מדהים לראות מנהיג יהודי אמיץ וישר בקנה מידה היסטורי שעומד במלחמה ארוכה מול אויב אכזרי במיוחד שתקף את מדינתו וביצע בה אינספור פשעי מלחמה, וכעת נאלץ להתמודד עם לחץ נבזי של מעצמות גדולות וציניות. מעצמות שרוצות לכפות עליו להסתלק מהשלטון ולוותר על שטחים של מדינתו. והוא עומד איתן וזקוף וגם חש גאווה עצומה בעמו שנלחם בגבורה ומחזיק מעמד זמן כה רב. ואני מתכוון כמובן לוולודימיר זלנסקי.

זאת בזמן שבנימין נתניהו מחריש כמובן מול דברי סגן יושב ראש הפרלמנט הישראלי, נסים ואטורי, שמסביר במתינות בשידור חי לשדרן תחנת רדיו חרדית שקרא לרצוח את כל העזתים, כי אין לרצוח את הנשים והילדים ברצועה ויש לרצוח רק את כל הגברים.

וייתכן שהוא אפילו מתנאה בהומניות שלו וכלל אינו יודע שהוא מציע הצעה זהה לטבח הג'נוסיידילי שביצעו הלאומנים הסרבים ב-8000 גברים מוסלמים-בוסנים שהופרדו מהנשים והילדים ונרצחו בעיר סרברניצה שבבוסניה בשנות ה-90.

ייתכן שוואטורי מתנאה בהומניות שלו ואינו יודע שהוא מציע הצעה זהה לטבח הג'נוסיידילי שביצעו הלאומנים הסרבים ב-8000 גברים מוסלמים-בוסנים שהופרדו מהנשים והילדים ונרצחו בעיר סרברניצה

לא די להם כנראה בעשרות אלפי תינוקות ופעוטות וילדים וילדות ונערות ונערים ונשים וגברים וקשישות וקשישים שהמתנו ברצועה ואינם קשורים בשום צורה לפשע העצום והמבעית שביצע חמאס ביום 7 באוקטובר. ואני שב ומדגיש: הפגיעה הצבאית בחמאס הייתה מוצדקת מאין כמוה. אך המתתם של עשרות אלפי תושבים מגיל 0 עד 90 הייתה בלתי מתקבלת על הדעת.

השבוע, בדיוק לפני 83 שנים – יום 24 בפברואר 1942 – טבעו למוות 783 פליטים יהודים שנמלטו מרומניה הפשיסטית שבאירופה על גבי האונייה "סטרומה". הם ביקשו לעגון בחופי טורקיה ולהמשיך לארץ ישראל. המטרה הייתה קבלת סרטיפיקטים לארץ. אלא שהבריטים נעלו בפניהם את שערי הארץ. הם היו מיואשים, מגפות התפשטו ביניהם, והכניסה לארץ ישראל הייתה תקוותם האחרונה. בשלב מסוים גורשו מחופי טורקיה לתוך הים, למעט מעטים בעלי סרטיפיקטים שירדו בחוף הטורקי והמשיכו לארץ ישראל/פלסטינה.

טיל טורפדו שנורה לעבר הספינה, הטביע אותה. היה רק ניצול אחד שנפטר בגיל 91 לפני יותר מעשור. שנים רבות סברו שמדובר בטיל טורפדו שנורה מצוללת גרמנית, אך בדיעבד התברר שהייתה זו צוללת סובייטית שקיבלה הנחייה לירות לעבר כל כלי שיט לא מזוהה.

מדהים (וקשה) לחשוב שביום 7 באוקטובר נטבח מספר אזרחים גדול יותר מהמספר המפלצתי של היהודים שטבעו עם שקיעת האונייה "סטרומה" למצולות (עם כל ההבדלים המתבקשים והרבים בין התקופה ההיא והנסיבות ההן לבין תקופתנו אנו והנסיבות הקיימות כיום).

מדהים (וקשה) גם לראות את תוכן דבריו של אחד מהם, במכתב ששלח בטרם מותם – על הייאוש, על המחלות, על הרעב, על תחושת ההפקרה, על הרגשת הכליה המתקרבת – ולהשוות זאת לדברי תושבים פלסטינים רבים במהלך המלחמה ברצועה (עם כל ההבדלים המתבקשים והרבים והמובנים כמובן).

השבוע, בדיוק לפני 83 שנים – יום 24 בפברואר 1942 – טבעו למוות 783 פליטים יהודים שנמלטו מרומניה הפשיסטית שבאירופה על גבי האונייה "סטרומה". טיל טורפדו שנורה לעבר הספינה, הטביע אותה

הבריטים לא היו נאצים. גם הפלסטינים אינם נאצים. מובן שהברוטליות האכזרית של אנשי חמאס והג'יהאד היא עצומה, לרבות הפשע נגד האנושות שבוצע ביום 7 באוקטובר המבעית. גם הישראלים כמובן אינם נאצים.

אך פשעי מלחמה ואטימות לב הם דבר אוניברסלי. פנטזיות על היעלמות העם האחר (למחוק את עזה. לטרנספר אותם), ומעשי גירוש ועקירה בפועל (2 מיליון פלסטינים עקורים ברצועה. 150 אלף ישראלים נעקרו בעקבות זוועות חמאס והפגזות חזבאללה מאז 7 באוקטובר. 40 אלף פלסטינים בגדה נעקרו כעת מבתיהם במסגרת מבצע ישראלי ברוטלי שעלול לא לעצור את הטרור שם אלא דווקא להעצים אותו), השלטת משטר אפרטהייד בגדה, החזקת אזרחים חטופים בתנאים לא אנושיים (אנו רואים זאת עם שובם של חטופינו), ורצח תינוקות ופעוטות וילדים רבים – כל אלו לוכדים אותנו בלופ נורא של אלימות מבעיתה, פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות וסבל נפשי וגופני בלתי נגמר.

אני לא יכול לשאת את המחשבה על המספר העצום של תינוקות ופעוטות וילדים פלסטינים שהמתנו במלחמה בעזה. באמת.

אני לא יכול לשאת את המחשבה על אריאל וכפיר ושירי ביבס. כמו רבים ורבות, אני חושב עליהם רבות. אני מתבייש לשאול מה שלומו של ירדן. כיצד הוא מרגיש.

אני רק יודע שהתפרקות הדמוקרטיות הליברליות, עליית הימין הקיצוני (להבדיל מהימין המתון), נסיקת הניאו-פשיזם, תרבות הכזב והתעמולה הנבזית שהעלתה מנהיגים סמכותנים-לאומנים שממיטים חורבן על מדינותיהם שהיו דמוקרטיות, ההפיכה המשטרית שמתחוללת במדינת ישראל ועכשיו גם בארצות הברית, תפיסת הג'יהאד הנוקשה והאכזרית שמתבטאת במגוון היבטים ודרגות במזרח התיכון ובמוקדים נוספים, הגזענות האיומה, הטרור, ההצדעה הנלהבת במועל יד של בעלי כוח בארצות הברית, רעיונות של עליונות לבנה ופשעים נגד האנושות שנגזרים משאיפות נקמה – כל אלו מתחוללים מול עינינו המשתאות ורק הולכים ומחמירים.

הסדר האוניברסלי שגובש עם תום מלחמת העולם השנייה קורס לנגד עינינו. מישהו יכול לטעון ברצינות שארצות הברית של טראמפ היא מנהיגת העולם החופשי? במובנים רבים, היא פשוט עוברת לצד האוטוריטרי הנורא.

הסדר האוניברסלי שגובש עם תום מלחמת העולם השנייה קורס לנגד עינינו. מישהו יכול לטעון ברצינות שארצות הברית של טראמפ היא מנהיגת העולם החופשי? במובנים רבים, היא פשוט עוברת לצד האוטוריטרי הנורא

ואם לא נצליח לבלום את כל אלו, הרי שנשקע למצולות. האונייה סטרומה היא תזכורת קיצונית ומוחשית (הכי קיצונית) לנקודות השפל הכי עמוקות אליהן אפשר להגיע בעטיה של גזענות מבעיתה ובעקבות נסיקת משטרים פשיסטים ותאוריות גזעניות.

חודש ו-4 ימים לפני טביעת אוניית הפליטים היהודים האומללים, כדאי לזכור, התקבלה בווילה על שפת אגם ואנזה בגרמניה, ההחלטה על הפתרון הסופי לשאלת היהודים באירופה. היה זה ביום 20 בינואר 1942.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.