עם יד על הלב – מה הכי ריגש אתכם בים הגילויים האחרונים מחדרי חקירות תיקים 2000 ו-4000? מה מכל ההקלטות והווצאפים עשה לכם את זה? זו בחירה קשה, אני יודעת, אבל בכל זאת – מה הכי הארד סטאף (או סנאף)?

• הרומן ביבי-נוני נמשך לא מערכת בחירות אחת, אלא ארבע (״עשינו את זה. כבר היינו בסרט הזה. זאת מערכת הבחירות הרביעית שלנו: 96', 99', 2009 ועכשיו.״ – כמאמר נוני)?
• העורך הראשי של וואלה, אבי אלקלעי פוטר יען כי השאיר כתבה על מני נפתלי יותר מדי שעות בדף הבית?
• כל מה שעניין את נתניהו זה לפטר את יגאל סרנה?
• נתניהו, האיש שאין לו מחשב ואין לו סלולארי ולא מסוגל לעשות דבר באופן עצמוני כי בשביל זה יש עבדים מרצון, הקליט בעצמו את אחת השיחות עם נוני?

אני אישית מתפעלת מהמערך הלוגיסטי המפואר. כמה אנרגיה וכמה זיעה בשביל להפעיל את כל האופרציה הזו שכל פרט מתוכה מפעיל סביבו עוד מעגל קרנפים וחבלנים. כמה יצירתיות וכושר אבחנה חודר כליות ולב צריך כדי לבחור את המושחת הנכון למקום הנכון.

6 שליחים

שאלה למיטיבי לכת: מה הקשר בין גלעד ארדן, איוב קרא, שלמה פילבר, ארי הרו, ניר חפץ ויצחק מולכו? ומה עושה כאן יצחק מולכו אותו אנחנו מכירים בכלל מתיק 3000 (הצוללות וכלי השיט)?

ובכן, כל החבורה המכובדת הזו – 2 שרים (לתקשורת כמובן) לשעבר, 3 נאמנים ומעריצים ומקורבים ובעלי תפקידים, ו-1 קרוב משפחה ועו״ד חשוב – כולם כולם מתפקדים כמוציאים לפועל את מבצע 2000 / 4000, או כמו שאמר את זה יפה נתניהו ״בעיתונות הכתובה כבר טיפלתי… עכשיו הגיע הזמן לשנות את הטלוויזיה״:
(לחצו על הנפשות הפועלות שבתרשים ועולם חדש ומופלא של מידע יפתח בפניכם)

5 קודקודים

בימים האחרונים יש ים גילויים על המינוי של אלקבץ למנכ״ל גל״צ ועל שעת השידור הקבועה שקיבל יעקב ברדוגו בגל״צ (ומשם הצנחתו כמרואיין או כפרשן או חבר בכל פאנל פנוי או לא פנוי, ובכל תוכנית אפשרית בערוצי הטלוויזיה השונים, וגם בערוצי רדיו מתחרים), אלא שהעניין רחב הרבה יותר, כמו שמגדיר את זה יפה יוסי לוי שהיה יועץ התקשורת של נתניהו:

״מי ששולט בתקציב רשות השידור זה נתניהו, אז גם שם יש לו שליטה והשפעה. וזה מעביר אותנו לגלי צה"ל:
קופצים על ברדוגו, מה אתם רוצים זה תפקידו, ויש תוכנית של אוהדת של נתניהו ומעריץ של נתניהו בשם הפלורליזם (קובי אריאלי, עירית לינור). רזי ברקאי ורינו צרור זה טוב לנתניהו, הנה יש כאן פלורליזם"

4 שלבים למטרה: נתניהו רה״מ לנצח נצחים

איך הגדיר את היעד בישירות כדרכו, המו״ל נוני מוזס?

צריך לדאוג שאתה תהיה ראש הממשלה

ועוד הוסיף והרחיב שהם הולכים יחדיו דרך ארוכה – נתניהו שלא הפסיק לסמן אותו כאוייב העם והמדינה, והוא נוני שקיבע בתודעה שהוא נאבק תמידית בנתניהו:

מוזס: "אתה רק נהיית ראש ממשלה בגלל הכותרת הזאת".

נתניהו: "הייתי ראש ממשלה גם בלי".

מוזס: "בוודאי, אבל אפשר לא לתת כותרת 'ביבי ניצח בעימות'. שזה נתן לך בדיוק את ה-0.3 או 0.5. אתה יודע שאני הייתי בשלושה חודשים האלה העורך בפועל?"

אבל נוני לא לבד בתפקיד לחיבור נתניהו לכסא, שימו לב מה אומר מנכ״ל וואלה לשאול אלוביץ, החבר, או אולי לא החבר של נתניהו (לפי שמרון שפעם אחת העיד ככה ופעם אחרת הפוך בהסכמי ניגוד העניינים של נתניהו)

״שמע, הבאת לו (לנתניהו) את הבחירות, נו, זה לא צחוק״

אז מה השלבים בתוכנית שהתגלו בתמלילי השיחות ביבי-נוני, ובהקלטות ניר חפץ וארי הרו?

את התוצאות כבר ראינו כשדיברנו על שופרות וקרנפים, אבל לאן כל זה מוביל אותנו? מה דעתכם, מה יחליט מנדלבליט? סעיף השוחד ישאר בתיק 4000?

אסתי סגל מכורה לנתונים ולביג דאטה ומנגישה אותם באינפוגרפיקה והדמיית נתונים (data story telling), אקטיביסטית שלא מפסיקה לנסות לשנות את העולם. חיה בתל אביב אצל פצפונת וסוזנה החתולות.

בשבוע שעבר צפינו בערוץ "כאן 11" בסרטו של יאיר קדר "הפרק האחרון של א.ב יהושע". הסופר, בן 83, מזכיר בסרט את נכדתו גאיה. לדבריו, גאיה אומרת שבכל העיתונים סבא מדבר על כך שהוא הולך למות, אבל לדבריה היא רואה "שהוא מסתובב, מבלה לו יפה מאוד".

גאיה צודקת. גופו של סבה כבר בוגד בו קשות, האלמנות מכאיבה, אבל הוא חיוני ושופע חום וחיות. לא מנסה להתכחש לידיעה שימיו אולי ספורים. מתכונן לפרידה הסופית, הולך ונפרד מהעולם. ומנסה, כנראה, למצות כל יום נוסף של חיים.

גאיה צודקת. גופו של סבה בוגד בו קשות, האלמנות מכאיבה, אבל הוא חיוני ושופע חום וחיות. לא מנסה התכחש לידיעה שימיו אולי ספורים. מתכונן לפרידה הסופית מהעולם ומנסה, כנראה, למצות כל יום נוסף של חיים

ובדומה לו הזקן ב"שירי סוף הדרך" של לאה גולדברג. זה הזקן שחולק, כנראה, על תפיסתו של קוהלת. מערער על הקביעה "אין חדש תחת השמש":

"והנה אתה בא בימים וזקנת ושבת.
וימיך ספורים ויקר מניינם שבעתיים.
ותדע: כל יום אחרון תחת השמש,
ותדע: חדש כל יום תחת השמש".

ועוד על אותה סוגיה מורבידית שרודפת את כולנו. את המפוכחים המתמודדים איתה וגם את המכחישנים. לאה גולדברג ביטאה בשירתה גם את הקושי להכיר בסופיותם של חיינו, במעבר הצפוי אך בלתי נתפס אל לילה נצחי.

כי איך אפשר להסתלק מהעולם ביום ככל הימים, יום שבו "פורסים את הלחם/ ואוספים את הפרי אל הטנא", כנאמר בשיר "ביום זה". מוני אמריליו הלחין את השיר, המוכר לציבור בעיקר בביצועיהם של יוסי בנאי ואורה זיטנר.
המשוררת תהתה:

"איכה תמותי נפשי ביום הזה
שהוא יפה ומלא, שהוא גדוש ופשוט
שהוא אור, שהוא יום ככל הימים?".

ואכן, אנשים רבים, חלקם משכילים ונאורים, מנסים להדוף כל מחשבה על סופיותם הצפויה.

ועוד על אותה סוגיה מורבידית שרודפת את כולנו. את המפוכחים המתמודדים איתה וגם את המכחישנים. לאה גולדברג ביטאה בשירתה גם את הקושי להכיר בסופיותם של חיינו, במעבר הצפוי אך בלתי נתפס אל לילה נצחי

היצירה היא מעין נעורים, כלשון הקלישאה. גם קלישאות מבטאות לעתים אמיתות עמוקות. "אני עברתי איזה מחסום כתיבה", מעיד א.ב יהושע על עצמו. "וחזרתי לכתוב. אני כל היום משייף. אמרתי: 'זה לא רע בכלל וקיבלתי אומץ להתחיל'". והבמאי, יאיר קדר, אמר בראיון אשר פורסם ב"הארץ" ש"היצירה מחזקת אותו (את יהושע). נותנת לו עוצמה פנימית…הוא תאב חיים וגם מתכונן להיפרד מהם".

על כוחה של כתיבה בישורת האחרונה של החיים כתבה בהיותה בת 85 גם רות בונדי המופלאה, שהייתה עיתונאית מחוננת, סופרת ומתרגמת. היא כתבה שהכמיהה לחידוש בגילה המופלג מתרכזת בכתיבה. כתיבה מאפשרת לה שלא לעשות רק עוד מאותו דבר. בתה של בונדי, העיתונאית לשעבר טל בשן, פרסמה ביום השנה למות אימה (בגיל 94!) רשימה גנוזה של האם שכותרתה: "שיגרה היא סתם פיהוק, עד שמגיעים לזיקנה".

ואז, כדברי רות בונדי:

"השגרה היא משענת, ביטחון, ידידה בשעה שחורה… לא מאהבה אני נאחזת בה, אלא מתוך פחד משיבושים…הכמיהה לחידוש מתרכזת בכתיבה. רק לא לחזור על עצמי. לא לכתוב תמיד אותו דבר, במילים אחרות. עלי לחפש נושאים שלא כתבתי עליהם עדיין".

ושוב אני חוזרת אל חכמת זקנים נוסח לאה גולדברג. אל פסוק השיר "ותדע: חדש כל יום תחת השמש". ציטטתי את השיר בקבוצת הפייסבוק "לא סופרים – מועדון הקריאה של הארץ". אחד הטוקבקיסטים המגיבים – ערן קרלינסקי – הוסיף הערה אופטימית. לדבריו, האמירה הזאת רלוונטית לכל גיל.

על כוחה של כתיבה בישורת האחרונה של החיים כתבה בהיותה בת 85 גם רות בונדי המופלאה, שהייתה עיתונאית מחוננת, סופרת ומתרגמת. היא כתבה שהכמיהה לחידוש בגילה המופלג מתרכזת בכתיבה

די להיזכר בתמונה החותמת את הסרט המיתולוגי "חלף עם הרוח". הגיבורה, סקרלט אוהרה (בגילומה של ויוויאן לי) כבר יודעת שכל עולמה חרב. ואז היא משמיעה את האמירה הנודעת, האלמותית: "ככלות הכול, מחר יפציע יום חדש".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.

בעיראק נערכו בחירות כלליות, שהביאו לניצחון הכוחות הפוליטיים המתנגדים לאיראן. לפני שיוצאים במחולות וריקודים חייבים להוסיף כמה קריאות אזהרה והבהרה.

בעיראק נערכו בחירות כלליות, שהביאו לניצחון הכוחות הפוליטיים המתנגדים לאיראן. לפני שיוצאים במחולות וריקודים חייבים להוסיף כמה קריאות אזהרה והבהרה

עיראק היא לא מדינה דמוקרטית, ולתוצאות בחירות כאלה או אחרות אין ממש בקביעת המדיניות של המדינה, אם בכלל יש מדינה, ואם יש לה מדיניות.

כבר הבחירות הקודמות גרמו להקמת ממשלתו של מוסטפה אל-כאזימי שהייתה מסוייגת מאיראן. הוא דיבר כמו עיראקי עצמאי לכאורה, אבל חדירת איראן כל כך עמוקה במנגנון המדינה, במשטרה ובצבא, עד כי כאזימי אמר מה שבא לו, ואיראן המשיכה לעשות מה בראש שלה.

קודם כל, האם בכלל היו בחירות? מנהלת הבחירות הרשמית אמרה שכן, וגם פרסמה את הנתון של 41% השתתפות בהצבעה. אבל גורמים בתוך עיראק טוענים כי אחוז ההצבעה האמיתי היה רק בסביבות 15% – כלומר כשלון של המהלך כולו. אפילו המשקיפים האירופים, שהיו שמחים להודיע כי הבחירות התנהלו כסדרן, הטילו ספק במספרים הרשמיים וקבעו כי שיעור ההצבעה היה נמוך.

מדוע נמנעו העיראקים מלבוא לקלפיות? מי שעקב אחרי מערכת הבחירות יודע. כשאנו אומרים מערכת בחירות אנו מייד חושבים על ויכוחים, סיסמאות וכו'. בעיראק מערכת הבחירות התבטאה בחיסול מועמדים, סוג של פריימריס שלא ידוע במערב. השלב האחרון של הבחירות הוציא לרחובות עיראקים מתוסכלים שקראו לעצור את הרג המועמדים.

המאבק בעיראק הוא לא בין מפלגות פוליטיות, אלא בין מיליציות. על הבכורה מתמודדות שתי מיליציות – המיליציה של מוקתדא סדר שזכתה בבחירות, מול החשד א-שעבי – "ההתגייסות העממית" הפרו איראנית. אלה שתי מיליציות שיעיות וההבדל ביניהן הוא שסדר מעדיף את האופי הערבי של עיראק על צביונה השיעי, והחשד א-שעבי מעדיף את הצביון השיעי והוא חלק ממשמרות המהפכה האיראניות.

בעיראק מערכת הבחירות התבטאה בחיסול מועמדים, סוג של פריימריס שלא ידוע במערב. השלב האחרון של הבחירות הוציא לרחובות עיראקים מתוסכלים שקראו לעצור את הרג המועמדים

החשד א-שעבי כבר הודיע כי לא יכיר בתוצאות הבחירות, ויילחם בהם.

כלומר: מי שהלך לקלפיות בכל זאת, רצה לומר כי הוא רוצה להתנתק מאיראן. אבל זה לא מספיק. ההתנתקות מאיראן – אם היא אפשרית – תוכל להתממש רק במלחמת אזרחים פנים שיעית.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.