מדינת ישראל הייתה נתונה מתחילתה לאיומים עליה מאחרים. היו הרבה כאלה והיא התמודדה איתם בהצלחה. בגיל 75 נפתח עליה סוג האיום העיקרי האחר על מדינות: זה שמגיע מבפנים.

מההיסטוריה האנושית אנחנו יודעים שסוג איום פנימי זה יכול להיות הרסני עבור מדינות לא פחות מזה שבא מהחוץ. העובדה שזה קרה פה הייתה בכל זאת הפתעה, כי איכשהו האמנו ש"אצלנו זה לא יכול לקרות".

מההיסטוריה האנושית אנו יודעים שאיום פנימי יכול להיות הרסני עבור מדינות לא פחות מזה שבא מהחוץ. העובדה שזה קרה פה הייתה בכל זאת הפתעה, כי איכשהו האמנו ש"אצלנו זה לא יכול לקרות"

אבל בסוף שנת 2022 קמה פה ממשלה עם תוכנית מוגדרת לפגוע בדמוקרטיה הישראלית – תוך כוונה להנציח את שלטונה היא. אנחנו כבר מעל שנתיים מאז שהחלה המתקפה הזו, והחברה הישראלית הוכיחה חוסן שלא היה אצל עמים רבים אחרים. הציבורים הרחבים שנלחמים בתוכנית הממשלה, עברו כבר ממצב ההפתעה הראשוני להתנגדות יותר מוסדרת.

טקטיקה בסיסית במאבק הנגד הייתה לייצר עיכובים. לאלה יש תועלת ישירה – הם מעכבים את התממשות התוכנית – ויש להם גם תועלת עקיפה. אנו חיים בסביבה דינמית, שמתאפיינת בטמפו מהיר של אירועים – כאלה שלעתים צפויים ולעתים אקראיים – והם יכולים להיות מהסוג שמקשה על הממשלה במימוש תוכניתה.

משהתבררו כוונות הממשלה, פרצו בישראל, כמעט ספונטנית, הפגנות ומחאה בהיקף שלא היה עוד כמותו אצלנו. היה מכתב 500 הבכירים שכלל את ראשי גופי הביטחון לשעבר; "ליל גלנט" שבו כל המשק השתתף; הצהרות-נגד חריפות של ראשי הגופים המובילים במדינה כמו לשכת עורכי הדין, ההסתדרות הרפואית והאוניברסיטאות; "פיצוצים" בישיבת ועדת חוק, חוקה ומשפט בכנסת וכך הלאה.

הארכיטקטים של הרפורמה המשפטית וההפיכה המשטרית, בנימין נתניהו, יריב לוין ושמחה רוטמן, הופתעו מעוצמת ההתנגדות – הם שכחו עם איזה עם יש להם עסק. כתוצאה, התהליך התעכב והאסטרטגיה שלו שונתה.

הארכיטקטים של הרפורמה המשפטית וההפיכה המשטרית, נתניהו, לוין ורוטמן, הופתעו מעוצמת ההתנגדות – הם שכחו עם איזה עם יש להם עסק. כתוצאה, התהליך התעכב והאסטרטגיה שלו שונתה

הם החליטו להתחיל עם חקיקה בנושא עילת הסבירות. זה היה חוק יסוד, אך ייחוד זה שלו מוסמס על ידם, כך שהרוב הקטן שברשותם בכנסת יספיק. זה היה אפשרי, כי לישראל אין חוקה והממשלה ניצלה פרצה זו. בהתאם, היא התכוונה בהמשך להעביר חוקים כעולה על רצונה.

אלא שבג"ץ התערב ופסל את מהלך החקיקה הזה. בינתיים גם קרה אירוע דרמטי: הטבח ההמוני שביצע חמאס ב-7 באוקטובר. המלחמה שפרצה בעקבותיו יצרה מצב חדש במדינה והמשך ההתעסקות בחקיקת הרפורמה המשפטית הוקפא.

אך לוין לא עצר. הוא עבר לניהול מאבק נגד בחירתו של יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון – ונקט לשם כך בצעדי מנע שונים, חלקם מכוערים ממש. אך עמית לא ויתר – הוא הבין שבמקרה זה המאבק אינו אישי או אף רק מצטמצם לתחום המשפטי, אלא עם משמעות רחבה הרבה יותר. ציבורים רחבים, מרכזיים ומובילים במדינה, ראו בבחירתו ובשמירת מעמד וסמכות בית המשפט קו הגנה קריטי במאבק נגד מהלכי הממשלה. ההתעקשות והעמידה בהתגרויות של לוין נשאו פרי ועמית נבחר, על אפם וחמתם של לוין, נתניהו ורוטמן.

זו הייתה הצלחה עם חשיבות עליונה, כי פירושה הוא שהניסיונות בהמשך לקידום ההפיכה המשטרית, יפגשו את עמית כראש הבג"ץ, במסגרת עתירות-נגד שוודאי יוגשו. בימים אלה נעשה אמנם מהלך לנטרל את כוחם של עמית והשופטים ע"י מינוי גורם מפקח חיצוני, שבחירתו בשליטת הממשלה. זו פוליטיזציה סמויה של מערכת המשפט (וחלק מהאוריינטציה הכללית של ההפיכה המשטרית), אלא שמימוש פה יתגלה כעניין נפיץ ויביא לעימותים בין השופטים והנציב.

אירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה שפרצה יצרו מצב חדש במדינה, וההתעסקות בחקיקת הרפורמה המשפטית הוקפאה. אך לוין לא עצר. הוא עבר לניהול מאבק נגד בחירתו של עמית לנשיא בית המשפט העליון

בינתיים מתנהל גם מאבק של נתניהו נגד ראש השב"כ רונן בר תוך כוונה להדיחו. אך ראש השב"כ, כמו עמית, ער למשמעות של עזיבתו עתה – שעלולה להביא למינוי פוליטי בראש הגוף הביטחוני הפנימי החשוב הזה.

לפי הדיווחים, ראש השב"כ מתכוון להיות מעורב במינוי של מחליפו. נתניהו יכול עקרונית לפטרו, אך היועצת המשפטית לממשלה הכריזה כבר שצעד כזה חייב לעבור דרכה, ואם הוויכוח הזה יגיע לבג"ץ – שם ממתין לו עמית.

בתגובה, לוין פותח בימים אלה במהלכים להדחתה של היועמש"ית, וזאת אחרי שבעבר הוא כבר כינה את התנהלותה "אות קלון" לתפקידה. גם אותה יכולה הממשלה עקרונית לפטר, אך כמו עם פיטורי ראש השב"כ ואף הפעלת הנציב נגד השופטים העליונים, יש פה לנתניהו בעיה בסיסית. צעדים דרסטיים כאלה יכולים להתגלגל להתנגשות חזיתית בין הממשלה ובג"ץ. השר שלמה קרעי למשל כבר הכריז שלא יציית לבג"ץ, ולוין הציג התנגשות כזו במונחי הכרעה על "מי הריבון".

אולם אם אכן התנגשות כזו תתממש, ייווצר בישראל משבר חוקתי – מצב שלא היינו בו קודם מעולם, ונתניהו לא יכול לדעת מראש כיצד הוא יתפתח. יש בו, אינהרנטית, פוטנציאל של התערערות הסדר השלטוני במדינה ועם זאת סיכון למעמדו של נתניהו עצמו.

נתניהו גם יודע שבמקרה כזה, גופים ציבוריים, מרכזיים ומובילים במדינה יתייצבו נגדו – זאת כאשר תומכיו העיקריים בכנסת, החרדים, לא יוכלו הפעם להושיעו. הם, אפקטיבית, אינם חלק מההתנהלות האופרטיבית של המדינה.

לפיכך, נתניהו נאלץ להתקדם בהדרגה ובזהירות – ממתין לשעת-כושר (כפי שעשה לבסוף עם פיטורי שר הביטחון יואב גלנט) – מה שמאידך פירושו עיכובים ואז גם, פוטנציאלית, עוד אירועים שיכולים להיות בעייתיים מבחינתו.

רק לאחרונה, היו שני אירועים כאלה. הראשון הוא בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא. נתניהו צריך להיזהר כפליים עם נשיא מסוגו ובפרט כשהוא אינו מעוניין להחליש מעמדו בעיניו – מה שוודאי יקרה, אם יפרוץ פה משבר חוקתי. האירוע השני הוא אולטימטום מהשר יצחק גולדקנופף בעניין חקיקה לאי-גיוס החרדים – שאם לא ייעשה, הוא מאיים בפירוק הממשלה. עניין זה הוא בעיה לא פשוטה עבור נתניהו, כי אף שהוא מוכן לעשות זאת, יש התנגדות לכך גם מתוך הקואליציה. המלחמה כמובן גם השפיעה פה.

התנגשות חזיתית בין הממשלה לבג"ץ תייצר בישראל משבר חוקתי תקדימי, שנתניהו לא יכול לדעת מראש כיצד יתפתח. יש בו סיכוי להתערערות הסדר השלטוני במדינה ועם זאת גם סיכון למעמד נתניהו

כאן אנו נמצאים עתה, ואלו הגזרות של מלחמת האיתנים הפנימית המתחוללת בישראל. מה שכבר ניתן לומר, כסיכום ביניים, זה שהחברה הישראלית הוכיחה, במבחן זה שהועמדה בפניו, יכולת מאבק גם באיומים מבפנים על המדינה, אופייה ודרכה.

מנחם ברג הוא פרופסור (אמריטוס) באוניברסיטת חיפה בחוג לסטטיסטיקה ושימש בעבר כראש החוג. תחום מחקרו: ניתוח סיכונים. שימש גם בעבר כראש התכנית ללימודי אקטואריה באוניברסיטת חיפה.