הרעש מחריש אוזניים – קונצרט של מקדחות הפועלות במקביל. הנערות, מחולקות לקבוצות שלוש–ארבע בנות נלהבות ומקדחה אחת בכל קבוצה, מנסות לבצע את משימת הנגרות שהוטלה עליהן. ממערכת ההגברה בוקעת מוזיקה מרקידה.

זה נראה כמו גיבושון בתנועת נוער, אבל זה קורה במסגרת עוד יום לימודים במערכת החינוך – אותה מערכת שרוב הזמן תלמידים מתנוונים בה בכיתות צפופות ובשיעורים לא רלוונטיים. מתברר שאפשר גם אחרת.

זו השנה הרביעית שבה פועלת תוכנית "ירוקות" בחממה האקולוגית בקיבוץ עין שמר. החממה הזו אף פעם לא הייתה סתם חממה. היא הוקמה ב־1977 על ידי אביטל גבע, אומן ואיש חזון, כדי לשמש בית לקיימות מעשית, חינוך וחדשנות.

החווה היא בעצם האבּ המארח מחקרים ופעילויות חינוכיות. השיטוט בה מזכיר ביקור במעבדה של פרופסור מפוזר עם דמיון פרוע ומתנהל בין בקבוקים מלאים נוזל ירוק מאצות שונות, מבחנות, כלי עבודה ובריכות מים

גם היום, כשהוא בן 84, גבע מסתובב בחממה עם חולצה שהכיתוב עליה קורא להחזיר את החטופים מייד, ורוקם חלומות: הוא מנהל מגעים מתקדמים להקמת ארבעה שכפולים של החממה – שניים בעוטף, אחד במטה אשר שעל גבול לבנון ואחד בקיבוץ לביא. ולא מזמן גם הושקה עוד תערוכה מיצירותיו.

בשנים האחרונות החממה הוכרה רשמית כחווה חקלאית ומתוקצבת על ידי משרד החינוך. המנהל הוא נועם, בנו של אביטל, והוא מספר ש־60 החוות החקלאיות החינוכיות הפזורות ברחבי הארץ הן קונספט ייחודי של מערכת החינוך הישראלית: "כל שנה נפתחות שלוש חוות חדשות ויש ביקוש לעוד עשר.

האומן אביטל גבע, שהקים את החממה האקולוגית בקיבוץ עין שמר (צילום: אביב לביא)

"אין אף מדינה בעולם שמרושתת ככה בחוות חינוכיות ואין שום תחום אחר במערכת החינוך שבו זה קיים – הרי אין 60 מרכזים אזוריים שמספקים שירותים בפיזיקה או מדעי המחשב, למשל".

החווה היא בעצם האבּ המארח מחקרים ופעילויות חינוכיות. השיטוט בה מזכיר ביקור במעבדה של פרופסור מפוזר עם דמיון פרוע ומתנהל בין בקבוקים מלאים נוזל ירוק מאצות שונות, מבחנות, כלי עבודה ובריכות מים עתירות צמחים.

קוסטיאנובסקי, מנהלת האחריות התאגידית ב"נטפים", מספרת שהיא וחבריה שברו את הראש איך מביאים יותר נשים לעולם של טכנולוגיות בתחום הקיימות – השילוב שהפך את "נטפים" למה שהיא

בכל פינה של החממה יש התרחשות אחרת: ממעבדה שמורים לביולוגיה מגיעים אליה להשתלמויות ונערכים בה ניסויים למיצוי הערכים התזונתיים של אצת הספירולינה, ועד "נבחרת האקלים" – 18 תלמידים לבגרות שעושים את פרויקט הגמר שלהם בתחום הקיימות בהנחיית מומחים בעלי שם. בין השאר הם חוקרים מצעים שונים לגידול בננה ואת עמידותו של האבוקדו למליחות.

עוד אפשר למצוא כאן את אלי ורד, האגרונום המיתולוגי החתום על רוב הפטנטים של "נטפים" – בה עבד יותר מ־40 שנה – עורך כאן ניסויים על צמח המורינגה עתיר החלבון בתקווה להפוך אותו למקור החלבון הבא של התעשייה; ויש גם את "ירוקות".

בריכת מים בחממה האקולוגית בקיבוץ עין שמר (צילום: אביב לביא)

היוזמה הגיעה מאנשי "נטפים" – אימפריית הטפטפות העולמית – שממוקמים במרחק כמה דקות נסיעה בקיבוץ מגל. הגר קוסטיאנובסקי, מנהלת האחריות התאגידית בחברה, מספרת שהיא וחבריה שברו את הראש איך מביאים יותר נשים לעולם של טכנולוגיות בתחום הקיימות – השילוב שהפך את "נטפים" למה שהיא.

"בוא נודה שאתה פוגש פה מדגם משובח אבל לא מייצג של נטפים", היא מצביעה בחיוך על השולחן שמוקף נשים, "גם אצלנו בחברה יש הרבה יותר גברים מנשים".

הדרך להגדיל את נתח הנשים עוברת דרך חינוך מגיל צעיר שמסייע להסיר חסמים ולשבור טבואים. התוכנית יצאה לדרך עם בית ספר אחד, היום כבר משתתפים בה שלושה: "גוונים" ו"מבואות עירון" שממוקמים בעין שמר עצמו, ו"אלאנדלוס" שבבאקה אל־גרבייה.

"השלב הראשון מוקדש לגיבוש הידע שלהן בעולם הקיימות, בשלב השני הן לומדות מיומנויות, החל מעבודה עם מברגה ועד תכנות ושרטוט בתלת־ממד, והחלק השלישי מוקדש לפרויקט של חקלאות מקיימת"

"התוכנית מיועדת לכיתה ט'", מסבירה ד"ר נועה קינן, מנהלת התוכנית, "בתחילת השנה אנחנו מביאים לכאן לימי חשיפה את כל השכבה, ומי שבוחרת מצטרפת לקבוצה שנפגשת כאן בכל יום ראשון.

"השלב הראשון מוקדש לגיבוש הידע שלהן בעולם הקיימות, בשלב השני הן לומדות מיומנויות, החל מעבודה עם מברגה ועד תכנות ושרטוט בתלת־ממד, והחלק השלישי והמרכזי מוקדש לפרויקט של חקלאות מקיימת שהן עושות בקהילה.

החממה האקולוגית בקיבוץ עין שמר (צילום: אביב לביא)

"השנה אחד הפרויקטים יהיה בבית מאזן בפרדס חנה של אנשים עם קושי נפשי, חלקם הגיעו בעקבות המלחמה. יש שם חממה ואנחנו הולכים להקים להם מערכת חקלאית. בשנה שעברה התלמידות פיתחו מערכת השקיה שהאנרגיה שלה מגיעה מפאנל סולארי. המערכת משקה את העציץ רק כשהוא מתייבש וניצבת על הגג הירוק של דיזנגוף סנטר בתל אביב".

בסוף השנה מקבלים ציון?
"מקבלים תעודת הוקרה, בלי מספר".

השנה בחרו להשתתף בתוכנית 26 תלמידות המחולקות לשלוש קבוצות. היהודיות והערביות נפגשות לראשונה ב"יום שיא" שמתקיים באמצע השנה.

"צריך להבין שבסביבה הרגילה שלהן אין סיכוי שנערה ערבית תיגע במברגה. כולן מכוונות לבגרות והולכות ללמוד גננת/אחות. אגרונומית? טכנולוגיה? לא מכירות דבר כזה"

עבור רותם, שחר ועמית מכרכור הבחירה הזו הייתה המשך טבעי לפעילות בבית הספר. חלקן חברות ב"מנהיגות ירוקה", מעין מועצת תלמידים סביבתית שמובילה פעילות כמו סיורים בנחל עירון או הפקת שוקחתן. עבור מונא, רובא ומאי מבאקה אל־גרבייה זה הרבה פחות מובן מאליו.

"זה שבית הספר מסכים שהן ייסעו לכאן זה מראה על נכונות", אומר מוניר עוויסאת, מנהל מתנדבים וקשרי קהילה ב"נטפים". "זה גם לא מובן מאליו שההורים מסכימים שהבנות שלהן נוסעות למרחב לא מוכר מחוץ ליישוב.

נערות לומדות במיזם "ירוקות" בקיבוץ עין שמר (צילום: אביב לביא)

"צריך להבין שבסביבה הרגילה שלהן אין סיכוי שנערה ערבית תיגע במברגה. כולן מכוונות לבגרות והולכות ללמוד גננת/אחות. אגרונומית? טכנולוגיה? לא מכירות דבר כזה. כאן בתוכנית הן באות לבקר אותנו ב'נטפים', רואות מה זה מפעל, מה זו חממה".

אפשר לאפיין את חתך האוכלוסייה שממנו הן מגיעות?
"זה לא חייב להיות מהאליטה. אלה הורים שמסתכלים על העתיד של הבנות ורוצים עבורן משהו שונה. נשים את זה על השולחן – זה שיש פה בנות ואין בנים מאפשר להן להרגיש ביטחון. כשהן ניגשות לִבנות גינה או קיר ירוק הן משתלטות, הן עושות. אין כאן בנים שישתלטו על הכול".

הן הכי אוהבות את העבודה בידיים, שתילת צמחים ועבודה עם כלים. "וגם לשתות תה ולדבר, לא לבהות בלוח כל היום"

"ככה יותר שליו", מאשרות גם הבנות היהודיות, שלא חשות בחסרונם של בנים. "אנחנו מרגישות יותר בנוח לדבר ולהיות רועשות כשאנחנו רק בסביבה של בנות. יש פחות תחרותיות, הבנות מכבדות".

תכני הלימוד והפעילות של התלמידות מבאקה אל־גרבייה מועברים בערבית. כשאני מפנה אליהן שאלות הן מעדיפות להשיב בערבית ושהמורה תתרגם. רובא מספרת שההורים עודדו אותה להצטרף לתוכנית, אולי כי אבא שלה עובד בחקלאות – הוא מדריך לגידול תותים.

מבט כללי על החממה האקולוגית בקיבוץ עין שמר (צילום: אביב לביא)

הן הכי אוהבות את העבודה בידיים, שתילת צמחים ועבודה עם כלים. "וגם לשתות תה ולדבר, לא לבהות בלוח כל היום עם 40 ילדים בכיתה", מוסיפות השכנות מהקיבוץ.

"ההורים שלי היו פלאחים", מספר מוניר, "כשאני הייתי בן 11 התחלתי לעבוד בפלחה בקיבוץ ודיברתי עם כולם עברית. היום הן לומדות עברית בבית ספר אבל אין להן שום מגע עם יהודים ואין להן איך לתרגל את העברית, אז הן לא מרגישות בטוחות לדבר".

"עוד 10 שנים אני אבדוק כמה מהבנות השתלבו בעולמות הקיימות והטכנולוגיה, אבל יש גם אינדיקציה הרבה יותר קרובה – כמה מהן יסיימו את השנה הזו עם יותר ביטחון בעולם הטכנולוגי"

פרויקט אחר של נטפים, אגב, נקרא "מדברות", שם נפגשות נשים יהודיות וערביות, מדברות וצוברות ביטחון ביכולתן להשתמש בשפה שאינה שפת האם שלהן.

ב"נטפים" מקווים להרחיב את הפרויקט לפריסה ארצית. המשולש נערות, טכנולוגיה וקיימות הוא העתיד, אומרת קוסטיאנובסקי.

"קיר ירוק" שהוקם במסגרת פעילות מיזם "ירוקות" (צילום: אביב לביא)

מה המדד שלך להצלחה?
"עוד 10 שנים אני אבדוק כמה מהבנות השתלבו בעולמות הקיימות והטכנולוגיה, אבל יש גם אינדיקציה הרבה יותר קרובה – כמה מהן יסיימו את השנה הזו עם יותר ביטחון בעולם הטכנולוגי ועם יותר עניין בעולם הקיימות".