מפעם לפעם נופלת על בן-אנוש רוח רעה.

רוח רעה, לפי פרשנים, נפלה על קורח ועדתו כשמתחו ביקורת על משה, ורוח רעה הייתה זו שתקפה את שאול המלך וגרמה לו לקנא בדוד.

רוח רעה הייתה זו שתקפה את אחי יוסף וגרמה להם לקנא בו, עד שזרקו אותו אל הבור, ורוח רעה כנראה היא גם זו שגרמה להיטלר לרצות לכבוש את רוסיה אחרי שכל אירופה המערבית כבר הייתה שלו.

וכולנו יודעים איך זה נגמר.

על כן אין זה פלא שגם עלי כבן-אנוש נופלת מפעם לפעם רוח רעה, המניעה אותי לעשות מעשים לא רציונליים בעליל, כמו זו שהביאה אותי בשבוע שעבר להחלטה להכין חומוס מתוצרת עצמית, מה שקרוי במחוזותינו "חומוס ביתי".

אין זה פלא שגם עלי כבן-אנוש נופלת לעתים רוח רעה, המניעה אותי לעשות מעשים לא רציונליים בעליל, כמו זו שהביאה אותי בשבוע שעבר להחלטה להכין חומוס מתוצרת עצמית, מה שקרוי במחוזותינו "חומוס ביתי"

אציין כאן שהעיסה הנמרחת הזו אינה זרה לי כלל וכלל. בתחילת האלף הנוכחי ראיתי כמה רווחים נאים בכספים שגלגלתי בבורסה, והחלטתי להשקיע את הרווחים בחלום ישן – חומוסיה משלי. גם סיפרתי על כך כאן בטור "סוד החומוס המשפחתי".

אלא מה? את החומוסיה ההיא קניתי כעסק חי ופעיל מברנש כלשהו, והיא הכילה חוץ ממקום מושכר וכלים נאים גם טבח שהיה חומוסאי מוסמך בעליל. הטבח האמור עשה תואר שני בחומוסאות באוניברסיטת סמטאות-מזרח-ירושלים, בעיר העתיקה, שהיא אוניברסיטה פלסטינית הידועה במגמת הכימיה שלה, שם מלמדים להכין את קשת החומרים שבין חומוס נימוח ורך ועד חומר נפץ פלסטי גמיש.

התוכנית הייתה שבני וכלתי ינהלו את העסק וילמדו מהטבח את סודות החומוס המזרח ירושלמי, וכעבור תקופת מה של הכשרה ניפרד מהבחור לשלום ובני וכלתי שהפעילו את המקום ימשיכו לבדם ויכינו את החומוס בעצמם.

אני עצמי הגעתי למקום רק פעמיים בשבוע, אציין כאן, כי הייתי אז מנהל קהילה בקיבוץ גלילי.

הטבח לא היה פראייר, והבין שברגע שכולנו נדע את סוד החומוס שהוא נושא באמתחתו תגיע העת לומר שלום ולהיפרד, על כן הצהיר שנוכל להביט בו רק מרחוק, כמו בנרות חנוכה, שמותר לראותם ולא להשתמש בהם.

את סוד החומוס שעימו, הוא הבהיר לנו היטב, הוא מתעתד לקחת איתו אל הקבר.

הטבח לא היה פראייר, והבין שברגע שכולנו נדע את סוד החומוס שהוא נושא באמתחתו תגיע העת לומר שלום ולהיפרד, על כן הצהיר שנוכל להביט בו רק מרחוק, כמו בנרות חנוכה, שמותר לראותם ולא להשתמש בהם

עם זאת, הצלחתי לפתח נוסחה סבירה וחומוס מתקבל על הדעת – טעים, אבל לא כזה שנותן בך את אנחת הרווחה וההנאה מעומק החזה והלב, כמו הניגוב הראשון שאתה מושך בשולי הצלחת אצל חומוס אבו-אל-עבד בבאקה אל גרבייה, או חומוס עפיף בקלנסווה, או חומוס אבו-חסן ביפו – גם אבו-חסן האמיתי וגם אבו-חסן היותר אמיתי, שחומוסיותיהם מצויות זו מול זו ברחוב שבטי ישראל ביפו וכל אחד מהם טוען לבעלות על סוד החומוס המשפחתי שהמציא אבי המשפחה, הלוא הוא אבו-חסן המקורי האמיתי שהחומוסיה שלו בכלל נמצאת ברחוב הדולפין ביפו, מקום שבו אכלתי לראשונה בשנות השבעים.

באותם ימים חייב היית לקום ממקומך עשר שניות אחרי שסיימת את הביס האחרון בפיתה המנוגבת, ולפנות את המקום לבא אחריך, אחרת אתה נכנס לרשימת המוחרמים האסורים בכניסה שוב, ותמונת פרצופך תלויה מעל הדלת ואיקס אדום מרוח עליה.

חומוס, כמו שאולי כבר הבנתם, הוא עולם ומלואו – קצת כמו מכניקת הקוואנטים אבל הרבה יותר מסובך ממנה – ויש מקצוענים וחובבים שיודעים למפות לך את כל החומוסיות בארץ בסדר יורד לפי טיבן, ויש מלחמת עולם בין המצדדים בחומוס סעיד בעכו לחומוסיית אבו פאוזי בכפר יאסיף לבין אבו-חסן המקורי ביפו, מלחמה שלעומתה המאבקים בין מצדדי החיסונים לבין מתנגדיהם, ובין חובבי תיאוריות הקונספירציה לבין ההולכים בתלם, ובין הרואים בשטחים שטח כבוש או הרואים בהם שטח משוחרר, מתגמדים.

אז לא אכנס כאן לכל אלה. כל חומוס אלוהי בעיניי, למעט רשת חומוסיות אחת שכף רגלי לא דורכת בה, משום שלטעמי האישי הם הצליחו לקחת אוכל ערבי-מזרחי ולתת לו טעם אשכנזי-פולני מובהק. רק לגפילטע-פיש או לרגל קרושה יש טעם אשכנזי יותר מהחומוס שלהם, אבל זה רק אני וזו רק דעתי.

כך או כך, בשבוע שעבר החלטתי להכין חומוס ביתי.

חומוס, כמו שאולי כבר הבנתם, הוא עולם ומלואו – קצת כמו מכניקת הקוואנטים אבל הרבה יותר מסובך ממנה – ויש מקצוענים וחובבים שיודעים למפות לך את כל החומוסיות בארץ בסדר יורד לפי טיבן

*  *  *

מדובר בהחלטה לא פשוטה, אציין כאן בפניכם, מאחר שמאז טבח השבעה באוקטובר החשק לעשות דברים מכל סוג שהוא התפוגג בי לחלוטין. חוץ מלשחק במחשב "מפוצץ הבועות", שהוא משחק שלא דורש כישרון, או קואורדינציה, או מוח שמראה סימני חיים במדידת EEG, אין לי חשק לכלום.

לאחרונה גם מצאתי שקשה לי מאוד לגייס כוחות ומוטיבציה ללכת בקביעות הרגילה לחדר הכושר בקלנסווה, לא בגלל מיקומו אלא בגלל החשק שאמור ללוות כל אימון שאתה עושה, וחשק זה מאין יבוא בימים כאלה?

מבורות סמויים תת קרקעיים, כנראה. מקום שממנו שואבים כולם בשנה וחצי האחרונות.

לא אכחיש שחלק מהרוח הרעה שהניעה אותי לעשות חומוס ביתי הגיעה מדף פייסבוק שאליו הצטרפתי לאחרונה, הקרוי "חומוסולוגים בע"מ", שם מדי יום יש חמישה דיונים שונים והרי-עולם על היחס שבין טחינה לחומוס בעיסה שמכינים, ועל ההבדל בתוצאה בין מלח-לימון לבין מלח רגיל בתוספת סחיטת לימון חי, ועל המשמעויות הנרחבות של השימוש בסודה לשתייה כדי לרכך את החומוס ריכוך סופני ומוחלט, וכל מי שהיה טירון בצבא שמע כבר שהסודה לשתייה מרככת גם עצמים אחרים שטבעם, לפחות בגיל הטירונות, להיות נוקשים כשצריך.

קבוצת חומוסולוגים בע"מ (צילום: צילום מסך)

לא אכחיש שסודה לשתייה נראית לי מיותרת כיום כאמצעי לרכך משהו, מאחר שהטבע כבר עושה את שלו, לפחות במקרה שלי, וכמוהו עושה גם הבישול הארוך של החומוס, ואילו סודה לשתייה יש בה טעם לוואי כלשהו, וגם יש הטוענים שהיא גורמת הפרשת אלמנטים רעילים מהנירוסטה של סיר הבישול.

לא אכחיש שחלק מהרוח הרעה שהניעה אותי לעשות חומוס ביתי הגיעה מדף פייסבוק שאליו הצטרפתי הקרוי "חומוסולוגים בע"מ", שם מדי יום יש חמישה דיונים שונים והרי-עולם על היחס שבין טחינה לחומוס בעיסה

אז שמתי את הגרגרים בסיר נירוסטה גדול מלא מים למשך הלילה, עד שגרגרי החומוס התנפחו כדת וכדין, ועם שחר הנחתי את הסיר על האש.

כעבור שלוש שעות בדקתי את החומוס והסתבר לי שהוא קשה כמו ראש של ביביסט. המתנתי שעתיים נוספות ובדקתי את החומוס שוב – הוא היה ידידותי למשתמש כמו מכתזית משטרתית בקפלן. בשלב הזה הרגשתי שנגמרת לי הסבלנות וביקשתי מחניה זוגתי לחיים ארוכים להשגיח על החומוס שעל האש ולהוסיף לו מים מעת לעת, והלכתי לאימון במכון הכושר.

מאחר שהמים מתאדים בעת הבישול ויש להוסיף מהם לסיר לעיתים מזומנות, הסיר מחייב השגחה צמודה כמו תינוק בן יומו, ותוספת מים בכוס מעת לעת.

וכך, הוספנו במהלך הבישול כשלוש מאות ליטרים מים לסיר שנפחו ארבעה ליטר, והכל באמצעות כוס.

לא אתפלא אם העננים שהופיעו בשמיים באו מאדי החומוס שלי.

אחרי שעתיים נוספות הצמדתי את הבלנדר אל השיש והתחלתי להכין את החומוס – ארבעים וחמש דקות, והחומוס היה מוכן.

נשאר לי רק לשטוף את הכלים, ואת הסיר, ואת הבלנדר על חלקיו, ולנקות את השיש, ולשטוף את הרצפה מכל מה שעף עליה, ולהחליף חולצה שהתמלאה כתמי חומוס וטחינה, ולזרוק את המכנסיים לכביסה, ולהתקלח.

בסך הכל עלה לי החומוס חמישים שקלים כולל הדלק לנסיעה לקניות, שמונה שעות בישול, ושעה וחצי הכנה וניקיונות – ואז לחלק את החומוס לכלים ולחלק לצאצאים.

כל הצאצאים אמרו שהחומוס יצא ממש טעים, "כמעט כמו של אבו-אל-עבד מבאקה".

ואז הם ביקשו עוד.

סה"כ עלה לי החומוס 50 שקלים כולל הדלק לנסיעה לקניות, 8 שעות בישול, ושעה וחצי הכנה וניקיונות – ואז לחלק לכולם. כולם אמרו שיצא ממש טעים, "כמעט כמו של אבו-אל-עבד מבאקה", ואז הם ביקשו עוד

"אין בעיה", אמרתי.

נסעתי אל אבו-אל-עבד בבאקה אל גרבייה – שתיים עשרה דקות לכל כיוון – וקניתי קילו וחצי חומוס בעשרים וחמישה שקלים, חילקתי לכלים והבאתי לכולם. כולם הסכימו שהפעם זה יצא לי ממש כמו החומוס של אבו-אל-עבד מבאקה.

אין על חומוס ביתי.

"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.