אחד המגזרים החשובים ביותר שיאפשרו לסוריה להתחיל בשיקום הכלכלה הינו האנרגיה. עד המלחמה ב-2011, סוריה סיפקה את צרכי האנרגיה שלה ממקורותיה, ואף הצליחה לייצא כמויות שתרמו לא מעט לתקציב המדינה.

יצוא הנפט והגז של סוריה היווה בזמנו כ-20 אחוז מהכנסות הממשלה. סוריה ייצאה כ-383 אלף חביות נפט ביום טרם המלחמה. שני מתקני הזיקוק במדינה, בבניאס ובחומס, עמדו בביקוש הפנימי במדינה.

עד המלחמה ב-2011, יצוא הנפט והגז היווה עד המלחמה כ-20 אחוז מהכנסות ממשלת סוריה, כ-383 אלף חביות נפט ביום. שני מתקני הזיקוק במדינה, בבניאס ובחומס, עמדו בביקוש הפנימי במדינה

מבחינת הגז הטבעי, הערכות משנת 2015 נקבו בכמות פוטנציאלית של 240 BCM. עד 2011 סוריה הפיקה 8.7 BCM בשנה, כמות שצנחה ל-3 BCM ב-2024. אגב, ייצור החשמל במדינה נשען על כ-78 אחוז מנפט ו-21 אחוז מגז.

אם כן, בהינתן שיקום משק האנרגיה במדינה, סוריה יכולה לעמוד על רגליה ממקורותיה שלה, ואף לייצא בהמשך הדרך כמויות, אמנם לא גדולות, אבל משמעותיות למדינה במצבה הנוכחי. מעבר לכך, לסוריה עתודות גז פוטנציאליות בים, במימיה הכלכליים.

מאליו מובן, שהמכשולים והקשיים העומדים בפני הממשל החדש עצומים. הם מתמקדים למעשה בשניים עיקריים:

1. שליטה בכל שטח המדינה שפירושה אמון ביציבותו של המשטר החדש.
2. הגעה להסדר עם הכורדים, שבאזורים הנתונים לשליטתם מצויים מרביתם של מקורות האנרגיה במדינה.

ההסכם שנחתם במרץ האחרון חשוב, אולם דורש פירוט וכניסה לצעדים מעשיים, עם קשיים לא מבוטלים, שיחייבו מעורבות של שחקנים חיצוניים, בדגש על טורקיה וארה"ב.

חשוב בשלב זה לבחון את הדינמיקה שכבר החלה מצד חברות אנרגיה מסוימות, ולהצביע על השחקנים שסביר וימלאו תפקיד מרכזי יותר בהקשר זה. בשבועות האחרונים ביקרו בדמשק מספר משלחות של חברות אנרגיה.

בהינתן שיקום משק האנרגיה במדינה, סוריה יכולה לעמוד על רגליה ממקורותיה שלה, ואף לייצא בהמשך כמויות, לא גדולות, אך משמעותיות למדינה במצבה הנוכחי. מעבר לכך, לסוריה עתודות גז פוטנציאליות בים

חברה בריטית – GULFSANDS – המחזיקה ב-50 אחוז מבלוק 26, המצוי בחלק הצפון-מזרחי של המדינה, קרוב לגבול העיראקי, נפגשה עם שר האנרגיה הסורי, ואף קיימה פגישות בוושינגטון כדי לבחון את תהליך הסרת הסנקציות. אגב, 50 אחוז הנותרים מצויים בידי חברה סינית ממשלתית. בנוסף, חברות ובכירים מטורקיה ואזרביג'אן ביקרו במדינה, על מנת לבחון כיצד ניתן לסייע לצרכים המיידיים של המדינה, וכמובן להיערך לשלב הבא. גם קטאר נערכה לסייע.

ובכן, מהן המשמעויות המדיניות לכך, כפי שסביר כי יבואו לידי ביטוי בתקופה הקרובה, בהינתן כאמור שהמשטר החדש יצליח לייצב (ולהרחיב) את שליטתו. ראוי להצביע בהקשר זה על שלוש נקודות עיקריות, בעלות חשיבות אסטרטגית לא מבוטלת.

1

השחקנים החיצוניים העיקריים בהקשר זה יהיו, סביר להניח, טורקיה, אזרבייג'אן (בזכות יחסיה עם אנקרה) וארה"ב. טורקיה איננה מסתירה את עניינה ושאיפתה ביחסים הדוקים עם המשטר הסורי. למעשה, פיתוח מגזר האנרגיה יכול להעניק לה דריסת רגל חשובה, מדינית וכלכלית. רצונה להיות מעורבת במלאכת השיקום של סוריה יכולה להיות ממומנת ממגזר האנרגיה, אם וכאשר ישוקם.

הזווית האמריקאית חיונית, אולי בעיקר מבחינת המשטר הסורי. אם חברות אמריקאיות יגלו עניין (בכל זאת לא מדובר בפוטנציאל בסדר גודל עצום), יהיה בכך כדי להעביר מסר חיובי לחברות אחרות, ולו מבחינה מדינית.

חברות אנרגיה כבר החלו לבקר בדמשק, ובכירים מטורקיה ואזרביג'אן ביקרו במדינה, על מנת לבחון כיצד ניתן לסייע לצרכים המיידיים, וכמובן להיערך לשלב הבא. גם קטאר נערכה לסייע

2

סוריה כמדינת מעבר אנרגטית. כידוע, צינור הגז הערבי, שמתחיל במצרים, עובר בירדן ומסתיים בסוריה, כבר משמש לייצוא גז, ישראלי בעיקר, לשתי המדינות (ירדן ומצרים).

הארכתו של הצינור לטורקיה מתבקשת, מבחינות רבות, ולבטח בנסיבות הנוכחיות בסוריה, מה שיאפשר לייצא גז לתורכיה וממנה הלאה, וללבנון הנזקקת נואשות למקורות אנרגיה. מדובר באופציה זולה, מבחינה כלכלית, ובעלת חשיבות רבה מאוד מבחינה מדינית-אסטרטגית. אגב, זה מעניק לישראל נתיב יצוא פוטנציאלי נוסף.

3

המים הכלכליים הסורים בים התיכון. סוריה לא הסדירה את מימיה הכלכליים, למעשה מול שתי מדינות עיקריות – טורקיה ולבנון. זו האחרונה פנתה בזמנו לדמשק, לאחר החתימה על ההסכם הימי עם ישראל, כדי לקדם הסכם מעין זה. משטר אסד התעלם (בזלזול) מכך. הסכם לתיחום המים הכלכליים בין סוריה וטורקיה מתבקש, ויש להניח שלא יתקל בקשיים מרובים משני הצדדים.

אולם, להסכם מעין זה יש השלכות לא מבוטלות על שחקנים נוספים באזור, קפריסין בראשם, לנוכח הסכסוך הקיים סביב בעיית קפריסין. יש לצפות, שאנקרה תשמח להשתמש בנסיבות הנוכחיות, הנוחות ומבטיחות מבחינתה, כדי לחזק את מעמדה במזרח הים התיכון. כאמור, פירוש הדבר מחלוקת מול קפריסין ויוון (ואתגר מעניין לישראל כיצד לבטא את היחסים ההדוקים והאסטרטגיים שלה עם שתי המדינות).

*  *  *

ישראל עוקבת עדיין בחשדנות ובזהירות אחר תהליך התנהלותו של המשטר החדש בדמשק, בדגש על יכולתו לשלוט בכל המדינה, כמו גם אחר מערכת יחסיו עם שחקנים חיצוניים, ובעיקר טורקיה. מדובר בזהירות מובנת לפי שעה, אולם חשוב מאוד לעקוב מקרוב אחר ההשלכות המדיניות-אסטרטגיות לתהליך המרתק שמתרחש בסוריה, ובאזור כולו.

ישראל עוקבת עדיין בחשדנות ובזהירות אחר תהליך התנהלותו של המשטר החדש בדמשק, בדגש על יכולתו לשלוט בכל המדינה, כמו גם אחר מערכת יחסיו עם שחקנים חיצוניים, ובעיקר טורקיה

בשלב הנוכחי, ההתפתחויות במגזר האנרגיה, כפי שהתווינו לעיל, אינן פוגעות בנכסים האנרגטיים של ישראל. האתגר הטורקי מובן, וכידוע מתקיימים מגעים, עקיפים וישירים, על מנת למנוע מיסקלקולציה בין ירושלים ואנקרה מול הזירה הסורית. אולם, די ברור שלטורקיה קלפים חזקים כעת, לנוכח קשריה עם אחמד א-שרע הסורי, כמו גם מול ממשל טראמפ, מה שיכול להשפיע על הארכיטקטורה האזורית שנבנתה במזרח הים-התיכון בשנים האחרונות. לא מדובר באתגר שלא ניתן לעמוד בו, כמובן בהינתן ממשלה שחושבת (גם) מדינית ורציונלית.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/