הכינויים "מלאך חבלה" (על פי ראש הממשלה המנוח יצחק שמיר) ו"ראש הכנופייה" (על פי ראש הממשלה המנוח יצחק רבין) נקשרו בדמותו של בנימין נתניהו בהקשרים שונים. אולם, בראייה היסטורית יש בהם כדי לבטא את תמצית דרכו ומורשתו הפוליטית אשר אותה הנחיל ליורשיו, ונראה כי אותם ערכים ימשיכו ללוות את השיח הפוליטי בישראל גם אחרי לכתו.
בעקבות חתימתו של נתניהו על "הסכמי חברון" בשנת 1997, יצא נגדו שמיר בראיון נוקב, ובו לא נמנע מלכנות אותו, בכינוי שהפך לקאלט – "מלאך חבלה". כינוי זה בא להדגיש את חוסר המחויבות האידיאולוגית של נתניהו למורשת "ארץ-ישראל השלמה".
ד"ר עופר חן הוא בוגר החוגים להיסטוריה, פילוסופיה ותלמוד ובעל פוסט דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. ספריו ומחקריו מקיפים נושאים רבים ומגוונים, החל מחקר המשיחיות היהודית, היסטוריה של המשפט הישראלי וכלה בספרות מודרנית ותולדות ההלכה. משמש כחוקר במכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב. חבר אגודת הסופרים.
למונח "תרבות" יש משמעויות רבות ומגוונות. ניתן להגדירו כמכלול תפיסות, אמונות וערכים המייחדים קבוצה מסוימת. אך מעבר לכך, התרבות כוללת גם את הידע, הסמלים והמשמעויות המגולמות באמצעי המדיה השונים, כגון ספרים, מוזיקה, תיאטרון, קולנוע, טלוויזיה ואפילו המדיה הדיגיטלית המתפתחת.
התרבות אינה רק דרך ביטוי אומנותית או אינטלקטואלית – היא השפה שבאמצעותה בני האדם מבינים את עולמם, יוצרים זהות אישית וקולקטיבית, ומנהלים דיאלוג עם חוויות חייהם.
ד״ר אלדד שידלובסקי הוא ראש החוג בפועל לכלכלה ושוק ההון במכללת אשקלון, לשעבר ראש אגף כלכלה ומחקר במשרד האוצר. פרסם לאחרונה ספר ״שיחות על לוינס עם הרב דניאל אפשטיין״.
המהפכה המשפטית היא הכרח. היא נובעת מהצורך החיוני להתאים את סוג המשטר להשגת היעד – סיפוח שטחים. אי אפשר להשיג את המטרה הזאת בלי לנטרל את בג"ץ ו"בצלם", לעקר את מוסדות אכיפת החוק והמנגנונים הדמוקרטים ולהטיל פיקוח על החשיבה.
השלב לריבונות בשטחים חייב לעבור כשהדמוקרטיה אינה מהווה עוד עצם בגרון. ראוי לבלום את האנרכיה שהדמוקרטיה מייצרת כחטוטרת טורדנית המכשילה את גאולת הארץ. בנימין נתניהו השרדן הבלתי נלאה הפנים שהדבר עולה בקנה אחד עם שמירת שלטונו.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.
כל כך קשה לענות בימינו לשאלה הכי פשוטה "מה שלומך". כמו כולם, אני עונה: כמו כולם, מה כבר אפשר לומר בנסיבות הללו, אישית אני בסדר, אוי, וכו'. אבל באמת, מה שלומי? איך אני מרגישה?
ובכן, מכירים את הרגע הזה, כשמועדים ומבינים שאין במה להיאחז? שבריר שנייה עד הנחיתה על הקרקע, שמרגיש כמו נצח אבל מצליח להכיל אלף מחשבות ודאגות? כמה המכה תהיה קשה? האם אשבור יד, אף, משקפיים? האם אצליח לקום בכוחות עצמי? אם לא, מי יראה אותי במצוקתי, מי יעזור לי? זהו רגע מפחיד, זמן קפוא ומאיים. כך אני מרגישה.
טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ד"ר חן צודק בכל מה שנכתב במאמרו המאלף. רק שלביבים שקרניהו היו שני מורים פוליטיים מעולים – האחד, דוד בן גוריון. השני, מנחם בגין. מהדיקטטור בן גוריון לקח ביבים שקרניהו את "יום אחד תהיה לי מדיה" – העתון ישראל היום (2006) כתעתיק מושלם של העתון דבר. ערוץ 14 (2020) וערוץ איי 24 ניוז (2024) כתעתיקים מפותחים של קול ישראל בשנות החמישים על שלל ערוציו כולל השידורים לעולים שהיה ממש מחלקה במשרד ראש הממשלה של בן גוריון. מבן גוריון לקח את שליטת האשה שלצידו (אז פולה שלא היתה אהובתו המועדפת של בן גוריון, היום שרה שכפתה את עצמה על ביבים שקרניהו) במינויים פוליטיים, בטחוניים (הועפו אז רמטכ"לים כמו דיין וידין שלא התיישרו עם בן גוריון) ומדיניים. מהדיקטטור בן גוריון לקח ביבים שקרניהו גם את השליטה המוחלטת במנגנון המפלגתי. מהדיקטטור בן גוריון לקח ביבים שקרניהו גם את ההסתה כנגד יריבים פוליטיים – לזאב ז'בוטינסקי קודמו של מנחם בגין בהנהגת הימין הישראלי קרא בן גוריון "ולדימיר היטלר". ממנחם בגין עצמו התעלם בן גוריון בהקטנה מכוונת כשסירב לנקוב בשמו וקרא לו "האיש היושב לצידו של ד"ר יוחנן באדר". מהדיקטטור בן גוריון לקח ביבים שקרניהו את הריגול האקטיבי ואת בניית התיקים נגד יריבים פוליטיים, למשל פרשת אמצעי ההאזנה ששתל השב"כ במשרדי מפ"ם, מפלגת הפועלים המאוחדת יריבתה ולעיתים גם שותפתה של מפלגתו של בן גוריון, מפא"י, בקואליציות שהקים. מבן גוריון ומבגין לקח ביבים שקרניהו את הקשרים עם בעלי ההון היהודים מחו"ל, ואת הלבנת ההון שהבריחו ממדינותיהם לטובת חירות ומפא"י – זכורה התמוטטות בנק ארץ ישראל בריטניה בשנות השבעים ששימש למעשה כקופה הבלתי חוקית של קרן תל חי – זרוע התרומות של חירות/הליכוד. מבן גוריון לקח ביבים שקרניהו את "זרוע המכות" – זרוע של בעלי אגרוף שכל מטרתם להכות יריבים פוליטיים – בימי בן גוריון קראו להם "פלוגות הסדרן של הפועל". היום קוראים להם איציק זרקא ורמי בן יהודה כשם קוד – ויש עוד אנשי אגרוף בשליחות ארגון המחבלים של ביבים שקרניהו שהיכו בשנתיים האחרונות את פעילי המחאה.