אם אתה פוגש בחור צעיר ללא כל ניסיון קולנועי, והוא מחזיק בידו מצלמת וידיאו ואז מספר לך בביישנות שהוא התחיל ממש לאחרונה לתעד את מה שקורה לו כי הוא חושב אולי להפיק סרט על חייו, הדבר האחרון שיעלה בדעתך – וכנראה גם בדעתו – זה שתוך פחות מארבע שנים הוא יזכה באוסקר על הסרט הזה.

הסיפור הזה כל כך משוגע ויוצא דופן, עד שהוא כמעט בלתי נתפס. שמעתי על "אין ארץ אחרת" – שזכה ביום ראשון באוסקר לסרט התיעודי של השנה – בדיוק ככה, ביוני 2021.

באסל עדרה נהג במהירות בשבילֵי הכביש המשובש המוביל מבית הוריו בחרבת תוואני – אחד הלוקיישנים המרכזיים בסרט – כשהוא מנסה לאזן את המכונית ביד אחת ולהחזיק את הטלפון ביד השנייה.

עדרה אמר לבן שיחו, "אני בדרך אליך", וסיפר לי שהוא חייב לתעד את מה שקורה שם, בתקווה שיום יבוא והעולם כולו ייחשף, דרך הסרט, למציאות החיים האיומה של בני עמו בדרום הר חברון

תוך כדי שהמכונית מקפצת בין הבורות והסלעים בדרך, הוא מקבל עדכונים מבן שיחו בצד השני, שסיפר לו כי שני מתנחלים מחוות מעון תוקפים רועה צאן שיצא עם כבשיו למרעה על אחת הגבעות בסביבה.

עדרה אמר לבן שיחו, "אני בדרך אליך", וסיפר לי שהוא חייב לתעד את מה שקורה שם, בתקווה שיום יבוא והעולם כולו ייחשף, דרך הסרט, למציאות החיים האיומה של בני עמו בדרום הר חברון.

באסל עדרה בסרט "אין ארץ אחרת" (צילום: Yabayay Media / Antipode Films / Alamy Stock Photo)

בשלב כלשהו המכונית לא יכלה להתקדם יותר כי הדרך נהייתה משובשת מדי. נאלצנו לנטוש אותה בצד ולרוץ במעלה הגבעה לעבר המקום המשוער שבו אמור היה להיות רועה הצאן שהותקף. כשהגענו לשם המתנחלים כבר עזבו את המקום. עדרה צילם את רועה הצאן, מחמוד חממדה, שסיפר איך מתנחל תפס את החמור שלו והודיע לו כי זה חמור ישראלי שנגנב מהתנחלות.

"אמרתי לו, 'מה פתאום?'" סיפר חממדה. "המתנחל אמר לי, 'וואלה, הייתה לי רצועה בדיוק כזאת על החמור שלי'. אמרתי לו, 'שקרן, זה אני עשיתי את הרצועה הזאת'. ואז הראיתי לו חמור קטן ואמרתי לו, 'החמור הזה? זה הבן שלו'. הוא אמר לי, 'איך אתה יודע שזה הבן שלו?' אז אמרתי לו – אם תבוא איתי הביתה למערה שלנו, אני אראה לך את תעודת הזהות שלו".

"עדרה הצביע על הגבעות מסביב ואמר לי בייאוש ניכר, "המדינה הכריזה על הגבעות האלה כעל אדמות מדינה, ואז נתנה אותן למתנחלים. המתנחלים מתיישבים על כל גבעה כזאת וככה שולטים על השטח מלמעלה"

בכתבה שפרסמתי באותו שבוע בזמן ישראל, כתבתי על עדרה: "הוא האקטיביסט הבולט ביותר במסאפר יטא. בן 25. נולד וגדל בחרבת תוואני. את החיידק האקטיביסטי ירש מאימו, כיפאח, שהנהיגה את נשות תוואני במאבק להקמת בית ספר במקום" – מאבק שזוכה להצדעת כבוד אוהבת מבנה ב"אין ארץ אחרת".

"הגירוש של 1999 והאינתיפאדה השנייה התרחשו כשהיה פעוט. הוא גדל והתבגר במסאפר יטא של צווי הביניים, המאבקים המשפטיים, ההריסות ועליית כוחם של המתנחלים מסביב.

באסל עדרה ב־2021 (צילום: אמיר ב־דוד)

"בשנים האחרונות הוא מתרוצץ בין הגבעות ועושה כמיטב יכולתו לעזור לתושבי האזור – מסיע ילדים לבית הספר, מצלם, כותב. בחודשים האחרונים הוא מצלם יחד עם האקטיביסט הישראלי יובל אברהם – שהפך לחבר קרוב – סרט על החברות שלהם, שנולדה והתפתחה על רקע המאבק למען הקהילות המקומיות. הוא מקבל עדכונים על כל פיפס במרחב".

שבועיים קודם לכן עדרה הוזעק לשטח ותיעד במצלמתו דחפור שחרץ בורות עמוקים בדרכי העפר המובילות במסאפר יטא מיישוב ליישוב, בסצנה שאפשר לראות ב"אין ארץ אחרת". חיילים מנעו ממנו ומתושבים אחרים להתקרב לזירת ההרס של הדחפור, שחתך גם צינורות מים. עקבות ההרס עוד היו ניכרים במקום כשהגענו אליו כעבור שבועיים.

"אין ארץ אחרת" הולך אחורה וקדימה בזמן כדי לתאר את המאבק הארוך הזה של תושבי מסאפר יטא בכיבוש הישראלי. הפעימה הרגשית של הסרט היא סיפור החברות העדינה שנרקמת במהלכו בין עדרה לבין אברהם

עדרה הצביע על הגבעות מסביב ואמר לי בייאוש ניכר, "המדינה הכריזה על הגבעות האלה כעל אדמות מדינה, ואז נתנה אותן למתנחלים. המתנחלים מתיישבים על כל גבעה כזאת וככה שולטים על השטח מלמעלה. זו אסטרטגיה חדשה שלהם.

"בכל מאהל כזה מתיישב מתנחל עם עדר כבשים. יחד איתו יש קבוצה של מתנחלים צעירים שמסתובבים עם מסכות. לפעמים אפילו 50 חבר'ה. לפעמים פחות. הם מאומנים ברוגטקות ובלזרוק אבנים מרחוק. הם שולחים רחפנים להפחיד את העדרים של הרועים הפלסטינים. כל זה התחיל השנה.

מחמוד חממדה‎‎ ומרעה הצאן שלו (צילום: אמיר בן־דוד)

"הם שולחים רועים להתעמת עם הרועים שלנו. הם נכנסים עם העדרים שלהם לשטחים של הרועים הפלסטינים וכשאנחנו קוראים לצבא או למשטרה, לוקח להם שעות להגיע. מה שקורה בינתיים זה שלרועים הפלסטינים יש פחות ופחות מקומות לרעות את העדרים שלהם. ככה הם משתלטים בהדרגה על העמק. דונם אחרי דונם".

"אין ארץ אחרת" הולך אחורה וקדימה בזמן כדי לתאר את המאבק הארוך הזה של תושבי מסאפר יטא בכיבוש הישראלי. הפעימה הרגשית של הסרט היא סיפור החברות העדינה שנרקמת במהלכו בין עדרה לבין יובל אברהם, אקטיביסט ישראלי שהגיע למסאפר יטא כדי לדווח לאתר "שיחה מקומית" והפך לחבר נפש ולשותף לדרך.

הסרט אינו קל לצפייה, ולא רק בגלל המציאות הקשה מנשוא שמתוארת בו בלי פילטרים מרככים. "אין ארץ אחרת" הוא סרט קשוח. נזירי. גולמי. פרום בקצוות. זה גם סוד כוחו

הסרט אינו קל לצפייה, ולא רק בגלל המציאות הקשה מנשוא שמתוארת בו בלי פילטרים מרככים. "אין ארץ אחרת" הוא סרט קשוח. נזירי. גולמי. פרום בקצוות. זה גם סוד כוחו הקולנועי. האסתטיקה והאתיקה שלו צועדות יד ביד.

עדרה ואברהם הבינו מהר מאוד שכדי להגיע לתוצאה קולנועית סבירה הם זקוקים לאנשי מקצוע מיומנים מהם, וגייסו לצידם את חמדאן בלאל מהצד הפלסטיני ואת רחל שור מהצד הישראלי – שגם הם עמדו השבוע על הבמה בלוס אנג'לס מחייכים במבוכה לצלמים ולא מאמינים למזל הטוב שהעניק גם להם פסלוני אוסקר.

באסל עדרה ויובל אברהם במהלך סשן צילומים בפריז, 29 באוקטובר 2024 (צילום: STEPHANE DE SAKUTIN / AFP)

אברהם הותקף השבוע בישראל על הנאום שנשא בטקס בלוס אנג'לס. כש"אין ארץ אחרת" זכה בפסטיבל ברלין בשנה שעברה, תקפו את אברהם על כך שלא הזכיר בנאומו את החטופים הישראלים. השבוע הוא הזכיר אותם וגם קרא לשחרורם, אבל עשה זאת במשפט שהתחיל במילים, "ההרס הנורא של עזה חייב להסתיים". באקלים הציבורי הנוכחי בישראל, זה לא מספיק. תשאלו את שר התרבות מיקי זוהר.

אף שהם כמעט סיימו לערוך את "אין ארץ אחרת" עוד לפני שבעה באוקטובר, ברור שכל מה שקרה לסרט וליוצריו מאז צאתו, הושפע עמוקות מהטבח והמלחמה שפרצה בעקבותיו.

דיברנו אז על הבוּרוּת משני הצדדים שמולידה חשדנות, שמולידה עויינות, שמובילה לאלימות. ואיך רוכבים על הדרקון האכזרי הזה לא מעט פוליטיקאים ציניים משני הצדדים

באפריל 2021, חודשיים לפני שרצתי לצדו של עדרה על הגבעות במסאפר יטא, פגשתי את אברהם בירושלים כדי לשמוע מפיו על פרויקט "אנחנו שמעבר לגדר" שהוא יזם והוביל אז, ושנולד כדי להביא לידיעת הישראלים את הסבל של תושבי עזה.

"יובל אברהם, בן 25, מתחיל לבלוט בין האקטיביסטים החדשים, ישראלים ופלסטינים", כתבתי אז, "אנשים צעירים על התפר שבין מילניאלז לדור ה־Z, שניגשים אל הסכסוך המזרח־תיכוני המדמם עם מבט רענן, ועם אנרגיות ופתיחות של מי שמצד אחד נולדו והתבגרו לעולם של טכנולוגיה נגישה, רשתות חברתיות חוצות גבולות, מצלמות וידיאו ותוכנות עריכה בהישג יד, ומצד שני מעולם לא הכירו מציאות שבה הקהילות לא נפרדות".

יובל אברהם, חמדאן בלאל, רחל שור ובאסל עדרה, מצטלמים עם פרס האוסקר, קליפורניה, 2 במרץ 2025 (צילום: Frederic J. Brown / AFP)

דיברנו אז על הבוּרוּת משני הצדדים שמולידה חשדנות, שמולידה עויינות, שמובילה לאלימות. ואיך רוכבים על הדרקון האכזרי הזה לא מעט פוליטיקאים ציניים משני הצדדים. לא ידענו אז כמה אכזרית עוד תהיה נשיכתו של הדרקון הזה.

"ברור שכשהישראלים היחידים שאתה מכיר הם טייסים שמפציצים לך את הבית, או צלפים מעבר לגדר, מתפתחת שנאה. זה טבעי", אברהם אמר לי אז. "רוב הישראלים בטוחים שהתנתקנו מעזה ואנחנו לא שולטים עליה יותר. אני מאמין שהעתיד בארץ הוא דו־לאומי. שני העמים שנמצאים כאן לא ילכו לשום מקום. אני לא חושב שהפרדה בין העמים תקרה. בטח לא בצורה שישראלים מדמיינים אותה, עם חומות הפרדה גבוהות.

עדרה ואברהם יצאו להילחם יחד על הגורל של בית הוריו של עדרה ועל הגורל של מסאפר יטא. הם יצאו למלחמה הזו כשהם חמושים במצלמת וידיאו בלבד. זה כלי הנשק היחיד שעמד לרשותם

"ואז אתה שואל את עצמך – אז מה כן? ברור לי שחייב להיות איזשהו סוג של שיתוף פעולה. אני חושב שבאיזשהו אופן, כל הדברים שאני עושה הם כדי להבין איך בתוך המציאות הלא שוויונית הזאת, מייצרים שותפות שהיא גם פוליטית. שיכולה בעתיד לגדול למשהו אחר. אני מדמיין שזאת הדרך קדימה".

כך נולדה אז השותפות הישראלית–פלסטינית שיצרה את "אין ארץ אחרת" ולקחה אותו את כל הדרך לאוסקר.

נקלעתי השבוע לכמה ויכוחים עם חברים שהחלו לצפות בסרט בסקרנות, ואפילו מזדהים עם המאבק שהוא מתעד, אבל לא הצליחו לצלוח אותו וטענו שכמוצר קולנועי הוא מסורבל, משעמם ולא נעים לצפייה, ובעיקר מתמקד יותר מדי במערכת היחסים שנרקמת במהלך הסרט בין עדרה לאברהם.

יובל אברהם ב־2021 (צילום: אמיר בן־דוד)

גם אם הטענות האלה לא משוללות יסוד, הן מחמיצות את הרובד העמוק והמפעים ביותר בסיפור של "אין ארץ אחרת". עדרה ואברהם יצאו להילחם יחד על הגורל של בית הוריו של עדרה ועל הגורל של מסאפר יטא. הם יצאו למלחמה הזו כשהם חמושים במצלמת וידיאו בלבד. זה כלי הנשק היחיד שעמד לרשותם.

בעזרת מצלמת הווידאו הזאת הם הצליחו להביא את הסיפור של מסאפר יטא – אחת הקהילות העניות והחלשות באזור – לכל קצות העולם. על הדרך הם גם זכו בכבוד אישי בלתי מבוטל, ומהשבוע כל אחד מהם גם נושא בתואר האצולה הבינלאומי "הבמאי זוכה האוסקר". זה מעמד שהוא לכל החיים. הוא יבטיח להם מכאן והלאה קשב עולמי רב וגישה לתקשורת ולמקבלי החלטות.

הסרט הוא אחד המהלכים האקטיביסטים המבריקים והמרשימים אי פעם. תוך זמן קצר להפליא, עדרה ואברהם הפכו משני צעירים נטולי כל מעמד והשפעה לגורם שמעתה והלאה אי אפשר יהיה להתעלם ממנו

הסרט שלהם, שבו הם בעצם מתעדים את עצמם מצלמים את הסרט הזה, הוא על כן אחד המהלכים האקטיביסטים המבריקים והמרשימים אי פעם. תוך זמן קצר להפליא, עדרה ואברהם הפכו משני צעירים נטולי כל מעמד והשפעה לגורם שמעתה והלאה אי אפשר יהיה להתעלם ממנו.

המעמד הזה עוד ישרת אותם ואת מסאפר יטא בהמשך המאבקים שעוד נכונו להם. כי בזמן שהוליווד מתאוששת מההנגאובר של מסיבות האפטר אוסקר, במסאפר יטא אין כל חדש. והכיבוש עדיין משחית.

גבר פלסטיני מתעמת עם כוחות הביטחון בעת שהם נערכים להריסת ביתו בכפר אל־ג'וואיא שבאזור מסאפר יטא, 19 ביולי 2022 (צילום: MOSAB SHAWER / AFP)

אבל אם יש משהו שבהוליווד יודעים לזהות יותר טוב מבכל מקום אחר בעולם זה סיפור טוב. הוליווד היא חיה ענקית וחובבת תענוגות שמתפרנסת מסיפורים – וסיפור שמשלב קרבות רועים ואבני קלע בסגנון ימי דוד המלך עם דחפורי הרס בסגנון מקס הלוחם בדרכים, רחפנים בסגנון נטפליקס, וחברוּת לכאורה בלתי אפשרית בין שני בחורים צעירים, פלסטיני וישראלי, שמצלמת וידאו מחברת ביניהם, בדיוק כשהסכסוך בין שני העמים שלהם מגיע אל המשבר הגדול בתולדותיו – זה סרט טוב מכדי שהוליווד תפספס אותו.