הבחירות נראות באופק, והמערכת הפוליטית נכנסת להילוך גבוה. במקביל, גם בזירה הפוליטית של אזרחי ישראל הפלסטינים מתחיל להתגבש מהלך משמעותי: דיונים על איחוד או תיאום בין המפלגות הפוליטיות הערביות לקראת הבחירות הקרובות.

דבריו האחרונים של ח"כ אחמד טיבי על בדיקת איחוד מחדש מעלים מחדש את השאלה – כיצד ניתן לממש בצורה מיטבית את כוחה הפוליטי של האוכלוסייה הפלסטינית במדינה?

דבריו האחרונים של ח"כ אחמד טיבי על בדיקת איחוד מחדש בין המפלגות הערביות, מעלים מחדש את השאלה – כיצד ניתן לממש בצורה מיטבית את כוחה הפוליטי של האוכלוסייה הפלסטינית במדינה?

סקר עומק שערכה "יוזמות אברהם" בפברואר 2025 מראה, שהציבור תומך ברובו באיחוד פוליטי. 89% מהמשיבים הפלסטינים תומכים בהקמת רשימה משותפת – נתון שמשקף ציפייה ברורה לייצוג מאוחד ומגובש יותר. התמיכה חוצה מפלגות, אזורים ורמות הצבעה קודמות – כולל רוב בקרב מי שלא השתתפו בבחירות האחרונות.

המשמעות המעשית ברורה: ריצה משותפת של כל ארבע המפלגות (חד"ש, תע"ל, רע"ם ובל"ד) עשויה להניב כ–13 מנדטים, עם פוטנציאל של עד 17 אם שיעור ההצבעה יגיע ל־70%. גם תרחיש ריאלי יותר של שתי רשימות – אחת בראשות רע"ם ותע"ל, והשנייה בראשות חד"ש ובל"ד – מגיע לפי הסקר ליותר מ־12 מנדטים. כלומר, גם ללא איחוד מלא, תיאום אחראי בין המפלגות יכול להבטיח ייצוג חזק ולמנוע את הסיכון של איבוד מנדטים עקב פיצול מיותר.

אבל הנתונים הללו לבדם לא יספיקו. בשורה התחתונה, כוח פוליטי נמדד לא רק במספר המנדטים אלא בעיקר ביכולת לתרגם אותם להשפעה. וכאן טמון האתגר המרכזי – לא רק כיצד לרוץ, אלא כיצד לממש את הייצוג בכנסת.

הסיבה המרכזית לשיעורי ההצבעה הנמוכים של אזרחי ישראל הפלסטינים – כ־20% פחות מאשר בקרב יהודים – אינה בהכרח אידיאולוגית. רוב המצביעים שנמנעים מהצבעה אינם מחרימים את הבחירות, אלא חשים שאין להן תוחלת. רבים מהם סבורים שלחברי הכנסת הערבים אין יכולת השפעה ממשית, כל עוד נשללת מהם מראש האפשרות לקחת חלק בקואליציה.

ריצה משותפת של כל ארבע המפלגות (חד"ש, תע"ל, רע"ם ובל"ד) עשויה להניב כ–13 מנדטים, עם פוטנציאל של עד 17, אם שיעור ההצבעה יגיע ל־70%. גם ללא איחוד מלא, תיאום אחראי בין המפלגות יכול להבטיח ייצוג חזק

כדי לשנות את המשוואה הזו, נדרש לא רק איחוד אלא גם שינוי גישה. על הנציגים הפוליטיים הפלסטינים לאותת באופן ברור שבכוונתם לקחת חלק פעיל בממשלה – כמובן תוך עמידה על עקרונות, ניהול מו"מ, והתמקדות בהישגים קונקרטיים. סוגיות כמו מיגור הפשיעה, מאבק בגזענות, השקעה בשירותים הציבוריים, פיתוח תעסוקה, פתרונות דיור והכרה בתכניות מתאר – כל אלה לא ייפתרו מהאופוזיציה בלבד.

השוואה פשוטה יכולה להמחיש את הפוטנציאל הלא ממומש: המפלגות החרדיות, שמייצגות מגזר המהווה שיעור דומה באוכלוסייה לזה של הפלסטינים אזרחי ישראל, יודעות למנף את כוחן הפרלמנטרי לכדי הישגים של ממש. הן נכנסות כמעט לכל ממשלה, מנהלות משא ומתן תקיף אך פרגמטי, ודואגות לצורכי הציבור שלהן: בתקציבים, חקיקה, והשפעה על סדר היום. אין סיבה עקרונית שהפלסטינים אזרחי ישראל לא יפעלו במודל דומה לחרדי – כל עוד הם ייכנסו למגרש ההשפעה.

הציבור מוכן לכך. לפי הסקר, 44% מהמשיבים תומכים בהשתתפות בממשלה בכל הרכב, ועוד 33% יתמכו רק בממשלת מרכז־שמאל. כלומר, כ־77% מהציבור בעד מעורבות של ממש, ולא הסתפקות בתפקידי מחאה. גם 64% מהמשיבים רואים במיגור הפשיעה את הסוגיה החשובה ביותר – נושא שדורש פעולה ממשלתית ישירה.

השוואה פשוטה יכולה להמחיש את הפוטנציאל הלא ממומש: המפלגות החרדיות, שמייצגות מגזר המהווה שיעור דומה באוכלוסייה לזה של הפלסטינים אזרחי ישראל, יודעות למנף את כוחן הפרלמנטרי לכדי הישגים של ממש

אבל הציפיות אינן מצטמצמות רק לשיפור השירותים. עבור רבים בציבור הפלסטיני בישראל, השתתפות בשלטון נתפסת גם ככלי מרכזי למימוש זכויות אזרחיות וקולקטיביות – חיזוק המעמד האזרחי, הבטחת שוויון אמיתי, והתמודדות עם מדיניות של הדרה.

מעבר לכך, הציבור הזה רואה עצמו גם חלק בלתי נפרד מהמרחב, ושואף להשפיע גם על הנושא המדיני, כולל סיום הסכסוך בין מדינתם ישראל לעמם הפלסטיני. כלומר, השפעה פוליטית אפקטיבית יכולה לתרום לא רק לקידום זכויות המיעוט, אלא גם להשפעה חיובית על קידום תהליך השלום – ערך שזוכה לתמיכה נרחבת בציבור הפלסטיני בישראל.

כמובן, האחריות אינה של הפוליטיקאים הפלסטינים בלבד. גם למנהיגי האופוזיציה היהודית – במיוחד ביש עתיד, המחנה הממלכתי והעבודה – יש תפקיד. כל עוד הם לא אומרים בפה מלא שהמפלגות הערביות הן שותפות לגיטימיות בקואליציה, המסר הציבורי נותר כפול – והציבור הפלסטיני מזהה זאת. הצהרה ברורה מצד גורמי האופוזיציה תסייע לא רק לאיחוד הפוליטי, אלא גם להחזרת האמון הכללי במשמעות ההצבעה.

בסופו של דבר, הבחירות הקרובות הן לא רק על מספר המנדטים, אלא על השאלה האם ציבור שלם ימשיך להיות מודר מהשפעה – או שיחזור למרכז קבלת ההחלטות.

אבל הציפיות אינן מצטמצמות רק לשיפור השירותים. עבור רבים בציבור הפלסטיני בישראל, השתתפות בשלטון נתפסת גם ככלי מרכזי למימוש זכויות אזרחיות וקולקטיביות ואף להשפעה במישור המדיני

אם יתבצע מהלך מתואם מצד ההנהגה הפוליטית – גם הפלסטינית וגם היהודית – יש סיכוי אמיתי לשינוי.

אמנון בארי-סוליציאנו משמש מנכ"ל שותף ב"יוזמות אברהם" מזה שני עשורים. בעל מומחיות בנושאים הבאים: שיטור, אכיפה ופשיעה בחברה הערבית; ערים ואזורים מעורבים; יחסי רוב-מיעוט במקומות עבודה ומרבים משותפחים; פוליטיקה ערבית.