בנימין נתניהו קפץ למעמד "בעל הבית השתגע". זה מתבטא באי עמידה בהסכם עם חמאס; בחידוש הלחימה בעזה; בוויתור על 59 החטופים; בהחלטה לפטר את ראש השב"כ והיוע"משית; בחזרה לחקיקות הרפורמה המשפטית; בביזת התקציב; בדחיית הקמת ועדת חקירה ממלכתית; ולקינוח – באמירתו כי הממשלה היא החוק, וכי אין בכוונתה לציית להחלטות בג"ץ.

הקפיצה של סגול-השיער נבעה ממספר גורמים: הגרגרים בשעון החול אוזלים, וסוף חודש מרץ ממש מעבר למפתן הדלת; התקרבות תחילת חקירתו על ידי התביעה במשפטו; פרשת קטאר-גייט; הלחצים בבית; וכמובן – הרוח הגבית שקיבל בזמן ביקורו אצל כתום-השיער דונלד טראמפ בוושינגטון.

נתניהו קפץ למעמד "בעל הבית השתגע" כי הגרגרים בשעון החול אוזלים, מתקרבת חקירתו על ידי התביעה במשפטו; פרשת קטאר-גייט; הלחצים בבית; וכמובן – הרוח הגבית שקיבל בוושינגטון

אבל, פה זה לא אמריקה: שם המשטר נשיאותי ול"בוס" כוח גדול לאין שיעור מזה של ראש ממשלה במשטר פרלמנטרי; טראמפ שולט לחלוטין בקונגרס ובסנאט; בית המשפט העליון, על רוב שופטיו השמרנים, "מונח בכיסו"; ושם, מרבית הציבור, מטופש ככל שיהיה, תומך בנשיא. מתנגדיו כנועים ולא יוצאים לרחובות ולהפגין נגדו, למרות שהחלטותיו המוטרפות מאז כניסתו לתפקיד מדרדרות את ארה"ב למקום בו לא הייתה מעולם.

נתניהו טעה לחשוב שביכולתו לעשות מה שטראמפ עושה. אין זו הפעם הראשונה שהוא שוגה בראייתו העצמית כאחד מגדולי עולם. לא הייתה זו רק "ליגה אחרת" בכרזות הענק בו הצמיד עצמו לתמונתו של ולדימיר פוטין, כחלק מקמפיין בחירות בעבר. גם לא קריצתו לשי ג'ינפינג, מנהיג סין, כאשר מערכת יחסיו עם נשיאים אמריקאים התערערה.

נתניהו לקח זאת רחוק אפילו יותר, כשהקפיד לדגמן, בהזדמנויות שונות, את עצמו עם אחד מספרי הביוגרפיה של וינסטון צ'רצ'יל, בין אם זה במליאת הכנסת, ביציאה לחופשות, בטיסות לחו"ל, או אפילו בכניסה לאשפוז בבית חולים.

אחרי ש"עקף את דוד בן גוריון בסיבוב" במשך תקופת כהונתו, שסופה אינו נראה אפילו באופק, נתניהו היה רוצה להיזכר כמו צ'רצ'יל, עליו סיפר כי היה גיבור ילדותו. למרות הססנותו ופחדנותו – כמו סר וינסטון גם נתניהו אוהב מלחמות, כיוון שהוא יודע ש"ללא מלחמה אין תהילה" (בוריס ג'ונסון, "אפקט צ'רצ'יל", עמ. 153).

כך צבר נתניהו כבר דם רב על ידיו. רק סביב "חרבות ברזל", כבר יש כאלפיים הרוגים – אזרחים וחיילים – ותריסר אלפי פצועים בגוף. חוץ מדם, גם יזע ודמעות יש לו לרוב, של כולנו. גם הדמיון בעישון הסיגרים בולט לעין (ולאף). וכן, גם לנאום הוא יודע כמו צ'רצ'יל, כולל על במת הקונגרס בוושינגטון, לגיוס דעת הקהל האמריקאי – למורת רוחם של שני נשיאים דמוקרטים – כפי שעשה "רבו ומורו".

כמו צ'רצ'יל, נתניהו אוהב מלחמות. כך צבר כבר דם רב על ידיו. רק סביב "חרבות ברזל", כבר יש כאלפיים הרוגים ותריסר אלפי פצועים בגוף. חוץ מדם, גם יזע ודמעות יש לו לרוב, של כולנו. גם הדמיון בעישון הסיגרים בולט

אבל, וזה מהות ההבדל העצום בין השניים, צ'רצ'יל נלחם במכונת ההשמדה הנאצית, ואילו נתניהו – בעם ישראל, על כלל מוסדותיו הממלכתיים. כמה עצוב, כמה עלובה חקיינותו.

אם נחזור לזירתנו, התרחשויות השבוע הוכיחו לנתניהו בגדול שהוא "על הבנקט". כך, סירוב ראש השב"כ רונן בר להשתתף בפגישת הממשלה שדנה בהדחתו. כך תגובתו הנחרצת של רונן בר לעצם ההחלטה להביא לסיום מיידי של תפקידו. כך הודעת היועמ"שית כי צורת ההדחה אינה חוקית.

כך הכתף התומכת שהיועמ"שית גלי בהרב-מיארה כבר קיבלה מהעליון. כך סירובה להשתתף בישיבת הממשלה שדנה בהדחתה והמכתב החריף אותו שיגרה במקביל, קבל עם ועדה, המבהיר כי עצם ההחלטה אינה חוקית.

כך כמובן הציבור הרחב, שמפליא לצאת לכיכר הבימה ולירושלים, ולהפגין כוח בלתי מתפשר נגד הממשלה והעומד בראשה, בגין שלל סיבות שהתלכדו לראש חץ משונן אחד – עד כאן.

גלישה למשבר חוקתי תביאנו למצב גרוע. היקלעות למלחמת אחים (תחזיתו הקשה של השופט ונשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק) תהיה גרועה אף יותר. עדיין, המלחמה לשימור הדמוקרטיה במדינה מצדיקה את כל הכלים שהחוק מתיר ומאפשר.

הרוב בישראל, אינו ה"דיפ סטייט", אלא הפוך, ה"אפר סטייט". ה"דיפ", כלומר נתניהו וחבר מקורנפיו, צף כמו "שיט", ומצוי בשלטון.

אבל, וזה מהות ההבדל העצום בין השניים, צ'רצ'יל נלחם במכונת ההשמדה הנאצית, ואילו נתניהו – בעם ישראל, על כלל מוסדותיו הממלכתיים. כמה עצוב, כמה עלובה חקיינותו

על הרוב להיות מוכן לרעיון המייסר לפיו "צריך להיות רע יותר, כדי שיהיה טוב יותר", או בגרסתו הקלאסית: "The worse, the better" . יהיה קשה, אך בטוח שזה יקרה.

ד"ר יוסי בן ארי הוא גמלאי קהילת המודיעין - 50 שנה בתפקידים מרכזיים שונים, ובהם, כתת אלוף בדימוס, היה המדריך הראשי במכללה לביטחון לאומי. הוא מוסמך אוניברסיטת חיפה לדוקטור, מ-2004, ובעברו הוראה אקדמית מרובת שנים. משמש היום כראש מערכת ״מבט מל״מ״, כתב העת של המרכז למורשת התודיעין.