימיות ויבשתיות, והיא ממתינה לאישור במוסדות התכנון ולתקצוב.
"העובדה שמצוק הכורכר נמצא במרחב אורבני צפוף מגבירה משמעותית את הסיכון לחיי אדם", הוא כותב, "הן למתרחצים בחוף והן למבנים הממוקמים על גג המצוק. לכן אני מתריע ש'אסון מירון 2' הוא רק עניין של זמן"
ראש העירייה פישר, בשיחה שנערכה השבוע בלשכתו, מנסה לשדר אופטימיות. "אני מחלק את זה לשלושה שלבים. הראשון – יש כמה נקודות במצוק שעוד רגע ייפלו לך על הראש. סערה קטנה וזה נופל. סימנו שש–שבע נקודות כאלה, זה בסמכות שלנו לבוא עם באגרים ולכסח אותן.
"השלב השני זה לטפל במצוק. תקציב מוערך 100–150 מיליון שקל. כשאתה עולה לירושלים בכביש החדש אתה רואה שטיפלו בהר עם מסלעות והגנות ברזל – אז כאלה. צריך לחזק את המצוק. שיהיה אפשר לעבור בחוף. הרי יש נקודות בסידנא עלי שבגלל הגדרות אי אפשר בכלל לעבור בחוף.
"ישב פה לא מזמן ארגון ירוק ונזף במהנדסת העיר שלנו שהגדרות שלה מחרבות את החוף. היא הסבירה שאם המצוק יקרוס שם על מישהו היא תהיה אחראית. אף אחד לא אוהב את זה והלוואי ונגיע למצב שנוכל להסיר את הגדרות. אם כולם יעבדו ביחד אפשר תוך שנה–שנה וחצי להגיע למצב שהמצוק מיוצב, ואז נגיע לשלב השלישי של ההגנות מהים".
כאמור, בין החזון הזה למימוש נותר העניין הקטן של הכסף. פישר שיגר השבוע מכתב דחוף לממונה על התקציבים באוצר יוגב גרדוס, תחת הכותרת: "הנדון: דחיפות במימון הגנת מצוקי הכורכר בחופי הרצליה – סכנת חיים מיידית".
"אתה שואל אם אסון יזרז את הפתרון – אתה יודע את התשובה", אומר לביא. "הרי כבר נכתב דוח מבקר המדינה ולפני כמה חודשים יצא דוח מעודכן, כך שוועדת החקירה לצורך העניין כבר נכתבה"
ראש עיריית הרצליה מספר במכתב על רצועת החוף היפה של העיר שאורכה כשבעה קילומטר, ושמעל קטעים ארוכים בה מתנשא מצוק כורכר בגובה עשרות מטרים. "העובדה שמצוק הכורכר נמצא במרחב אורבני צפוף מגבירה משמעותית את הסיכון לחיי אדם", הוא כותב, "הן למתרחצים בחוף והן למבנים הממוקמים על גג המצוק. לכן אני מתריע ש'אסון מירון 2' הוא רק עניין של זמן".
"אתה שואל אם אסון יזרז את הפתרון – אתה יודע את התשובה", אומר לביא. "הרי כבר נכתב דוח מבקר המדינה ולפני כמה חודשים יצא דוח מעודכן, כך שוועדת החקירה לצורך העניין כבר נכתבה.
"השאלה אם אנחנו חייבים להגיע למקומות האלה. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו איך תיראה רצועת החוף של ישראל ב־2050, איך הופכים את המצוק מנטל לנכס. לא מדובר בסכומים שמדינת ישראל לא יכולה לעמוד בהם. הכול ביחד זה אולי שני ימי קרב".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם