התגובה של ראש הממשלה בנימין נתניהו להודעתו הדרמטית של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, על הטלת מכס בגובה 17% על סחורות מישראל הגיעה אתמול (שני). "ישראל תמחק את הגירעון המסחרי עם ארה"ב", הכריז נתניהו בפגישה בהולה שיזם טראמפ בבית הלבן.

ההבטחה, שנועדה לרצות את טראמפ ולהוביל לביטול המכס על ישראל, אולי נשמעת מרשימה ואף זכתה למחמאות מהנשיא האמריקאי, אך בפועל מדובר בהצהרה ריקה מתוכן. ספק אם ניתן לממש אותה בכלל, וגם אם כן — היא עלולה להסב לכלכלת ישראל נזק חמור, אולי אף חמור יותר מהפגיעה הצפויה בשל הטלת המכס עצמו.

כדי להבין את פשר ההצהרה של נתניהו, יש להסביר תחילה מהו "גירעון הסחר" שבין ארה"ב לישראל. על פי הנתונים המעודכנים לשנת 2024, הייבוא האמריקאי לישראל הסתכם ב־14.8 מיליארד דולר, בעוד שייצוא הסחורות מישראל לארה"ב עמד על 22.2 מיליארד דולר — פער של 7.4 מיליארד דולר, שיוצר גירעון בסחר הסחורות עבור ארה"ב. אלא שהפער הזה הוא רק חצי מהסיפור — ואפילו לא החצי החשוב.

הרעיון של "מחיקת גירעון סחר" פירושו יצירת איזון מדויק במסחר בין שתי כלכלות שונות בתכלית — והוא אינו יותר מפנטזיה כלכלית

הכלכלה המודרנית, ובמיוחד זו של ישראל, אינה נשענת רק על מוצרים פיזיים ומפעלים, אלא במידה רבה גם על תחום השירותים: הייטק, תוכנה, ייעוץ, מחקר ופיתוח. בתחום זה, הגירעון עבור האמריקאים משמעותי הרבה יותר.

בשנת 2024 ייצאה ישראל לארה"ב שירותים בשווי 22.9 מיליארד דולר, בעוד שהייבוא האמריקאי של שירותים לישראל הסתכם ב־6.7 מיליארד דולר בלבד. כאשר מחברים את נתוני הסחורות והשירותים יחד, מתקבל תמונה ברורה: ישראל נהנית מעודף סחר כולל משמעותי מול ארה"ב.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מציג את המכסים החדשים, 2 באפריל 2025 (צילום: AP Photo/Mark Schiefelbein)

הרעיון של "מחיקת גירעון סחר" פירושו יצירת איזון מדויק במסחר בין שתי כלכלות שונות בתכלית — והוא אינו יותר מפנטזיה כלכלית. ארה"ב היא מעצמת־על עם תוצר לאומי גולמי של כ־28 טריליון דולר. ישראל, מנגד, היא כלכלת בוטיק טכנולוגית, עם תמ"ג של כחצי טריליון דולר בלבד. שתי המדינות חזקות בתחומי ייצוא שונים: ישראל מתמחה באלקטרוניקה, ציוד רפואי, תוכנה ויהלומים; ארה"ב בולטת בתחומי הנשק, התעופה, מוצרי הצריכה ועוד.

המהות של סחר בינלאומי היא שכל מדינה מייצאת את מה שהיא חזקה בו, וקונה את מה שהיא צריכה. ניסיון לכפות איזון מלאכותי בין שתי כלכלות כאלה משמעותו לדרוש מישראל לייבא סחורות אמריקאיות שלא בהכרח נדרשות בשוק המקומי, או שיש להן תחליפים טובים יותר — מתוצרת מקומית או מייבוא ממדינות אחרות.

רפורמת "מה שטוב לארה"ב טוב לישראל", שממשלת ישראל שוקלת לגבש במטרה להקל על תהליך ייבוא מוצרים אמריקאיים לישראל — לא צפויה להגביר באופן משמעותי את היקף הייבוא מארצות הברית

נתניהו טוען כי ישיג את איזון הסחר באמצעות הסרת מגבלות סחר מיותרות בין המדינות. אלא שהבעיה היא שממילא כמעט אין מגבלות כאלה: בין ישראל לארה"ב קיים הסכם סחר חופשי שנחתם לפני שנים רבות, והיקף המכסים בשני הכיוונים מצומצם מאוד. בשבוע שעבר ממשלת ישראל אף החליטה כי תסיר את המכס על שורת מוצרים חקלאיים מארה"ב, שהיו מהבודדים שעדיין חויבו בו.

רפורמת "מה שטוב לארה"ב טוב לישראל", שהממשלה שואפת לקדם במטרה להקל על הבירוקרטיה בתהליך ייבוא מוצרים אמריקאיים, לא צפויה להגביר באופן משמעותי את היקף הייבוא מארה"ב. יתרה מכך, אישור הרפורמה הוא תהליך ארוך ומורכב, שסביר שלא יתממש בזמן הקרוב — אם בכלל. זאת בניגוד למהירות שבה הבטיח נתניהו לטראמפ "למחוק" את גירעון הסחר.

קניות בסופר. אילוסטרציה (צילום: מיכאל גלעדי/פלאש90)

מה יקרה אם ישראל תנסה בכל זאת לאזן את הסחר בכוח?

הגדלה דרסטית של הייבוא מארה"ב — למשל באמצעות מתן הטבות מפליגות למוצרים אמריקאיים על פני מתחרים — עלולה לייתר תעשיות ישראליות רבות. תוצאה אפשרית של מהלך כזה היא סגירת עסקים ומפעלים, ואובדן של אלפי מקומות עבודה.

התלות המוגברת בייבוא מארה"ב, שעלולה להתפתח בעקבות מהלך כזה, עלולה להפוך את ישראל לפגיעה יותר להחלטות כלכליות או פוליטיות של וושינגטון — כפי שכבר קרה במהלך המלחמה הנוכחית.

בשורה התחתונה, ההבטחה של נתניהו לטראמפ אינה תוכנית כלכלית — אלא תמרון פוליטי. היא מתעלמת מהעובדה שהגירעון שנוצר אינו טעות, אלא תוצאה טבעית של הפערים המבניים העצומים בין שתי הכלכלות

בעיה נוספת היא שהמחירים לצרכן הישראלי עלולים לעלות, כתוצאה מדיכוי התחרות שמהלך כזה עלול לגרור. כל זאת, בזמן שארה"ב עצמה מערימה קשיים על היצוא הישראלי באמצעות המכסים החדשים — שמקשים על ישראל להרוויח את הדולרים הדרושים לרכישת תוצרת אמריקאית.

בשורה התחתונה, ההבטחה של נתניהו לטראמפ אינה תוכנית כלכלית — אלא תמרון פוליטי. היא מתעלמת מהעובדה שהגירעון שנוצר אינו טעות, אלא תוצאה טבעית של הפערים המבניים העצומים בין שתי הכלכלות. היא מתעלמת גם מההיגיון הכלכלי הבסיסי, שלפיו אי אפשר לכפות איזון סחר מלאכותי, ומהנזק הפוטנציאלי שמהלך כזה עלול להסב לישראל אם אכן ייושם.

אילוסטרציה: לשכת התעסוקה בירושלים (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)

במקום לרדוף אחרי פנטזיות של מאזן סחר דו־צדדי, מוטב היה לו נתניהו היה מתמקד בחיזוק הכלכלה הישראלית: בקידום מגזרים יצרניים, בגיוון שותפי הסחר בעולם, ובניצול קשריו עם הממשל האמריקאי — לא רק לצורכי תצלומי יח"צ, אלא כדי למנוע מראש מהלכים מזיקים מהסוג שהונחתו עלינו בשבוע שעבר.