לכל ילד פעוט יש את השלב בו הוא משחק מחבואים עם הוריו או חבריו, ובטוח שאם הוא יכסה את עיניו ולא יראה אף אחד כך אף אחד גם לא יוכל לראות אותו והמחבוא שלו יהיה בטוח.

אצל פעוטות שלב החיים הזה נמשך בדרך כלל כמה חודשים עד שהם מבינים שהם עובדים רק על עצמם. אולם נראה שהתפיסה הקוגניטיבית של ממשלת ישראל הנוכחית איננה מפותחת כמו זו של פעוט בן שנתיים או שלוש.

ממשלת ישראל ממשיכה לשים את היד על העיניים ולקוות שככה היא מצליחה להתחבא מהעובדה שההפקרה והטבח הכי גדול ביהודים מאז השואה קרו במשמרת שלה. הממשלה ממש בורחת מהאחריות הזו, מהבשורה הזו.

ממשלת ישראל ממשיכה לשים את היד על העיניים ולקוות שככה היא מצליחה להתחבא מהעובדה שההפקרה והטבח הכי גדול ביהודים מאז השואה קרו במשמרת שלה. הממשלה ממש בורחת מהאחריות הזו, מהבשורה הזו

לבריחת ממשלת ישראל מאחריותה על הטבח ומכל הקשור בו ישנם כמה היבטים בולטים:

1

בעשרות רבות של הלוויות בהן השתתפתי בשבועות שאחרי יום המחדל, ההפקרה והטבח – לא היה נציג ממשלה אחד. כנ"ל בהלוויות מאוחרות יותר של חטופים שנרצחו בשבי בעזה. ברוב המקרים לא היה אפילו זר או כל אזכור אחר של השתתפות באבל ובכאב מצד ממשלת ישראל.

נפקדות כמעט מוחלטת, אכזרית, מעליבה ובלתי נתפסת של ממשלת ישראל מהלוויות אזרחיה, שנרצחו במשמרת שלה. כילד קטן המכסה את עיניו כך התייחסה הממשלה להלוויות נרצחי ה-7.10.

2

ביום השלושים ליום ההפקרה והטבח לא יזמה הממשלה כל טקס ממלכתי ולא הכריזה כמובן על יום אבל לאומי. היוזמה צמחה מלמטה ממשפחות הנרצחים והנחטפים וממאות אלפי ישראלים כואבים והמומים שיזמו יום אבל לאומי אזרחי.

אני זוכר את עצמי עומד באותו היום בטקס הזיכרון במושב עין יהב, שאירח יחד עם מושבי הערבה הנוספים אלפי פליטים מהנגב המערבי, מביט במסך הגדול עליו הוקרן הטקס, ומתקשה להאמין שהממשלה שלי, ממשלת ישראל, לא יזמה בעצמה יום אבל לאומי וטקסי זיכרון ביום ה-30, המקודש כל כך במסורת היהודית.

כעבור שנה הכריזה הממשלה על יום אבל לאומי, אולם התאריך אותו קבעה נועד כולו להשכיח את צירוף המספרים שמסמל ויסמל לעד את יום ההפקרה – 7.10.2023. השבעה באוקטובר.

בעשרות הלוויות בהן השתתפתי בשבועות שאחרי יום המחדל, ההפקרה והטבח – לא היה נציג ממשלה אחד. כנ"ל בהלוויות חטופים שנרצחו בשבי בעזה. ברוב המקרים לא היה אפילו זר של השתתפות באבל

3

שיא נוסף של אטימות בלתי נתפסת התקיים ביום הקשה מנשוא של הלווית בני משפחת ביבס. באותו היום יצאו מאות אלפי אזרחים לרחובות ולצמתים להביע הזדהות. מיליוני אזרחים חשו כאב צורב בליבם ובנפשם ולא יכלו לתפקד באותו היום.

נשיא ארגנטינה (ארגנטינה!) הכריז על שני ימי אבל לאומיים. אבל עבור ממשלת ישראל העסקים נמשכו כרגיל. הדיונים בכנסת לא בוטלו, הוועדות פעלו והשמש זרחה; כאילו אנחנו בעוד יום רגיל ולא באחד הימים הקשים מאז ה-7.10.2023.

האם יכול להיות שבליבם של חברי הממשלה יש אבן במקום לב? האם לרצון העז להשכיח ולהקטין את אחריותם לטבח אין שום גבול?

*  *  *

למקרים אלו ניתן כמובן להוסיף דוגמאות נוספות שהבולטת בהן היא ההתנגדות להקמת ועדת חקירה ממלכתית, הימנעות ראש הממשלה מביקור בקיבוץ ניר עוז, היעדר כמעט מוחלט של שיח בין חברי הממשלה לבני משפחות החטופים ועוד.

ממשלת ישראל יכולה להמשיך לשחק מחבואים עם עצמה אבל רובו המוחלט של הציבור חכם מהם, ויודע להראות זאת בשורה של אירועים כגון יום הזיכרון האזרחי, התמיכה האזרחית בתושבי הנגב המערבי אחרי הטבח, וליווי משפחות החטופים והנרצחים כפי שהודגם בצורה מפעימה בעת ההלוויה של משפחת ביבס.

מיליוני ישראלים מכל גווני וקצוות הקשת הפוליטית עומדים המומים ונכלמים מול ממשלה שמנסה לשחק מחבואים עם הטבח שקרה במשמרת שלה. חברי הממשלה יכולים להמשיך לשים את הידיים על העיניים, לרקוע בידיים וברגליים כמו פעוט בטנטרום, ולהטיח האשמות בכל העולם ואשתו מלבד בשליטי המדינה – הם עצמם.

נשיא ארגנטינה (ארגנטינה!) הכריז על שני ימי אבל לאומיים. אבל עבור ממשלת ישראל העסקים נמשכו כרגיל. הדיונים בכנסת לא בוטלו, הוועדות פעלו והשמש זרחה; כאילו אנחנו בעוד יום רגיל

נכון שגם לצבא ולגופי המודיעין אחריות כבדה שמרתיחה את הדם, אבל נראה שחברי הממשלה שכחו את דבריו של מנחם בגין אחרי מחדל מלחמת יום הכיפורים ב-1973, לפיהם "הממשלה מנהלת את ענייני האומה, כי היא האחראית לפעולותיה ומחדליה, ואין זולתה האחראית להם".

ממשלת ישראל יכולה להמשיך לכסות את עיניה בידיה ולנסות לברוח מבשורה. אולם הישראלים חכמים וחזקים מהם וכך גם ההיסטוריה שתזכור את הממשלה הזו רק על דבר אחד – היותה ממשלת ההפקרה והטבח של ה-7.10.2023.

ד"ר אמיר פלג הוא חבר מועצת "יד ושם" ותושב מושב עין הבשור במועצה האזורית אשכול. עבודת הדוקטורט שלו עסקה באופן בו השפיעו לקחי השואה על גישתו המדינית והביטחונית של מנחם בגין. הכתוב על דעתו בלבד.