הכינויים "מלאך חבלה" (על פי ראש הממשלה המנוח יצחק שמיר) ו"ראש הכנופייה" (על פי ראש הממשלה המנוח יצחק רבין)  נקשרו בדמותו של בנימין נתניהו בהקשרים שונים. אולם, בראייה היסטורית יש בהם כדי לבטא את תמצית דרכו ומורשתו הפוליטית אשר אותה הנחיל ליורשיו, ונראה כי אותם ערכים ימשיכו ללוות את השיח הפוליטי בישראל גם אחרי לכתו.

בעקבות חתימתו של נתניהו על "הסכמי חברון" בשנת 1997, יצא נגדו שמיר בראיון נוקב, ובו לא נמנע מלכנות אותו, בכינוי שהפך לקאלט – "מלאך חבלה". כינוי זה בא להדגיש את חוסר המחויבות האידיאולוגית של נתניהו למורשת "ארץ-ישראל השלמה".

ואכן, במרוצת הזמן התברר כי שמיר הטיב לזהות שנתניהו איננו פועל מכוח מחויבות לעקרונות הליכוד. ולכך דוגמאות רבות, החל מ"הסכמי חברון" שעליהם חתם עם יאסר ערפאת, שאותו אף כינה: "ידידי הטוב". עבור לשיחות העקיפות שניהל עם נשיא סוריה על נסיגה מרמת הגולן, או להצבעותיו החוזרות בעד "תכנית ההתנתקות" מעזה וכלה בנאום בר-אילן, שביטא מחויבות לחזון "שתי המדינות".

במרוצת הזמן התברר כי שמיר הטיב לזהות שנתניהו איננו פועל מכוח מחויבות לעקרונות הליכוד. ולכך דוגמאות רבות, החל מ"הסכמי חברון" שעליהם חתם עם ערפאת, שאותו כינה: "ידידי הטוב" ואילך

באותה נשימה הוא לא נמנע מלהדגיש את עמידתו "הזקופה" לעומת הוותרנות "הרופסת", כביכול, של "השמאל". אולם, מבט פנורמי על דרכו הפוליטית של נתניהו יגלה – לא רק חוסר מחויבות לעקרונות המדיניים של הליכוד ובוודאי שלא ל"הדר" התרבותי הבית"רי של זאב ז'בוטינסקי, אלא רמיסה גסה שלהם.

כל זאת לטובת עקרון עליון אחד – הגעה לתפקיד ראש-הממשלה ושימור האחיזה בשלטון, כאשר כל אמירה, מעשה ופעולה שמקדמים את המטרה כשרים הם ורצויים. בראש ובראשונה הסתה, פלגנות והתנערות מאחריות.

מבחינה היסטורית ראיית היהודים כעם היא במידה רבה חדשה, ותמציתה בקריאתו של בנימין זאב הרצל: "עם אחד אנחנו; קריאה אשר לא במהרה נקלטה ורבים שללו אותה. בין השוללים היו תנועת ה"בונד", שחתרה להשתלבות תרבותית של היהודים בארצותיהם; התנועה הרפורמית שראתה ביהדות רעיון הנושא שליחות מוסרית אוניברסלית; ובוודאי היהדות החרדית לגווניה; שלא לדבר על ההשקפה הכללית שראתה ביהודים עדה דתית בלבד.

במלים אחרות, רבים ערערו, ועדיין מערערים, על עצם המושג "העם היהודי". בחושיו החדים זיהה דוד בן-גוריון את חשיבות יצירתו של מכנה משותף לאומי, סביב רעיונות השאובים מהתנ"ך, בצד יצירתו של חזון מוסרי, מדעי, תרבותי שיהיה מכנה משותף לעולים מ"שבעים גלויות".

לא בקלות נתפרו התפרים בין הזרמים בחברה הישראלית, ומתחים ושסעים עלו לא אחת על פני השטח. אולם, ההנחה הייתה כי עם הזמן, בעיקר כתוצאה מחינוך ומהשתלבות הזרמים וקהילות המהגרים זה בזה, ישקעו המתחים והפערים מהעבר ויתגבש עם אחד. כל זאת עד להופעתו של בנימין נתניהו, אשר ראה דווקא באותם קרעים ויריבויות אמצעי לקידום פוליטי.

לא בקלות נתפרו התפרים בין הזרמים בחברה הישראלית. ההנחה הייתה כי עם הזמן ישקעו המתחים והפערים ויתגבש עם אחד. כל זאת עד להופעת נתניהו, שראה דווקא באותם קרעים ויריבויות אמצעי לקידום פוליטי

תופעת "מכונת הרעל", ההכפשה וההסתה נגד יריבים פוליטיים והצגתם כבוגדים, איננה חדשה וראשיתה במאבקו של נתניהו בדוד לוי ובעיקר ביצחק רבין. בספרו, מספר שמעון שבס, מי שהיה מנכ"ל משרד ראש-הממשלה, כי רבין ראה בנתניהו את הדמות המרכזית המנצחת על מסע ההסתה שמתחולל נגדו, ולא נמנע מלכנות אותו "ראש הכנופייה". לא פחות ולא יותר.

בראיון אחרון שהתקיים איתו הצביע רבין על דמותו המתעתעת של מנהיג הליכוד: האחת של נתניהו, מעונבת ומבקשת פגישה ושיח מפייס. האחרת של בנימין, המנהלת מסע הכפשה והסתה.

במאבקו בממשלת רבין לא נרתע נתניהו משיח אלים ומתלהם, כפי שהשתקף בתמונות רבין במדי S.S וחובש כאפייה, כרמז עבה לבוגדנותו. במסע ההסתה כנגד רבין לא נמנע הליכוד בהנהגתו מלחבור לקבוצות שעד אותה עת היו בשולי השיח הפוליטי; אותן קבוצות שבהמשך אף יכשיר את כניסתם לכנסת ולממשלה.

למרות שהתבררו לכל, ולו עצמו, התוצאות של אותו מסע הסתה, הוא לא זנח את הדרך. נהפוך הוא. ההסתה, הפלגנות וההכפשה רק הלכו והשתכללו עם הזמן, עד שהפכו לאמצעי מרכזי בהנצחת שלטונו.

בבחירות 96' יצא נתניהו בסיסמה: "נתניהו טוב ליהודים". שמשמעותה – כל הצבעה אחרת, זולת לנתניהו, רעה ליהודים. ואכן, באותה מערכת בחירות הוצג שמעון פרס כמי שהולך יד ביד עם ערפאת בדרך לחלוקת ירושלים.

למרות שהתבררו לכל, ולו עצמו, התוצאות של אותו מסע הסתה, נתניהו לא זנח את הדרך. נהפוך הוא. ההסתה, הפלגנות וההכפשה רק הלכו והשתכללו עם הזמן, עד שהפכו לאמצעי מרכזי בהנצחת שלטונו

בהמשך, התחדד המסר המפלג; בשיחה עם המקובל יצחק כדורי, שנועדה דווקא לציבור, טען נתניהו כי "אנשי השמאל שכחו מה זה להיות יהודים", ובכך לא רק ששלל את הלגיטימיות של מתנגדיו הפוליטיים, אלא שאף ביקש להוציאם מהעם היהודי בכלל. יצירת החפיפה בין מתנגדי נתניהו, ל"שמאלני" ול"בוגד" הלכה ונקלטה. ואפילו אביגדור ליברמן, תושב נוקדים, הוצג כ"שמאל" לאחר שבחר שלא להצטרף לקואליציית נתניהו.

במרוצת הזמן השתכללה אומנות ההסתה והפלגנות, ואליה התלוותה התנערות מאחריות, ואלה לא הופנו רק למתנגדים פוליטיים אלא גם לארגוני הביטחון ואף לקבוצות שלמות בציבור.

לא רבים יודעים, אבל אחד הגורמים שניסו להדהד את תיאוריית הקונספירציה שקושרת את רצח רבין לשב"כ היה בנימין נתניהו עצמו. העיתונאים דן רביב ויוסי מלמן מעידים בספרם "מלחמות הצללים", כי יומיים לאחר ההתנקשות טִלפן נתניהו לכמה עיתונאים וניסה לשכנע אותם ששב"כ קשור לרצח.

נתניהו הזכיר ששנים אחדות קודם לכן יצא יגאל עמיר לרוסיה לשליחות קצרה מטעם ארגון "נתיב", שהשתייך לאחת מזרועות המודיעין. לפי נתניהו, לא מן הנמנע שעמיר המשיך להיות קשור למערכת הביטחון גם לאחר מכן, כלומר בזמן הרצח.

העיתונאים לא מיהרו לקנות את הידיעה, שנתפסה בעיניהם כנגועה באינטרס אישי. אולם, נתניהו לא זנח אותה; לא במקרה הוא נמנע מלגנות או לשלול את דברי בצלאל סמוטריץ', שבנאומו ביום השנה לרצח רבין, בנובמבר 2022, דיבר במפורש על תיאוריית הקונספירציה. הכוונה הפוליטית מאחורי הדהוד התיאוריה ברורה – התנערות מאחריות.

המשך לאותה גישה נמצא גם במלחמה הנוכחית; זמן קצר אחרי פרוץ הקרבות התעוררה התיאוריה על "בגידה מבפנים", בעיקר בחוגי הימין, תוך רמיזה למערכת הביטחון. נתניהו נמנע מלגנות את השמועות. לבסוף, כעבור כמעט חודשיים, הכחיש בחצי פה את קיומה של "קונספירציה" וטען ש"לא זה הזמן לעסוק בכך".

המשך להכפשה ולהתנערות מאחריות נמצא לא רק בהסתה נגד "אחים לנשק" ו"אנשי קפלן" אלא בקריאות, אשר למרות מופרכותן זוכות לתהודה גם בתקשורת הממסדית עצמה – לחקור את תרומתם לפלגנות שעודדה את חמאס לפתוח במלחמה.

במרוצת הזמן השתכללה אומנות ההסתה והפלגנות, ואליה התלוותה התנערות מאחריות, ואלה לא הופנו רק למתנגדים פוליטיים אלא גם לארגוני הביטחון ואף לקבוצות שלמות בציבור

ברור כי לא רק הרהבתנות, הנהנתנות סרת הטעם או שחיתות המידות ייקשרו בדמותו של בנימין "מותר לקחת מתנות מחברים" נתניהו, אלא בעיקר הפירוד, ההסתה והפלגנות החברתית שהעמיק בחברה הישראלית, מתוך כוונה מודעת ותכנון מחושב, גם במחיר פגיעה בחוסן הלאומי.

מורשת זו שכבר הצמיחה יורשים שהעמיקו שורשים. דוגמה להם השמיע רק בימים אלה השר שלמה קרעי, אשר התייחס לקהילה הקיבוצית, שרבים מאנשיה נרצחו, נפצעו ונחטפו, בתיהם נהרסו וקהילותיהם הושמדו – כמי ש"זוללים וסובאים". כל זאת לנוכח שתיקתו המעודדת של "ראש הכנופייה" ו"מלאך החבלה".

ד"ר עופר חן הוא בוגר החוגים להיסטוריה, פילוסופיה ותלמוד ובעל פוסט דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. ספריו ומחקריו מקיפים נושאים רבים ומגוונים, החל מחקר המשיחיות היהודית, היסטוריה של המשפט הישראלי וכלה בספרות מודרנית ותולדות ההלכה. משמש כחוקר במכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב. חבר אגודת הסופרים.