יד ושם הודיע לעיתונאי דוד זילברשלג כי אינו יכול להמשיך לכהן יותר בהנהלת ובמועצת המוסד. זאת, עקב הסכסוך המשפטי על מכתבה של הילדה רחל מינץ, שנרצחה בשואה, שהגיע לידיו והוצא על ידו למכירה פומבית.

לזמן ישראל נודע כי זילברשלג הודיע לבית המשפט המחוזי בתל אביב כי בכוונתו להשאיר את המכתב אצלו, ולא להעביר אותו ליד ושם או לשום גורם אחר.

הודעה זו מנוגדת להצהרותיו בתקשורת, ולפיהן יעביר את המכתב ליד ושם "בתנאי שהמשפחה תתנצל על ההשמצות שפרסמה נגד יד ושם" (אף שלא פורסמו השמצות כאלה).

זילברשלג סיפר בראיון לזמן ישראל כי קנה את המכתב מסוחר עזבונות. זילברשלג הציע את המכתב למכירה בבית הממכר לעתיקות "דיינסטי", שהתכוון למכור אותו במכירה פומבית.

לאחר שפורסם דבר קיומו של המכתב והכוונה למכור אותו באתר ynet, פנתה משפחתה של מינץ לבית המשפט בבקשה להוציא צו מניעה נגד המכירה ולחייב את בית המכירות להעביר את המכתב ליד ושם – ארגון שזילברשלג הוא חבר בהנהלה שלו.

החלטתו של זילברשלג מייתרת את הבקשה לצו מניעה נגד המכירה, מאחר שזילברשלג לא ימכור את המכתב, אך אינה מתיישבת עם דרישת המשפחה שזילברשלג יעביר את המכתב ליד ושם. בית המשפט הודיע כי המשפחה יכולה להגיש תביעה עד 4 בדצמבר, והמשפחה הודיעה כי בכוונתה להגיש תביעה בבקשה להעביר את המכתב ליד ושם.

זילברשלג מסר לזמן ישראל בתגובה: "מה שמסרתי לבית המשפט זאת האמת ואין בלתה. אני לא עובד אצלכם ולא מתכוון לנהל את העניין בתקשורת. כשאסיים את המשבר עם 'יד ושם' אולי נדבר".

מיד ושם נמסר בתגובה: "יד ושם חוזר ואומר שהמקום הראוי למכתבים הוא בארכיון יד ושם כפי שביקשה המשפחה, כאן המכתבים ישומרו בדרך הראויה ביותר. כפי שפורסם, יד ושם יצר קשר עם דודי זילברשלג ואמר לו זאת.

"חברי הוועד המנהל של יד ושם, חלקם ניצולי שואה, ציינו כי כחבר הנהלת יד ושם, מצופה ממנו שאם מגיעים לידיו פריטים של קרבנות השואה או מתקופת השואה עליו לדאוג למסירתם ליד ושם, כאן הם נחקרים, עוברים תהליך שימור מקצועי כנדרש ומשמשים כעדות היסטורית למטרות מחקר, חינוך והנצחה".

"חברי הוועד המנהל הוסיפו כי סחר בפריטים, בחפצים ובמסמכים אישיים מתקופת השואה או של קורבנות השואה הוא מעשה בלתי ראוי וכי הם פונים למר זילברשלג כי עליו להבין שאינו יכול להמשיך לכהן בהנהלת יד ושם".

עם זאת, גורם ביד ושם הסביר לזמן ישראל כי אין במוסד הליך פורמלי להדחת חבר הנהלה, ולכן למעשה נוצר כעת מצב סבוך שבו זילברשלג יושב בהתנדבות בגוף שאינו רוצה בחברתו אך פורמלית אינו יכול להדיח אותו. ביד ושם מקווים כי בעקבות פנייתם לזילברשלג, הוא יתפטר מרצונו.

מכתבה של רחל מינץ ז"ל (צילום: באדיבות אדווה לוטן)

ביקשה לעלות לארץ ונרצחה בשואה

מינץ, יהודיה שגדלה בעיירה זווירצ'ה בפולין, כתבה את המכתב ב-1937 בהיותה בת 11, ושלחה אותו לבית ספר לארץ ישראל, במסגרת תכתובת שהתנהלה באותה התקופה בין ילדים יהודים בבתי ספר בפולין ובארץ ישראל. מינץ תיארה במכתב את החיים בפולין האנטישמית של 1937, ואת רצונה לעלות לארץ.

המכתב נמצא יחד עם מכתבים אחרים ששלחו ילדים יהודים מפולין לארץ, במטרה שיימסרו לילדים בארץ ישראל בבית ספר בחיפה. מנהל בית הספר לקח את המכתבים הביתה, ולאחר מותו הם התגלגלו לידיו של סוחר עזבונות שמכר אותם. משם התגלגלו המכתבים לידיו של זילברשלג, שהציע אותם לבית המכירות.

בית המכירה הסתיר את זהותו של המוכר שממנו קנה את מכתבה של רחל מינץ, והתביעה הוגשה נגדו תחת הכותרת "פלוני". ואולם זילברשלג הגיע לבית המשפט וחשף את זהותו כאיש שמכר את המכתב.

המכירה הפומבית הייתה אמורה לכלול חמישה מכתבים שכתבו ילדים יהודים מפולין מאותה תקופה לילדים בארץ, בהם מכתבה של מינץ. המחיר המבוקש עבור כל חמשת המכתבים היה 400 דולר, אך במשפחה טענו כי עם הגשת התביעה הקפיץ זילברשלג את המחיר, וניסה בשיחות מסדרון בתוך בית המשפט למכור את מכתבה הבודד של מינץ למשפחה ב-10,000 דולר. זילברשלג הכחיש את טענת המשפחה.

רחל מינץ נרצחה בשואה בהיותה בת 16. מינץ חיה בעיירה זוירצה, והייתה הצעירה מבין חמישה אחים ואחיות. היהודים שחיו בעיירה הזו הוכנסו לגטו, וב-1942 נשלחו לאושוויץ. אחיה הגדולים של רחל מינץ ברחו מזרחה ושרדו את השואה. ואולם רחל ואמה נותרו בפולין והסתתרו בה, עד שיהודי מהעיירה הלשין לגרמנים על מקום מחבואן, והן נרצחו.