תסריט דמיוני אבל למעשה לא כל כך: רכב "האמר" צה"לי מתקרב ליחידה של צה"ל בעזה או לאחד מיישובי העוטף. על הרכב גברים לבושים במדי צה"ל וחמושים ברובי "תבור" תוצרת ישראל המצויים בשימוש צה"ל.

מה עלול לקרות, אתם כבר ודאי מבינים.

איך זה עלול לקרות? פשוט. מי שצפה בטקסים המבוימים היטב של החזרת החטופים, אשר נעשו בימים האחרונים בעזה, יכול היה להבחין באנשי חמאס חמושים בין היתר ברובי "תבור" צה"ליים.

מי שצפה בטקסים המבוימים היטב של החזרת החטופים, אשר נעשו בימים האחרונים בעזה, יכול היה להבחין באנשי חמאס חמושים בין היתר ברובי "תבור" צה"ליים

רובי התבור הצה"ליים נלקחו שלל כאשר ב-7 באוקטובר כמה בסיסי צה"ל על גבול עזה נכבשו. גם רכבי ה"האמר" נלקחו שלל באותה הזדמנות. בכל השידורים מעזה רכבי ה"האמר" לא נראו. חמאס מסתיר אותם וזה מדאיג.

הוסיפו לזה מדים צה"ליים תקניים שנפלו גם הם לידי חמאס, ואז תתחילו להבין את הבעיה. ואם לא די בכך, חבריי המומחים לנשק הבחינו כי חלק מאנשי חמאס חמושים ברובי סער מדגם "קלשניקוב" מהדגמים החדישים ביותר.

כאלה לא היו בידיהם לפני ה-7 באוקטובר. הערכה – הנשק הוסתר בסיוע שהוצנח על ידי כמה מדינות ערב באישור ישראל והיה אמור לכלול מזון ותרופות בלבד. החבילות המוצנחות לא נבדקו ולכן החשש הזה מתגבר.

חמאס הוכיח את תחכומו ב-7 באוקטובר, ואין ספק שהארגון ממשיך לעשות בדברים האלה שימוש.

היות שאנחנו לא כ"פסע" מהניצחון, והיות שכל הסימנים מראים כי חמאס, על אף המכות שספג, בונה את עצמו מחדש במהירות יחסית – זה צריך להדאיג. להדאיג מאוד.

האם זה נלקח בחשבון? אני כבר לא בטוח בדבר. אחרי האסון הבלתי נתפס ועוד לפני הצורך בוועדת חקירה מכל סוג שהוא, ברור לכל שישראל נרדמה. האם הערנות כיום גדולה יותר? האם החושים מופנים להבין לאן התחכום של חמאס עלול להוביל? אני, ולא רק אני – לגמרי לא בטוחים.

 רובי התבור הצה"ליים נלקחו שלל כשב-7 באוקטובר כמה בסיסי צה"ל על גבול עזה נכבשו. גם רכבי ה"האמר" נלקחו שלל באותה הזדמנות. בכל השידורים מעזה רכבי ה"האמר" לא נראו. חמאס מסתיר אותם וזה מדאיג

במצב הנוכחי, החמאס יחדש לפחות חלק מכוחו מהר יחסית. יש אזורים שלמים בעזה שכמעט לא נפגעו מאש צה"ל, הואיל והיה חשש כי חלק מהחטופים מוחזקים בהם. חמאס ללא ספק ניצל את העובדה הזו, והוא מסתיר באזורים אלה את מה שהוא יעשה בו שימוש כאשר כוחו ייבנה מחדש, לפחות חלקית.

אז מה עושים? את מה שלא עשתה ישראל כל השנים. אחרי חזרת כל החטופים החיים והמתים צריך יהיה להשמיד כל מה שנשאר בידי חמאס. אבל זה לא יספיק. היות שתכניתו של הנשיא דונלד טראמפ לרוקן את עזה מתושביה היא לא מציאותית, האיום יימשך. אולי אחרי פסק זמן מסוים – אבל האיום יחזור.

ישראל תצטרך לקבל החלטות שאולי העולם לא יאהב אבל הן הכרחיות. ניתוק מוחלט מעזה. אין חשמל, אין מים אין כל קשר. ובמקום הגדר המגוחכת שנפלה ב-7 באוקטובר כמו קורי עכביש, גבול ממוקש עם "אזור  מוות", שכל הנכנס אליו מת.

אני כבר רואה את התגובות של יפי הנפש. "זה כמו בצפון קוריאה" וכדומה. לפעמים אין ברירה. עזה תצטרך לדאוג לעצמה ללא כל קשר לישראל.

האם כל זה יקרה? אני בספק. ממשלה חלשה ומבוהלת תעשה לא מה שטוב לישראל אלא מה שה"עולם" יכתיב. כמובן שמדובר בעולם שמרכזו בוושינגטון.

אבל רק גישה כזו תוכל להסיר לפחות את האיומים המידיים. וכן, כל ניסיון לחדש שיגור רקטות מעזה לכיוון ישראל יהיה חייב להיתקל בתגובה לא פרופורציונלית, וכשאני אומר לא פרופורציונית, אני מתכוון לממש לא כזו.

יש אזורים שלמים בעזה שכמעט לא נפגעו מאש צה"ל, בשל החשש שחלק מהחטופים מוחזקים בהם. חמאס ללא ספק ניצל זאת, והוא מסתיר באזורים אלה את מה שיעשה בו שימוש, ולו חלקי, כשכוחו ייבנה מחדש

על התכנית הזו חייבים להתחיל לחשוב עכשיו. כי בשלב מסוים הנושא של עזה חייב לרדת למקום נמוך יותר בסדר העדיפויות הביטחוני, כי האיום הגדול עלינו הוא מאיראן. מדינה זו נמצאת פסע מנשק גרעיני, ועד כה מה שנעשה נגד האיום הזה הן בדיחות בסגנון ג'יימס בונד – גניבת הארכיון הגרעיני, חיסול של כמה מדעני גרעין המיוחס לישראל לפי מקורות זרים, וזהו.

זה המצב וצריך להיערך אליו שלשום.

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.