מאז הטבח של ה-7 באוקטובר 2023 שבוצע על ידי מחבלי חמאס, העם היהודי ממשיך בכל עת להתמודד עם דילמות אתיות רבות וקשות. מאז ה-7 באוקטובר ובמיוחד בימים האחרונים, החברה הישראלית פועלת במלוא המרץ על מנת להציל את כל בני הערובה מציפורני מפלצות חמאס, אפילו במחיר שחרורם של אלפי מחבלים הכלואים בבתי הכלא הישראליים.

מאז הטבח של ה-7 באוקטובר 2023 שבוצע על ידי מחבלי חמאס, העם היהודי ממשיך בכל עת להתמודד עם דילמות אתיות רבות וקשות. מאז, ובמיוחד בימים האחרונים, כשהחברה הישראלית פועלת להצלת בני הערובה

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

האם שחרור זה, שמעורר ויכוחים רבים בחברה הישראלית, ניתן להצדקה מבחינה מוסרית וביטחונית, כאשר ידוע שחלק גדול מהמחבלים ששוחררו לאחר המשא ומתן שהוביל לשחרורו של גלעד שליט ב-2011, לקחו חלק פעיל מאוד בטבח של ה-7 באוקטובר? האין יחיא סנוואר הוכחה ברורה לכך?

עם זאת, האם יש לנו את הזכות המוסרית לנטוש את בני עמנו כדי לשמור על חייהם של עשרה מיליון ישראלים החיים תחת חרב דמוקלס של איום טרור מתמיד?

יש הטוענים כי לישראל אין זכות מוסרית להיכנע לדרישות המופרזות של ארגון הטרור חמאס על ידי הסכמה לשחרור אלפי מחבלים בתמורה לשובם של 33 בני ערובה, עסקת חילופין שתבטל את כל מאמצי המלחמה.

במילים אחרות, נדמה שישראל נכשלה במשימתה למגר את חמאס. אם אכן הרצון להשמיד את המחבלים ותשתיותיהם מוצדק בשל היקף הטבח ב-7 באוקטובר, זה לעולם לא יהיה מספיק כדי למחוק לחלוטין אידיאולוגיה רצחנית אשר, כשהיא מוחדרת לילדים, תהפוך אותם לשהידים עתידיים, "עדים נאמנים לאללה".

אחרים, בניגוד לתעמולה המופצת על ידי חמאס וכמה מדינות ערביות, טוענים שישראל לא הפסידה במלחמה על ידי משא ומתן על שובן של שבע בנות הערובה הצעירות רומי, אמילי דורון, דניאלה, לירי, נעמה וקרינה.

להיפך, הניצחון, גם אם הוא מר – אין מילים אחרות לתאר זאת – שייך לישראל. כי הניצחון האמיתי בהקשר של שיבת בני הערובה אינו על האויב, הוא תמיד ובראש ובראשונה על עצמנו.

הניצחון, גם אם הוא מר – אין מילים אחרות לתאר זאת – שייך לישראל. כי הניצחון האמיתי בהקשר של שיבת בני הערובה אינו על האויב, הוא תמיד ובראש ובראשונה על עצמנו

היקף ניצחונה של ישראל נמדד בעיקר ביכולתה יוצאת הדופן, וזאת לאורך ארבעת אלפים שנה, להישאר נאמנה תמיד לערכי האנושיות שלה ולעקרונות היסוד של צדק, חמלה ואמפתיה.

ישראל, הנושאת מסר אוניברסלי של כבוד וסולידריות כלפי האחר, אינה יכולה בשום פנים ואופן לבגוד באידיאלים האתיים שלה הכתובים בתנ"ך ובתלמוד ולהידמות לאויביה המטיפים לפולחן המוות.

סוד הקיום הנצחי של עם ישראל טמון במסורת שלה, שמעולם לא חדלה לטפח את עקרון קדושת החיים.

כל פולחן דתי נטול ממד אתי דומה לגוף ללא נשמה. משמעותו של פולחן זה אינה מכוונת אלא למטרה אחת בלבד, החיים!

"ושמרתם את חוקתי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם וחי בהם אני ה'" (ויקרא י"ח, ה').

חכמי התלמוד, בהשראת שמות כ"ב, כ"ד, מלמדים:

"עניי עירך[מדינתך] קודמים" (בבא מציעא א, א).

למדים מכאן שאין יותר חשוב מלקיים אחת מהמצוות הגדולות ביותר בתורה, זו של שחרור שבויים ובני ערובה (פדיון שבויים). וכך מלמד הרמב"ם:

"אֵין לְךָ מִצְוָה רַבָּה כְּפִדְיוֹן שְׁבוּיִים" (משנה תורה, זרעים, הלכות מתנות עניים, פרק ח' הלכה י').

ישראל, הנושאת מסר אוניברסלי של כבוד וסולידריות כלפי האחר, אינה יכולה בשום פנים ואופן לבגוד באידיאלים האתיים שלה הכתובים בתנ"ך ובתלמוד ולהידמות לאויביה המטיפים לפולחן המוות

אברהם אבינו, הדמות התנ"כית המתאפיינת במידת החסד והטוב, חש ללא היסוס שחובתו היא לצאת למלחמה כדי לשחרר את אחיינו לוט (בראשית י"ד, י"ד) וזאת למרות יחסים משפחתיים שנויים במחלוקת עמו.

המלך דוד, מצדו, הולך בעקבות אברהם במאבקו נגד עמלק בציקלג, כדי להשיב את כל השבויים ובני הערובה שנלקחו על ידי אותו עמלק (שמואל א' ל', א'-י"ט).

קדושת החיים היא העיקרון האתי החשוב ביותר, עד כדי כך שהיא דוחה אפילו את קדושת היום הקדוש ביותר בלוח השנה העברי, השבת ("פיקוח נפש דוחה שבת"). שמירת חיי האדם וכבוד דמות האדם ואפילו בעלי חיים – מהווים את עצם מהות היהדות.

כך מלמדים החכמים: בכל פעם שאדם נרצח, חלק מהאלוהות נעלם מהעולם. כי במסורת היהודית, כל אדם נחשב כנברא בצלם אלוהים, מה שמעניק כבוד וקדושה לכל חיי אדם.

זו הסיבה שמנהיגי ישראל חייבים להמשיך לעשות כל שביכולתם כדי שכל בני הערובה הנותרים יוכלו סוף סוף לזכות בחירות שכולם מייחלים לה.

הלא כתוב:

"לא תעמד על דם רעך אני ה'" (ויקרא י"ט, ט"ז).

קדושת החיים היא העיקרון האתי החשוב ביותר, עד כדי כך שהיא דוחה אפילו את קדושת היום הקדוש ביותר בלוח השנה העברי, השבת. שמירת חיי האדם וכבוד דמותו מהווים את עצם מהות היהדות

היהדות מקדשת את קדושת החיים, המחייבת כל אדם ליותר אחריות ואלטרואיזם. אנחנו סובלים את סבל חטופינו.

"וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ" (דברים ל', י"ט).

זהו הניצחון האמיתי של ישראל. זהו אורה של ישראל המאיר את העולם כולו.

רשומה זו מוקדשת במיוחד לבני הערובה, נשים, גברים וילדים שנחטפו על ידי ארגון הטרור חמאס, ולהורים המצפים לשובם של יקיריהם.

בוגר מכון הציוויליזציות והשפות המזרחיות של פריז (INALCO), מלמד את התנ"ך, את שפתו, את מימד האתיקה הטמון בו ואת תולדות ישראל. חיים עלה מצרפת לארץ ב-1989. הוא טבעוני מתוך חזון לעולם טוב יותר וחולם על עידן חדש שבו העולם יבוא לתיקונו השלם. משוכנע שחזרתו של עם ישראל לארץ ישראל מבשרת על התחדשות האידיאל של אחוות-אחים, ומעודד דיאלוג פתוח בין -דתי מתוך כבוד לזולת. חיים מאמין שעל מדינת ישראל לתקן עוול היסטורי ומוסרי בכך שתכיר באופן רשמי ברצח העם הארמני.