ב-20 השנים שבהן הבלשן אנואר בן-בדיס מלמד ערבית, הוא שמע כמעט כל סיבה לבחירה של יהודים ישראלים ללמוד את שפת האם שלו: יש ליברלים ושמאלנים שמקווים לשלום ומחפשים דרך לגשר על פערים; יש ימניים ומתנחלים; אפילו הנשיא ראובן ריבלין למד אצל בן-בדיס, וכמוהו גם חבר הכנסת בני בגין.
התלמידים שלו הם לרוב ירושלמים, אשר בתור תושביה של עיר שהיא בו בזמן מעורבת ומחולקת, באים במגע עם שכנים ערבים בסופרמרקט, בקניון ובבית הקולנוע ורוצים להיות מסוגלים להגיד "סלח לי" בערבית (אל-עפו) או "אני מדבר רק קצת ערבית" ("אנא אתחדת' פקט קליל מין אל-ערביה").
אולי הם גם רוצים לדעת מה האימאם קורא מהצריח ב-4 בבוקר.
התלמידים שלו, כ-300 בשנה, לומדים שלוש שעות בשבוע – נוסף על שיעורי הבית – בתקווה להגיע לרמה סבירה של ערבית מדוברת.
למעשה, לימוד ערבית הוא טרנד בימים אלו, בייחוד בקרב מבוגרים בעלי זמן פנוי המאמינים שכאשר השכן שלך מדבר בשפה אחרת, חשוב לדעת מה הוא אומר.
"חשוב לעזור להם להבין שזה מאוד מקובל, על אף שמדובר בשפה של האויב", אומר בן-בדיס. "אני מנסה לעזור לתלמיד הישראלי להשתחרר מחשיבה עליה כעל שפת אויב, ויותר כדרך לתקשר איתי. זה לא מובן מאליו עבורם".
עיריית ירושלים מציעה שיעורי לימוד שפה בכל שנה בערבית ובעברית, וכן בספרדית, באיטלקית וביידיש. אין הרבה ביקוש לאיטלקית, אומרת חגית ון דר הובן, מנהלת המחלקה להשכלת מבוגרים, אך שיעורי הערבית תמיד מלאים.
השנה פתחה העירייה גם שיעורי ערבית לעובדים. "הבנו שזה נכון", אומרת ון דר הובן. "בירושלים, יש לנו חיים משותפים, ואנחנו פשוט צריכים את זה".
בתל אביב, ישמעאל בן ישראל, בלשן ואחד ממייסדי A.M.A.L ("ערבית מדוברת לכולם") ומנכ"ל האתר LingoLearn ללימוד שפה, מדווח כי יש לו אלפי תלמידי ערבית בכל רגע נתון.
אריאל אולמרט, בנו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, הקים את "האמבטיה", בית ספר פרטי ללימודי שפה עם סניפים בתל אביב ובחיפה.
לאחר שהוסיף שיעורי ערבית ללימודי הצרפתית לפני ארבע שנים, בית הספר מונה כעת 400 סטודנטים הלומדים ערבית. הוא יוצר את החומרים החינוכיים שלו בעצמו, ושואף להפוך את רכישת השפה ליוזמה חיה ונושמת.
"הסיבה לכך שהיהודים לא דוברים ערבית היא מורכבת", אומר אולמרט. "הרעיון שלנו היה שאנחנו צריכים לעשות את זה בהנאה, לא משום שאנחנו צריכים, או משום שזה הדבר הנכון לעשות".
"פאודה הייתה עניין גדול, היא יצרה הרבה באז. עכשיו זה מגניב לדבר ערבית. אנשים צעירים רואים את אותם מסתערבים והם שרים בערבית, וזה משהו שהם רוצים לחקות"
בן ישראל סבור כי אחת הסיבות לעניין הגובר היא סדרת הטלוויזיה "פאודה", המתארת יחידה צבאית של מסתערבים הפועלת בשטחים הפלסטיניים. כל חברי היחידה דוברים ערבית שוטפת, וערבית נשמעת לעתים קרובות במהלך הסדרה.
"'פאודה' הייתה עניין גדול, היא יצרה הרבה באז", אומר בן ישראל. "עכשיו זה מגניב לדבר ערבית. אנשים צעירים רואים את אותם מסתערבים והם שרים בערבית, וזה משהו שהם רוצים לחקות".
כשהיה ילד, זה לא היה המצב. בן ישראל, 38, למד ערבית לראשונה בתיכון אצל מורה חיילת, מה שנראה סביר באותה תקופה, אבל לאחר מכן לא נראה לו הגיוני בכלל. "הקונוטציות הצבאיות של לימוד ערבית הן לא נורמליות", הוא אומר.
הוא רוצה שלימוד ערבית יעזור לישראלים צעירים לחשוב על חברה אזרחית משותפת, והוא רואה בערבית שפה של שלום, לא של מלחמה.
יש לו דעה דומה לגבי המורים שהוא מעסיק, הדוברים ערבית כשפת אם.
"חמאס אומר את זה"
אמל גאוני, סטודנטית באוניברסיטת תל אביב המלמדת בבית הספר היסודי גבריאלי בתל אביב, אוהבת את העובדה שהתלמידים הצעירים שלה, בכיתה ד', לא מגיעים עם דעה קדומה.
כלומר, ברוב המקרים. כשהיא לימדה אותם את המונח "אללה אכבר", שפירושו "אלוהים גדול", ונשמע לרוב בהקשר של מתקפות טרור, התלמידים הביטו זה בזה וצחקו, מספרת גאוני. "הם אמרו, 'חמאס אומר את זה'".
המקרה הוביל לשיחה על אנשים טובים ואנשים רעים. "זה לא רק ללמוד מילים", היא אומרת, "אלא להבין מדוע אנחנו לומדים את השפה הזו".
בן ישראל מגייס לרוב אימהות העובדות מהבית ללימוד בבית הספר המקוון שלו. "הן מייצרות פרנסה, ויש להן כעת מערכת יחסים עם יהודים", הוא אומר. "בבתי ספר, עבור הרוב המכריע של התלמידים, זו למעשה הפעם הראשונה שיש להם מערכת יחסים משמעותית עם ערבים באופן כללי".
לי גנקמן, עולה מקנדה, מלמד ערבית קבוצות קטנות של מבוגרים בבית הספר לשפות שאותו הקים, Damascus Gate ("שער שכם"). גנקמן למד ערבית בקולג', ולאחר מכן השתתף בתכניות בירדן ובדמשק לפני שהגיע לישראל.
התלמידים שלו הם ירושלמים יהודים, אשר רוצים לשוחח עם מוכרים בשוק מחנה יהודה, או לדבר על מזג האוויר עם הקצב שלהם.
כשגנקמן מפרסם בקבוצת Secret Jerusalem, קבוצת הפייסבוק הידועה במגוון עצום של פוסטים על נושאים רבים, החל ממציאת בייקון בירושלים ועד חיפוש בעלים לכלבים משוטטים, הוא זוכה לשרשור ארוך העוסק בסיבות של אנשים ללמוד ערבית. "אתה תופתע מהתלמידים", הוא אומר.
התלמידים הדתיים שלו באים במגע תדיר יותר עם דוברי ערבית, בעיקר בעיר העתיקה. "תלמידים חילוניים אומרים, 'אני לא יודע איפה למצוא ערבים'", מספר גנקמן.
"אני לא מתעניין בגזע"
חלק מהאתגר של לימודי השפה הערבית הוא זהות המורים.
המורים לערבית של עיריית ירושלים הם יהודים, מדריכים מקצועיים שלימדו את השפה במשך שנים, אומרת ון דר הובן.
כשתלמידים פוטנציאליים שואלים את אולמרט מ"האמבטיה" על המורים לערבית, הוא אומר להם, "המורים שלנו דוברי ערבית כשפת אם. אני לא מתעניין בגזע".
כמחצית מהתלמידים של "האמבטיה" הם צאצאים למשפחות שבהן ערבית הייתה אחת השפות המדוברות, אשר רוצים להתחבר לשורשים שלהם, אומר אולמרט.
עם זאת, על אף שחמישית מאוכלוסיית ישראל דוברת ערבית, הספר הנפוץ ביותר ללימוד ערבית מדוברת נכתב בשנות ה-60 של המאה הקודמת על ידי כומר צרפתי, הוא מציין.
"זה למעשה ספר מאוד נחמד; הייתה לו אהבה אמיתית לשפה", אומר אולמרט. אבל הוא נכתב באותיות עבריות, מה שיוצר קשיים, הוא מציין.
"ללמוד שפה זה תהליך מתיש", אומר אולמרט, שהגיע להוראת שפה בעקבות לימודיו בתחום הספרות הצרפתית ותשע שנים של מגורים בפריז.
"יש בעיות ופרדוקסים של לימוד ערבית מדוברת – ערבית היא השפה שנמצאת בכל מקום ובאף מקום. אנחנו רוצים שהתלמידים שלנו יהיו מסוגלים לדבר ולא להיתפס יותר מדי לחוקים".
לא רק שפה, גם תרבות
בינתיים בירושלים, בן-בדיס לא נרתע מלהיכנס לפוליטיקה של לימוד ערבית. אולי זה הירושלמי העקשן שבו. הוא מאמין שאת שפת האם שלו צריכים ללמד רק דוברי ערבית ילידים, המבינים את האופי הישראלי.
"אתה מלמד לא רק את השפה, אלא את התרבות", הוא מציין. "אנחנו חיים באזור מסוים. ברגע שיהודי ישראלי מחליט ללמוד ערבית, זה לא רק שפה, זה תרבות, חגים, ענייני יומיום. אין להם מושג על כל זה".
בן-בדיס, בלשן בעל דוקטורט מהאוניברסיטה העברית בירושלים, אשר גם מפרש ומלמד ארמית, מצויד ביכולות יוצאות דופן להתמודדות עם התלמיד הישראלי.
אחרי שגדל בצפון אצל אם מוסלמית ואב ערבי-נוצרי, בן-בדיס הגיע לאוניברסיטה בירושלים, העיר שממנה הגיעה אמו, ושבה למדה סבתו מצד אמו באוניברסיטה העברית, כאשר השיעורים התקיימו בקריית מוריה.
הוא מתגורר בשכונת בקעה, לא הרחק מבית האבן המקורי של סבתו ברחוב יהודה, הממוקם כעת בסמוך למרכז של תנועת בני עקיבא ולשני בתי ספר ציבוריים יהודיים דתיים.
"הקשר שלי למקום הזה הוא לא של מבקר. אני בן המקום. אני מכיר כמעט כל פינה של העיר", הוא אומר.
הוא נשוי ליהודייה אמריקאית שגדלה בישראל, וחמיו הוא רב רפורמי הפועל לבניית שלום בין הדתות. בתם בת השלוש מדברת ערבית, עברית ואנגלית, ובן-בדיס מציג אותה לתלמידיו כ"מאה אחוז מעורבת, לא חצי וחצי".
"ירושלים היא בדיוק הבת שלי עם כל הגוונים שלה", הוא אומר. "אנחנו קשורים מאוד לעיר הזו משום שאנחנו דומים לה מאוד, ולכן מאוד קרובים אליה. לא בחרתי בירושלים". הוא מלמד ערבית באותו אופן, "עם האמת שלו", הוא אומר.
עבור רוב המורים לערבית, לימוד ישראלים יהודים הוא אתגר, שכן הם מתקשים להתמודד עם החוצפה הישראלית, בייחוד בתקופות מתוחות ביטחונית.
![אריאל אולמרט (מאחור, מימין), הוא מייסד "האמבטיה" (צילום: באדיבות "האמבטיה")](https://static.zman.co.il/www/uploads/2019/05/ariel-olmert-640x400.png "אריאל אולמרט (מאחור, מימין), הוא מייסד "האמבטיה" (צילום: באדיבות "האמבטיה")")
"הישראלים לא אוהבים להקשיב, הם לא אוהבים שאומרים להם מה לעשות, הם חושבים שהם יודעים הכול", אומר בן-בדיס. "אני מתייחס אליהם כמו תלמידים. לא קל ללמוד שפה, ואני דורש הרבה. זה יוצר הרבה שיח ואנחנו עובדים קשה. אבל הם לא הבוס כאן, אני הבוס".
אחד הסטודנטים, קצין צבא בכיר לשעבר, אמר לבן-בדיס כי נתן הוראות לערבים כל חייו, וזה לא היה טבעי עבורו להפוך את היוצרות. לעתים תלמידים מבקשים מבן-בדיס לכתוב משהו על הלוח, אבל אומרים את זה בעברית, בלשון ציווי, ובן-בדיס אינו פועל על פי ההוראות שלהם.
"מאזן הכוחות שונה כאן וכך אנחנו מתקדמים", הוא אומר. "אני מי שאני כאן. אני אנואר, ואני משתמש בשפה שלי בתור התנגדות, להגן על הזהות שלי".
כשהוא מדבר עברית, הוא עדיין הוגה ר' מתגלגלת וע' מודגשת, כאילו מכניס במתכוון גוון ערבי לשפה העברית. "אני לא מסתיר את הערביות שלי – אני מראה אותה בכל מקום", הוא אומר.
הוא הותקף בעבר באוטובוס של אגד כשדיבר ערבית עם האחיין שלו. כשאחיו, רופא בחיפה, הגיע לבית חולים בעזה כדי לסייע במהלך המלחמה ב-2014, בן-בדיס הראה לתלמידים שלו את הודעות הטקסט שקיבל ממנו בווטסאפ, מה שהוביל לשיחה ולתגובות קשות.
שוטר ישראלי נשלח בעבר לכיתה של בן-בדיס לבדוק שהוא לא מלמד חומרים מרדניים.
אף אחת מהתקריות הללו לא עצרה את בן-בדיס מלנסות לחשוף את התרבות שלו ככל האפשר.
כשהוריו היו צעירים יותר, בן-בדיס נהג לשלוח תלמידים לבלות לילה בביתם, כדי לדבר ערבית ולהיחשף לדרך החיים שלהם. במקרים רבים הם חזרו ואמרו, "מעולם לא ידענו שערבים הם כאלה".
"הפגישה של ישראלים עם ערבית היא יותר משיעור שפה אם המורה הוא ערבי, היא חושפת אותם לתרבות ולמציאות החיים", הוא אומר.
סיורים במזרח ירושלים
השעה אחת בצהריים, יום רביעי, מה שאומר שכמעט הגיע הזמן לשיעור השני של היום במוזיאון לאמנות אסלאמית בירושלים – הבניין האלגנטי, המלא באמנות, בשכונת קטמון בירושלים, שבו מלמד בן-בדיס חלק מהשיעורים השבועיים שלו.
תלמידיו נכנסים בזה אחרי זה, בהם פעיל "שלום עכשיו" יליד ארצות הברית, פרופסור לשעבר להיסטוריה של האמנות באוניברסיטת תל אביב, ושני בני עשרים פלוס, הבולטים בין הראשים המאפירים ברובם של התלמידים. בשיעור שלפני כן השתתפו בין השאר עיתונאי ושגריר לשעבר.
לקראת סוף כל שנה, בן-בדיס לוקח את תלמידיו לסיורים, כחלק מתהליך הלמידה של השפה. הם מבקרים במסגד אל-אקצא, עוצרים בספריות ערביות במזרח ירושלים, ומצטרפים לארוחות אפטאר ומאזינים למוזיקה סופית במהלך הרמדאן.
"אנחנו לא במצב רגיל שבו לימוד השפה הוא רק כדי להתחבר, זה משהו אחר לחלוטין", אומר בן-בדיס. "זה ההבדל בין תלמיד יהודי הלומד ערבית לבין פלסטיני ממזרח ירושלים הלומד עברית. יהודים יכולים לחיות ולהתפרנס בלי ערבית, אבל ערבים זקוקים לעברית ככלי פרנסה. עבור יהודים, ערבית היא בונוס, פריבילגיה, משום שהם אלו הנמצאים בשלטון".
לימוד השפה לישראלים יהודים, לדבריו, הוא לא רק למען דו-קיום או קירוב השלום. למעשה, אומר בן-בדיס, הוא כבר לא משתמש במונח דו-קיום.
"אני רוצה לעזור לאנשים, לא משנה למי, להכיר אותי טוב יותר, את אנואר, ואת האומה שלי והמשפחה שלי והאנשים סביבי", הוא אומר. "אני לא מנסה לשכנע אותם להשתנות, אני רק מנסה לפתוח חלון או דלת. אני לא רוצה להיות החבר שלהם, אני מראה להם משהו אחר דרך השפה. השפה היא כלי".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם