המדינאי האמריקאי הנרי קיסינג'ר טבע את מטבע הלשון: לישראל אין מדיניות חוץ, אלא רק מדיניות פנים. בינתיים התעדכנה האמירה היום אין לישראל מדיניות פנים, אלא רק מדיניות משפטית ומדיניות סקטוריאלית.

הדברים אמורים בהכרזה האסטרטגית של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בטקס סיום קורס קציני חי"ר, לפיה ישראל "תדרוש" שצבא סוריה לא ירד דרומה מדמשק, וכי ישראל עצמה תגן על הדרוזים בדרום סוריה. נתניהו לא אמר שישראל לא תאפשר לצבא סוריה לרדת דרומה, אלא שהיא "תדרוש" זאת, כלומר: נקט בזהירות ראויה שלא להתחייב, תוך שרטוט גבולות גזרה.

בעניין זה יש להבחין בין העניין עצמו, קביעת גבולות גזרה, לבין ההכרזה על כך.

נתניהו נשא הכרזה אסטרטגית בטקס סיום קורס קציני חי"ר, לפיה ישראל "תדרוש" שצבא סוריה לא ירד דרומה מדמשק, וכי ישראל תגן על הדרוזים בדרום סוריה. אך יש להבדיל בין קביעת גבולות הגזרה לבין ההכרזה עליהם

בין ראש הממשלה, יצחק רבין, ונשיא סוריה, חאפז אל-אסד, הייתה חלוקת גבולות גזרה בלבנון. היה קו רוחב שהוסכם, אשר מדרומה לו צבא סוריה בלבנון לא יירד. הסדר הקו האדום עבד היטב שנים רבות, כי שני הצדדים, ישראל וסוריה לא הודו בקיומו.

לקביעת גבולות גזרה, שמממשים את הישגי חיל האוויר במה שהיה פעם הקשת השיעית – יש חשיבות אסטרטגית. הם נועדו לעצור את חדירת האסלאם הפונדמנטליסטי דרומה באופן שמאיים על ישראל, הדרוזים, וממלכת ירדן.

השאלה היא האם יש לבצע את ההחלטה האסטרטגית החשובה הזו הלכה למעשה, מתחת למכ"ם ובאופן יעיל ושקט – או להכריז על זה בקולי קולות ובכך לעורר נרדמים, לארגן התנגדות, ולהכניס את הדרוזים לעמדת מגננה.

את הנוגדנים ראינו מייד. משלחת של הדרוזים מיהרה לדמשק כדי להיפגש עם אבו מוחמד אל-ג'ולאני, כדי להתנער מהכרזתו של ראש הממשלה. בעיר דרעא, על גבול ירדן, הייתה עצרת גדולה של ערבים ודרוזים כדי להתנער מן ההכרזה.

ג'ולאני עצמו הזהיר את ירדן משיתוף פעולה עם ישראל במדיניות שעליה הכריז ראש הממשלה, והוא עצמו מיהר לרבת עמון כדי להסדיר את הגבולות בין המדינות, כלומר: ממשלת ג'ולאני תרד דרומה עד הגבול, בהסכמת ירדן. במילים אחרות: במקום שיתוף פעולה שקט עם ירדן כדי לקבוע את גבולות הגזרה, ירדן עוברת לתיאום פומבי עם ג'ולאני כדי להכשיל זאת.

השאלה היא האם יש לבצע את ההחלטה האסטרטגית החשובה הלכה למעשה, מתחת למכ"ם ובאופן יעיל ושקט – או להכריז עליה בקולי קולות ובכך לעורר נרדמים, לארגן התנגדות, ולהכניס את הדרוזים למגננה

אבל, הסכנה הגדולה היא שהכרזות ראש הממשלה יעוררו את טורקיה להגיב. כרגע טורקיה לא ששה להסתבך בסוריה, אלא לייצב את הישגיה, אבל רג'פ טאיפ ארדואן עלול להחליט שלא לתת לישראל את הכבוד להיות השליטה של דרום סוריה, והוא יחליט להתחיל לשקם את צבא סוריה.

מה תעשה ישראל אז? אם תממש את העליונות האווירית שלה במרחב הקשת השיעית לשעבר, זה לא יהיה כמו ההתקפות על המטרות האיראניות ושל חזבאללה לשעבר, אלא סיכון של מלחמה עם טורקיה.

לישראל הייתה בעבר האופציה לסייע לצבא סוריה החופשי, הכוח הראשי שלחם בבשאר אסד בימי מלחמת האזרחים, אבל ישראל לא גילתה עניין. עכשיו, אם ישראל נחושה לממש בסוריה את  הכרזתו של ראש הממשלה, היא חייבת לחזור ולשקול את שיתוף הפעולה הזה – ובהקדם.

להכרזה של נתניהו יש משמעויות משפטיות ישירות, וראינו את זה מייד כאשר ביקש לדחות את משפטו בגלל התפתחויות חשובות. התפתחויות שהוא יצר.

מרוב ה"שושו" שנוצר סביב חשאיות הדיווח לשופטים, אפשר לחשוב שאנו עומדים בפני מלחמה עם איראן. אבל למלחמה עם איראן, אם זה באמת היה נושא הדיון החשאי עם השופטים, אין התכנות לפני שמסדירים את היחסים עם סעודיה. זאת משום שאיראן תגיב על גבה של סעודיה, ובכך תכניס את משק האנרגיה העולמי לסחרור.

הסכנה הגדולה היא, שהכרזות נתניהו יעוררו את טורקיה להגיב. כרגע היא לא ששה להסתבך בסוריה, אבל ארדואן עלול להסתייג משליטת ישראל בדרום סוריה, ולהחליט לשקם את צבא סוריה

אי אפשר לתקוף את איראן בלי פריסת רשת הגנה על מתקני הנפט של סעודיה, ואת זה אי אפשר לעשות בלי הסכם שלום עם סעודיה. ואת הסכם השלום עם סעודיה אי אפשר לעשות בגלל בצלאל סמוטריץ', כי הוא לא יסכים למחוות הנדרשות בכיוון של מדינה פלסטינית. ואם לא די בכך, צה"ל מעתיק דפוסי פעולה מעזה לגדה.

אין פירוש הדבר שישראל לא חייבת לטפל בעוצמה בסכנות של התאים האיראניים במחנות הפליטים בגדה, אבל כאשר המדיניות של ישראל היא מדיניות סקטוריאלית ומשפטית, יש לבחון כל פעולה או מעשה על פי קנה המידה הזה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.