שר הביטחון פוטר, הרמטכ"ל הודיע על התפטרות, גם כמה אלופים הודיעו שיתפטרו בקרוב. יש  גם תקווה שראש הממשלה יודיע בקרוב שזהו, הוא פורש. ההליך הזה מתקדם.

הבעיה היא עם הדרגים שקובעים את סדר היום במערכת הביטחונית. לדוגמה – האידיוט שמיקם את בסיס התצפיתניות מטר וחצי מגבול עזה. עוד אידיוט – זה שנתן אישור למסיבת הנובה כשהיה ידוע שהגבול באזור רתח שבועות קודם.

הבעיה היא עם הדרגים שקובעים את סדר היום במערכת הביטחונית. לדוגמה – זה שמיקם את בסיס התצפיתניות מטר וחצי מגבול עזה. או זה שאישר את מסיבת הנובה למרות שהגבול באזור רתח שבועות קודם

הבעיה היא עם אלה. האם אלה יוחלפו? ואיך דואגים שאידיוטים דומים לא יכנסו לתפקידים שלהם? זו הבעיה ואני לא בטוח שיש לה תשובה.

הכנסת הצביעה נגד ועדת חקירה ממלכתית. צה"ל טרם השלים את התחקירים שלו. הזמן עובר, קצינים נשארו בתפקידיהם וחלקם הוחלפו בכאלה שהיו במוטת האחריות למה שקרה באותה שבת ארורה.

אז יש בעיה, וכרגע לא נראה שמישהו חושב בכלל איך לפתור אותה או רוצה בכלל לפתור אותה. שמעתי אמירות של בכירים במערכת הביטחון על הצורך "לבנות את צהל מאפס". זה כמובן מוגזם, הלוחמים עזי הנפש בסדיר ובמילואים לוחמים במסירות אין קץ.

הבעיה היא כמו תמיד דרג הביניים, אלה שמטפלים בנושאים היומיומיים, כמו החלטה לכאורה הנדסית להקים בסיס תצפיתניות צמוד לגבול או אלה שנותנים אישורים לאירועים רבי משתתפים כמו פסטיבל הנובה.

אז מה עושים? כרגע לא ניתן לעשות דבר. הממשלה הנוכחית, אם אפשר לכנות כך גוף עלוב כזה, לא רוצה ועדת חקירה ממלכתית. ראש הממשלה ממשיך לחלק לבובות על חוט שלו דפי מסרים, איתם הם מגיעים לאולפני הטלוויזיה ומקשקשים עצמם לדעת.

העיסוק של כל אלה הוא בהישרדות פוליטית. הם יודעים שאם הם לא יהיו שרים או חברי כנסת, הרבה הצעות עבודה אחרות לא מחכות להם שם בחוץ.

בנימין נתניהו גילה כישרון נדיר להקיף עצמו בחסרי יכולת, ועכשיו האצבעות שלהם מסכלות כל ניסיון אמיתי לחקירה ושינוי המצב.

הכנסת הצביעה נגד ועדת חקירה ממלכתית. צה"ל טרם השלים את התחקירים שלו. הזמן עובר, קצינים נשארו בתפקידיהם וחלקם הוחלפו בכאלה שהיו במוטת האחריות למה שקרה באותה שבת ארורה

אז דבר אחד חייב להיות ברור – גם אחרי שכל השדרה הבכירה בצה"ל, שהייתה שם בשבת הארורה והוכיחה שהיא לא מסוגלת לאייש עמדת ש"ג – תלך הביתה – דרג הביניים, הדרג המבצעי – נשאר.

זו תקלה נוראה, בעיקר כאשר חבורת חסרי היכולת אותה מכנים בטעות ממשלה לא חשבה מעבר לקצה אפה. אין תכנית למה יהיה אחרי המלחמה בעזה. אין תכנית למה יקרה בלבנון, ואין תכנית למה יקרה ביהודה ושומרון, לשם חוזרים בימים אלה מחבלים ורוצחים מנוסים עם תאוות נקם, שמשוחררים מבתי הכלא.

ישראל בבעיה גדולה, שכרגע לא נראה שמישהו חושב לפתור אותה.

עכשיו הסבר קטן: מי שיאמר שאת בסיס התצפיתניות היו חייבים למקם על הגבול הוא שקרן או אידיוט. הבסיס הזה היה יכול להיות, לצורך ההדגמה, גם באלסקה או במחנה מטכ"ל בתל אביב. תקשורת לוויינים מתקדמת שיש כיום לצה"ל מאפשרת העברת כל המידע החזותי בזמן אמת למי שזקוק לו לכל מקום בעולם.

מי שיטען כי הגדר, שנפרצה כמו חומת נייר, הייתה פתרון מספק – צריך להסביר מדוע לא יצרו חגורת מיקוש לאורכה. נכון, זה אמצעי ישן, אבל לפעמים האמצעים האלה הם הכי יעילים.

צה"ל הופתע מהאורך של מנהרות ה"מטרו סיטי" שנחפרו ברצועת עזה במשך שנים. הופתע? ישראל צופה על עזה מהיבשה, מהאוויר ומהחלל. אף אחד שהיה אמור להבין מה קורה לא שאל את עצמו, למשל, לאן מיליוני המטרים המעוקבים של חול שנוצרו מחפירת המנהרות נעלמו?

לסיכום – כדי למנוע אסון כזה בעתיד חייבים לעשות שני דברים מרכזיים – למנות בכל גוף מודיעיני אחראי על ה"איפכא מסתברא", זה שיסביר מדוע המסקנות של הבכירים ביותר מוטעות וחייבים לבחון אותן שוב.

הישארותם היא תקלה נוראה, בעיקר כשחבורת חסרי היכולת המכונה בטעות ממשלה לא חשבה מעבר לקצה אפה. אין תכנית למה יהיה אחרי המלחמה בעזה, בלבנון או ביו"ש, לשם חוזרים כעת מחבלים

וכאמור, יש לאייש את דרגי הביניים באנשים שיודעים שגם בתפקידים לכאורה שיגרתיים במערכת ביטחון של מדינה כמו ישראל – צריך לחשוב מעבר לקצה האף, גם אם הוא ארוך.

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.